מפתח/יבמות/לח/ב

מפתח יבמות לח ב

זיקת נשואה עושה ספק נשואה וכו'. ביאור הדברים, והטעם דלא סותר להסוגיא לעיל (י"ט.) דמבואר שם דרק לר"א אליבא דר"ש זיקה חשיבא כנישואין. חי' הגרש"ש סימן ל"ו.

הביאור דכיון שיש יבם לא נפקע קנינו של המת, וקנין זה הוא רק לענין זכותי הממון ולא לגבי שאר דינים דאורייתא. חי' הגרש"ש סימן ל"ו עיי"ש היטב. ועי' חזון איש סימן קי"ט סק"ז. וע"ע קר"א.

אי הך זיקה היא אישות המת או לא נשאר אישות מהמת אלא חל אישות היבם. ראמ"ה [ועי' במגיה לריטב"א הע' 360]. חי' הגרש"ש סימן ל"ו עיי"ש היטב. ועי' חזון איש סימן קי"ט סק"ז.

קשה דהכא משמע דזיקה עושה ספק נישואין ליטול בירושה לב"ש, ולעיל אמר רבה דאפי' אחר מאמר אינו יורשה. מהר"ם. ועי' קר"א.

הך דינא דעושה ספק נשואה הוא תקנ"ח לענין ירושה. קר"א [ויעויין שם שישב בזה קו' מהר"ם].

אלא ש"מ זיקת ארוסה עושה ספק ארוסה. הטעם משום דודאי ארוסה מוחזקת יותר דהא אם מכרה ונתנה קיים, א"כ בספק ארוסה אין ספיקו כדאי למחות בידה כלום. ריטב"א. ועי' להלן.

הטעם דמוכרת לכתחילה, משום דהא גם בארוסה עצמה הטעם דלא תמכור לכתחילה הוא משום דארוסה היא ספק נשואה ועכשיו הוא רק ספק ספיקא. רש"ש כתובות ע"ח. .

הטעם דבארוסה ממש לא תמכור לכתחילה אף דהוא רק ספק נשואה, ואילו ספק ארוסה תמכור לכתחילה, משום דארוסה להינשא קיימא וספיקו של הבעל אלים למנוע המכירה. תוס' כתובות ע"ח. ועי' רש"ש שם. וע"ע ברד"ה זיקת ארוסה.

דאי ס"ד ודאי נשואה בש"א יחלוקו. ק' דהו"ל טפי להקשות מב"ה דאמרי בחזקת יורשי האב. רשב"א.

והתנן וכו' אלו ואלו מודים וכו'. והיינו דאם כשמכרה בחייו הוא מוציא מיד הלקוחות כ"ש שאם מתה יורשה. תוספות הרא"ש. ועי' רע"א.

קשה דבאמת ממתני' דכתובות ליכא ראיה לענין ירושה דשמא רק בחייה ולפירות מוציא מיד הלקוחות כדאמרי' בכתובות ע"ח:, דליכא ההוכחה לתקנת אושה דמוציא לאחר מיתה. רע"א.

אדמיפלגי וכו' לפלגי וכו'. מכאן ילה"ק להרמב"ם [אישות פכ"ב ה"י] שחילק בין גוף לאחר מיתה לפירות בחייה, [שכ' דשומרת יבם שנפלו לה נכסים אין לו כלום בפירות ולאחר מיתה יחלוקו הנכסי צו"ב]. מגיד משנה שם. ריב"ש סק"ד. ועי' ים של שלמה סימן י"ג. ואבנ"מ סימן ע"ח סק"ו. ועי' ראב"ד שם. ועי' חזון איש סימן קי"ט סקי"א. וע"ע ביאור הגר"א סימן ק"ס אות י"ד.

לפלגי בחייה ולפירות. קשה דאיך יבם אוכל פירות, הא פירות תיקנו תחת פירקונה, ויבם אינו חייב בפירקונה (כמבואר בכתובות נ"ב.). רשב"א. ועי' ריטב"א. ריב"ש סימן שפ"ה [הו' בב"י סימן ק"ס]. ועי' ביאור הגר"א סימן ק"ס סוסקי"ח. ועי' רמב"ן [במלחמות, ויעויין שם מש"כ בדעת הרי"ף והרמב"ם והגאונים]. ועי' טור סימן קס"א ס"ז. רמ"א שם. חזון איש סימן קי"ט סקי"ז. וע"ע מ"מ אישות פכ"ב ה"י. וע"ע ר"ן כתובות פ: ורא"ש שם. ונימוקי יוסף בסוגיין. והשגות ראב"ד אישות פכ"ב ה"י. וע"ע ראמ"ה. ומאירי. ובעה"מ. ושו"ע סימן ק"ס סק"ו.

לפירות הכוונה לענין גוף הנכסים להוציא מה שמכרה כבר בחייה. ריטב"א בשם רבותיו.

לפירות היינו שהיבם נוטל הפירות ולוקח בהם קרקע וכשכונסה אוכל פירות. רמב"ן [במלחמות]. ועי' חזון איש סימן קי"ט סקי"ז. וע"ע טור שם. ורמ"א שם.

לא איכפ"ל דאינו חייב בפירקונה דתקנת פירות הויא תקנתא קבועה משום פירקונה, אבל אם פטור מלפדותה ג"כ יש לו פירות. ריטב"א.

סוגיין דסברה דיש ליבם פירות, ס"ל כהברייתא בכתובות (נ"ב.) דנשבית בחיי בעלה אין חייב לפדותה, והיינו דאין פירות תחת פירקונה. ביאור הגר"א סימן ק"ס סוסקי"ח.

רבה דימה הפירות בחייה לירושה רק לב"ש אבל לב"ה אין היבם אוכל פירות בחייה אפי' בנכסי צו"ב. אבנ"מ [עפי"ד הרמב"ן]. ועי' חזון איש סימן קי"ט סקי"א.

אין היבם אוכל פירות מכח עצמו אלא מכח הבעל שהוא אחיו ויורשו. ר"ן כתובות פ: [ויעויין שם שישב בזה הא דקשה דאין היבם חייב בפירקונה].

י"א דהיבם אוכל פירות בנכסים שנפלו לה תחת הבעל ולא בנכסים שנפלו לה בש"י, ואף אם נשבית בחיי הבעל אי"צ היבם לפדותה משום דהבעל נתחייב כבר ואין חיובו עובר ליבם. ריב"ש סימן שפ"ה.

נחלקו הראשונים אי יש ליבם פירות בנכס"מ שנפלה לה תחת בעלה עד שכונס. רמב"ם אישות פכ"ב ה"י. ראב"ד שם. רשב"א. ריטב"א. ר"ן כתובות פ:. רא"ש שם. ועי' ראמ"ה. מאירי. מ"מ שם בעה"מ. ועי' רמב"ן במלחמות [יעויין שם דאית ליה שיטה שלישית, והו' לעיל]. שו"ע סימן ק"ס סק"ו. ועי' ריטב"א. ריב"ש סימן שפ"ה [הו' בב"י סימן ק"ס]. ועי' נימוקי יוסף. ועי' ביאור הגר"א סימן ק"ס סוסקי"ח. ועי' טור סימן קס"א ס"ז. רמ"א שם. וב"ש שם. חזון איש סימן קי"ט סקי"ז.

ק' מנ"ל לרבה דלעולא מחיים נמי סברי ב"ש דיחלוקו בפירות, דילמא עולא מודה דאז אמרי' אסממ"ו. קר"א.

דאיהי קיימא הוה לה איהי ודאי וכו'. קשה דמ"ש מארוסה דקאמרי ב"ה (כתובות ע"ח.) דלא תמכור, והיינו משום דארוסה עושה ספק נשואה, ול"א שם אסממ"ו. תוס' כתובות שם ד"ה סיפא. ועי' רש"ש כתובות שם [מה שביאר בספק ארוסה דמוכרת לכתחילה, וכנראה דלא ס"ל כתי' שם, עיי"ש היטב]. ועיי"ש הגהות מהר"י לנדא.

ביאור דע"י שהגוף שלה ממילא זוכה בהפירות. שי' הגרש"ר אות תנ"ב.

הללו באין לירש והללו וכו'. קשה לשי' הרא"ש (ל"ז: אות ח') דספק בן במקום אח אמרי' אססמ"ו, וא"כ ה"נ אמאי יחלוקו כיון שיורשיה ודאים. שיעורי ר' שמואל.

והא הכא יורשי האב ודאי וב"ח ספק. ק' דאדרבה נימא דנכסים בחזקת הבן קיימי מספק, וכדאמרי' לעיל ל"א. לגבי נפל הבית עליו ועל בת אחיו. רשב"א. ועי' רמב"ן. ועי' ברד"ה יורשי האב.

קסברי ב"ש שטר העומד וכו' כגבוי דמי. בכמה דברים מודים ב"ה לב"ש דשטר העומד ליגבות כגבוי דמי.ש"ש ש"א פכ"ד עפי"ד המרדכי. ועי' תורי"ד כתובות י"ב:, ועי' תוס' ב"ב ל"ב: ד"ה אמאי.

גם בהני דברים, חלוק דעת ב"ש מב"ה, דלב"ש הוי כבגבוי והוא על מה שנזכר בשטר, ולב"ה הוי רק כתפוס בנכסים. קה"י ב"ב סימן ל"ד.

גם לב"ש שטר חשיב כגבוי רק אם יש בו אחריות נכסים אבל שטר בלא שעבוד לא. קצוה"ח סימן פ"ג סק"ה. ועי' רש"י סוטה כ"ה. ד"ה ואביי, ובשבועות מ"ח: ד"ה ב"ש היא.

הוכחה מב"מ ק"י. דהיכא דעיקר דעיקר החוב ברור מודו ב"ה דכגבוי דמי, ורק בספק זנאי דהוא בעיקר חוב פליגי. תוס' סוטה כ"ה: ד"ה ב"ה. ועי' נחל יצחק סימן י"ב מה שהקשה ע"ז, וע"כ נחלק ע"ז. ועי' קה"י ב"ב סימן ל"ד.

מתוך שלא שותות לא נוטלות כתובתן. קשה להרמב"ם [אישות פכ"ד הכ"ד] שכ' דאם מת קודם שישקנה אין לה כתובה שאין לך דבר מכוער יותר וכו', והא הכא מבו' דהטעם משום דאיך תוציא מספק הכתובה. יד המלך שם. או"ש שם. ועי' אבי עזרי שם.

קשה דהא הוי איני יודע אם פרעתיך, ובכה"ג ברי עדיף, ואמאי לא נוטלות כתובתן. הפלאה כתובות פ"א. ד"ה ואמאי. ועי' בתוד"ה אביי, ועי' רע"א כתובות ל"ב: ועי' קובץ שיעורים ח"ב סוס"י ג'.

אי ספק זינתה הוי איני יודע אם פרעתיך או איני יודע אם נתחייבתי [דאדעתא דהכי לא נתחייב הבעל]. הפלאה כתובות פ"א. ד"ה ואמאי. ורע"א כתובות ל"ב: ועי' בתוד"ה אביי, ועי' קובץ שיעורים ח"ב סוס"י ג'.

הכא ל"ה כאיני יודע אם פרעתיך, דהתם הוא משום דאסממ"ו, אבל הכא איכא ספק לפנינו בכה"ג ל"א אסממ"ו. קובץ שיעורים ח"ב סוס"י ג'. ועיקר הדבר דהיכא דיש ספק לפנינו ל"א דהוי כאיני יודע אם פרעתיך, עי' רשב"א גיטין ע"ח., תומים סימן ע"ה סקכ"ב בשם י"מ. וקצוה"ח סימן ע"ה סק"ו, וסימן שד"מ סק"ג. וע"ע שער המשפט סימן ע"ה סק"ח.

והא הכא דספק הוא ספק זנאי וכו'. קשה דהא בסוטה ספק כודאי [כמבואר בסוטה כ"ח.] וא"כ אמאי חשיב ליה הכא ספק. חידושי ר' שמואל סוס"י י'. ועי' בחי' הגר"ח יבום וחליצה פ"ו.

דיקא נמי דקתני יחלוקו יורשי הבעל וכו'. קשה דאי הוי תני יורשי האב עם יורשי הבעל, לא היה מדוקדק כלפי נכסי מילוג. ערוך לנר.

אביי אמר וכו'. אביי מודה דזיקת נישואין עושה ספק נישואין [וע"כ מה שנפלו לה תחת הבעל יש לו כח בנכסים]. רמב"ן בדעת רש"י. ריטב"א. ראמ"ה. ועי' חזון איש סימן קי"ט אות ז' [ועי' להלן ד"ה רישא, מה שביאר]. חי' הגרש"ש סימן ל"ו סוף אות א' ואות ו' [ויעויין שם מה שביאר בזה, דזיקת היבם הינה המשך אישות הבעל, וע"כ רק בנכסים שהיו תחת הבעל נשאר קנין המת].

אביי ס"ל דזיקה אינה עושה ספק נישואין כלל, והטעם דבנכסים שנפלו לה תחתיו דבעל כבר זכה הבעל וקסבר אביי דידו כידה, והשתא דמית מספק"ל ובזה פליגי ב"ש וב"ה. פסקי הרי"ד.

רישא דנפלו לה כשהיא שומרת יבם. וכיון שהיא ספק נשואה אין ליבם כח הנכסים שנפלו לו כשהיא שומרת יבם. רמב"ן. ריטב"א.

בנפלו נכסים כשהיא ש"י, היבם הוא ספק נשוי ויש ספק אם זוכה בנכסים, ומ"מ יורשי האשה עדיפי. חזון איש סימן קי"ט סק"ז. וכ"מ ברמב"ן דהוא מספק.

אי בש"י אין היבם זוכה בנכסים משום דהוא ספק ויורשי האשה עדיפי, או דמדין ודאי אין לו זכיה בנכסים. רמב"ן. חזון איש שם. חי' הגרש"ש סימן ל"ו [הובאו דבריו לעיל ד"ה אביי אמר]. ועי' רד"ה אביי.

רד"ה זיקת ארוסה וכו' ואע"ג דלגבי וכו' דהא בעיא חליצה. תי' אינו מחוור והול"ל יותר דאיידי דנקט עושה ספק נשואה נקט עושה ספק ארוסה. ריטב"א.

י"ל דנקט עושה ספק ארוסה, לענין זה שמוכרת ונותנת לכתחילה גם בנפלו לה נכסים כשהיתה ארוסה ואח"כ נפלה ליבום, [ולא רק כשנפלו לה כשהיא שומרת יבם]. רמב"ן לקמן ל"ט. ד"ה קסבר אביי. ריטב"א. תוס' חד מקמאי. נימוקי יוסף בע"א. מאירי. ר"ן בכתובות צ., שו"ע אה"ע סימן ק"ס סק"ה. ועי' חזון איש סימן קי"ט סקי"ב. וע"ע ראמ"ה. ים של שלמה סוס"י י"ג. וביאור הגר"א אה"ע סימן ק"ס סקי"ד.

עוד ישוב לפי הדרך דעושה ספק משום דלא ידעי' אם ייבם או יחלוץ. רשב"א. ריטב"א. ועי' כתובות ע"ח. ד"ה סיפא.

רד"ה עושה ספק וכו' ולב"ש חלוקה עדיפא וכו' דידו כידה ולב"ה וכו'. יל"פ באופ"א, דב"ש סברי דכיון שמת הבעל נחלש זכות היבם שיש לו זיקה קלושה וע"כ יחלוקו וב"ה סברי דהיבם אינו זוכה מהבעל לקבל הנכסים אלא מהאשה וע"כ כח האשה אלים כודאי והנכסים ברשותה. ראמ"ה [יעויין שם דאזיל לשיטתו דעושה ספק נשואה אין הכוונה זיקה של ספק אלא זיקה קלושה].

עוד בביאור ד' עולא ודלא כפירש"י. עי' תוד"ה זיקת [ועיי"ש משנ"ת]. ובתוספות הרא"ש.

בא"ד וב"ה סברי חזקה עדיפא דאין ידו כידה. קשה מנליה דטעמייהו משום דאין ידו כידה, דלמא סברי ב"ה דאין זיקה עושה כלום וע"כ נכסים בחזקתה. קר"א.

בא"ד הואיל ולא נפלו לה כשהיא תחתיו דבעל. אבל נפלו לה כשהיא תחתיו דבעל מודו ב"ה דיחלוקו דידו כידה, לרש"י. תוספות הרא"ש. ועי' משנ"ת בתוד"ה זיקת.

רש"י לא ס"ל כסברת התוס' דמעמידים בחזקת אותו השבט [וע"כ אפי' בנפלו לה כשהיא תחתיו דבעל] משום דלעולא לא שאני בין מחיים ללאחר מיתה. קר"א עיי"ש היטב.

קשה דלקמן מוקי אביי כשנפלו לה תחתיו דבעל ול"א ב"ה יחלוקו. תוספות הרא"ש.

רד"ה איהי ודאי שהקרן שלה וכו'. ביאור ד' רש"י. עי' שיעורי ר' שמואל אות תנ"ב.

רד"ה סיפא וכו' והוחזקה נחלה זו כבר בחזקת משפחתן. ביאור הטעם דפי' רש"י, בטעמיה דרבה משום דהוחזקה נחלה, ובעולא דחזקה עדיפא משום דאין ידו כידה כיון שלא נפלו לה תחת הבעל. קר"א.

רד"ה מידי ודאי וכו' שהרי לא הוחזק בו וכו'. דהיינו דהתם ספק אם נשתעבדו לו הנכסים. ריטב"א.

רד"ה לותביה מהא וכו' בסדר נשים וכו'. ק' דהא לא מצי אביי להקשות מהא, דאדרבה ק' לו היאך נוטלת הכל, הא אסממ"ו הכל אלא חצי. ריטב"א [ויעויין שם ליישב דשאני הכא שהיא ברי ובעל שמא].

רד"ה אביי וכו' דל"מ זיקה למיקני נכסי וכו'. משמע קצת דל"מ מדין ודאי. ועי' חי' הגרש"ש סימן ל"ו. וחזון איש סימן קי"ט סק"ז. ועי' משנ"ת לעיל ד"ה אביי אמר, וד"ה רישא.

רד"ה לא פליגי וכו' ואע"ג דשמעי' לי' לאביי וכו'. י"ל דכיון שתיקנו דיבם קוברה משום שהוא תחת אחיו נתנו לו הכתובה ויורש ממנה כתובתה ולא מאחיו. ראב"ן. וע"ע רמב"ן. ריטב"א.

בא"ד אבל דלישקלו יורשין דילה כתובתה לא וכו'. קשה דהא למסקנת הגמ' (שם) דרק משום איבה לא ניתנה ליגבות מחיים, והיכא דמתה ודאי ליכא איבה. ראב"ן. ישרש יעקב. ועי' מהרמ"ש. ועי' בעה"מ דלמסקנת הש"ס דאביי עצמו סבר דניתנה כתובה ליגבות מחיים, וליתא מה דקאמר כאן דבכתובה ל"פ, עיי"ש, ועי' במלחמות שהשיג עליו. [וע"ע ריטב"א בסוגיין בשם בעה"מ].

תוד"ה זיקת וכו' בחזקת אותו השבט. תוס' פליגי בזה על רש"י וס"ל דאפי' נפלו בעודה תחתיו לב"ה נכסים בחזקת יורשיה, והכרח התוס' משום דלקמן מוקי אביי דנפלו כשהיא תחתיו דבעל ול"א ב"ה יחלוקו, ולרש"י בכה"ג לב"ה יחלוקו דידו כידה. תוספות הרא"ש. ועי' קר"א.

רש"י לא ס"ל הא דחזקת משפחה, משום דלעולא ליכא חילוק בין מחיים לענין מוכרת למתה לענין ירושה, וע"כ דאינו חזקת משפחה דל"ש אלא בירושה. קר"א.

תוד"ה דאי וכו' מכמה משניות וכו'. ישוב להך קו', ע"ד הגרש"ש דהכא הוא אישות לענין הקניני ממון. חי' ר' שמואל סימן י"ד ס"ב.

בא"ד אלא מסיפא וכו'. עי' בגמ' מה שהו' מהרע"א שהק' דאדרבה מהתם ליכא ראיה כלל.

תוד"ה בש"א וכו' והא דתנן וכו' ולא נוטלות כתובתן. י"ל דמודו ב"ש דשטר בלא אחריות נכסים לאו כגבוי, ושטר ארוסה אינו גובה ממשעבדים [כמבואר ברמב"ם אישות פ"י הי"א, ורא"ש כתובות פ"ד סימן ד' בשם רש"ג]. קצוה"ח סימן פ"ג סק"ה.

בא"ד אור"י דהתם היא נתנה אצבע בין שיניה וכו'. י"ל דלעולם ספק סוטה כודאי רק דהיכא שיכולה לשתות ל"ה כודאי לעולם. שיעורי ר' דוד [פוברסקי] אות רפ"ו.

קשה לתי' זה, דבסוטה כ"ה. מבואר לכאו' דעוברת על דת אפי' אם נאסרת על בעלה לא הפסידה כתובתה בלא קינוי [ועיי"ש בדף כ"ד.]. שו"ת רע"א סימן קי"ד, ועייש"ע בסימן ק"א ד"ה גם מוכח.

בא"ד דבארוסה ושומרת יבם אין לחושבה כעוברת על דת. כוונתם דארוסה ושומרת יבם חשיבי עוברות על דת. מהר"ם. ועי' משנה למלך סוטה פ"ב ה"א.

חשיבי עוברות על דת לאו משום דעבור איסור דא"כ גם אם יכולין לשתות, אלא משום דעשו מעשה שאוסרן לעולם על הבעל. משנה למלך שם. ועי' ערוך לנר.

לפי"ז מבואר ד' הרמב"ם [אישות פכ"ד הכ"ד] דבזה"ז שאין יכולות לשתות כל קינוי וסתירה מפסדת כתובתה. ועי' משנה למלך שהו' לעיל. ועי' ערוך לנר.

בתי' זה מיושב גם שיטת אביי [סוטה כ"ה.] דגם בלא קינוי מפסדת כתובתה כי עוברת על דת ואע"פ שאינה נאסרת על בעלה. ערוך לנר [וזה לכאו' דלא כהמשנה למלך הנ"ל].

תוד"ה ואביי וכו' תיקשי למה נוטלת כל הכתובה מספק. י"ל דאה"נ דלאביי אין נוטלת רק חצי כתובה, ומשום דאסממ"ו. רמב"ן. וע"ע תוס' ישנים שישב באופ"א.

י"ל דקס"ד דאביי דכיון דספק כודאי מוקמי' אשה בחזקת כשירה אע"ג שאיתרעי. רמב"ן.

י"ל דידעינן דטעמא משום חינא אלא דסבר דאין סברא זו מהני במקום אסממ"ו, ורק ספק מוציא מידי ודאי מהני. ערוך לנר.

וי"ל לפי שהיא באה בטענת ברי וכו'. עוד ביאור לפי"ז בד' הגמ'. עי' תוס' רא"ש.

קשה דא"כ מנלן להוכיח מהכא דספק מוציא מידי ודאי, דלמא שאני הכא דהספק דידה עדיף שבאה בטענת ברי. מהרש"א. ועי' קרני ראם. נהור שרגא.

קשה דמנלן להוכיח דל"א אסממ"ו, דלמא אביי לשיטתו דאפי' ברי גרוע ושמא טוב ברי עדיף. רע"א. ועי' קרני ראם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף