אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/יבמות/לח

יום חמישי יג ניסן תשפ"ב - מסכת יבמות דף לח

ירושת אח ירושה ישירה או על ידי משמוש

קושיית הרא"ש שהיבם ודאי בנכסי אחיו מדין אח

הגמרא במסכת יבמות (לז:-לח.) דנה בדיני ירושה, באופן שכנס יבם את יבמתו ונמצאת מעוברת, והולד הנולד - ספק בן תשעה לראשון ספק בן שבעה לאחרון [- דהיינו, ספק אם נולד לתשעה חודשים והוא בנו של המת, או שנולד לשבעה חודשים והוא בנו של היבם]. ודנה הגמרא בכמה ציורים של ירושה, מי היורש.

ובנידונה הראשון דנה הגמרא באופן שהספק והיבם באו לחלוק בנכסי האח המת, ספק אומר אני בנו של המת ונכסיו שלי הם, והיבם טוען לעומתו בני אתה ואין לך בנכסי אחי כלום. והכרעת הדין: הוי ממון המוטל בספק וחולקין.

ותמה הרא"ש: ותימה, ולימא יבם דל מהכא היבום שזכיתי בנכסים מכח הייבום, מכל מקום אני יורש של מיתנא [- שאחיו אני], ואתה ספק. דהיינו, שבשלמא אם נידון ירושת היבם הוא מכח עצם היבום, אם כן הוי ספק וספק, כי אם הספק הוא בן המת אם כן אין כאן יבום ואין היבם יורש את אחיו מדין הייבום, אלא בנו - הספק. אבל לכאורה, דל מהכא היבום, יש לאח טענת ירושה בנכסי המת מכח היותו אחיו, ואם כן יש לומר שהוחזקה נחלה לאותו השבט והספק לא יוציא הנחלה מחזקתה מספק. ומכח קושיה זו מכריח הרא"ש שהמדובר בגמרא הוא באופן שהסבא קיים, וכיון שהוא קיים אם כן אין היבם יכול לירש את אחיו מכח 'ירושת אח' שהרי האב קודם לו, וממילא כל טענת ירושתו היא מכח הייבום ובזה הרי הוא ספק וספק מול טענת הספק, וממון המוטל בספק חולקין.

ומבואר בדברי הרא"ש שאח ודאי וספק בן - האח חשיב ודאי יורש. ולפי זה, אם אכן לא היה הסבא בחיים, אכן היה קודם היבם לספק כיון שהוא בודאי יורשו עכ"פ מדין אח, ואילו הספק, טענת ירושתו עומדת בספק, וא"כ הוחזקה הנחלה לאותו השבט ולא יוציאנה זה מחזקתה מספק. וכך העתיק גם הטור (סימן קסג) להלכה, שרק באופן שהסבא קיים אז יחלוקו, אבל אם מת הסבא, יטול היבם הכל.

קושיית הרמב"ן המהרש"א והיש"ש מדין סבא וספק בנכסי יבם

ובנידונה השביעי (לח.) דנה הגמרא באופן שמת היבם, ונחלקים הסבא והספק מי קודם ליורשו; שהספק טוען שהוא בן שבעה לאחרון, והוא קודם לירש את אביו-היבם, ואילו הסבא טוען שהוא בן תשעה לראשון, ואינו בנו של היבם אלא אחיינו, ואם כן, הסבא קודם לירש את היבם-בנו. ומכריעה הגמרא: הוי ממון המוטל בספק וחולקין.

ותמה המהרש"א (לז:) לדברי הרא"ש והטור, מדוע לא יאמר הסבא לנכדו, אני ודאי יורשו של זה, ואילו אתה - ספק, וכיון שהוחזקה נחלה לאותו השבט לא יוציא הנחלה מספק. ועל כרחך שלא שייך לומר כאן שהחוזקה הנחלה לאותו שבט, כי כיון שלפי דברי הספק שהוא בנו, אם כן בירושתו תעמוד הנחלה בחזקת אותו השבט. וכה"ק הים של שלמה.

ובאמת כבר עמד על הערה זו הרמב"ן (לז:), מפני מה לא נדון שהאב ודאי בירושתו של זה, ואילו הספק אינו אלא ספק יורשו, וירש האב הכל, ואין ספק מוציא מידי ודאי. וביאר הרמב"ן: יש לומר, כיון דספק דשמעתין מן הראוין לירש במשפחה זו הוא, שהרי לפחות בן אחיו של יבם הוא, ואין מעכב עליו ירושתו אלא סבא זה, כשם שהוא מספק עליו ירושתו - כך הוא מספק עליו, הילכך חולקין. דהיינו, שגם את הספק אין להגדיר רק כספק יורש, כי סוף סוף אף הוא יורש ב'משפחה' זו, שהרי עכ"פ גם אם אינו בנו של היבם, מכל מקום הוא אחיינו, בן אחיו, ולכן עומדת ירושת הסבא [שהספק מעכב עליה אם אכן הוא בנו] מול ירושת הספק [שהוא בנו או אחיינו של היבם, והסבא מעכב עליה אם הוא רק אחיינו] - וחולקין.

סתירה בדברי הרמב"ן ביסוד ירושת אח כירושה עצמית או דרך משמוש

והנה יש לדון בגדרה של ירושת אח, האם היא ירושה ישירה, שכשם שבן יורש את אביו, כך אח יורש את אחיו. או שאינה אלא ירושה דרך משמוש, דהיינו שהאב יורש את בנו, ואם אין האב בחיים יורש האח דרך אביו [כביכול האב יורש את בנו המת, ובנו החי - אחי המת - יורש את אביו].

ורבי שמואל רוזובסקי זצ"ל (שיעורי רבי שמואל ב"ב קח. אות ב) הוכיח מדברי הרמב"ן הנזכרים שירושת אח אינה מכח משמוש אלא ירושה ישירה מאח לאח. שכן הרמב"ן ביישובו מבאר שכנגד היות הסבא 'ודאי יורש' מכח היותו אבי המת, גם הספק חשוב עכ"פ מהראויין לירש במשפחה, כיון שיורש את דודו דרך אביו. ומעתה, אם נאמר שכל ירושת אח לאחיו הינה דרך אביו, אם כן במקרה דידן שהסבא קיים בודאי אין הירושה עוברת לאחי המת, ואם כן כיצד נגדיר את הספק כ'יורש' מכח היותו אחיין של המת - הלא הירושה לא תבוא אליו מאביו, שאינו יורש אלא מכח אביו-הסבא, שנמצא בחיים ויורש בעצמו את בנו המת. אלא על כרחך מוכח מדברי הרמב"ן שאח יורש את אחיו בירושה ישירה מכח עצמו, וממילא מחד ניצב הסבא עם כח ירושה מדין אב, וכנגדו ניצב הספק עם כח ירושה מכח אביו-אחי המת, ומכח ספק וספק זה - חולקין.

ואמנם מעיר הגרש"ר כי בדברי הרמב"ן מצאנו סתירה בענין זה, שכן בפרשת פנחס על הפסוק (במדבר כז ט) "ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לאחיו", כתב הרמב"ן: קבלו רבותינו (ב"ב קטו.) כי האב יורש את בנו כאשר מת בלא זרע, ולא הזכיר הכתוב זה. ומבאר הרמב"ן בשני דרכים, מנין למדו זאת חכמים אף שבפסוק לא מוזכרת ירושת אביו: א' כי במשפט הירושה כל מנחיל נוחל, כי הקורבה שוה, וכיון שאמר הכתוב שהבן יורש את אביו - גם האב יורש את בנו. ב' כי הירושה היא בשלשלת הזרע ביוצאי חלציו, לא בצדדין [- דהיינו, שאין אפשרות לירש אח, אלא רק בן יורש אביו או אב בנו]. אם כן 'ונתתם את נחלתו לאחיו' - משמע נחלה שהאב יורש בקבר וממנו תבוא לאחים. הרי מפורש בדברי הרמב"ן שירושת אח לאחיו היא ב'משמוש' דרך האב בקבר.

לולי דין 'ירושת אחי האב' היינו מפרשים דין 'ירושת אח' כירושה עצמית ולא כמשמוש

ובמשנה ריש פרק יש נוחלין (ב"ב קח.) תנן: יש נוחלין ומנחילין... האב את הבנים והבנים את האב והאחין מן האב נוחלין ומנחילין... והרמב"ן הביא שיש מי שהקשה מדוע לא שנה התנא גם ירושת 'אחי האב', ויישב שכיון שבמשנה מבואר שירושה ממשמשת עד ראובן [- לאב, ולאבי האב, ולאבי אבי האב וכן הלאה], ממילא 'אחי האב' בכלל. אלא שחזר והקשה שהרי התנא כן הזכיר 'אחין מן האב' אף שגם הם נלמדים מדין 'משמוש'. ויישב הרמב"ן שאילו לא היה כותב התנא שאח מן האב יורש לא היינו יודעים משמוש נחלה, אך כיון שהזכיר התנא דין אחים מן האב, הרי השמיענו בזה דין משמוש, וממילא ידעינן גם שאחי האב יורשו, מכח משמוש [- שהסבא יורש את הנכד ומוריש בקבר לבנו - דוד המת].

ועוד הוסיף הרמב"ן שם והקשה לפי זה, מדוע הוצרכה התורה לחדש נחלה ב'אחי האב', הא ידעינן לה ממילא מדין 'משמוש' וכפי שביארנו בטעם הדבר שלא שנה התנא לנחלת 'אחי האב'. ויישב הרמב"ן, שאילו לא כתבה התורה 'אחי האב' לא היינו יודעים שנחלה ממשמשת גם למעלה, שהרי הדין שהאב נוחל את בנו אינו מפורש בתורה, ודין אח היורש את אחיו היינו יכולים לפרשו שהאח יורש מכח עצמו ולא מכח משמוש מהאב. ולא היינו יודעים אלא דין משמוש למטה, שאם הבן מת ויש לו בן - יורש הנכד את הסבא, וילפינן לה (ב"ב קטו.) מהכתוב "ובן אין לו" - עיין עליו, אך לא היינו יודעים דין משמוש למעלה. ורק אחר שכתב רחמנא ירושת 'אחי האב' ידעינן שיש משמוש גם למעלה, וממילא מתפרשת גם נחלת האח מדין משמוש ולא כירושה עצמית.

הרי שגם מדברי הרמב"ן הללו מבואר ענין זה שירושת האח עוברת דרך משמוש מהאב, ואינו יורש את אחיו מכח עצמו. ואם כן סתרו דברי הרמב"ן בפרשת פנחס ובבא בתרא, לדבריו ביבמות שם מבואר שירושת אח ירושה ישירה היא, ולכן הספק מוגדר כ'יורש' גם כשהסבא בחיים.

דעות הראשונים בנידון זה והטעם שלא תקדם ירושת האב בקבר לירושת האח החי

וכדעת הרמב"ן בפירושו לתורה ובב"ב, שירושת האח היא דרך משמוש, כן הביא השיטה מקובצת (ב"ב קיח:) בשם רבינו יונה, וכן משמעות דברי הרמב"ם (נחלות פ"א) ובפירוש המשניות (ריש פ' יש נוחלין). מאידך, הביא הגרש"ר שמדברי בעל התרומות מבואר שהאח יורש מצד עצמו את אחיו, וכן דעת הראב"ד המובא בשיטה מקובצת (שם), וכן מוכח בדעת רבינו גרשום (ב"ב קנט:), וכן הוכיח בספר דברי משפט (סימן רנג סק"ב) מדברי הרשב"ם (ב"ב קכה: ד"ה ורב ענן) שאח יורש מכח עצמו. ועוד תלה נידון זה במחלוקת הבית יוסף (חו"מ סימן רנג) והרמ"א בדרכי משה שם.

ועל דעת הסוברים שירושת האח ירושה עצמית היא, הקשה הגרש"ר מדוע באמת תקדם ירושת האח העצמית לירושת האב בקבר, והלא אב קודם לכל יוצאי יריכו. ובשלמא אם ביאור ענין ירושת האח הוא מכח משמוש, אם כן, אדרבה אין ירושת האח מתנגדת לירושת האב בקבר, כי אם כל יסוד ירושתו היא על ידי קיום ירושת האב בקבר, אשר ממנו יורש האח כבן היורש את אביו. אבל לדעת הסוברים שירושת האח היא ירושה ישירה מאח לאח, קשה.

וביאר הגרש"ר בשני דרכים; או שנפרש שכל דין משמוש אשר מכחו התחדש שאדם יכול לירש בקבר, היינו רק כדי לקיים את הירושה מכח המשמוש, אבל כאן שהאח אינו צריך לירש דרך משמוש, שהרי יכול הוא לרשת את אחיו בצורה ישירה [לדעת אלו הסוברים ש'ירושת אח' ירושה ישירה היא] - אין כלל דין זכיה בקבר. ועוד יש לומר, שכל מה שקודם האב לכל יוצאי חלציו היינו כשהוא בחיים, אבל דין ירושה בקבר אפילו של אב, אינו קודם לירושת אח בחיים.

הוכחת האשר לשלמה מדברי הרמב"ן שהיורש ע"י משמוש חשוב יורש המת

ובספר אשר לשלמה (יבמות, סימן צג אות ג) הוסיף להוכיח מדברי הרמב"ן יסוד נוסף בדין ירושת משמוש. והוא, שדין משמוש אין גדרו שהמת יורש בקבר ומורישו ליורשיו, שהרי אם כן מדוע מגדיר הרמב"ן את הספק כ'ודאי יורש' מצד היותו 'בן אח', הלא אין הספק יורש אלא את אביו, והוא יורשו של אביו ולא של דודו, רק שאביו זוכה בירושה וכיון שהוא בעל נכסים בנו יורשו. ואם כן שוב היה לנו להגדיר את הסבא כודאי יורש ואת הספק כספק יורש, ואין ספק מוציא מידי ודאי. אלא על כרחך שהגדרת דין משמוש לפי הרמב"ן גדרה הוא, שמכח דין משמוש חשוב בן האח - יורש של היבם, וממילא הסבא והספק שניהם יורשי היבם, וספק וספק חולקין.