קרן אורה/יבמות/יא/א
בד"ה צריך חליצה מן האחין. מתיבמת אינה מק"ו דהשתא במותר לה אסירא כו'. ולי נראה דכאן לא צריכינן להק"ו. דבלא"ה אסורה להתייבם דטעמא דר"ש דמתיר באחין הילודין אחר היבום הוא משום דכבר פקע איסור אשת אח של הראשון. והיינו היכא דבהיתרא יבם השני. משא"כ הכא דעל השני גם כן נשאר קצת זיקת הראשון לאוסרה עליו בלאו. וממילא חל האי איסורא גם על אחין הילודין כיון דלא פקע שם אשת אחיו הראשון מינה. ומ"מ דברי התוס' ז"ל ג"כ פשוטים דדמי למחזיר גרושתו. וזה פשוט דלר"ש נמי לא הותר אלא אחר קדושין של שני. אבל לאחר חליצה לחוד פשיטא דהוי כנולד ולבסוף ייבם דאסור גם לר"ש. ודברי החוסן ישועות שרצה לומר דאחר חליצה לחוד ג"כ מותרין לנולדו אחר חליצה המה תמוהים:
גמ' עמד אחד מן הילודים וקידשה אין לה עליו כלום. כמאן כרבנן משמע דאפי' קידשו אחר חליצה [וקדושין] של אח השני תפסי בה קדושין לאחין הנולדין. וכן לר"ש אפילו באחין הילודין וש"מ דאפי' זו דלא חזיא ליבום מקידושי השני מ"מ כיון דבת חליצה היא כשאר חייבי לאוין ליכא עליה איסור אשת אח ולא אמרינן כיון דלא חזיא ליבום ממילא אסורה היא משום אשת אח. אלא כל דחזיא לחליצה לית בה איסור אשת אח. ולקמן בשמעתין דאיסור מצוה ואיסור קדושה צידדתי שם לומר איפכא. ושם יתבאר אי"ה:
תוס' בד"ה חד אמר בעשה כו'. וגרסינן שפיר וחזר ובא הוא או אחד מן האחין. אבל לפ"ה דגרסינן בעשה ע"כ לא פליגי אלא באחין. אבל איהו לכ"ע אינו אלא בעשה עכ"ל. וכוונתם דלגר"ח ור"ת ז"ל דגרסינן בלאו דלא יבנה בדידיה נמי היינו פלוגתייהו דלר"ל לא נאמר לא יבנה אלא בחלוצה עצמה. אבל לא בצרה. ולר"י בכולי' ביתא הוא דלא קאי אלא בלא יבנה. אבל לרש"י ז"ל דגרס בעשה דבית אחד א"כ בדידיה לכ"ע ליכא אלא עשה ולא פליגי אלא באחין. וראיתי בדברי הרשב"א ז"ל בחידושיו שכתב להיפך והוכיח דלא כפירש"י והרי"ף ז"ל מדגרסי' נמי אחד מן האחין ש"מ דגרסינן בלא. דאחין פשיטא דקאי עלי' בלאו דלא יבנה. וע"כ לגירסת רש"י והרי"ף ז"ל לא פליגי אלא בדידיה. ויש לדקדק לדבריו ז"ל מאי קאמר הש"ס מר כר"י ומר כר"ל ממ"נ אי עשה דבית אחד מופנה לנתקו מכרת א"כ רבינא דמיקל מצי סבר באחין כר"ל דבכרת. ודוקא בדידיה דכתיבא עשה הוא דקאמר דאינו אלא בעשה. ואם העשה אינו מופנית א"כ רב אחא דמחמיר מצי סבר בחלוצה כר"י דהתם כתיב לא יבנה. וע"כ צ"ל לשיטת הרשב"א ז"ל ג"כ דבסברא בעלמא פליגי לר"י כיון דאישתרי להו קודם חליצה ויבום. ואי בעי האי חליץ ומייב'. ואי בעי להאי חליץ ומייב' תו לא הדר חייל עלייהו איסור אשת אח ור"ל ס"ל דצרה ואחין כדקיימי קיימי. ובאמת צריך לדקדק מנ"ל דאחין נמי קאי בעשה דלמא עשה דבית אחד או עשה דעלי' לדברי הרמב"ם ז"ל לא קאי אלא דאחד לא לייבם שניהם. אבל אידך אח דילמא מצי מייבם. ולקמן יבואר יותר בזה אי"ה:
גמ' צרת סוטה אסורה. טומאה כתיב בה כעריות כו'. התוס' ז"ל וכל הראשונים האריכו ליישב סוגיא זו עם סוגיא דסוטה. דמסקינן שם על הא דתנן ואם מת חולצת ולא מתייבמת משום דכתיב לאחר ולא לייבם אבל חליצה בעי. דמבעל נמי מי נפקא בלא גיטא. וקשיא בתרתי. חדא למה לי קרא דלאחר ולא ליבם. כיון דסוטה ודאי לאו בת חליצה ויבום דטומאה כתיב בה כעריות. א"כ ממילא סוטה ספק חולצת ולא מתייבמת מספק. ועוד דאמאי נפקא סוטה ודאי בלא חליצה הא מבעל בעיא גיטא. וכתבו התוס' והרא"ש ז"ל לתרץ דהא דקאמר רב טומאה כתיב בה כעריות היינו דוקא סוטה ודאי דכתיב בה טומאה בלשון לאו כעריות. ומש"ה חליצה נמי לא בעיא כעריות. אבל סוטה ספק אע"ג דכתיב בה ונטמאה כיון דלא כתיב בלשון לאו לא חשיבא כעריות ומן הדין הי' לה להתייבם אלא דנפקא לן מלאחר ולא ליבם דאינה מתייבמת. אבל חליצה בעיא מטעם דמבעל נמי לא נפקא בלא גיטא. ומהרש"ל ז"ל היפך דברי התוספות ז"ל בסוף ג"כ לכוונה זו. ולפ"ז בספק סוטה צרתה מותרת אפילו להתייבם. כיון דלאו בכלל עריות היא. וכן לבועל כתבו התוס' לעיל לפ"ז דצריכה חליצה. ולא שייך בה איסור צרה. וקשיא לי טובא לשיטה זו דלדבריהם ז"ל רב לא קאמר אלא לרבנן דר"י בן כיפר דס"ל דסוטה ודאי קאי בלאו. אבל לר"י בן כיפר דלא ס"ל לאו בסוטה ודאי היא חולצת וצרתה מותרת א"כ מאי פריך הש"ס לעיל לרב ליתניהו הא אמרינן לעיל דבפלוגתא לא קמיירי. וקושיא זו מצאתי במל"מ ז"ל פ"ו מהל' יבום. ועוד דמאי פריך הש"ס מהא דר"ש אומר ביאתה כו' דילמא סבר ר"ש כר"י בן כיפר דסוטה ודאי ג"כ חולצת ולא מתייבמת. ומש"ה בסוטה דרבנן אפילו מתייבמת. וכמו שכתבו התוס' ז"ל דעיקר הפירכא לרב הוא דאמר דלא בעיא חליצה ג"כ. והיותר קשה לי כיון דבסוטה ודאי פשיטא לן דנפקא בלא חליצה א"כ הדק"ל מאי פריך בסוטה ספק ותתייבם יבומי היכי מצי ליבומי שמא נטמאה ואסורה היא על היבם באיסור אשת אח. דהא כתבו התוס' בסוטה דהא דאיצטריך ונטמאה לאסור לכהונה ולתרומה היינו משום דמספק לא הוי אסרינן משום דהוי מוקמינן לה אחזקה ולא הוי ילפינן מהא דאסורה לביתה משום דהוי איסור שיש בו מיתת ב"ד. אבל השתא דקיי"ל דעשה התורה ספק' כוודאי ולא מוקמינן אחזקה א"כ ממילא דאסורה להתייבם מספק כמו כל ספק ערוה ואילו באו ב' עדים ואמרו שנטמאה היתה אסורה על היבם באיסור כרת. כי חזרו ובאו ב' עדים המכחישים ואמרו שלא נטמאה הויא ספק סוטה ופשיטא דאסורה להתייבם מספק:
והרשב"א ז"ל כתב לתרץ באופן אחר. דרב איצטריך לתרוייהו לדרשא דלאחר ולא ליבם ולהא דטומאה כתיב בה כעריות. דמטומאה לחוד לא הוה פטרינן לה אלא מיבום. כמו לקמן במחזיר גרושתו. להכי גלי רחמנא לאחר ולא ליבם לפוטרה לגמרי. ומלאחר לחוד לא הוי דרשינן ולא ליבם אי לאו דכתב רחמנא טומאה גבה. ע"ש באורך. וגם ע"ז קשיא לי חדא דא"כ מנ"ל דספק סוטה אסורה להתייבם דהא קרא דלאחר מיירי בסוטה ודאי כמ"ש התוס' שם בסוטה. ולדבריו ז"ל ליכא לתרוצי כמ"ש התוספו' ז"ל שם באם אינו ענין. ועוד דמנ"ל להש"ס הכא דרב פוטר גם מחליצה דילמא מיבום לחוד הוא דאוסר היא וצרתה מדכתיב בה טומאה. ולית ליה כלל דרשא דלאחר ולא ליבם כי היכי דמשמע התם בסוטה דרבא לית ליה ג"כ לדרשא דלאחר. ועיקר רבותא דרב דצרה נמי אסירא מדכתיב בה טומאה כעריות. ואין לומר דמדאסר צרתה ש"מ דהיא אינה חולצת דלא מצינו איסור צרה אלא היכא דהיא אסורה כערוה. דז"א דהא מצינו לקמן במחזיר גרושתו דבעינן למימר דלרבנן שניהם חולצת וצרה אסירא. אע"ג דהיא נמי בת חליצה. ועוד דלשיטתו ג"כ תיקשי מאי פריך הש"ס התם ותתייב' יבומי הא אסורה ליבום מטעם שעשתה התורה ספק כודאי:
ע"כ נראה היותר נכון בזה שיטת הראב"ד ז"ל דסוגיא דהכא פליגא עם סוגיא דסוטה. אלא דלא כטעמיה דהוא ז"ל כתב דשניהם בעו חליצה וליבום אסורה גם צרתה. ובאמת לפום סוגיא דסוטה משמע דצרה מותרת ליבומי ג"כ דרבא דאמר התם טעמא דהיא לא מתייבמת משום ק"ו פשיטא דצרה שריא ליבומי. דהא לא אלים ק"ו למידחי צרה. וה"ה דלרב יוסף דיליף מלאיש אחר נמי לא שמעינן איסור בצרה. כיון דלא ס"ל הך סברא דטומאה כתיב בה כעריות. אבל לסוגיא דילן לרב דסוטה ודאי הרי היא כערוה גמורה א"כ לסוטה ספק נמי לא איצטריך שום קרא וסברא אלא מספיקא תרווייהו אסירי להתייבם וחליצה בעו. והלח"מ ז"ל כתב דהראב"ד ז"ל ג"כ מטעם טומאה דכתיב בה הוא דאסר צרתה וכבר הקשיתי בזה לעיל דא"כ דילמא רב נמי הכי ס"ל דחולצת. וכ"ש לגירסת הרי"ף ז"ל דרב יוסף גופא הוא דפריך לרב מהא דנכנסה עמו לבית הסתר. ורב יוסף הוא דאמר התם בסוטה דחליצה בעיא מטעם דמבעל לא נפקא בלא גיטא. ומאי פריך לרב דילמא רב נמי הכי קאמר ואיסור צרה אתי לאשמעינן אלא ש"מ דלמאן דס"ל הך סברא דטומאה כתיב בה הרי היא פטורה לגמרי. וכיון דפסק דלא כוותי' אלא כסוגי' דסוטה דלא ס"ל הך סברא דטומאה כתיב בה כעריות א"כ מנ"ל דצרה נמי אסירא:
והעולה לפי מ"ש דלרב סוטה ודאי שניהם פטורות מן החליצה היא וצרתה. וסוטה ספק ליבום אסורה היא וצרתה מספיקא. וחליצה בעו כמתניתין בסוטה. ולרב יוסף דמותיב הכא לרב ולא ס"ל לסברא דרב כדיליף התם מלאחר ולא ליבם אין איסור ליבם אלא היא אבל צרתה מותרת להתייבם. ומה אעשה שדברי הרמב"ם ז"ל חלוקים עלי דהוא ז"ל פסק בסוטה ודאי כרב דפטורות מן החליצה. ובסוטה ספק פסק דצרתה מתייבמת. הרי דמקיים לשני הסוגיות. ולדידיה תיקשי למה לא תיאסר הצרה מטעם שעשתה התורה ספק כודאי והוא ז"ל לא ס"ל ג"כ סברת הרא"ש ז"ל דבעינן דוקא טומאה בלשון לאו כמבואר בדבריו ז"ל שם שכתב טומא' דכתיב בה היא. ונסתרה והיא נטמאה וא"כ אמאי לא יאסר הספק כודאי. ועוד לדבריו ז"ל הוי מצי הש"ס למימר לעיל בריש מכילתין דלרב נמי אתי למעוטי צרת ספק סוטה דהיא אסורה להתיבם מה"ת וצרתה מותרת כי היכי דקאמר התם למעוטי צרת מחזיר גרושתו. ועיין פרש"י ז"ל שם ובחידושי הרשב"א ז"ל שם ובירושלמי דסוטה נמי משמע דכל צרת סוטה אסורה בין סוטה ודאי בין סוטה ספק. דאמתניתין דאם מת חולצת ולא מתייבמת קאמר התם דצרת סוטה ג"כ אסורה:
ובעיקר קושית התוס' ז"ל מהא דפריך הש"ס בסוטה ותתייבם נמי יבומי. נראין דברי הרשב"א ז"ל דרב נמי אי לאו דכתב רחמנא דסוטה אסורה ליבם. מהא דטומאה כתיב בה לחוד לא הוי שמעינן דאסורה ליבם. דנהי דנאמרה בה טומאה לבעל אבל ליבם מנין לנו. וע"כ הוא נמי אקרא דלאחר ולא ליבם סמיך. או אפשר ס"ל כשיטת הירושלמי דמונטמאה שמעי' נמי ליבם. וכיון דשמעינן דאיכא איסורא ליבם שפיר ילפינן מהא דטומאה כתיב בה דצרתה נמי אסורה. והיא לא בעיא חליצה. אלא דלקמן גבי מחזיר גרושתו משמע דמטומאה דכתיב בה לחוד שמעינן דאסורה ליבם. מדלא קמיבעי ליה אלא צרתה אבל היא פשיטא ליה דאסורה משום דכתיב בה טומאה. אבל י"ל דהתם נמי היא פשיטא משום הק"ו וכיון דמק"ו שמעינן דאסורא ליבם מיבעי ליה אי אסרינן צרתה מלשון טומאה דכתיב בה. ועדיין צ"ע. ולענין מש"כ התוס' ז"ל דהא דעשה התורה ספק כודאי בסוטה היינו לחומרא אבל לא לקולא. א"כ הא דילפינן מינה ספק טומאה ברה"י דספיקו טמא ג"כ נימא הכי דאינו אלא לחומרא אבל לא לקולא. ובכל דוכתי משמע דכוודאי טמא הוא לכל מילי ואין כאן מקומו בזה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |