קרית ספר/שאר אבות הטומאות/א

קרית ספר ‏ שאר אבות הטומאות א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מצות קפד להיות כל איש נוגע בנבלה טמאה והיא אב מאבות הטומאה כזית מבשרה מטמא אדם וכלים במגע וכלי חרש באויר דכתיב וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה הנוגע בנבלתה יטמא עד הערב ושיעור כזית ילפינן מדכתיב והאוכל מנבלתה יכבס בגדיו ואין אוכל נבלה מטמא בגדים בבית הבליעה בעוף אלא מה ת"ל והאוכל ליתן שיעור למגע ולנושא כדי אכילה והוא כזית והא דמטמא נבלה כלים בנגיעה דהוי בכלל והנוגע בנבלתה וטומאת כלי חרס הוו מאוירו כדכתיב גבי שרצים כל אשר יפול מהם אל תוכו ובמשא מטמא בגדי הנוגע גם כן או כלים הנוגע בהם בשעת מגעו דכתיב והנושא את נבלתה יכבס בגדיו ותניא בת"כ מנין לעשות שאר כלים כבגדים ת"ל וטמא יכול יטמא אדם וכלי חרס שנוגע בהם או בתוכם בשעת נשיאתו תלמוד לומר בגד בגד הוא מטמא ואין מטמא אדם וכלי חרש וכו'.

ב

אחד בהמה וחיה טהורים או טמאים אם מתו בשרן מטמא כזית כדכתיב ולאלה תטמאו כל הנוגע בנבלתם וגו' והנושא מנבלתם וגו' לכל הבהמה אשר היא מפרסת פרסה ושסע אינה שוסעת וגו' טמאים הם לכם כל הנוגע בהם יטמא ואין השחיטה מועלת בה אלא כל שהיא מתה עתה מטמאה טומאת נבלה כדילפינן בת"כ מקרא יתירא דכתיב כל הנוגע בהם במותם האי בהם יתירא הוא לומר אף על פי שהם שחוטים ומה אני מקיים במותם במותם ולא בחייהם ובבהמה טמאה כתיב דסמיך ליה לכל הבהמה אשר היא מפרסת וגו' כן כתב רש"י ז"ל בזבחים פרק חטאת העוף וקשה דהאי קרא דכל הנוגע בהם במותם יטמא גבי שרצים כתיב ועליהו דריש בת"כ הנוגע בהם יכול בחייהם ת"ל במותם אי במותם ולא בשחיטתן ת"ל בהם ואף ע"פ ששחוטין וגבי נבלה טמאה בעי למילף בת"כ משרצים דאסורים באכילה כבהמה טמאה ואין שחיטתן מטהרתן כדילפינן וקתני או כלך לדרך זו ונילף מטרפה דשחיטתה מטהרתה וכו' ת"ל הכא גבי בהמה טמאה כל הנוגע בהם יטמא להביא בהמה טמאה שלא תהא שחיטתה מטהרתה ואפשר דכיון דאסיק בת"כ דאין שחיטתה מטהרתה כשרצים דסמיכי לבהמה טמאה הוי קרא דבמותם כאלו כתיב גבי בהמה טמאה והאי דכתב ובבהמה טמאה כתיב דסמיך ליה לכל הבהמה אשר היא וכו' ר"ל דבבהמה טמאה נמי כתיב כיון דיליף מינה כדאמרינן סמיך לכל הבהמה וכו' דכתיב לעיל בפרשה וחיה בכלל בהמה כדילפינן פרק בהמה המקשה כל הנבלות מצטרפות כדתנן במעילה פרק קדשי מזבח ובגמרא אמר רב לא שנו אלא לענין טומאה דבתרויהו כתיב הנוגע בנבלתה יטמא אבל לענין אכילה לא.

ד

מוח הרי הוא כבשר וכדתניא בפרק העור והרוטב דף קכ"ו בנבלתה ולא בקולית סתומה יכול אפילו ניקבה ת"ל הנוגע יטמא יו"ד יתירא דריש את שאפשר ליגע טמא וכו' אעפ"י שלא נגע משמע דמוח הוי כבשר וכשנוגע בעצם דהוי שומר הוי טמא. דם הנבלה אינו מטמא כנבלה אלא הוא כמשקים טמאים שאינם מטמאין לא אדם ולא כלים מן התורה וכדתנן פרק בתרא דעדיות העיד רבי יהושע ן' בתירא על דם נבלות שהוא טהור דרבי יהודה לחוד הוא דקאמר ריש פרק ה' דדם נבלות הוי מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה אבל תנא דפרקין דלעיל סבירא ליה כהנך דרבי יהודה דב"ש לחומרא וב"ה לקולא כרבי יהושע ופרק המנחות והנסכים מייתי מתני' דהעיד רבי יהושע לאותבי מינה.

ה

חלב בהמה שמתה טהור כדתניא בזבחים פרק חטאת העוף דף ע' וחלב טרפה בחלב טהורה הכתוב מדבר דטיהר מכלל שחוטה וטיהר מכלל חלב וכו' או כלך לדרך זה וכו' ת"ל טריפה מי שיש במינה טרפה דהינו בהמה טהורה אוציא את הטמאה שאין במינה טרפה ולא אוציא את החיה שיש במינה טרפה ת"ל ואכל לא תאכלוהו מי שחלבה אסור ובשרה מותר דהינו בהמה הוא דחלבה טהור מלטמא כדכתיב יעשה לכל מלאכה וגו' יצא חיה דחלבה ובשרה מותר וכדתניא נמי פרק כל שעה מה ת"ל לכל מלאכה שיכול למלאכת הדיוט יהא טהור למלאכת גבוה יהא טמא ת"ל לכל מלאכה ואם הוכשר חלב הטהורה הרי הוא כאוכלין טמאים ולא כבשר נבלה וכדתנן סוף עוקצין דף ע"ז ותניא בספרא וכי יותן מים על זרע וכו' מה זרעים שאין סופן ליטמא טומאה חמורה צריכין הכשר אף כל שאין סופו ליטמא טומאה חמורה דהיינו לטמא אדם וכלים צריך הכשר ואוכלין ומשקין אין נעשין אב הטומאה דהני דהוו אב הטומאה יש להם טהרה במקוה כדכתיב והנפש הנוגעת יטמא עד הערב ואוכלין ומשקין דאין להם טהרה במקוה אין נעשין אב הטומאה כדאמרינן וכדתניא פרק העור ד' קנ"א. הנוגע בחלב הכוליא קודם הפרשה הוי כנוגע בכוליא עצמה כדאמר' התם פרק העור והרוטב תא חזי כמה חוטין נמשכין הימנה באמצעיתה וכן בשר וכו'. הכוי חלבן טמא כבשרו וטומאתו מספק וכדתנן פרק ב' דבכורים (ד"פ).

ז

העצמות והקרנים והטלפים אפי' עקרן הרך והעור אף על פי שאינו מעובד והאלל והגידים והמרק והתבלין שמתבשלין עמה אין מטמאין טומאת נבלות כדתנן ריש פרק העור והרוטב וכו' אבל לא טומאת נבלות וכו' ואם נגע באחת מהם כשהוא מחובר בבשר כזית הנבלה הרי זה יטמא וכדתניא התם בגמרא בנבלתה ולא בעור שאין עליו כזית בשר ועור משלימו לכזית יכול אני מוציא אף עור שיש עליו כזית בשר הנוגע בעור כנגד הבשר לא יהא טמא תלמוד לומר יטמא וכדתנן ריש עוקצין כל שהוא יד ולא שומר טמא ומטמא ואינו מצטרף שומר ואף על פי שאינו יד טמא ומטמא ומצטרף ועוד דנבלה דהוי שומר מיעטי' קרא מצירוף כדאמרינן התם. האלל בין שפלטתו חיה בין סכין אין מצטרף לכזית ואם היה בו כזית מכונס מטמא כדאמר רב הונא והוא שכנסו וכו'.

ט

ואלו שעורותיהם כבשרם עור חזיר הישוב וחטוטרת גמל הרכה ועור בית הבושת והשליל והאליה דכיון דרכיכי הוו כבשר וכולהו תנינן להו פר' העור והרוטב וגבי עורות שרצים הרכים דתנן נמי דהוה כבשרן ילפי לה בגמרא מדכתיב הטמאים ה"א יתירא לרבות עורותיהם כבשרן ומהאי ה"א יתירא דרשינן נמי צירן ורוטבן וקיפה שלהן ועור הרך נמי איתא בהדיהו דהי מינייהו מפקת איהו נמי אוכלא הוא ואם עבדן או הולך בהן כדי עבודה הרי אלו טהורים ואם עשה בהן מעשה שביטלן כאוזן חמור שתלאה לכפיפתו טהורה דכיון דעשה מעשה ליטלה מתורת בשר לתורת עור בטלה כדאמרינן התם בגמרא הגיע זמן הגמל לטעון דעד השתא קרי לה רכה ולא טענה הוי ספק וכן טענה קודם זמנה דסליקו בתיקו בגמרא.

י

המפשיט לשטיח משהפשיט בכדי אחיזה שהיא ב' טפחי' הנוגע בעור זה טהור ועד שלא הפשיט ב' טפחים הנוגע בעור כנוגע בבשר כדתנן התם דקכ"ג ואם לעשות חמת עד שיפשיט את החזה הוי כנוגע בבשר ותניא בת"כ בנבלתה ולא במפשיט לשטוח כדי אחיזה ולחמת עד החזה יכול שאני מוצא פחות מכשיעור ת"ל טמא מנבלתה. ואם הפשיטה מרגליה הוי חיבור עד שיפשיט כולו כדתנן נמי התם ובשרצים גם כן עד שיפשיט כולו כדתניא בגמרא משום רבי שמעון וטעמא משום דבהני קשה להפשיט וצריך כל העור להפשיט קצתו ועור שעל הצואר חיבור עד שיפשיט את כולו כחכמים דפליגי אר' יוחנן בן נורי במתניתין דמשום דעור הצואר מעצמו ופשט לא אמרינן דאם הפשיט כולו ולא הצואר שיהיה כמי שהופשט כולו כרבי יוחנן בן נורי אלא כחכמים דעדין הוה חיבור עד שיפשיט כולו וכל שהוא חיבור לטמא כך הוא חבור ליטמא כדתנן ריש עוקצין דיד ושומר מטמא ומתטמא הנוגע בציב ובשערה שאחורי העור כנגד בשר שנשאר בו שפלטתו חיה דלא בטיל טמא כדתנן התם וכדילפינן לעיל מדכתיב יטמא. ואם היו שני חצאי זתים העור מבטלן הואיל ואינן מטמאים במגע דשתי נגיעות אין מצטרפות אין מטמאים במשא דכתיבי הנוגע והנושא גבי הדדי לומר את שבא לכלל משא בא לכלל מגע ושלא בא לכלל משא לא בא לכלל מגע כרבי עקיבא דפליג במתניתין אר' ישמעאל ומודה בשני חצאי זתים שתחבן בקיסם והן מרודדין ודבוקין זה בזה עד שינטלו כאחד דנושאן טמא אבל היו כל אחת בפני עצמו אפילו הולך כל היום כולו טהור כעולא וטעמא דכתיב והנשא את נבלתה חסר בלא וי"ו ונקרא נישא ואנן קרינן נושא משמע דבעינן נושא והוא דנישא בבת אחת שיהא כולו ניטל בלא בית יד אחר והיינו כשהוא מרודד ומחובר ואפ"ה במגע לא דאין חיבור אדם חיבור ולא קרינא ביה והנוגע בנבלתה דאין בכל נגיעה כשיעור וחיבור אדם לא הוי חיבור כדאמר' דאף על גב שהם מחוברים אפ"ה כל חצי זית הוא בפני עצמו וכשנוגע החצי אינו נוגע בחצי האחר ולא הוי כזית שלם הנוגע במקצתו הוי כנוגע בכולו והא דאמרינן דאת שלא בא לכלל מגע לא בא לכלל משא היינו כשאינו נטל כלו כאחד אבל אי ניטל על ידי חיבור מרבינן מדכתיב והנשא חסר וי"ו דאם נישא בבת אחת טמא במשא אף על גב דבמגע לא מטמא על ידי חיבור אדם כדאמרינן והתוספות כתבו פ"ג דבכורות גבי נבלה בטלה כשחוטה דהא דאמרינן לרבי עקיבא את שבא לכלל מגע בא לכלל משא היינו כגון קולית סתומה שאין יכול ליגע או כגון ב' חצאי זתים על העור אבל הכא דאיכא שם שעור טומאה אלא דאין ידוע אי זו היא בא לכלל מגע קרינא ביה ע"כ והכא נמי גבי תחבן בקיסם כיון דהוא מחובר בא לכלל מגע קרינא ביה אף על גב דאינו מטמא במגע משום דהוי חיבורי אדם כדאמרינן.

יג

בשר נבלה שהבאיש ונפסד מלאכול לכלב טהור כרבי יוחנן דפליג אבן פדא בבכורות פרק הלוקח בהמה דכ"ג דקאמר אחד זו ואחד זו עד לכלב דכל שהיה ראויה לכלב אף על פי שאינה ראויה לגר מטמאה במשא ובמגע אבל נפסלה מלאכול לכלב טהור דאכילת כלב שמה אכילה כדכתיב ואת איזבל יאכלו הכלבים כדאמ' ספ"ב דזבחים ואם היתה סרוחה מעיקרא ואינה ראויה לאדם טהור דכתיב לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה וגו' עד שתהיה תחלתה ראויה לגר כדאמרינן התם לרבי יוחנן ולענין טומאה הוה אמינא דמטמא סרוח מעיקרו אף על גב דלא חזיא לאכילה מידי דהוה אשרץ ושכבת זרע וזבה ולהכי איצטריך קרא. נצל הנבלה ספק אי מטמא בכזית אי לא דאיבעי' לן פרק כ"ג בנזיר אי יש נצל לבהמה או לא ולא איפשיטא. בשר נבלה שיבש ויכול לחזור להיות ראויה לכלב בשריה בפושרין מעת לעת מטמא וכדתנן פרק דם הנדה דנ"ו הנבלה בהדי הנך דאינן מטמאין יבשין וקתני ואם יכולים להשרות ולחזור וטעמא משום דכתיב וכי ימות מן הבהמה כעין מיתה שהם לחים.

טו

שליא אינה מטמאה בנבלה כדתנן פרק בהמה המקשה דע"ז דהוי כפרש בעלמא ואם חישב עליה לאוכלה מתטמאה טומאת אוכלין כדתנן נמי התם דמחשבה משויא לה אוכל אבל לא לטומאת נבלות דלאו בשר הוא אלא כשאר אוכל בעלמא. קבה וחלב של נבלה טהורים כדאמרינן פרק כל הבשר דף קי"ו דקבה גופא שהוא חלב הקרוש בעור הקבה שריא וחלב פשיטא דלאו בשר הוא.

טז

בהמה ששפעה חררת דם אינה מטמאה עד שיהיה בה צורת נפל כדתנן פרק ג' דבכורות דף כ"א דתקבר ופטורה מן הבכורה ותני רבי חייא אינה מטמאה לא במגע ולא במשא ואמר רבי יוחנן משום ביטול ברוב נגעו בה שבטל הבשר ברוב דם וגנינים היוצאים עמו.

יז

נבלה שנתערבה בשחוטה בטלה הנבלה ברוב השחוטה ואינה מטמאה במגע אלא במשא אם נשא הכל וכדאמרי' פרק ג' דבכורות דף כ"ג משום דאי איפשר לשחוטה שתעשה נבלה ואיפשר לנבלה שתטהר כשתסרח ולפיכך תבטל:

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.