קרית ספר/פרה אדומה/ט

קרית ספר ‏ פרה אדומה ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כיצד מקדשין המים באפר הפרה נותן אפר על המים ואם נתן אפר בתחלה פסל דתנן פ"ק דתמורה אין מי חטאת עושין מי חטאת אלא עם מתן האפר דבשעה שנותן את האפר נעשין מי חטאת הלכך בעינן שיהו מים תחלה בכלי ואחר כך אפר אבל נתן אפר תחילה פסול דהא עם מתן אפר לעשות מי חטאת לא היו שם מים ותו לא עבדי מי חטאת ואמרינן בגמרא דלא כרבי שמעון דמכשיר נתן אפר ברישא משום דכתיבי תרי קראי ונתן עליו מים אלמא אפר ברישא והדר כתיב מים חיים אל כלי ראשונה המים יהיו נתונין אל כלי ולא אל [האפר] הא כיצד רצה אפר למעלה רצה אפר למטה ות"ק אמר קרא דסיפא דוקא דכתיב מים חיים אל כלי ורישא דקרא דכתיב ונתן עליו לאו למימרא דאם הקדים אפר כשר אלא להזהר שלאחר שיתן האפר למים יערבם באצבעו יפה ויחזר המים שתחתיו עליו ואמר מאי חזית דסיפיה דקרא דוקא דילמא דרישיא דקרא דוקא דמצינו בכל מקום כגון בסוטה עפר למעלה שהוא מכשיר את המים לבדוק והוי למעלה כדכתיב ומן העפר אשר יהיה וכו' ונתן אל המים אף כאן מכשיר למעלה הילכך ע"כ סיפיה דקרא לגופיה ורישא לדרשא דעירוב.

ב

המקדש צריך שיתכוין ויתן האפר בידו על המים דבעינן כוונת קידוש ומילוי והזאה אבל אם נפל האפר מן הכלי שיש בו האפר למים פסול כדתנן בפרה פ"ו דנפל מן השפופרת לשוקת פסול וברישא דמתניתין נמי תנן נפל על ידו או על צד הכלי ואחר כך נפל לשוקת פסול וטעמא משום דבעינן מכח אדם לשוקת דולקחו ונתן כדא' פ' לולב הגזול.

ג

קדש פחות מכדי הזאה בכלי זה וכן בכלי שני לא נתקדשו דהזאה צריכה שיעור במנא כדתניא פ"ק דנדה כמה יהיו במים ויהא בהם כדי הזאה כדי שיטבול ראשי גבעולים ויזה וכו' וילפינן התם דמזה היינו נושא וליכתוב נושא קמ"ל דעד דדרי שיעור הזאה לא מטמא נושא משמע דהזאה צריכה שיעור בכלי כדאמרי'. היה האפר צף על פני המים וכנס ממנו וקדש מים אחרים הרי אלו מקודשי' וכל שנגע כבר במים אין מקדשין בו פעם שניה כחכמי' דפליגי אר' מאיר ורבי שמעון במתניתין פ"ו דפרה וטעמא דכיון שנגעו במים הרי הן מי חטאת ואין עושין מי חטאת אחרת כדאמ' לעיל ונשבה הרוח את האפר על גבי המים אינו מנגבו ומקדש בו ובתוספתא תניא מנגבו ומקדש בו וכתב הר"ש ז"ל פ"ו דפרה דבהא מודה רבנן דאין קידוש הרוח קידוש דבעי' כוונה בקידו' והרב ז"ל דייק לישנא דמתניתין דקתני וחכמים אומרים כל שנגע במים אין מקדשין בו דמשמע דלא שנה בכונה או שלא בכוונה אף על גב דשלא בכוונה לא מקדשי מים כדילפינן לעיל.

ד

כלי קטן שהיה בתוך כלי גדול ומלאים מים כיון שנתן האפר במים שבגדול נתקדשו גם המים שבקטן אף על פי שפיו צר כיון שכל המים מעורבין וכדתנן פרק ששי המקדש בשוקת והטפי בתוכה ואף על פי שפיו צר כל שהוא המים שבתוכו מקודשין. היה ספוג בתוך המים שקדש המים שבספוג פסולין כדתנן נמי התם ופי' רש"י פרק הוציאו לו דבשעת מילוי היה ספוג בשוקת ונפסלין מים הבלועים בספוג משום מים חיים אל כלי נפל ספוג לתוך מים מקודשים נוטלו וסוחטו לחוץ. שתי שקתות שבאבן אחד והיו נקובות בשפופרת או המים צפים על גביהם אפילו כקליפת השום כגון שכותל שביניהם נמוך משאר הכותלים כיון שקדש אחד מהם המים שבשניה מקודשין כדתנן פרק ה'. ב' אבנים או ב' עריבות או שוקת שנחלקה אין המים שביניהם מקודשין אלא א"כ חברן בסיד שיכולות להנטל כאחת והוו כמו כלי כדתנן נמי התם.

ח

מים מקודשין שנתערב בהן מים כל שהוא אפילו מים שנתמלאו לקידוש הרי אלו פסולין וכן ירד לתוכן טל כמים דפליגי ארבי אליעזר בתרוייהו בריש פרק תשיעי דפרה משום דהזאה צריכה שיעור במנא כדאמר' לעיל ואין המים האחרות מצטרפות להזאה. נפל לתוכן משקין ומי פירות יערה וינגב כדתנן נמי התם ואם נפל דיו יבש או קומוס וקנקנתום אינו צריך לנגב כדתנן נמי התם דדבר הרושם הרי הוא נראה.

ט

המטביל כלי לחטאת במים שאינם ראוים לקדש צריך לנגב דבעינן מים חיים ואחר כך יקדש בו הטבילו במים הראויים אינו צריך לנגב כדתנן פרק ה' אלא אם כן הטביל להכניס בו מים המקודשין כבר דאם נתערבו מים שאינם מקודשים במים המקודשי' פסולין כדאמר' לעיל. והקרוייה שהטבילוה אפילו במים הראוים אין אוספין בו מים המקודשין אפילו בנגוב דחיישינן שמא תפלוט ויתערבו במים מקודשין וכדתנן התם וכן אם נטמאת והטבילוה אין מקדשין בה שהמשקין הטמאין שנבלעין בה יחזרו ויתערבו במים שמקדשין בה כתנא קמא דרבי יהושע התם במתני' דקא סברי רבנן דמחמרי במים טמאים יותר מבמים שאין ראוין לקדש דמקדשין בה לכשתנגב וטבילה זו היינו מעלה בעלמא לחטאת ולא משום טומאה דחדשה היא קרוייה זו ולא נטמאת מעולם.

יא

מים מקודשים שנפל לתוכן שקצים ורמשים ונתבקעו או נשתנו מראיהן פסולין כדתנן פרק ח' וחיפושים אפילו לא נתבקעו המים פסולין משום דהויא כשפופרת כדתנן נמי התם ולא גרע מנתערבו מים שאינם מקודשין דפסולין כדאמ' לעיל. מים מקודשין ששתה מהן בהמה פסולין אית דמפרשי משום היסח הדעת דכיון דנכנסו המים בפי הבהמה הסיח דעתו מהן וכשמקיאן פוסלות הראשונות דהיסח דעת פוסל מדכתיב למשמרת וכל העופות פוסלין חוץ מן היונה מפני שהיא מוצת ואינה מקיאה וכדתנן נמי התם וכל השרצים נמי אינם פוסלים כדתנן התם חוץ מן החולדה שמלקקת כדתנן התם והליחה יוצאת מפיה למים.

יג

מי חטאת שנשתנו מראיהן מחמת עצמן כשרים מחמת עשן פסולים כדתניא בתוספתא פרק ט' דכל הפוסל במעיין פוסל במי חטאת הגלידו וחזרו ונימוחו בחמה כשרים באור פוסלים כדתני' נמי התם דכיון דבעי אור להמחותן הוי כשנשתנו מראיהן מחמת דבר אחר דפסולין.

יד

אפר חטאת שנשתנו מראיו מחמת עצמן או מעשן כשר מחמת אבק או סיד פסול כדתניא נמי התם ועשן פוסל מראה המים ולא מראה האפר דאין העשן מתערב ומשנה האפר כמו המים ונתערב אפר מקלה באפר נמי הא אמרינן לעיל דפסול וכדתנן פרק ט'.

טו

חשב לשתות מימי חטאת לא פסל עד שישתה ואם לא נגעה שפתו בכלי לא פסל כרבי יהושע דקתני במתני' פ"ט עד שישתה משום משקה פיו המתערב במים ואם גרגר כשר כדתנן התם דליכא משקה פיו בחבית כלי.

טז

מי חטאת שהניחו מגולה בא ומצאו מכוסה פסולין דכיון דאדם כסהו שמא לא היה טהור לחטאת כדתנן פרק י"א מכוסה ומצאו מגולה אם יכולה חולדה לשתות או שירד לו טל בלילה פסולין כדתנן התם ואם לאו כשרים דשמא אדם גלה או בהמה ואם תמצא לומר אדם שמא טהור היה.

יז

המוסר המים לטמא לשומרן פסולין כדתנן פרק ט' דהוו בחזקת טומא' וב' שומרים אחד טמא ואחד טהור וחזר הטמא להיות טהור ושמר והטהור נטמא כשרים שהן ברשות הטהור ואם נטמאו שניהם כאחד פסולין כדתנן ריש פ"ח:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.