קרית ספר/פרה אדומה/י

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קרית ספרTriangleArrow-Left.png פרה אדומה TriangleArrow-Left.png י

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

כסף משנה
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אור שמח
מעשה רקח
קרית ספר


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

הממלא מים לקידוש אינו צריך להיות הוא עצמו מקדש ומזה אלא מקדש אחד ומזה אחד דהא אפילו בקידוש עצמו לא בעי דשקיל חד ויהיב הוא עצמו במים אלא אפילו תרי כדכתיב ולקחו לטמא כדא' פרק טרף בקלפי וכדאמרינן לעיל פרק ששי דאשה כשרה למלאות ולקדש אבל לא להזות ואם כן אם היא קדשה המים האיש מזה וכן ממלא אדם בכלי ומערה מכלי לכלי ומקדש בכלי אחר ומערה מים המוקדשים מכלי לכלי ומזה מכלי אחר דהא לא קפיד קרא אלא אכלי.

ב[עריכה]

ממלא אדם מים ומניחן אצלו בלא קידוש כל זמן שירצה ומוליכן למקום שירצה ונותן עליהם אפר בכל עת שירצה וכן המים המקודשים משהן אצלו כל זמן שירצה ומזה מהן ומוליכן למקום שירצה דכל זמן שלא נפסלו כשרין אפילו לזמן מרובה ואפילו הוליכן למקום רחוק דהא לא גזרו אלא על מי חטאת ואפר חטאת שלא יעבירם בנהר ובספינה ולא ישיטם וכדתנן פרק ט' ולא יזרקם לצד שני של נהר אבל עובר עד צוארו בהן כדתנן נמי התם וכן מעבירין נהר ובספינה כלים ומים שלא נתקדשו. ובים הגדול מעבירין אפילו מים המקודשים שלא גזרו אלא בירדן ובספינה וכמעשה שהיה כדאמ' פ' במה אשה.

ד[עריכה]

המוליך מים לקדשן או מים שנתקדשו לא יוליכם אלא לפניו כדכתיב למשמרת למי נדה בזמן שהן שמורין הן מי נדה ואם מילא שתי חביות ינתן אחת לאחוריו דאי אפשר בלאו הכי כדתנן פרק ז'.

ה[עריכה]

מי חטאת ששקלן אם הסיח דעתו פסולין ואם לאו כשרים דתניא בגיטין פרק הניזקין העושה מלאכה במי חטאת ובפרת חטאת פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים דנפסלים במלאכה פרה דכתיב אשר לא עלה עליה עול ומי חטאת דכתיב למשמרת למי נדה ותניא בספרי למשמרת למי נדה כלומר שיהו משומרות לכך ולא לדבר אחר ומוקמינן לה ששקל בהם משקלות ופרכינן והאמר רבא שקל בהן משקלות כשרה לא קשיא הא בגופיה הא כנגדן ופריך בגופן מעשה קא עביד בהו ובדיני אדם נמי ליחייב אלא אידי ואידי כנגדן ולא קשיא הא דאסח דעתיה משמירתן ונפסלו בהיסח הדעת דלמשמרת למי נדה כתיב שצריכות שימור תמיד והא דרבא לא אסח דעתיה ונראה דמפרש הרב ז"ל בכנגדן ששוקל אותם במשקל שכנגדן דלא איתעבי' מלאכה בגופן אלא ששקלן וכיון דלא אסח דעתיה לא פסלן ואם שקל דברים אחרים בהן פסלן אפילו לא הסיח דעתו מהן הואיל ועשאן משקולת פסלן והיינו דאמרינן בגופן שנעשה מעשה בגופן ובכנגדן שנשקלו במשקל שכנגדן ונראה דגרסינן במילתא דרבא ששקלן במשקלות ולא ששקל בהן משקלות. כל מעשה פרה בין אדם בין כלים כשרי' בטבול יום כדילפינן לעיל וכל שכן מי שהעריב שמשו אלא מפני הצדוקים משתמשין הכל בטבול יום כדאמרי' לעיל. הכל כשרין להזות חוץ מאשה וטומטום ואנדרוגינוס וקטן שאין בו דעת כדתנן פרק בתרא דפרה ובפרק טרף לרבנן וטבל במים איש טהור איש ולא אשה טהור להכשיר את הקטן שיש בו דעת להזות וערל כשר להזות כדאמ' פרק הערל מימרא דר' אלעזר מידי דהוה אטבול יום דאסור בנגיעה דתרומה ומותר בפרה ערל שמותר בנגיעה דתרומה אינו דין שמותר בפרה ותניא כוותיה דרבי אלעזר כדאיתא התם קטן שיש בו דעת ואשה אחזה לו המים כשרה ואם אחזה בידו פסולה כדתנן נמי התם פרק בתרא דפרה משום דהוה ליה כאלו היא הזה.

ז[עריכה]

המזה צריך כוונה לטהר כדכתיב והזה הטהור על הטמא לטהרו אבל זה שמזין עליו אין צריך כוונה התם מזין על האדם מדעתו ושלא מדעתו ונראה טעמא מידי דהוו בכלים שמזין עליהם אבל במזה בעינן דעת נתכוון להזות לפניו והזה לאחוריו או איפכא פסולה כדתנן התם משום דבעי' כוונה וכן נתכוון להזות לפניו והזה לצדדין מה שלפניו בלבד כשר. המזה אין צריך טבילה לכל הזיה כדאמרינן במתני' ישנה כדבסמוך ומזה מהזאה אחת על כמה בני אדם וכלים כדתנן התם משום דכולהו הוו בכלל טמא נתכוון על המקבל טומאה או על האדם והזה על שאינו מקבל או על הבהמה ישנה כדגרסינן התם במתני' לא ישנה כלומר אינו צריך להזות שניה ולהטביל אלא במים שנשארו באזוב יכול לחזור ולהזות על המקבל טומאה דאזלינן בתר כוונה והרי בשטבל להזות על דבר המקבל טומאה טבל אבל טבל על מנת להזות על דבר שאינו מקבל טומאה והזה על המקבל בלא כוונה הזאה זו פסולה שהיא בלא כוונה וישנה לטבול האזוב להזות על דבר המקבל טומאה כיון שלא קבל אותו קודם אלא להזות על דבר שאינו מקבל טומאה ובפרק קמא דיומא דרשינן לה מדכתיב והזה הטהור על הטמא דהוה מצי למיכתב עליו מאי על הטמא לדברים דמקבלים טומאה הוא דאתא דצריך לכוין בטבילה לדברים המקבלים טומאה והמים המנטפים מן האזוב בלי הזאה אפילו הטבילו לדבר שאינו מקבל טומאה כשרין אם נטפו בכלי וחזר והטביל בהן אזוב להזות על המקבל טומאה ונראה טעמא דכיון שהן מנטפין מעצמן בלי הזאה לא הוו בכלל מה שנטבל האזוב בכוונת דבר שאינו מקבל טומאה.

י[עריכה]

מי חטאת שנתמעטו טובל אפילו ראשי גבעולין ומזה ובלבד שלא יספג כדתנן התם פרק י"ב ומדכתיב וטבל נפקא לן שלא יספג דהיינו שמקנח מצדי הכלי וכדדרשינן פרק קמא דמנחות גבי דם וטבל ולא יספג צלוחית שפיה צר טובל ומעלה כדרכו ולא חיישי' מתוך שפיה צר שידחוק האזוב ויצאו מים מגוף האזוב ויתערבו במי חטאת:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.