קרית ספר/פסולי המוקדשין/יב

קרית ספר ‏ פסולי המוקדשין יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

שתי הלחם ולחם הפנים ועומר התנופה שהוסיף במדתן או חסר כל שהוא פסולות תוספתא דמנחות פרק ח' דכיון דהתורה קבעה מדה לשתי הלחם שני עשרונים וללחם הפנים שני עשרונים לחלה ועומר שהוא עשירית האיפה לתנופה מעכב ואם הוסיף או חסר פסל בין שהוסיף בסלת בין שלא הוסיף בסלת אלא שיתר בחל' אחת וחסר כנגדה בחל' אחרת דעשרון בעינן לכל חד משתי הלחם ושני עשרונים לכל חד מלחם הפנים אבל ריבה מדת סאין או חסר מדת סאין כגון עומר שהיה משלשה סאין שהביאו משנים כשר כיון שהוציא עשרון שלם כדאיתא בתוספתא פרק ו'. חלות תודה ורקיקי נזיר שחסרו עד שלא נזרק דם הכבשים פסולין משנזרק הדם כשרים. וכן שתי הלחם בזריקת דם הכבשים ושני סדרים בהקטרת בזיכין. אבל נסכים שחסרו אפילו קרב הזבח יביא אחרים למלאתן בתוספת' פ"ו חלות תודה ורקיקי נזיר מעכבין זה את זה ומיעוטן מעכב את רובן וקודם זריקה הוא דמעכבי משום דהזבח נקרב עליהן דכתיב על חלות לחם חמץ יקריב קרבנו משמע דבעינן שיהו החלות שלימות בשעת שחיטה וזריקה וכן שתי הלחם בזריקת דם הכבשים וב' סדרים בבזיכין דהוו כמנחה שחסרה קודם קמיצה דפסולה כדילפינן לעיל ונסכים בעינן להו שלמים בשעת ניסוך אפילו קרב הזבח כדכתיב ויין לנסך רביעית ההין דמשמע דבשעת ניסוך יהא רביעית ההין.

ו

נסכים שקדשו בכלי שרת ונפסל הזבח בשחיטה לא קדשו הנסכים ליקרב נפסל אחר כך קדשו משנה פרק התודה ובגמרא אמר זעירי אין הנסכים מתקדשים אלא בשחיטת זבח מאי טעמא אמר קרא זבח ונסכים שהזבח מקדש הנסכים ואם כן דשחיטת זבח מקדש להו ולא מתקדשי קודם אם נפסל הזבח בשחיטה לא קדשו הנסכים דשחיטה דפסול לא חשיבא שחיטה לקדושי נסכים אבל נפסל הזבח מקבלה ואילך קדשו נסכים ואם יש שם זבח אחר יקרבו כדתנן התם וטעמא כדאמר ר' ינאי דלב בית דין מתנה עליהם דאם לא הוצרכו יהו לזבח אחר ולב ב"ד מתנה מהני להו משום דאין הזבח מפגל הנסכים כרבנן כר"מ סוף פרק הקומץ זוטא דאמרו לו לרבי מאיר והלא אדם מביא זבחו היום ונסכיו למחר אפילו עד עשרה ימים כדכתיב מנחתם ונסכיהם ואמר מר ואפילו למחר אלמא לאו מזבח נינהו ולהכי אפילו הביאם עם הזבח איפשר לשנותו לזבח אחר ולא הוקבעו כלחמי תודה דהזבח מפגלן ובקרבן יחיד דלא שייך לב בית דין מתנה יפסל בלינה וכן בצבור שלא היה שם זבח אחר זבוח באותה שעה דכיון דהיה זבוח באותה שעה לא אמרו שנסכים שהפרישן לזבח זה שמותרין לזבח אחר אבל מדאוריתא הוה מהני לב בית דין לשנותם לזבח אחר ולאפוקינהו נמי לחולין אם לא הוצרכו אלא משום גזרה שלא יאמרו דבלא נפסל יוצאין נסכים מכלי שרת לחול. כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן יקרבו נסכיהם דכשרים הם אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה וחטאת ופסח דפסולין שלא לשמן אין טעונין נסכים.

ח

וולד תודה ותמורתה ומפריש אחרת תחת האבודה אם הביאן לאחר שכפר בתודה ראשונה אינן טעונין לחם מתנית' פרק התודה וולד תודה ותמורתה הפריש תודתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה אינה טעונה לחם שנאמר והקריב על זבח התודה התודה טעונה לחם ולא וולדה ולא חלופה ולא תמורתה טעונין לחם ובגמרא תנו רבנן מהו אומר תודה יקריב דלא הוה צריך לומר אם על תודה יקריבנו דמצי למיכתב על זבח התודה אם על תודה יקריב מנין למפריש תודתו ואבדה וכו' מנין שאי זה שירצה יקריב ולחמה עמה תלמוד לומר התודה יקריב יכול שתהא שניה טעונה לחם תלמוד לומר יקריבנו אחד ולא שנים אחר שריבה הכתוב להקרבה מיעט שאין טעון לחם מנין לרבות וולדות ותמורות להקרבה תלמוד לומר אם על תודה יכול יהו טעונות לחם תלמוד לומר והקריב על זבח התודה תודה טעונה לחם ולא וולדה ולא חילופה ולא תמורתה טעונין לחם ואם עדין לא כפר בה טעונין לחם שם שלח רב חנינא משמיה דר' יוחנן לא שנא אלא לאחר כפרה אבל לפני כפרה אם הקריב וולד ותמורה וחליפין טעונין לחם הוי בה רב עמרם אהייא קאמר ר' יוחנן ל"ש אי לימא אחליפי תודות חובה כגון דאמר הרי עלי אי לפני כפרה תנינא בברייתא דטעונה לחם דקתני והרי שתיהן עומדות אי זה מהם שירצה יקריב ולחמה עמה ובתודת חובה מיירי דקתני והפריש אחרת תחתיה מכלל דתודת חובה היא ואי לאחר כפרה תנינא במתני' נמי דאין טעון לחם אלא אחליפי תודת נדבה בין לפני כפרה בין לאחר כפרה טעונות לחם דמרבה בתודות הוא דהואיל ולא היה מחוייב להפריש אחרת דלא היה חייב באחריותה והפרישה גלי אדעתיה שרצה להרבות בתודה של נדבה והילכך מביא לחמיהן אלא רבי יוחנן לא קאי אלא אוולד תודת נדבה אין טעון לחם בין לפני כפרה בין לאחר כפרה דמותר תודה הוא שכבר נתכפר באחר דדבר הבא מאליו חשיב מותר אלא אוולד תודת חובה דלפני כפרה טעון לחם לאחר כפרה אין טעון לחם וקא משמע לן ר' יוחנן דאדם מתכפר בשבח הקדש ואיתמר נמי הכי משמיה דרבי יוחנן כדאיתא התם ונפקא לן ממימרא דרבי יוחנן דבחובה שלשתן טעונות לפני כפרה ולאחר כפרה אין טעונות ובנדבה תרוייהו טעונות בין לפני כפרה בין לאחר כפרה וולד אינו טעון דהוי מותר תודה כדאמרי'.

ט

הפרישה ונאבדה הפרישה ונאבדה ושלשתן עומדות נתכפר בראשונה שניה אין טעונה לחם לפי שהיא חליפי תודה ראשונה שלישית טעונה לחם דלא הויא חליפי ראשונה אלא כתודות דעלמא נתכפר בשלישית שניה אין טעונה לחם שהיא חליפה של שלישית ראשונה טעונה לחם לפי שאינה חליפין נתכפר באמצעית שתיהן אין טעונות לחם לפי שהיא חליפת הראשונה ולא שלישית טעונה לחם שאף על פי שאינה חליפת ראשונה הויא חליפה דחליפה והיינו אמצעית שנתכפר בה דכשנתכפר בראשונה לא חשבינן לשלישית חליפה דחליפת ראשונה ושם היא מימרא דרבא ואביי פליג עליה וידוע דהלכתא כרבא. הפריש מעות לתודתו ואבדו והפריש אחרים ונמצאו הראשונים יביא מאלו ומאלו תודה ולחמה והשאר יביא בהן תודה ואינה טעונ' לחם אלא נסכים דמה שנשאר הוי חליפי תודה וכן הפריש תודתו ואבדה והפריש מעות ונמצאת יביא במעות תודה בלא לחם דהוו חליפי תודה וכן הפריש מעות לתודתו ואבדו והפריש תודה תחתיהן ונמצאו יביא מן המעות תודה ולחמה והתודה האחרונה תקרב בלא לחם דהויא חליפי מעות תודה ראשונה כל זה שנוי בתוספתא דמנחות פרק ח' כלשון הרב ז"ל.

יא

האומר הרי זו תודה והרי זו לחמה פ' התודה אמר רבי אבא זו תודה וזו לחמה אבד הלחם מביא לחם אחר דכיון דאמר זו בתודה נתחייב בלחמה וכל זמן שעיקר הזבח קיים חייב בלחם אבדה תודה אינו מביא תודה אחרת דלא אמר אלא זו ולחם הוא לגלל תודה כדכתיב והקריב על זבח התודה חלות ואין תודה גלל לחם משום הכי אבדה תודה אינו מביא אחרת אף על גב דלחמה קיים. הפריש מעות לתודתו וניתותרו מביא בהן לחם הפריש ללחם והותיר אינו מביא בהן תודה מימרא דרבא שם משום דרב כהנא דאמר מנין ללחמי תודה שנקראו תודה דכתיב והקריב על זבח התודה חלות מצות ולחם איקרי תודה כדאמרינן ותודה לא איקרי לחם.

יג

האומר הרי זו תודה ונתערבה בתמורתה ומתה אחת מהן השניה אין להם תקנה שם פ' התודה תני ר' חייא תודה שנתערבה וכו' חברתה אין לה תקנה היכי נעביד נקריב לחם בהדה דילמא תמורה היא ואמרינן לעיל תודה טעונה לחם ולא תמורתה לא נקריב לחם בהדה דילמא תודה היא ומייתי התם גווני טובא למימר דאית בה תקנה ואיפריכו כולהו ולהכי קיימא לן כר' חייא דאין לה תקנה ותרעה עד שיפול בה מום.

יד

תודה שנפרסה חלה אחת כולן פסולות בפרק התכלת וכתב רש"י ז"ל לא ידענא מנא ליה דמיפסיל לכולהו משום דנפרסה אחד מהם ונראה בעיני דמלחם הפנים גמר שהוא מנחת תודה וכתיב בה כי קדש קדשים היא היא שאם נפרסה אחד מחלותיה פסולות ע"כ ונראה דלדעת הרב ז"ל אפילו נפרסה אחד מהם עד שלא נשחטה התודה יביא כל הלחם ולא סגי בחלה א' דלהכי כתיב היא לומר דאם נפרסה אחד קודם שחיטה דיחזור ויביא כל הלחם דאי לאחר שחיטה אפילו נטמא או יצא אחד מהם כל הלחם פסול ולהכי כתב הרב ז"ל סתם תודה שנפרסה אחד מחלותיה כולן פסולות וביצאת ונטמאת כתב דשאר החלות כשרות והיינו קודם שחיטה והאי דכתב נפרס לחמה או נטמא או יצא עד שלא נשחטה התודה מביא לחם אחר ושוחט היינו בנפרס או נטמא או יצא הכל דצריך להביא לחם אחר כמו שכתב נפרס לחמה ואפילו תימא פרס לחמה או נטמא או יצא אחד מן החלות כשמביא לחם אחר כל חד כדיניה כשנפרס חלה אחד מביא כל הלחם דנפרס לחם אחד נפסלו כל החלות כדילפינן וכשנטמא או יצא לחם אחד מביא לחם אחר וישלים ובזה נסתלקה השגת הראב"ד ז"ל דבנפרסה חלה אחת קודם זריקה לא יביא מתוך ביתו חלה אחת וישלים אלא יביא כל הלחם דנפרס חלה א' נפסלו כולן מדכתיב היא כדפי'. ואם אחר שנשחט נפרס או נטמא או יצא הדם יזרק והבשר יאכל והלחם כולו פסול ומשום דאיפסיל לחם לא איפסל תודה דשלמים קרייה רחמנא דכתיב תודת שלמיו לומר מה שלמים קרבי בלא לחם אף תודה קרבה בלא לחם דתודת שלמיו משמע דאף על פי שהיתה תודה בשעת לחמה חוזרת להיות שלמים. נזרק הדם ואחר כך נפרס או נטמא או יצא תורם מן השלם ומן הטהור ממה שבפנים וברייתא היא בפרק התכלת בתלת בבי נפרס ונטמא ויצא וגרסינן בנטמא נמי וידי נדרו לא יצא כדפי' התוספות התם.

טו

תודה שנשחטה על שמונים חלות לא קדשו ארבעים מתוך שמונים ואם אמר יקדשו ארבעים מתוך שמונים מושך ארבעים מתוך שמונים שם פרק התודה חזקיה אמר קדשו ארבעים מתוך שמונים ורבי יוחנן אמר לא קדשו אמר רבי זירא הכל מודים היכא דאמר ליקדשו ארבעים מתוך שמונים דקדשו אל יקדשו ארבעים אלא אם כן יקדשו שמונים לא קדשו שהרי אין מביאין לתודה אלא ארבעים חלות כי פליגי בסתמא מר סבר לאחריות קא מיכוין דאי אבדו ארבעים ניפוק באחריני ומר סבר לקרבן גדול קא מיכוין ופסול בשחיטת הזבח מקדש הלחם כדכתיב על זבח תודת וגו' ואביי ורב פפא אוקימו פלוגתייהו בגוונא אחרינא ולא נקטינן אלא כרב זירא דבפרק האיש מקדש ופרק מי שהוציאוהו אייתי תלמודא מימרא דחזקיה ורבי יוחנן ואוקי פלוגתייהו כדקאמר ר' זירא אלא שנראה שהרב ז"ל פסק כרבי יוחנן דבסתמא לא קדשו ארבעים מתוך שמונים ואנן קיימא לן כחזקיה לגבי רבי יוחנן דרביה הוה וצריך עיון ומושך ארבעים מתוך שמונים ומרים תרומה.

טז

השוחט את התודה והיה לחמה חוץ לחומת בית פאגי משנה שם השוחט את התודה בפנים ולחמה חוץ לחומה לא קדש הלחם ובגמ' מאי חוץ לחומה רבי יוחנן אמר חוץ לחומת בית פאגי דהיינו חוץ לחומת הר הבית וריש לקיש אמר חוץ לחומת עזרה וטעמא דרבי יוחנן דהלכתא כותיה משום דאף על גב דכתיב על זבח התודה לא בעינן על בסמוך אלא אפילו היא חוץ לחומת העזרה כל שהיא תוך חומת הר הבית קדוש ותניא כותיה דרבי יוחנן כדאיתא התם אבל תוך חומת הר הבית מיהא בעינן כיון דמתקדשי בשחיטת הזבח. שחטה עד שלא קרמו פניה בתנור ואפילו אחת מהם לא קרם פניה לא קדש הלחם משנה שם ובגמרא מנא הני מילי דתנו רבנן על חלות לחם חמץ יקריב קרבנו על זבח וגו' מלמד שאין הלחם קדוש אלא א"כ קרמו פניה בתנור דעל חלות לחם חמץ יקריב משמע דבשעת שהוא שחטו יהא כבר לחם שיהו פניו מתקרמין כבר בתנור. שחטה ונפסלה בשחיטתה במחשבת זמן או מקום קדש הלחם משנה שם חוץ לזמנה וחוץ למקומה קדש הלחם ובגמרא מתניתין מני רבי מאיר דתניא זה הכלל כל שפיסולו קודם שחיטה לא קדש הלחם פסולו אחר שחיטה קדש הלחם חוץ לזמנה וחוץ למקומה לאו היינו פיסול קודם שחיטה ולהכי קדש הלחם ליפסל אבל שחטה ונמצאת טרפה לא קדש הלחם דכיון דנמצאת טרפה בבדיקה הוי פיסול קודם שחיטה ונמצאת בעלת מום פליגי במתניתין רבי אליעזר וחכמים דרבנן סברי לא קדש הלחם ואוקמינן פלוגתייהו בגמרא בדוקין שבעין דאינו ניכר אבל בעלת מום אליבא דכ"ע הויא כנמצאת טרפה ואם כן לרבנן אפילו במומין שבעין לא קדש הלחם ושחטה שלא לשמה נמי לא קדש הלחם דכתיב זבח תודה מלמד שאם שחטן שלא לשמן לא קדש הלחם דזבח תודה משמע זבח לשם תודה שצריך לשוחטו לשמו והואיל ומפיק ליה מקדושתה לגמרי ששחטה לשם זבח אחר לא קדש דהוי כפיסולו קודם שחיטה וכן הדין באיל נזיר עם הלחם שלו ששחיטה מקדש ליה ללחם:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.