קרית ספר/פסולי המוקדשין/יג

קרית ספר ‏ פסולי המוקדשין יג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

שלש מחשבות פוסלות את הקרבנות שינוי השם ומקום וזמן שינוי השם הוא כגון עולה ששחטה לשם שלמים או לשם שניהם וזהו שינוי קדש או ששחטו שלא לשם בעליו וזהו שינוי בעלים ואגב שינוי מקום וזמן נקט פוסלות דבשינוי השם לא פסיל קרבן אלא שלא עלה לבעלים לשם חובה כדתנן מתניתין קמייתא דזבחים כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה ואמרינן בגמ' מנא לן דבעינן זביחה לשלמים לכתחלה לשמה דכתיב ואם זבח שלמים קרבנו שתהא זביחה לשם שלמים ודילמא היינו שמיהו זבח שלמים ולא נאמר זבח משום שחיטה מדכתיב המקריב את דם השלמים הזורק את דם השלמים ולא כתיב זבח שלמים והכא כתיב זבח שלמים שמע מינה שתהא זביחה לשם שלמים שינוי בעלים מנא לן אמר רבי פנחס בריה דרב אמי אמר קרא ובשר זבח תודת שלמיו מאי ובשר זבח תודת שלמיו שמע מינה שתהא זביחה לשם תודה ואם אינו ענין לשינוי קדש דהא ילפינן ליה תנהו ענין לשינוי בעלים ואף על גב דאיצטריך האי זבח לאיתויי חטאת ואשם דנאכלין ליום ולילה כתודה דכתיב בה ביום קרבנו וגו' הוה מצי למיכתב ובשר זבח תודת שלמו מאי ובשר זבח תודת שלמיו שמע מינה דבעינן לשם בעליו שנתכפרו בו ולא שיתכפרו בו אחר. שינוי מקום הוא ששחטו לשמו ע"מ לזרוק דמו או להקטיר דבר הראוי להקטיר חוץ לעזרה או לאכול דבר הראוי לאכול חוץ למקום אכילתו פרק כל הזבחים תנינן מתניתין לזרוק דמו בחוץ או מקצת להקטיר אימוריו בחוץ או מקצת לאכול בשרו בחוץ או מקצת וכו' פסול ואין בו כרת. שינוי זמן שחט את הזבח לשמו על מנת לזרוק דמו או להקטיר או לאכול חוץ לזמנו שם מתניתין לזרוק דמו למחר להקטיר אימוריו או לאכול מבשרו למחר פגול וחייבין עליו כרת ובגמרא מנא הני מילי וכו' דתני תנא כשהוא אומר ואם האכל יאכל ביום השלישי וגו' בפרשת קדושים מה תלמוד לומר הרי כבר נאמר בצו את אהרן ואם האכל יאכל מבשר זבח וגו' אם אינו ענין לחוץ לזמנו תנהו ענין לחוץ למקומו דבאוכל ממש ביום השלישי ליכא לאוקומי דהא כתיב לא ירצה וכי אחר שהוכשר יחזור ויפסל אלא על כרחך במחשבה בשעת עבודה קאמר יכול יהו חייבים כרת על אכילתו תלמוד לומר גבי נותר ואוכליו עונו ישא למעוטי חוץ למקומו ולא מצית אמרת דבחוץ למקומו איירי קרא דכתיב הכא כי את קדש ה' חלל ואתיא קדש קדש כדאמרן התם ובפרק קמא דכריתות אמר ר' סימאי לעולם אל תהי גזרה שוה קלה בעיניך שהרי נותר אחד מגופי תורה ולא לימדה הכתוב שחייב כרת אלא מגזרה שוה דלא ידעינן דהאי קרא דכתיב ואוכליו עונו ישא וגו' ונכרתה דבנותר מיירי אלא דאתיא מקדש דנותר דכתיב ושרפת את הנותר באש וגו' מה קדש דהתם בנותר קמיירי אף קדש דהכא בנותר אף על גב דכתיב בתר קרא דחוץ למקומו ומיעט רחמנא גבי נותר ואוכליו עונו ישא למעוטי חוץ למקומו מכרת דמדלא כתיב והאוכל אלא ואוכליו מיעט חוץ למקומו דלעיל מינה ולא מיעט חוץ לזמנו דבפרשת צו את אהרן בקרא אריכא ומאי חזית דקרא אריכא בחוץ לזמנו וקרא זוטא דקדשים בחוץ למקומו מסתברא דאריכא הוי חוץ לזמנו דכיון דלא פי' בקרא אריכא כרת בהדיא אלא בג"ש דעון עון מנותר יליף מסתבר' דדמי מדדמי ליה יליף דהא דמי חוץ לזמנו לנותר דתרוייהו נפסלין בזמן ונוהגין בבמ' ואי מוקמת לי' קרא אריכא לחוץ למקומו לא ילפת כרת מנות' דלא דמי ליה במידי אדרב' מסתבר' משום דדמי ליה חוץ לזמנו לנות' סמכיה ליה וקא ממעט ליה מאוכליו דלא תימא משום דדמי ליה נגמר מיניה אמר רבא כולהו מקרא אריכא אתיין זה לחיוב וזה לפטור כדיליף ליה רבא בריש האי שמעתא דאמר מנא הני מילי אמר שמואל תרי קראי כתיבי מאי היא אמר רבא ביום השלישי זה חוץ לזמנו דשלישי חוץ לזמן אכילת שלמים הוא פגול יהיה זהו חוץ למקומו דקרא יתירא הוא לרבות חוץ למקומו דחוץ למחיצה דמי לחוץ לזמן והנפש האוכלת ממנו אחד ולא שנים דממנו משמע דלא קאי עונה תשא אלא אחד מינייהו מדלא כתיב האוכלת ולשתוק ומסתברא דחוץ לזמנו עדיף לאוקומי כרת עליה דפתח ביה קרא אדרבה חוץ למקומו עדיף לאוקומי כרת עליה דסמיך ליה האי ממנו סמוך לפגול יהיה אלא אמר אביי וכו' ולרבא נראה דלא קשיא ליה הא דחוץ לזמנו עדיף טפי לאוקומי כרת עליה וחוץ למקומו דסמיך ליה מיעטיה מכרת כדאמר רבא בתר הכי וגרסינן אלא אמר רבא כולהו מקרא אריכא אתיין ולאביי דאוקי קרא זוטא לחוץ למקומו וקרא אריכא לחוץ לזמנו וחייב ביה כרת דאתיא עון עון כדאמר' לעיל דדמי ליה בז' וב'.

ב

ומפי השמועה למדו שזה שנאמר ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו וגו' אינו מדבר אלא במחשב בשעת הקרבה שיאכל ממנו בשלישי והוא הדין לכל קרבן שחשב עליו לאחר זמן הראוי לאכילת אותו קרבן או להקטיר למזבח דבר הראוי להקטרה דכתיב ואם האכל יאכל בשתי אכילות הכתוב מדבר שמחשבת שתיהן פוסלת דהא במחשב מוקמינן ליה לקרא ולא באוכל ביום השלישי א' אכילת אדם וא' אכילת מזבח דלא שנא חשב לאכול למחר לא שנא חשב להקטיר אימורין למחר הוי פגול וכתיב נמי מבשר זבח שלמיו להקיש כל זבחים לשלמים מה שלמי' יש להם מפגלים ומתפגלים שהדם הוא המפגל והבשר והאימורין הם המתפגלים אף כל שיש בו מפגל ומתפגל פגול נוהג בו יצאו מנחת כהנים וכהן משיח שהם מתירי' את עצמם ואין בהם שיירים להתפגל שאין פגול נוהג בהם ובמחשבה הוא דהוי פגול כדאמר' דאי נזרק דם כדיני' ונשאר אחר זמן אכילתו הוי נותר ואסור לאכלו והקרבן כבר הורצה וכפר דכתיב ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר כיון שהגיע דם למזבח כהלכתו נתכפרו בעלים ונרצה הקרבן.

ד

בארבע עבודות הזבח נפסל באחת משלש מחשבות, בשחיטה בקבלה בהולכה ובזריקה, אבל אם חשב בשעת הפשט ונתוח או בשעת הולכת אימורים למזבח אין מחשבה זו מועלת כלום.

זביחה הא ילפינן לה לעיל דבעינן לשמה בשינוי קדש מדכתיב זבח שלמים. קבלה מנא לן דכתיב המקריב את דם השלמים שתהא קבלה לשם שלמים. זריקה מנא לן דכתיב הזורק את דם השלמים שתהא זריקה לשם שלמים. אשכחן כולהו הולכה מנא לן, כתיב והקריבו ותניא זו קבלת הדם ואפקה רחמנא בלשון הולכה למימרא דהולכה לא תפקה מכלל קבלה, וקבלה הא ילפינן לה דבעינן לשמה. וכולהו צריכי כדאמרינן התם ריש מכילתא דלא מצי ילפי חדא מחדא.

אשכחן ד' עבודות בשינוי קדש, שינוי בעלים מנא לן, זביחה הא ילפינן לה מבשר זבח תודת שלמיו באם אינו ענין לשינוי קדש תנהו ענין לשינוי בעלים כדילפינן לעיל. זריקה לשם בעלים יליף לה התם רב אשי מדכתיב ונרצה לו לכפר עליו דמשמע ונרצה לו לכפר ולא לחברו. אשכחן זביחה וזריקה קבלה מנין, אמר רב אשי אתיא מאיל נזיר דכתיב ואת האיל יעשה זבח שלמים שתהא עשייתו לשם שלמים, ואם אינו ענין לשינוי קדש דנפקא ליה מהתם כדילפינן לעיל, תנהו ענין לשינוי בעלים. ולא תימא יעשה כלל זבח פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט זביחה אין מידי אחרינא לא דאי כתב יעשה שלמים זבח כדקאמרת דמשמע כללא שיהא עשייתו שלמים, השתא דכתיב יעשה זבח שלמים לא גמר הכלל את דבריו ולא נשלם, וכל כלל שאינו מלא אין דנין אותו בכלל ופרט. רבינא אמר לעולם דנין אותו בכלל ופרט ולהשם חזר וכלל, והוי כלל ופרט וכלל מה הפרט מפורש עבודה ובעינן לשמה אף כל עבודה ובעינן לשמה, אי מה הפרט מפורש עבודה וכו' ואסיקנא איכא למימר הכי ואיכא למימר הכי שקולים הם ויבואו שניהם דהי מיניהו מפקת אי דרשת האי אנא דרישנא לאידך הילכך יבואו שניהם. והולכה לא תפקא מכלל קבלה כדאמרינן לעיל.

אשכחן איל נזיר שאר שלמים מנא לן אי לאיל נזיר ליכתוב יעשה זבח שלמיו מאי שלמים לרבות כל שלמים. אשכחן שלמים בין בשינוי קדש בין בשינוי בעלים בכל ד' עבודות, שאר קדשים מנא לן, דאי תימא נילף משלמים מה לשלמים שכן טעונין סמיכה ונסכים ותנופה. אלא אמר קרא זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת וגו' ולזבח השלמים הקישן הכתוב לשלמים מה שלמים בין שינוי קדש בין שינוי בעלים בעינן לשמה בכולהו עבודות כדילפינן, אף כל בעינן לשמה בכולהו עבודות.

ופגול דפוסל בד' עבודות ילפינן התם פרק קמא דזבחים יכול לא תהא מחשבה מועלת אלא בזריקה לבד כדכתיב המקריב אותו לא ירצה מנין לרבות שחיטה וקבלה ת"ל אם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו וגו' פגול הוא לא ירצה, בדברים המביאים לידי אכילה הכתוב מדבר, ושחיטה וקבלה מייתי לזבח לידי אכילה דאי לא ישחוט ויקבל לזורקו לא מתכשר הזבח לאכילה יכול שאני מרבה אף שפיכות שיירים והקטרת אימורין תלמוד לומר המקריב אותו לא ירצה זריקה בכלל דברים המביאים לידי אכילה היתה ולמה יצאת להקיש אליה ולומר לך מה זריקה מיוחדת שהיא עבודה ומעכבת כפרה אף כל עבודה ומעכבת כפרה יצאו שפיכות שיריים והקטרת אימורין דלא מעכבי כפרה. וכיון דילפי חוץ לזמנו חוץ למקומו נמי, דהא איתקוש להדדי בקרא אריכא כדאמרן לעיל ומשום דזריקה כתיבא בקרא המקריב אותו לא ירצה ואכילת אדם ומזבח נמי כתיב כדכתיב ואם האכל יאכל אחד אכילת אדם ואחד אכילת מזבח משום הכי בעינן במחשבת שחיטה על מנת לזרוק או לאכול או להקטיר דכתיבי בקרא כדאמר' וזריקה והקטרה אכילת מזבח הוו.

העוף נפסל בשתי עבודות, במליקה ובמיצוי, כדתנן פרק קדשי קדשים אחד חטאת העוף ואחד עולת העוף שמלקן ושמצה את דמן וכו' חוץ למקומו פסול ואין בו כרת חוץ לזמנו פגול וחייבין עליו כרת ובלבד שיקרב המתיר וכו' והא מרבינן לעיל מזבח שלמיו כל שיש בו מפגל ומתפגל דהוי פגול מהיקשא דשלמים דכתיב זאת התורה וגו' ומליקה הויא בעוף במקום שחיטה בבהמה ומיצוי הוי במקום זריקה דאין בה לא קבלה ולא הולכה והמנחות הנקמצות נפסלות כרבי דקמיצה במקום שחיטה שמוציא דם שהוא חלק גבוה מן הבשר ה"נ קומץ ונתינת הקומץ בכלי במקום קבלה דמה לי ממילא מה לי שקיל ויהיב והולכ' קומץ למזבח והקטרת קומץ לבונה כזריקה וכדתנן פ"ק דמנחות פסול מחשבה בהני עבודות אבל מחשבה בדברים אחרים אינה מועלת כלום דבעינן עבודה מעכבת כפרה כדאמר' לעיל.

המחשב מחשבה אחרת חוץ מאלו בד' עבודות אלו כגון שחשב בשעת שחיטה להניח הדם למחר או להוציאו לחוץ וכו' כולהו הני משנה סתמית פרק כל הפסולין בר מלהניח ולהוציא דרבי יהודה פוסל וחכמים מכשירים דאין מחשבה פוסלת אלא חוץ לזמנו ולמקומו דחוץ לזמנו כתיב בקרא שלישי כדאמר' וקרא יתירא מוקמינן ליה לחוץ למקומו דדמי לחוץ לזמנו ולא בפסולים אחרים דלא פסלה מחשבה אלא בהני דילפינן וחשב לשרוף חטאות הנשרפות בחוץ לזמנן או מקומן שם ושוין שאם חשב באכילה ובשריפתן לא עשה ולא כלום דאמחשבת אכילת מזבח קפיד רחמנא אבל שרפה לאו לשון אכילה הוא.

וכן אם חשב בעבודות המנחות להניח לבונתה למחר או להוציאה כשרה בריש קומץ מייתי פלוגתא דרבי יהודה בלהניח אמתניתן דהקומץ את המנחה והיינו טעמא גופא דאמרן בזבח דלא אסרה תורה אלא מחשבת אכילת אדם ומזבח כדאמר'.

ט

הולכה שלא ברגל אינה הולכה לפיכך אין מחשבה פוסלת בה פ"ק דזבחים איבעיא להו הולכה שלא ברגל שמה הולכה או לא ת"ש וכו' ולא איפשטא ובתר הכי איתמר אמר עולא א"ר יוחנן הולכה שלא ברגל לא שמה הולכה וכיון דלא שמה הולכה אין מחשבה פוסלת בה והולכה ברגל הוא דקאמר קרא דהכי משמע לשון הקרבה שהוא הולכה ברגל ממקום השחיטה שהוא בצפון למזבח והמהלך במקום שאינו צריך הויא הולכה ומחשבה פוסלת בה כרבנן דרבי אליעזר דסברי דמחשבה פוסלת בהילוך בין צריך בין אינו צריך דכיון דמקבל פסיל ביה מחשבה כל זמן קבלתו אפילו אין צריך כולו לזריקה הכי נמי כל הילוך אפילו אין צריך פוסל בו מחשבה דתרוייהו קבלה והולכ' מחד קרא נפקי דכתיב והקריבו:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.