קרית ספר/פסולי המוקדשין/יא

קרית ספר ‏ פסולי המוקדשין יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כל המנחות שקמצן אחד מן הפסולין לעבודה פסולות משנה פ"ק דמנחות וטעמא דכתיב במנחה והביאה אל בני אהרן הכהנים וקמץ משם וגו' ודרשינן הכהנים וקמץ מקמיצה ואילך מצות כהונה. וכן אם לקט הלבונה פסל אף על פי שלא קמץ דלאחר הקטרת הקומץ היה מלקט הלבונה מעל הסולת ומקטירו וא"ר ירמיה פ' הקומץ זוטא דמשום הולכה נגעי בה שזה שליקטה ונתנה לכהן מיעט בהילוך הכהן והולכה אחד מן העבודות בזבחים דכתיב והקריבו בני אהרן ואע"ג דאמר מר זו קבלת הדם אפ"ה לשון הולכה הוא כדא' בסוף פ"ק דחגיגה דאפקה רחמנא לקבלה בלשון הולכה דכתיב והקריב הכהן את הכל המזבחה ואמר מר זו הולכת איברים לכבש דהקטרה בהדיא כתיבא והקטיר הכהן וגו' למימרא דהולכה לא תפקא מכלל קבלה לכל דבריה ואף על גב שאיפשר לבטלה שאם רצה שוחט בצד המזבח וזורק היכא דלא בטלה עבודה היא ומפגלא קרבן במחשבתה וצריכה כהן ובליקוט נמי צורך עבודה היא כדא' ואף על גב דמייתי סייעתא לר' ירמיה ולא סלקא אפ"ה מימרא דר' ירמיה הלכתא הוא דליכא מאן דפליג עליה. קמץ הכשר ונתן לפסול קמץ בימינו ונתן לשמאלו ואחר כך נתנו לכלי קמץ מכלי קדש ונתן לכלי חול פסל פרק הקומץ רבה מתני' ובריתא כחכמים דר"ש משום דבעיא בתר קמיצה קדוש כלי וכיון שנתנו לשמאל נעשה כדם שנשפך מצואר הבהמה ואספו שפסול דנפקא לן מדכתיב הפר דם הפר יקבלנו וקדוש קומץ בכלי במקום קבלת דם ושמאל בלא כלי הוי כרצפה דכי אכשר רחמנא באשם מצורע שמאל בקבלה לא הכשיר אלא בכלי ונתנו לכלי חול נמי הוי מהאי טעמא ונתן לפסול נמי לא עדיף משמאל כהן כדא' ושמאל דפסול בקמיצה ילפינן פ"ק דמנחות מדכתיב גבי מצורע וימלא כפו כף זה איני יודע מהו כשהוא אומר ויצק על כף הכהן השמאלית הרי כאן שמאלית הא כל מקום שנאמר כף אינו אלא ימין וכתיבי קראי יתירי שמאלית לאשמעינן דכאן הוא שמאלית אבל בעלמא כל כף הוא ימין דאי למילף מה כאן שמאלית אף בעלמא שמאלית בחדא יתירא הוה סגי. קמץ ועלה בידו צרור או גרגיר מלח או קורט לבונה פסל מתני' פ"ק [דמנחות] וטעמא דנמצא קומץ חסר מקום הצרור או המלח או הלבונה ואנן מלא קמצו בעיא.

ד

קמץ עד שהוא בחוץ ונכנס לפנים יחזור ויקמוץ בפנים תוספתא דמנחות פ"ה דמה שקמץ בחוץ הוי כמאן דליתיה. נתפזר הקומץ על גבי הרצפה יחזור ויאספנו שם בתוספתא ונראה דנתפזר אחר שקדשו בכלי שרת דהוי כדם שנשפך מן הכלי על הרצפה דכשר. היתה המנחה או קומצה שלא בכלי שרת או שהעלה שלא בכלי שרת או בללה בשמנה חוץ לעזרה פסולה כל שלא בכלי שרת שם בתוספתא משום דכלי שרת בעיא במנחה ובקומץ ובהקרבה כדכתיב זאת התורה לעולה ולמנחה וגו' מה עולה טעונה כלי אף מנחה טעונה כלי ובללה חוץ לעזרה פסולה כרבי יוחנן פרק קמא דמנחות דכיון דעשייתו בכלי היא נהי דכהונה לא בעיא כבלילה פנים מיהת בעיא כשחיטת קרבן דכהונה לא בעיא ובעיא פנים כדכתיב ושחט את בן הבקר לפני ה' דבעינן שיהא בן הבקר לפני ה'.

ז

כל המנחות שיצק עליהן השמן זר או פסול או בלל או פתת או מלח כשרות דמקמיצה ואילך מצות כהונה כדכתיב הכהנים וקמץ לימד על יציקה ובלילה שכשרה בזר וה"ה פתיתה ומליחה דהוו קודם קמיצה הגישן או הניפן חוזר הכהן [ומגיש או מניף] דכהונה בעי משום דאין זר קרב לגבי המזבח אבל אם לא חזר כשרות דמקמיצה ואילך הויא מצות כהונה כדילפינן.

ח

מנחה שנפל לתוכה שמן מנחה אחרת או שמן חולין כל שהוא נפסלה דלא משכחת מנחת חוטא דפסיל בה שמן כדכתיב לא ישים עליה שמן ואם שם פסל אלא כי האי גונא בשמן חבירתה או חולין דאי אפריש לה שמן כיון דלית לה שמן כלל חולין נינהו כדאיתא פ"ק דמנחות ולר' אלעזר דקאמר ריבה שמנה שהפריש לה ב' לוגין לא מיבעיא דדידה ודחברתה נמי דפסיל אלא אפילו דידה פסול היכא דרבי ומתניתין קשיתיה דקתני שמנה ולא קתני ריבה לה שמן וכדאיתא התם חסר שמנה שם פרק קמא מתניתין ריבה שמנה חסר שמנה חסר לבונתה פסולה דכתיב משמנה שאם חסר כל שהוא פסול חסר לבונתה כשרה והוא דאיכא תרי קורטי כר' יהודה לגבי ר"ש פ"ק דסבר קומץ בתחלה כדילפינן בג"ש דהרמה פ' הרי עלי עשרון וב' קורטין לבסוף דכתיב את כל הלבונה כל משמע אפילו קורט אחד דכל משמע כל שהוא כדכתיב אין לשפחתך כל בבית את לרבות קורט אחד הרי כאן שנים ומתניתין דקתני חסר לבונתה פסולה היינו בקורט אחד ריבה שמנה ולבונתה על ב' לוגין וב' קומצין לכל מנחה כשרה שני קומצין או ב' לוגין או יתר על זה פסולה והתם בגמ' הכי איתא ריבה שמנה היכי דמי א"ר אלעזר כגון שהפריש לה ב' לוגין ופריך סתמא דתלמודא ולוקמה כגון דעריב בה שמן דחולין ושמן דחברתה וכו' ומשמע דסתמא דתלמודא נמי סבר דאם ריבה שמנה בשני לוגין דפסולה אלא משום דקתני סתם ריבה שמנה דמשמע ריבה על שיעורה כל שהוא להכי פריך לוקמה כגון דעריב בה שמן דחולין וכו' דבכל שהיא פסיל ומשמע דדוקא ב' לוגין הוא דפסול דנראית כשתי הלחם כדפירש רש"י זכרונו לברכה התם אבל פחות מב' לוגין כשרה ובחיסר לבונתה נמי פריך בגמרא הא יתיר כשרה והא תניא יתיר פסולה אמר רמי בר חמא כגון שהפריש לה ב' קומצין ופרש"י זכרונו לברכה שהפריש לה שני קומצין פסולה דיותר מדאי ריבה ע"כ משמע לפי' רש"י דיותר יש לו להכשיר בפחות משני לוגין מבשני לוגין שריבה יותר מדאי וכן בקומצין ולפי זה צריך לישב דברי הרב זכרונו לברכה ולהגיה עד במקום על והיינו דקאמר ריבה שמנה ולבונתה עד שני לוגין וב' קומצין כשרה כלומר ולא עד בכלל שלא הגיע לב' קומצין ושני לוגין שלמים אבל ב' לוגין או שני קומצין או יותר פסולה כדאמר לפי' רש"י ז"ל.

י

מנחת חוטא שנתן עליה שמן או על הקומץ שלה פסולה נתן עליה לבונה ילקטנו היתה שחוקה פסולה מספק פ' כל המנחות באות מצה משנה נתן עליה שמן פסולה לבונה ילקטנה ובגמ' ת"ר לא ישים עליה שמן ואם שם פסל יכול לא יתן עליה לבונה ואם נתן פסל ת"ל כי חטאת היא כחטאת כלומר אפילו נתן עליה לבונה מקרייא חטאת ומכפרת יכול אף בשמן כן ת"ל היא מיעט דוקא בלבונה כשרה ולא בשמן ומה ראית לפסול בשמן ולהכשיר בלבונה פוסל אני בשמן שאי אפשר ללקטו ומכשיר אני בלבונה שאפשר ללוקטה בעי רבה בר רב הונא מר' יוחנן נתן עליה לבונה שחוקה מהו משום דאפשר ללוקטה והא לא אפשר או דילמא משום דלא מיבלעה והא נמי לא מיבלעה ובעו תלמודא למיפשטה ודחו ליה ולהכי כתב הרב ז"ל פסולה מספק. נתן שמן על שייריה אחר שקמץ אינו לוקה ולא פסלה שהרי הקומץ כשר במשנה נתן שמן על שייריה אינו עובר בלא תעשה דעליה כתיב בגופה של מנחה קודם קמיצה. נתן משהו שמן על גבי כזית מן המנחה פסולה מספק שם איכא דאמרי בעיא דר' יוחנן התם מי בעינן שימה דשמן דומיא דנתינה דלבונה דלא מיחייב אלא בכזית לבונה או לא תיקו אבל על פחות מכזית לא פסלה דעליה כתיב דמשמע כזית ואינו פוסל הלבונה עד שיתן כזית דבלבונה כתיב נתינה ונתינה בכזית כדכתיב ונתן לכהן את הקדש ובההיא נתינה כתיבה אכילה וכל אכילה בכזית. ואפילו נתן (הכזית) [הלבונה] על כל שהוא מן המנחה פסלה דעליה דכתיב גבי לבונה הוי ריבוי אחר ריבוי דגבי שמן כתיב נמי עליה דהיינו כזית ואין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט דאפילו על כל שהוא כדאמר'. גבלה במים וקמץ כשרה דלא נאמרה חריבה אלא משמן.

טו

מנחה שקמצה פעמים כשרה פ' הקומץ רבה משנה ואפילו פעמים רבות והוא בכזית דאין הקטרה פחותה מכזית כר' יהושע בן לוי לגבי ר' יוחנן דר' יהושע סבר דמתניתין דוקא פעמים ולא פעמי פעמים דסבר דאין קומץ פחות משני זתים ואין הקטרה פחותה מכזית כדילפינן בדוכתיה אבל אי הוי קומץ ד' זתים והקטירו בד' פעמים לר' יהושע נמי כשר. הקריב הקומץ בלא מלח פסולה דמלח מעכב במנחה כדילפינן מדכתיב ולא תשבית מלח וגו' מעל מנחתך. מנחה שחסרה קודם קמיצה ישלימנה מתוך ביתו פ"ק כר' יוחנן לגבי ר"ל דקמיצה קבעה לה דכל כמה דלא קמיץ לא מיקרייא מנחה ולא קרינא ביה מן המנחה פרט לכשחסרה אבל כשקמצה הוקבעה בקמיצה בקדושת כלי וקרינן ביה מן המנחה פרט לכשחסרה.

יז

התנדב קומץ לבונה בפני עצמו אם חסר כל שהוא פסול שם מימרא דר' יצחק כר' יוסף משום ר' יוחנן מחלוקת בלבונה הבאה עם המנחה אבל באה בפני עצמה דברי הכל קומץ בתחלה וקומץ בסוף דלהכי איצטריך אשר על המנחה לומר דבהדי מנחה אין השני קורטין לבסוף כדילפינן לעיל אבל בפני עצמו לא. וכן שני בזיכי לבונה שעם הלחם אם חסר אחד מהם כל שהוא פסולין עד שיהו ב' קומצין מתחלה ועד סוף שם ג"כ מימרא דר' יוחנן דלבונה הבאה בבזיכין דברי הכל ב' קמצין בתחלה ובסוף מהו דתימא כיון דבהדו לחם אתיא כי אשר על המנחה דמיא ולימא נמי דהאי כל הלבונה אשר על המנחה קאי נמי אלבונה דבזיכין ולדרוש בה כל דהו כדלעיל קמ"ל.

יח

הפריש ב' קומצין למנחה אחת ואבד אחד מהם קודם קמיצה לא הוקבעו עם המנחה כשרה לאחר קמיצה הוקבעו ופסולה דהוי כיתר על לבונתה דאמרינן דפסולה בב' חומשין והיא מימרא דרמי בר חמא שם וכן הפריש ד' קמצים לשני בזיכי לבונה של לחם הפנים יאבדו שנים קודם סילוק הלחם לא הוקבעו וכשרים לאחר סילוק הוקבעו ופסולין מפני הריבוי מימרא נמי דרמי בר חמא וצריכי כדאיתא התם. קומץ מנחה שנטמא והקטירו הציץ מרצה משנה פרק הקומץ רבה (הציץ מרצה) יצא והקריבו אין הציץ מרצה שהציץ מרצה על הטמ' ואין מרצה על היוצא ובגמר' ת"ר ונשא אהרן את עון הקדשים וכי איזה עון הוא נושא אם עון פגול או נותר הרי נאמר לא ירצה הא אינו נושא אלא עון טומאה הואיל ויש בה צד קל שהותרה מכללה בצבור דכתיב בתמיד במועדו אפילו בטומאה ולא תימא עון דיוצא שהותר בבמה דכתיב לרצון להם לפני ה' עון דלפני ה' אין עון דיוצא לא ולא תימא נמי עון דשמאל דהותר מכללו ביום הכפורים דתנן ואת הכף בשמאלו דכתיב עון הקדשים ודרשינן ולא עון המקדישים ולא תימא נמי עון בעלי מומין שהותר בעוף דכתיב התם לא ירצה בשור ושה שרוע וקלוט וכתיב כל אשר בו מום וגו' כי לא לרצון יהיה לכם. קמץ את המנחה ואחר כך נטמאו שיירים כולן או נשרפו או יצאו חוץ לעזרה או אבדו לא יקטיר הקומץ ואם הקטיר הורצה משנה שם כמדת ר' יהושע פסולה דאמ' אם אין דם אין בשר אין בשר אין דם ואמר רב הונא והוא שנטמאו כל שייריה דשיורה מילתא היא ונטמא וה"ה לאבוד ושרוף דאי איכא שיור דכשר ולהכי אם נשאר מעט מן השיירים יקטיר הקומץ.

כא

היתה מחיצ' מלמטה בכלי שיש בו עשרון ומעורב מלמעלה לא יקמוץ ואם קמץ פסולה שם תניא והרים ממנו בקומצו מן המחובר שלא יביא עשרון דשני כלים ויקמוץ הא בכלי אחד דומיא דשני כלים קמיץ אמר אביי דילמא ב' כלים היכי דמי קפיזא בקבא ומפרש רבי' ז"ל דהוי מחיצה למטה בכלי אע"ג דעריבי תוך אויר הכלי לא כפי' רש"י ז"ל שפי' דאין עירוב הגודש עירוב וכלי אחד דומיא דשני כלים הוי כלי חלוק למעלה ומעורב מלמטה והויא עריבת תרנגולין דקאמר התם לפי' הרב ז"ל דכיון מלמטה הוי עירוב קומץ ממנו. חלק העשרון והניחו בכלי ואין חלקיו נוגעים זה בזה שם בני ר' חייא יתבי וקאמרי עשרון שחלקו והניחו בכיסא והוא כלי ששם בוללין מנחה ונגע טבול יום באחד מהם מהו וכו' הדר להו איהו רב כהנא לבני ר' חייא ובעא מינייהו מהו לקמוץ מזה על זה צירוף דאוריתא דכתיב כף אחת עשאו לכל מה שבכף אחת וקמיצה מעליתא היא או דילמא דרבנן הוא לחומרא דטומאה ולא לקולא דקמיצה ובעו למיפשטה מוהרים ממנו בקמצו מן המחובר וכו' ודחו לה ולא איפשיטא ולהכי הויא ספקא ולא יקמוץ ואם קמץ לא יקטיר ואם הקטיר הורצה דדילמא כלי מצרף מדאוריתא ולא שכלו השייריה דדילמא לא מצרף מדאוריתא.

כד

קמץ ונתן הקומץ למעלה על השלחן אינו מקדשו ליקרב עד שיתקדש בכלי שרת הראוי לקמוץ שם בעי ר' אלעזר קומץ שסדרו וסודר עליהן המערכה מהו דרך הקטרה בכך או אין דרך הקטרה בכך תיקו ולהכי כתב הרב ז"ל קדשו השולחן ליפסל מספיקא. הדביק הקומץ לדופן הכלי או הפכו על ידו וקמץ לא יקטיר ואם הקטיר הורצה פ"ק דמנחות ופרק הוציאו לו בעי רב פפא דבקייה לקומץ בדופני דמנא מאי תוך כלי בעי והא איכא או דילמא הנחה בתוכו כתקנו בעי והא ליכא תיקו בעי מר בר רב אשי הפכיה למנא ודבקיה לקומץ בארעיתיה דמנא ופרש"י ז"ל כגון שהיה לכלי בית קבול מאחוריו כמו שיש בקערות אבל הרב ז"ל פי' בתוכו ממש ופיו למטה מהו הנחה בתוכו בעינן והאיכא או דילמא הנחה כתקנו בעינן והא ליכא תיקו ולהכי לא יקטיר ואם הקטיר הורצה.

כו

עשרון שחלקו ואבד אחד מחלקיו והביא אחר ונמצא הראשון ושלשתן מונחין בכלי ואין נוגעין נטמא זה שאבד מצטרף עם חלק הראשון ונפסלו וזה שהביא משלים עליו פר' הקומץ רבה בעיא דבני ר' חייא דאמרן לעיל עשרון שחלקו והניחו בכיסא ואין נוגעין זה בזה מהו כי תנן כלי מצרף מה שבתוכו ליקדש ה"מ היכא דנגעי אבל לא נגעי לא או דילמא ל"ש אמר להו רב כהנא מי תנן כלי מחבר מצרף תנן דמשמע דאין נוגעין וזה מצרפן. הושיט חצי עשרון אחר לבין חצאי עשרון אלו מהו צריך לכלי כלי מצרפו אין צריך לכלי כגון האי חצי עשרון שלישי דאין צריך לכלי דאין מצרף עם אלו למנחה אחת וטהורים הראשונים אם נגע טבול יום בזה ונראה דה"ה שאם נגע טמא באחד מן החצאין נטמאו שניה' והאי שאינו מצטרף עמהם למנח' לא נטמא והאי דנטמאו שניה' הוי מדרב' או משום ספקא דאורי' ולחומר' אי צירוף כלי הוי דאורי' או לא ואפי' הוי דאורי' מה שאין צריך לכלי אינו מצטרף דעשאו לכל מה שבכף אחת היינו בצריך לכלי ושם אמר רבא שלשתן מונחים בכיסא נטמא אבוד הוא וראשון מצטרפין בצירוף כלי לטומאה מופרש אין מצטרף נטמא המופרש מופרש וראשון מצטרפין שהרי הופרש להצטרף עם הראשון ואבוד אין מצטרף דלא הופרש להצטרף עם האבוד נטמא ראשון שניהם מצטרפין דהא נצטרף ראשון עם האבוד קודם ועם המופרש אח"כ. וכן לענין קמיצה קמץ אאבד מהם שייריו והמצטרף עמו נאכלין אלא שאם קמץ מן הראשון שניהם אין נאכלין דקומץ אינו מתיר אלא אותו שהופרש ממנו ואחד מן החצאין הללו ולא שניהם דהוו שיירים יתירים וכיון דלא ידע אי זהו אינו נאכל לא זה ולא זה וקומץ אדעתא דכהן תליא מילתא וכהן כי קמיץ אעשרון חד הוא דקמץ הילכך קרב קומץ ראשון שייריו נאכלין והשנים אין נאכלין דאין לעמוד על סופו אי זה מהן נצטרף עם הראשון כדעת הכהן להיות ניתר בקומץ.

כח

קומץ מנחה שנתערב עם קומץ חברתה מקטירן כאחד וכן מנחת כהנים שכולה כליל בקומץ או נסכים או חביתי כהן גדול יקטיר הכל כאחד שהכל לאישים שם משנה סתמיה בקומץ עם קומץ וטעמא דאין קומץ מבטל את חברו ונסכים וחביתי כהן גדול כרבנן דרבי יהוד' במתני' דסברי דכיון דכולם נשרפין אין חוששין לזו שבלילתה עבה ולזו שבלילתה רכה והוי ליה ריבה או חסר שמנה דלא מיקרי ריבה שמנה וחסר שמנה אלא כשהיא בפני עצמה אבל השתא דנתערבו שדינן רוב שמן אבלילתה רכה ומיעוט אעבה כל חד לפום שיעוריה. שתי מנחות שלא נקמצו ונתערבו אם אינו יכול לקמוץ מזו בפני עצמה וכן מזו פסולות שם משנה וטעמא דדרשינן בתורת כהנים מסלתה ולא מסלת חברתה אבל נשאר כדי קומץ שלא נתערב יקמוץ מכל אחד בפני עצמה.

ל

קומץ שנתערב במנחה שלא נקמצה לא יקטיר אפילו כל המעורבות דאין מצות הקטרה אלא בקומץ ומקמץ נמי לא קמיץ שני קומצין דדילמא בכל קומץ יש מזה שנתערב וליכא קומץ שלם מחמת מנחה ואם הקטיר כל המעורבת זו שנקמצה עלתה לבעלים שהרי הקטיר קומצה בתוך המנחה וזו שלא נקמצה לא עלתה דאין מנחת נדבה ניתרת בלא קמיצה. נתערב קומצה בשייריה משנה שם קומצה בשיירי או בשיירי חברתה לא יקטיר את כולה משום דשייריה אסורים להקטיר דכתיב לא תקטירו ממנו אשה לה' כל שממנו לאישים לא תקטירו ואם הקטיר עלתה לבעלים שהרי הוקטר קומץ דאין שייריה מבטלין את הקומץ מגזרה שוה דר' זירא התם נאמר הקטרה בקומץ ונאמר הקטרה בשייריה לא תקטירו ממנו כל שממנו הרי הוא בבל תקטירו כדאמר' מה הקטרה האמורה בקומץ אין קומץ מבטל קומץ כדאמר' לעיל דעולין אין מבטלין זה את זה כדילפינן מדם פר ודם שעיר אף הקטרה האמורה בשיירים אין מבטלין את הקומץ:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.