קרית ספר/סנהדרין/טו

קרית ספר ‏ סנהדרין טו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מצות הנסקלין מפשיטין אותן ומכסין ערותן והאשה בחלוק אחד כדתנן פרק נגמר הדין כחכמים דאין האשה נסקלת ערומה וכדכתיב ורגמו אותו מאי אותו אילימא אותו ולא אותה והכתיב והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא אלא מאי אותו אותו בלא כסותו הא אותה בכסותה והתוספות כתבו דלאו מקרא דריש דהא ליכא מיעוט להכי דאותו איצטריך למידרש בלא כסותו אלא היינו טעמא כדמפרש משום הרהורא או משום בזיונא. ובית הסקילה היה גבוה שתי קומות כדתנן נמי התם דף מ"ה ואף על גב דבור עשרה יש בו כדי להמית אפ"ה אמר קרא ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה שימות מהר אי הכי ליגבהיה טפי משום דמינוול אם גבוה יותר מדאי מתפזר גופו ואיבריו מתפרקין וכריסו נבקעת וכדאמרינן התם. ואחד מן העדים דוחפו על מתניו כדתנן התם ותני בגמרא מנין שבדחי' נידונו הנוגעים בהר סיני ת"ל ירה יירה לשון השלכה כמו ירה בים ומשמעות דריש ולא ריבויא ומנין שבסקילה אבנים הוזכרה שם תלמוד לומר סקול יסקל שהוא לשון אבנים כדכתיב וסקלוה כל אנשי עירה באבנים ומנין שבסקילה ובדחיה אם הוצרך לשתיהן כגון שדחפוהו ולא מת תלמוד לומר סקל ירה ריבוייא הוא דאי חדא מיניהו דוקא קאמר או הא או הא ליכתוב כי סקל או ירה ומדכתיב הני לריבוייא כתבינהו ומנין שאם מת בדחיה יצא תלמוד לומר או לחלק ומנין שאף לדורות דלא תימא סיני שאני וכל חייבי סקילה תהיה דחיה שם תלמוד לומר סקל יסקל לשון עתיד ולא כתב סקל סקל או ירה ירה ואם לא מת מדלי לאבן בהדי חבריה ושדי לה העד השני לחוד כי היכי דתיתי מרזיא מכח גדול כדאמ' התם ואם לא מת רגימתו ביד כל אדם דכתיב יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו ויד כל העם באחרונה.

ב

עובד עבודה זרה אין סוקלין אותו אלא על שער שעבד בו וכדאמ' פרק נערה דמ"ה דכתיב והוצאת את האיש ההוא וגו' אל שעריך זה שער שעבד בו או אינו אלא שער שנידון בו נאמר שעריך למטה ונאמר שעריך למעלה מה שעריך האמור למעלה שער שעבד בו כדכתיב כי ימצא בקרבך באחד שעריך וגו' וילך ויעבוד וגו' ואם היתה עיר שרובה גוים סוקלין אותו על פתח ב"ד דדוקא כשהיא של ישראל היא דקפיד קרא כדכתיב שעריך.

ג

מצות הנשרפים וכו' כדתנן התם פרק ד' מיתות דף נ"ב ובגמרא מנא לן דשריפה דקאמר רחמנא כי האי גוונא אתיא שריפה שריפה מעדת קרח דכתיב הכא באש תשרף וכתיב התם אשר הקריבו השרופים מה להלן גוף קיים כדכתיב החטאים האלה בנפשותם ולא בגופם שנשמתן נשרפת וגוף קיים ומבני אהרן דהוה שריפה ממש לא ילפינן משום דרב נחמן ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה וכיון דמגזרה שוה ילפינן דשריפת נשמה וגוף קיים נקראה שריפה מבררין לו זו שהיה יפה דהיינו פתילת אבר.

ד

מצות הנהרגין מתיזין ראשו בסייף כדרך שהמלכים עושים וכדתנן התם דאף על גב דכתיב ובחקתיהם לא תלכו כיון דכתיב סייף באוריתא דכתיב לפי חרב בעיר הנדחת וכתיב ברוצח נקם ינקם נקימה זו איני יודע מה היא כשהוא אומר חרב נוקמת הוי אומר זו סייף ואם כן לאו מניהו גמרינן ולא תימא לפי חרב דבריז ליה מבריז שתוקעה בבטנו דלפי חרב כתיב פיפיות של חרב שני צדדין מכאן ומכאן דכתיב חרב פיפיות אלמא תרי נינהו ולא תימא דעביד ליה גסטרא דאמר קרא ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה אשכחן דקטיל עבדא כתיב נקם ינקם בר חורין מנא לן קל וחומר הוא קטל עבדא בסייף בר חורין בחנק ולמאן דאמר חנק חמור יליף מעגלה ערופה כדאיתא התם דף נ"ב.

ה

מצות הנחנקין נותנין סודר קשה לתוך הרך וכל אחד מושך אצלו עד שנפשו יוצאת כדתנן התם וילפינן בגמרא דכתיב מות יומת בחנק או אינו אלא באחת מכל מיתות האמורות בתורה אמרת כל מקום שנאמר מיתה בתורה סתם אי אתה רשאי למושכה להחמיר עליה אלא להקל עליה והינו חנק וממאי דאיכא חנק במיתת ב"ד דילמא אין מיתת ב"ד אלא שלש וקלה שבהן סייף אמר רבא ארבע מיתות הלכתא גמירי בהו בשמן הנקוב להן וכיון שלא פירש למי ניתן חנק על כרחין חלק היא מכולן והניחוה לסתמיה שאינך רשאי למושכה להחמיר אלא להקל עליה ולפיכך לא הוצרך הכתוב לפרשה דסתם מיתה הוי חנק כדאמר':

ו

מצות רכח לתלות המגדף ועובד ע"ז כדתנן פרק נגמר הדין דף מ"ה ובגמרא תנו רבנן והומת ותלית יכול כל המומתין נתלין ת"ל כי קללת אלהים תלוי מפני שברך את ה' נתלה. העוברים והשבים אומרים מפני מה זה תלו מפני שברך את ה' וגנאי הדבר כלפי מעלה להזכר ומה מקלל זה שכפר בעיקר אף כל שכפר בעיקר ואין לך לרבות אלא העובד עבודה זרה דכתיב ביה נמי את ה' הוא מגדף ודרשינן כללי ופרטי והומת ותלית כלל כי קללת פרט אי הוו מקרבי להדדי הוה אמרינן אין בכלל אלא מה שבפרט השתא דמרחקי מהדדי אהני לרבויי עבודה זרה הך הרחקה שהרחיקן זה מזה למימרא דאין דנין אותו בכלל ופרט אהני לרבויי עבודה זרה ודומיא לפרטא בכל מילי שכופר בעיקר כמותו ולא נרבה לכל הנסקלין. והאיש נתלה ואין האשה נתלה כדתנן נמי התם לרבנן ובגמרא טעמא דכתיב כי יהיה באיש חטא וגו' איש ולא אשה. ומצות תליה וכו' תולין אותו סמוך לשקיע' החמה כדתניא התם דף מ"ו אלו נאמר חטא ותלית הייתי אומר תולין אותו ואח"כ ממיתין אותו כדרך שהמלכות עושה תלמוד לומר והומת ותלית ממיתין אותו ואחר כך תולין אותו הא כיצד משהין גמר דינו עד סמוך לשקיעת החמה. ואין תולין אותו בשחרית שמא יתרשלו מקבורתו ויבוא לידי שכחה אלא סמוך לשקיעת החמה כדי שיקברוהו מיד אחד קושר ואחד מתיר ואין שהות בנתים. ומשקעין את הקורה בארץ כדתניא התם על עץ שומע אני בין תלוש בין מחובר תלמוד לומר כי קבר מי שאינו מחוסר אלא קבורה דמריבוייא דקבר משמע ליה דאף עץ בעי קבורה יצא מחובר שמחוסר קציצה ותלישה דנעיצה לאו כלום היא בעץ כדאיתא התם:

מצות רכט לקבור כל הרוגי ב"ד ביום הריגתן כדכתיב כי קבר תקברנו ביום ההוא ומריבויא דקבר תקברנו דרשינן כל המתים:

אזהרת שכג שלא תלין נבלתו כדכתיב לא תלין נבלתו וכיון דילפינן לכולהו מתים דבעו קבורה ה"נ בהלנתם עובר בלא תעשה ואם הלינו לכבודו אינו עובר עליו וכדאיתא התם. וכמו שנקבר עץ הנתלה עמו ה"נ אבן וסייף נקברין בתפיסת הנהרג דתניא נקברין עמו ותניא אין נקברין עמו דלא כתיב אלא קבר ואמרי' מאי עמו בתפיסתו.

י

כל הנסקלין שבתורה י"ח כדתנן להו לכולהו פרק ד' מיתות דף נ"ג והני דכתיב בהו סקילה בהדיא הא כתיב בהו ודלא כתיב בהו סקילה כתיב בהו דמיהם בם וגמירי מאוב וידעוני דאי במות יומת גמרי עד דגמרי מאוב וידעוני ליגמרו מאשת איש בחנק דאי אתה רשאי למושכה להחמיר אלא להקל הילכך בדמיהם בם גמרי אב ואשת אב כתיב פרשת קדושים ואיש אשר ישכב את אשת אביו וגו' דמיהם בם ואמו שאינה אשת אביו אמר קרא אמך היא עשאה הכתוב לאמו שאינה אשת אביו כאמו שהיא אשת אביו כלתו דמיהם בם נערה מאורסה וסקלתם אותם באבנים זכור דמיהם בם שוכב עם בהמה דכתיב ואיש כי יתן את שכבתו בבהמה וגו' מות יומת בסקילה או אינו אלא באחד משאר מיתות נאמר כאן תהרוגו ונאמר במסית הנסקל כי הרג תהרגנו מה להלן בסקילה אף כאן בסקילה וכמיתת הבהמה כן מיתת האיש ואשה המביאה עליה דכתיב בה דמיהם בם מגדף ועובד ע"ז כתיב בהו סקילה נותן מזרעו למולך ואוב וידעוני כתיב בהו רגימה מסית כתיב ביה סקילה מדיח ילפינן הדחה הדחה או ממסית או מנביא המדיח כרבנן סוף פרק הנחנקין והמכשף כרבי עקיבא סוף פרק ד' מיתות נאמר לא תחיה ונאמר להלן אם בהמה אם איש לא יחיה מה להלן בסקילה כדכתיב כי סקל יסקל וגו' אף כאן בסקילה ולא ילפי' מלא תחיה כל נשמה בסייף דדנין ישראל מישראל שריבה בהן הכתוב מיתות הרבה והתם ילפינן נמי בגוונא אחריני. מחלל שבת בסקילה דכתיב כל העושה בה מלאכה יומת ונתפרשה מיתה זו במקושש שהיא סקילה. מקלל אביו ואמו דכתיב מות יומת וגו' דמיו בו מיתה זו היא סקילה דכתב הכא דמיו בו וכתיב התם דמיהם בם מה להלן בסקילה אף כאן בסקילה ובן סורר ומורה כתיב ביה רגימה.

יא

כל הנשרפין עשרה בת כהן שזנתה תחת בעלה דכתיב באש תשרף בתו ובת בתו ובת בנו ובת אשתו ובת בנה ובת בתה וחמותו וכדתנן פרק הנשרפין ובגמרא מנה"מ דתנו רבנן איש אשר יקח את אשה ואת אמה אין לי אלא אשה ואמה דהינו חמותו בת אשה ובת בתה ובת בנה מנין נאמר כאן בחמותו בשריפה זמה ונאמר באזהרה בתה ובת בתה ובת בנה שארה הנה זמה היא מה להלן בתה ובת בתה ובת בנה אף כאן לענין עונש שריפה בתה ובת בתה ובת בנה בהאי דינא מנין לעשות זכרים כנקבות והינו שאר הבא ממנו דהינו בתו ובת בנו ובת בתו מארוסתו דלאו בכלל אשה ובתה דקרא נינהו דהתם באשתו על ידי קידושין כדדרשינן לה ביבמות מקראי כשאר הבא ממנה כבתה ובת בתה ובת בנה דרבינ' להו בגזרה שוה נאמר כאן זמה ונאמר להלן זמה ואף על גב דבשאר דידיה לא כתיב זמה אתיא הנה הנה אתיא זמה זמה מעיקרא מייתינן לה בהנה הנה והדר בזמה זמה כתיב הכא כי ערותך הנה וכתיב בשאר אשתו שארה הנה מה להלן זמה עמו אף כאן זמה עמו ובתר דמייתינן זמה לשאר דידיה ילפי' בה שריפה בזמה זמה מה להלן שרפה אף כאן שריפה ומנין לעשות שלש' דורות למעלה אם חמיו ואם חמותו כשלשה דורות למט' בת בתו ובת בנו נאמר למטה זמה שארה הנה זמה היא ונאמר למעלה זמה כי יקח איש אשה ואת אמה זמה היא מה למטה ג' דורות אף למעלה ג' דורות איתרבו בדינא דקרא לעונש ולאזהרה כדאיתא התם ריש פרק הנשרפין דף ע"ה והוא שבא עליהן בחיי אשתו כר' עקיבא דאמר אותו ואתהן שתיהן משמע וה"ק אם אשתו קיימת תשרף חמותו ואם לאו אין כאן עונש שריפה אלא ארור שוכב עם חותנתו.

יב

נהרגין שנים רוצח ועיר הנדחת כדתנן התם דף ע"ז וכדילפי' לעיל.

יג

הנחנקין ששה אשת איש דכתיב ואיש אשר ינאף וגו' מות יומת הנואף וכל מיתה סתם הכתובה בתורה היא חנק וכדילפינן לעיל במצות הנחנקין וחובל באביו ובאמו דכתיב נמי מכה אביו ואמו מות יומת ומיתה סתם היא חנק כדאמ' ואימ' עד דקטיל ליה לא ס"ד קטל חד בסייף וקטל אביו בחנק ולמאן דאמר חנק חמור מדכתיב מכה איש ומת ש"מ כל הכאה סתם לאו מיתה הוא וגונב איש מישראל דכתיב ביה נמי מות יומת וזקן ממרא ע"פ ב"ד שבלשכת הגזית דכתיב ביה ומת האיש ההוא ונביא השקר והמתנבא בשם ע"ז דכתיב בהו ומת הנביא ההוא וקאי אאשר יזיד לדבר דבר בשמי ואשר ידבר בשם אלהים אחרים נמצאו כל הרוגי ב"ד בד' מיתות ל"ו סימן להם חיוב ח"י לסקילה י' לשריפה ו' לחנק ב' להרג:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.