קרית ספר/בכורות/ג

קרית ספר ‏ בכורות ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אין שוחטין את הבכור אלא על פי מומחה שנתן לו רשות נשיא שבארץ ישראל כדאמר' פ"ק דסנהדרין דא"ל רבי חייא לרבי בן אחי יורד לבבל יתיר בכורות יתיר ור' נשיא שבארץ ישראל הוה ודבר זה הניחו להם לנשיאים להתגדר בו כדאמ' פרק בתרא דיומא וכל הבכורות אדם רואה חוץ מבכורי עצמו ס"פ עד כמה בריתא ואוקמי' לה ביחיד מומחה. ואם אין שם מומחה והיה המום מן המומין הגלויין כגון שנסמית עינו או נקטעה רגלו ישחט על פי שלשה בני הכנסת פרק כל פסולי המוקדשין במשנה וכן בכור שיצ' לח"ל שם בגמרא והיינו במקום שאין מומחה כדאיתא התם ומדאוריתא כל מום שהוא מום אפילו התירו בעליו ואפילו בלא התר אלא שנודע שהיה בו מום. אין רואין את הבכור לישראל עד שיהא כהן עמו דשמא לא יתננו לכהן שם בגמרא לפיכך אם היה חכם ויודע שהוא מדקדק לא מצאתיו בגמרא. ואם היה המום גלוי רואין לו אף על פי שאין עמו כהן דכיון דעל כבודו דחכם לא עבר איסורא עבר בתמי' ודאי לא יגזול כדא' התם.

ד

השוחט את הבכור ואחר כך הראה מומו אפילו הוא מום גלוי שאינו משתנה בשחיטה אסור ויקבר פרק עד כמה פלוגתא דרבי יהודה ור"מ במשנה ובבריתא וקנסא קניס ר"מ כדאיתא התם משום דוקין שבעין שהם משתני' אחר שחיטה.

ה

בכור שהיתה לו ביצה אחת ונמעך ולא יצתה ביצה שניה ונשחט על פי מומחה ואחר כך נמצאת השניה דבוקה בכסלים מותר אבל לא נמעך יקבר כרבי עקיבא שהתיר במשנה פרק על אלו מומין דהוי מום הואיל ואינה במקומה שלא יצתה במיעוך אבל בלי מיעוך אסורה דבמקומה היתה ולא היה בו מום ומה שלא נראית מפני שלא מיעך אותה.

ו

מי שאינו מומחה וראה את הבכור ונשחט על פיו הרי זה יקבר וישלם מביתו פרק עד כמה משנה ובגמרא תנא כשהוא משלם רביע לדקה ומחצה לגסה דממון המוטל בספק הוא דאיכא למימר אפסדיה כוליה דאי הוה מייתי ליה קמי מומחה גמור שרי ליה והוה אכיל ליה והשתא בעי קבורה ואיכא למימר נמי דלאו מידי פסדיה דדילמא לא הוה מומא ומומחה גמור לא הוה שרי ליה ושמא לא הוה נפיל ביה מומא לעולם עד שימות מאי טעמא רביע לדקה משום גזרת מגדלי בהמה דקה נגעו בה.

ז

הנוטל שכרו לראות בכורות שם במשנה גזירה דמשום אגרא שרי ליה אלא אם כן היה מומחה כשר לא כיבנה שהתירו לו ליטול ארבע איסרות לדקה וששה לגסה בין תם בין בעל מום ובגמרא חד זמנא תקנו ליה אגרא תרי זמני לא תיקנו ליה דכי הוה אמר תם הוה שקיל אגריה וכי מייתי לי' לקמיה כמה זמנין לא שקיל מיניה הילכך ליכא חשדא.

ח

החשוד על הבכור למוכרו לשם חולין אין לוקחין ממנו שם במשנה ובגמרא בשר צבאים מיחלף בעגל שאדום הוא ורש"י ז"ל פירש החשוד על הבכור להטיל בו מום ואין לוקחין ממנו עורות אפילו של נקבה כתנא קמא דרבי אליעזר דשמא זכר הוא וחתך מקום זכרותו ואין לוקחין ממנו צמר מלובן וצואי אבל לוקחין ממנו מטות ובגדים כדתנן התם סתמא דמתניתין ובגמרא מלובן מצואתו דאי מלובן לא זבנינן צואי מיבעיא ובגדים כמטי לבדים דאי מטות זבנינן בגדים מיבעיא כדאיתא התם ועורות עבודים זבנינן דאי איתא דבכור הוה לא הוה טרח ביה סבר אי שמעו ביה רבנן מפסדו ליה מינאי.

ט

השוחט את הבכור ומכרו ונודע שלא הראהו למומחה מה שאכלו אכלו ויחזירו להם הדמים סוף פרק כל פסולי משנה וכן המאכיל טרפה שם במשנה.

י

בכור שנמצא טרפה אם תמים הוא ונמצא טרפה אחר שהופשט העור ישרף והבשר יקבר פרק טבול יום משנה כל הקדשים שאירע בהם פיסול קודם להפשטן אין עורותיהם לכהנים וחכמים אומרים אין לא ראינו ראיה אלא יצא לבית השריפה ובגמרא הלכתא כדברי חכמים בשר בקבורה והעור בשריפה ואם במומו נשחט הבשר יקבר ויהנו הכהנים בעורו כרבי עקיבא במתני' דקאמר מדבריהם למדנו שהמפשיט את הבכור ונמצא טרפה שיאותו הכהנים בעורו ובגמרא קמ"ל רבי עקיבא אפילו בגבולין בכור בעל מום הנשחט במדינה ואף ר' עקיבא לא אמר אלא כשהתירו מומחה.

יא

הבכור שנאכל בשרו כהלכה בין תם בין בעל מום כשם שנהנין בעורו כך נהנין בגיזותיו אבל כל צמר שמחיים אסור בהנאה גזרה שמא ישהה אותו כדי ליהנות במה שינשור ממנו פרק ג' דבכורות משום שיער בכור בעל מום שנשר והניח בחלון ואחר כך שחטו עקביא בן מהללאל מתיר את הצמר בהנאה לכהן וחכמים אוסרים דברי רבי יהודה אמר רבי יוסי לא בזה התיר עקביא אלא כשמת וחכמים אוסרים ובגמרא אמר רב נחמן הלכה כרבי יהודה הואיל ותנן בבחירתא כותיה דתנן התם דבשחטו פליגי דחכמים אוסרים אבל במת כולי עלמא לא פליגי ומתניתין נמי דיקא כדאיתא התם וכן במעשר בהמה שם הבכור והמעשר נמי כיון דלאו לכפרה אתי משהו ליה ומצוה לאוכלו תוך שנתם.

יב

בכור שהיה בו צמר מדובלל ושחטו את שהוא נראה עמו מן הגזה מותר כשאר הגזה ואת שאינו נראה שיצא חוץ לגיזה וניכר לכל שמובדל הוי כמי שנשר שם במשנה.

יג

גיזת בכור ואפילו בעל מום שנתערב בגיזי חולין הוי דבר חשוב ומקדש בכל שהוא שם הכא בגזת בכור בעל מום עסקינן שנתערב בגיזי חולין והיינו מדרבנן דמדאוריתא כל איסורין בטלין ברוב דכתיב אחרי רבים להטות. האורג מלא הסיט מצמר הבכור ידלק מצמר המוקדשין מקדש בכל שהוא פרק בתרא דערלה משנה וכתב רבינו שמשון גבי בכור בעי מלא הסיט וגבי מוקדשין תני כל שהו ושמא חד בתם וחד בבעל מום וכולה סוגיא דפרק הלוקח בהמה מוכחא דגיזי צמר פסולי המוקדשין שהיא מדאוריתא דהא דדרשינן תזבח ולא גיזה היינו שלא תגוז ואם גזז לא מיתסרא והראב"ד ז"ל כתב דבמוקדשין משום דהוי דבר שיש לו מתירין דיש לו פדיון:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.