קרית ספר/בכורות/ב

קרית ספר ‏ בכורות ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כל המומים הקבועים הפוסלים את הקדשים ונפדים עליה אם נפל א' מהם בבכור הרי זה נשחט עליו בכל מקום פ' על אלו מומין שוחטין את הבכור נפגמה אזנו וכו' ובגמרא אמאי פסח ועור כתיב שישחוט הבכור עליהם ומידי אחרינא לא דכתיב וכי יהיה בו מום פסח או עור וסמיך ליה בשעריך תאכלנו דהיינו בלא הקרבה ודריש להו בכלל ופו"כ כדא' פ"ה דהלכות ביאת המקדש. וכל שאין הקרבן מן המובחר כדכתיב מבחר נדריך ואין הקדשים נפדים ולא קרבים עליהם כך הבכור אינו נשחט עליו עד שיולד לו מום קבוע וכל בעל מום עובר אינו נשחט דכתיב מום בו בעוד מומו בו פסול ואם עבר כשר. וכן נעבדה בו עבירה או הרג בעד א' או על פי הבעלים או הוקצה לע"ז או נעבד ירעה עד שיפול בו מום דכתיב כי משחתם בהם מום בם כל שיש בו השחתה דעבירה כדכתיב כי השחי' כל בשר ודע"ז כדכתיב כי שחת עמך פסול ואי הרגו אדם הוו כרובע ונרבע ומשום דאין מומן ניכר לא יפדו עליו.

ד

יוצא דופן והבא אחריו שניהם אינן בכור הראשון מפני שאינו פטר רחם והאחרון מפני שקדמו אחר אפילו יצאה נקבה דרך דופן וזכר דרך רחם אינו בכור בשלהי פ"ב דבכורות משנה פלוגתא דר' עקיבא ור' טרפון דר' עקיבא סבר דבכור לדבר אחד דהיינו בכור לזכרים כי האי ולא לרחמים דלא יצא דרך רחם לא הוי בכור והבא אחריו נמי דלא הוי בכור לזכרים ואפילו יצאה נקבה דרך דופן נמי לא הוי הבא אחריו בכור ללידה שכבר יצא אחר קודם לו ובכור לדבר אחד כלומר דאינו בכור לכל לא הוי בכור לר' עקיבא כדאמ' ות"ר מכלל הצריך לפרט שהכלל צריך שיהא הפרט עמו ומפרט הצריך לכלל שהפרט צריך שיהא הכלל עמו כיצד קדש לי כל בכור יכול נקבה במשמע ת"ל זכר אי זכר יכול אפילו יצתה נקבה לפניו ת"ל פטר רחם ואמר אביי בכור לדבר אחד לא הוי בכור כר' עקיבא וה"ק אי זכר יכול אפילו יצא דרך דופן ת"ל פטר רחם דהשתא לא מצי תלמודא נסיב בכור למעוטי להאי דהא ביכור לכל דבר הוא דלא קדמו אחר בעולם ולהכי נקט פטר רחם וממילא אימעיט נמי יצתה נקבה לפניו מפטר רחם.

ה

בכור שהוא אנדרוגינוס אין בו קדושה כלל פרק על אלו מומין במשנ' וחכ"א אנדרוגינוס אינו בכור אלא נגנז ונעבד דבריה בפני עצמה היא ובגמרא ת"ש הזכר ולא נקבה כשהוא אומר למטה זכר להוציא טומטום ואנדרוגינוס גבי עולת בקר כתיב זכר תמים וגו' ומשמע ולא נקבה ולמטה בעולת צאן נמי כתיב זכר להוציא טומטום ואנדרוגינוס ומסקינן דאתיא כרבנן בתראי דלאו מחד זכר נפקי נקבה ואנדרוגינוס דתרי קראי כתיבי הזכר תקדיש הזכרים לה' חד לאפוקי נקבה וחד לאפוקי אנדרוגינוס דהוי בריה בפני עצמה כדאמר' טומטום הוי ספק בכור כרבנן קמאי דאמרי טומטום לא במקדש ולא במדינה במקדש לא דילמא נקבה היא ומקריבה לשם בכור ואינו מקדיש' והיא אינה קדושה בבכורה ומייתי חולין בעזרה במדינה לא דילמא זכר הוא ולית ביה מומא ואמר רב חסדא מחלוקת דקאמר רבנן בריה הוי באנדרוגינוס אבל בטומטום דברי הכל ספיקא הוא וקדוש מספקא ואסור בגיזה ואינו נשחט לא במקדש ולא במדינה כדאמר'. ואנדרוגינוס בין שהטיל מום ממקום זכרות בין ממקום נקבות שם שלהי על אלו מומין מטיל מים במקום זכרות כ"ע לא פליגי דזכר הוא כי פליגי במטיל מים במקום נקבות מר סבר חיישי' שמא נהפכה זכרותו לנקבותו ומר סבר לא חיישי' ומסיק דכ"ע אמרי' הואיל ואישתני לענין טומטום אישתני דנהפכה זכרותו לנקבותו.

ו

רחל שילדה כמין עז או עז שילדה כמין רחל פטור מן הבכורה פ"ב דבכורות משנה ובגמרא ופ"ק אך בכור שור עד שיהא הוא שור ובכורו שור מדמצי למיכתב אך שור דהאי ענינא בבכור משתעי דכתיב לעיל מיניה כל פטר רחם וכתב בכור לומר עד שיהא הוא שור ובכורו שור ואם היו בו מקצת סימני אמו הרי זה בכור שם במשנה ואם יש מקצת סימנים חייב ובפ"ק מפרש ר' יוחנן האי חייב דקתני מתניתין היינו חייב ליתנו לכהן אבל למזבח לא קרב דהאי דאישתני הוי מום קבוע לישחט עליו בחוץ כבכור בעל מום ששוחטו כהן ואוכלו דכיון דאישתני ה"ל מומא אפי' ילדה הפרה כמין חמור ויש בו מקצת סימני פרה הרי זה בכור לכהן משנה פ' קמא ומייתי בגמרא משנה דהתם דרחל שילדה מין עז וכו' ואם יש בו מקצת סימנים חייב אמר רב יהודה דאמר קרא אך בכור שור וגו' עד שיהא הוא שור ובכורו שור יכול אפילו יש בו מקצת סימנים ת"ל אך חלק דכל אכין ורקין שבתורה למעט ופריך והא תנא מפטר פטר הוא דקנסיב לה לפרה כדתנן שנאמר פטר חמור פטר חמור ב"פ עד שיהא הוולד חמור והנולד חמור שדומה לאמו רב יהודה דאמר כרבי יוסי הגלילי במאי קא מיפלגי תנא דידן סבר גלי רחמנא בקדושת דמין דחמור אין קידש אלא לדמיו וה"ה לקדושת הגוף דנדמה פטור ורבי יוסי הגלילי סבר גלי רחמנא בקדושת הגוף וה"ה בקדושת דמים ותנא דידן קרא דאך בכור שור מיבעי ליה למילתא אחריתי כדאמר התם ואיבעיא להו פרה שילדה מין חמור ויש בו מקצת סימנים מהו עז שילדה מין רחל ורחל שילדה מין עז הוא דכי יש בו מקצת סימנים חייבת בבכורה דהא טהורה והא טהורה הא קדושת הגוף והא קדושת הגוף הכא דהא טהורה והא טמאה הא קדושת הגוף והא קדושת דמים לא או דילמא כיון דאידי ואידי בני מקדש בבכורה קדוש ואת"ל כיון דאידי ואידי בני מקדש בבכורה קדוש חמור שילדה מין סוס מהו הכא לאו בת מקדש בבכורה הוא או דילמא כיון דמין טמאה הוא קדוש ואת"ל כיון דמין טמאה הוא לאו שינוייא יתירא וכי אית ביה מקצת סימני חמור קדוש פרה שילדה מין סוס מהו הכא ודאי הא טהורה והא טמאה הא בת מקדש שבבכורה והא לאו בת מקדש בבכורה או דילמא סימנין מילתא חשובה היא דאף על גב דאשתני כולי האי מחייבי ליה מקצת סימנין בבכורה ת"ש וכו' ולא איפשטא בעיין ולהכי הוי ספק בכור ויאכל לבעליו ואם תפסו כהן אין מוציאין אותו מידו.

ז

המטיל מום בבכור קונסין אותו מדרבנן עד שיפול בו מום אחר מאיליו ואם מת לא קנסו בנו אחריו פרק כל פסולים המוקדשין במשנה כחכמים ובגמ' לדידיה קנסו רבנן לבריה לא קנסו רבנן. כל מום שנעשה לדעתו אסור לו לשחוט עליו. שם במשנה שמע הגוי שאמר אלו נפל בו מום הייתי שוחטו ועשה הגוי בו מום הרי זה שוחט עליו שם זה הכלל דשלא לדעתו מותר לאתויי מאי לאתויי מסיח לפי תומו וכל שהוא לדעת אסור לאותויי גרמה וגרמת מום נמי אסיר מדאוריתא דתניא התם כל מום לא יהיה בו אין לי אלא שלא יתן בו מום מנין שלא יביא דבלה ובצק ויניחנה על אזנו כדי שיבא הכלב ויטלנו ת"ל כל מום היה בכור רדפו ובעטו שם במשנה היה בכור איל מנגח ורדפו לאדם לנגחו ובעטו אדם לבכור ועשה בו מום הרי זה שוחטין עליו אמר רב פפא ל"ש אלא שבעט בשעת רדיפה אבל לאחר רדיפה לא פשיטא מהו דתימא צעריה הוא דמדכר דרדפו קמ"ל. והרב ז"ל כתב ואפילו בעט בו מפני שרדפו מקודם ישחט עליו ולא ידעתי מאין לו דהא אמר רב פפא ל"ש וכו' ואיפשר שמצא כתוב אמר רב פפא ואפילו בעטו אחר רדיפה דצעריה הוא דמדכר. אח"כ מצאתי באשר"י איכא דאמרי אמר רב פפא לא תימא בשעת רדיפה אין לאחר רדיפה לא אלא לאחר רדיפה נמי מ"ט צעריה הוא דמדכר הרמב"ם ז"ל פסק כלישנא בתרא ולא ידענא טעמא מאי דבשל תורה הוא ואיפשר דהיינו טעמא אף על גב דאיסור הטלת מום הוי מדאוריתא מה שאינו נאכל באותו מום הוי מדרבנן עכ"ל נראה שדלגו בדפוס התלמוד א"ד אמר רב פפא וכו'. קטנים וגוי שהטילו מום בבכור דרך שחוק לדעתם ישחט עליו ואם כדי להתירו לא ישחט שם במשנה במעשה דקסדור וכו' ובקטנים שקשרו זנבות טלאים וכו'.

יג

בכור שאחזו דם יקיז שם במשנה פלוגתא דרבי יהודה ור"ש וחכ"א יקיז ובלבד שלא יעשה בו מום ואם עשה בו מום הרי זה לא ישחוט עליו ובבריתא פלוגתא דר"ש ורבנן ואמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר"ש דבריתא דאמר אף ישחט על אותו המום כיון דלא היה דעתו ליטול בו מום אלא כדי שלא ימות לא קנסינן ליה. מותר להטיל מום בבכור קודם שיצא לאויר העולם וישחט עליו שם על מתני' דהיה בכור רודפו וכו' מימרא דרב יהודה וטעמא דבכור אינו קדוש עד שיקדשהו רחם כדכתיב פטר רחם דהא יוצא דופן אינו בכור כדאמ' לעיל ובזמן שבית המקדש קיים אסור כדמשמע פרק בתרא גבי מעשר בהמה דפריך אי הכי בכור נמי לא ליקדש בזמן הזה ומשני ברחם קדוש ואיפשר כדרב יהודה דאמר דמותר להטיל בו מום קודם שיצא לאויר העולם משמע דהא דרב יהודה בזמן הזה איתמר ובריש פרק כיצד מערימין בתרומה פרכינן על הא דרב יהודה ומשנינן אמר לך רב יהודה כי קאמינא אנא בזמן הזה דלא חזי להקרבה ואשה נאמנת לומר מום זה מעצמו נפל וישחט עליו שם פ' כל פסולי המוקדשין רשב"ג אומר אפילו בנו אפילו בתו ועד מפי עד בבכור רב אמי אסר ורב אשי שרי ותניא אין עד מפי עד כשר אלא לעדות שהאשה כשרה לה ובעדות בכור אשה כשרה דהלכה כרשב"ג כדאמ'..

טז

כל המומין הראוים לבא בידי אדם רועה נאמן לומר מאיליהם נפלו שם במשנה רועים ישראל נאמנים רועים כהנים אינם נאמנין ובגמרא רבי יוחנן ורבי אלעזר חד אמר רועי ישראל בי כהנים נאמנים אפילו עומדים בבית הכהנים שהבכור שלהם דללגימא שישקר זה מפני שישחטוהו הכהן ויאכל אותו ממנו לא חיישינן רועה כהנים בי ישראל אין נאמנים מימר אמר כיון דטרחנא ביה לא שביק לדידי ויהבי לאחריני וה"ה כהן לכהן דחיישינן לגומלין וכו' וחד אמר וכו' וסבר ת"ק כרבי יהושע בן קפיסאי דאמר בכור בי כהן צריך שנים מן השוק להעיד עליו אבל כהנים שבביתו לא והיינו דקאמר ת"ק רועי כהנים בין בי ישראל בין בי כהנים אין נאמנים אבל כהנים דעלמא נאמנים אפילו בבכורות דכהנים דלא חיישינן לגומלין אלא ברועה כהן דקאי גבי ישראל או גבי כהן כדאמ' ואין אדם חוטא ולא לו אי ליתיה גביה אפילו בניו ובני ביתו כרשב"ג דאמר ר"נ דהלכתא כותי' אבל לא אשתו מפני שהיא כגופו שם אשתו כגופו דמיא. כהן נאמן על מום בכור שבידו לומר שמומחה התירו שם במשנה ובגמרא דלא חשידי לאכול קדשים בחוץ וכן נאמן לומר על בכור שבידו במומו נתנו לו ישראל שם מימרא דרב דכל מילתא דעבידא לאיגלויי לא משקרי בה אינשי דמתירא שמא ישאלו את בעליו ויאמרו תמים היה:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.