קרית ספר/בכורות/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קרית ספרTriangleArrow-Left.png בכורות TriangleArrow-Left.png א

הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

כסף משנה
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אור שמח
הר המוריה
חידושים ומקורים מנחת חינוך
יצחק ירנן
מעשה רקח
ציוני מהר"ן
קרית ספר
שרשי הים
תשובה מיראה


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

מצות קנט להפריש כל פטר רחם הזכרים בין באדם בין בבהמה טהורה בין ממין החמור בין שלמים בין טרפות דכתיב קדש לי כל בכור פטר רחם בבני ישראל באדם ובבהמה וכתיב גבי פטר חמור וגו' וכלל כולם בפסוק בפרשת קרח כל פטר רחם לכל בשר אשר יקריבו לה' וגו' אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה תפדה ואפילו מן הטרפות נפקא לן [מדכתיב (שמות יג, ג) כל פטר רחם (בקרא כתיב פטר כל רחם) דכלל הכל ואפי' טריפה, וה"נ משמע מדכתיב אשר יולד (דברים טו, יט) דמשעת יציאת הרוב חלה קדושה עליו ואפי' מחותך אם יצא רובו שלם כדתנן פ' בהמה המקשה (חולין סט, ב) ואין לך טריפה גדולה מזו ואפילו הכי קדוש ביציאה מרחם מדכתיב אשר יולד כדאמרינן] וכולן לכהנים כדכתיב בהאי קרא דפרשת קרח יהיה לך. ובכור אדם וחמור נפדים ופדיונם לכהנים דכתיב אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה תפדה ואכהנים קאי דכתיב בהאי קרא כל פטר רחם וגו' יהיה לך אך פדה תפדה כלומר שתקבל פדיון מבכור אדם ובהמה טמאה. ובכור בהמה טהורה נשחט בעזרה וזורקין דמו ומקטיר אימוריו ושאר הבשר נאכל לכהנים כדכתיב אך בכור שור וגו' את דמם תזרוק וגו' ואת חלבם תקטיר וגו' ובשרם יהיה לך כחזה וגו'. בכור בהמה טהורה בעל מום בין נולד במומו בין נפל בו אחר שהיה תם הרי הוא לכהן בפרשת כל הבכור כתיב וכי יהיה בו מום וגו' תזבחנו בשעריך תאכלנו ואכהן קאי דלכהן הוא אומר לעיל מינה סתם לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה ובפרק עד כמה אמרינן יהיה לך לימד על בכור בעל מום שנותנו לכהן שלא מצינו בכל התורה כולה ופי' רש"י ז"ל שלא מצינו בכל התורה שיתננו לכהן אלא מריבוייא דהאי יהיה לך נפקא ואידך ובשרם אחד תם ואחד בעל מום ובשרם לשון רבים ולפי מאי דפי' ממשמעותיה דקרא נפקא דכתיב בשעריך תאכלנו דקאי אכהן כדפירי' לכן נראה כמו שכתבו התוספות שלא מצינו בכל התורה כולה כיוצא בזה דחטאות ואשמות שהם לכהן כשהם נקרבים אם הוממו כשם שהמזבח מפסיד חלקו גם הכהנים מפסידים חלקם אבל גבי בכור אפילו הומם דכהן הוא ולהכי איצטריך לאהדורי קרא ולמימר יהיה לך אבל בלאו הכי ממשמעות דקרא הוי לכהן כדאמ'. והרי הוא נכסי כהן לאוכלו או למוכרו או להאכילו אפילו לגוי פרק כל פסולי המוקדשין תנן בית שמאי אומרים לא ימנה ישראל עם הכהן לבכור ובית הלל מתירין ואפילו לגוי ובגמרא מפרש מני רבי עקיבא היא דתניא בכור אין נאמנין עליו וכו' ורבי עקיבא מתיר אפילו גוי מאי טעמא וכו' ובית הלל דאמרי בבריתא אפילו זרים דכתיב הטמא והטהור יחדיו יאכלנו ומאי טמא שאינו אוכל בקדשים קלים אוכל בבכור בעל מום זר שאוכל בקדשים קלים שלמים ומעשר ופסח אינו דין שיאכל בבכור בעל מום ורבי עקיבא דאתיא כותיה לבית הלל מאי טעמא דכתיב כצבי וכאיל מה צבי ואיל מותר לגוי אף בכור פסול מותר לגוי. ובערכין סוף פרק המקדיש תניא מנין לנולד בכור בעדרו שמצוה להקדישו שנאמר הזכר תקדיש דמצוה להקדישו ואף על פי שהוא קדוש מאליו מרחם.

ה[עריכה]

מצות בכור בהמה טהורה נוהגת בארץ ובחוצה לארץ דתנן בסוף פרק קמא דקדושין מצוה שאינה תלויה בארץ נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ וילפינן לה מקראי ובכורות אינן תלוין בארץ אלא בפטר רחם תלנהו רחמנא ואין מביאין אותו מחוצה לארץ כדתנן בתמורה פרק אלו קדשים ובאין מח"ל חוץ מן הבכור והמעשר שאם באו תמימים יקרבו וכו' ובגמרא ורמינהי בן אטוטוס העלה בכורות מבבל ולא קבלו ממנו אמר רב חסדא הא רבי ישמעאל הא רבי עקיבא דתניא רבי עקיבא אומר יכול יעלה אדם בכור מחוצה לארץ לארץ בזמן שבית המקדש קיים ויקריבנו תלמוד לומר ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך ותירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך ממקום שאתה מעלה מעשר דגן אתה מעלה בכור וממקום שאי אתה מעלה מעשר דגן אי אתה מעלה בכור ולהכי אם הביא לא יקרבו אלא יאכל במומו דלא ממעטינן ליה מאכילתו לפני ה' כדכתי' ואכלת לפני ה' וגו'. מצוה זו נוהגת בין בפני הבית בין שלא בפני הבית כמעשר דגן דאיתקש ליה כדאמר'. ואינה נוהגת במוקדשין כשהן בקדושתן קודם פדיון בין קדשי מזבח או בדק הבית כדתנן פרק ב' כל שקדם הקדש את מומן וכו' פטורין מן הבכורה וגבי מעשר בהמה תנן פרק בתרא דבכורות בחולין אבל לא במוקדשין ואמרינן בגמרא טעמא דיהיה קדש אמר רחמנא ולא שכבר קדוש הכי נמי הכא כתיב תקדש דמשמע ממילא ולא שכבר קדוש.

ז[עריכה]

הכל חייבים בבכור בהמה טהורה כהנים לוים וישראלים דתנן ריש פרק ב' דבכורות הכהנים והלוים חייבים שלא נפטרו אלא מפדי' הבן ומפטר חמור וכתיב כל הבכור אשר יולד בבקר' ובצאנך וגו' ובכהן נמי משתעי כדאמר' לעיל וגבי פדיון הבן ופטר חמור פטרי' להו כדתנן נמי פ"ק דבכורות כהנים ולוים פטורי' אם פטרו את של ישראל במדבר דין הוא שיפטרו את של עצמם וה"ק כהנים ולוים פטרו הם עצמם מפדיון הבן מק"ו אם הפקיעה קדושתן של פשוטי לוים את קדושת בכורי ישראל במדבר דין הוא שתפקע קדושת בכורה שבהם ובהמה טמאה מנ"ל דנפטרו כהנים אמר קרא אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה כל שישנו בבכור אדם ישנו בבכור בהמה טמאה וכל שאינו בבכור אדם כלויים וכהנים דנפטרו מק"ו כדא' אינם בבכור בהמה טמאה ובכור בהמה טהורה לא הוקש לבכור אדם.

ח[עריכה]

הבכור נאכל תוך שנתו בין תם בין בעל מום כדתנן ריש פ' עד כמה דכתיב לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה וכתיב וכי יהיה בו מום וגו' בשעריך תאכלנו וקאי אשנה בשנה. אם תם הוא מונה מיום שמיני שראוי לקרבן ואם בעל מום מיום שנולד פ"ק דר"ה בכור מאימתי מונין לו שנה אביי אמר משעה שנולד רב אחא בר יעקב אמר משעה שנראה להרצאה ולא פליגי הא בתם הא בבעל מום שנולד במומו ועומד לישחט בחוץ מיום שנולד הוא ראוי לכך אם קים ליה שכלו חדשיו ומונין לו משנולד ונראה דטעמא דתלינן ליה שנה מאימת דראוי להקריב דכתיב בשעריך תאכלנו גבי בעל מום וגבי תם כתיב לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה דמשמע דהאי שנה הוי משעה שראוי לאכילה משעת הרצאה לתם ומיום שנולד אוקים ליה שכלו לו חדשיו לבעל מום. נולד לו מום בתוך שנתו רשאי לקיימו כל שנים עשר חדש פ' עד כמה מתניתין תוך שנתו כל י"ב חדש לאחר שנתו אינו רשאי לקיימו אלא שלשים יום ובגמר' איבעיא להו נולד לו מום בתוך שנתו מותר לקיימו י"ב חדש ושלשים יום או דילמא י"ב חדש ותו לא ונולד לו לאחר שנתו שלשים יום ת"ש דתניא נולד לו מום בתוך שנתו רשאי לקיימו כל י"ב חודש נולד אחר שנתו ומשום השבת אבדה יקיימנו ל' יום נולד בט"ו יום תוך שנתו משלימים לו ט"ו יום אחר שנתו ומשום השבת אבדה אמרו ל' יום אחר השנה דבקרא שנה כתיב ותו לא ובשנה דידיה מנינן ולא של מנין עולם דאמר רב כתיב לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה אי זו היא שנה שנכנסה לחברותיה זו שנה של בכור דכי הוי לבכור שנה אחד מניסן לניסן הרי נכנסה שניה למנין עולם מתשרי והיינו שנה בשנה.

י[עריכה]

הבכור בזמן הזה מניחו עד שיפול בו מום שם בההוא בריתא. עד שלא נראה להראותו לחכם רשאי לקיימו [ב'] שנים או ג' שנים ומשנראה להראותו שנולד בו מום תוך שנתו רשאי לקיימו כל י"ב חדש לאחר שנתו מקיימו ל' יום משום השבת אבדה וטעמא דב' או ג' שנים משום דאין ראוי לשוחטו כשהוא תם.

יב[עריכה]

שנת הבכור שנה תמימה כדילפינן לעיל ודבי רב ילפי לה התם משאר קדשים דכתיב בהו בן שנתו שלו ולא של מנין עולם ואם נתעברה השנה נתעברה לו כדמשמע בן שנתו בן שנה שאירע לו ולא של מנין עולם ולהכי נולד בחצי אדר א' מונין לו עד חצי אדר של שנה הבאה והנולד אחריו בר"ח אדר שני כיון שהגיע ר"ח אדר של שנה הבאה עלתה לו שנה. עבר ואיחר הבכור לאחר שנתו אע"פ שעבר לא נפסל אלא מקריבו ס"פ אלו קדשים ופ"ק דר"ה אחרים אומרים יכול יהא בכור שעברה שנתו דמצותו בתוך שנתו כדכתיב שנה בשנה יכול יהא פסול ליקרב ת"ל ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך ותירושך ויצהריך ובכורות בקרך וגו' מקיש בכור למעשר דגן דביה משתעי קרא מה מעשר אינו נפסל משנה לחברתה דכתיב מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך וגו' אף בכור אינו נפסל משנה לחברתה.

יד[עריכה]

אין נותנין את הבכור לכהן משיולד אלא בבהמה דקה עד שלשים יום ובגסה עד חמשים פ' עד כמה במשנה ובגמרא מנה"מ אמר רב כהנא דאמר קרא בכור בניך תתן לי כן תעשה לצאנך ודרשינן הכי דכן דבכור בניך מצותו לאחר שלשים כדכתיב ופדוייו מבן חדש תפדה אף בכור צאן לאחר שלשים וכתיב נמי מלאתך ודמעך לא תאחר דהיינו בכורים וכן תעשה לשורך דכי היכי דבכורים לאחר חמשים שהרי בפסח התבואה מתבשלת שהביאו העומ' ואין מביאין בכורי' עד עצרת שיביאו שתי הלח' ה"נ בכור שור לאחר (ששי') [חמשי'] ומסתברא דשורך הקוד' בפסוק שני יליף ממלאתך ודמעך הקודם בפסוק ראשון וצאנך המאוחר בפסוק שני יליף מבכור בניך תתן לי המאוחר בפסוק ראשון ולא תימא דסמיך מדסמיך שורך מבכור דסמיך ליה דכתיב כן תעשה לשורך הוסיף לך הכתוב עשיה אחרת בשורך מבצאנך דמשמע דזמן שורך הוי טפי מבצאנך והוא דילפינן ממלאתך כדא' ואימא מבכור והוסיף לך עשייה אחרת דומיא דהך בכור ולהוו שיתין ומשני לא מסרן הכתוב אלא לחכמים דהואיל ולא גלה לך הכתוב שיעור עשייה שתוסיף וודאי לחכמים מסרך שיפרשו לך הטעם ואחריהם תלך. ואם אמר לו הכהן תנהו לי בתוך זמן זה לא יתנו לו דהוי כמסייע בבית הגרנות ואסיר ונראה דהאי איסור הוי דרבנן מדברי קבלה דכתיב שחתם ברית הלוי ואם לקחו לאוכלו מיד אם היה בעל מום או להקריבו מיד אם היה תם מותר. הבכור נותן לכל כהן שירצה דבכל כהן משתעי קרא:

טז[עריכה]

אזהרת רסח שלא יאכל כהן בכור תמים חוץ לירושלם דכתיב לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך וגו' ובכורות בקרך וצאנך במשנה אלו הן הלוקין האוכל בכורים וגו' וקדשים קלים ומעשר שני חוץ לחומה דכל חוץ לחומה הוי שעריך וכן זר שאכל כזית מבכור בין לפני זריקה בין לאחריה לוקה שם ובכורות זה הבכור א"ר שמעון מה בא זה ללמדנו אם לאכלן חוץ לחומה ק"ו ממעשר שני שהרי כתיב בתחלת המקרא אם לפני זריקה דאם אינו ענין חוץ לחומה תנהו ענין לכך שאין בו לאו מפורש אלא עשה דכתיב ודם זבחיך ישפך והדר הבשר תאכל הא ק"ו הוא מתודה ושלמים דהא בכור קדושתו מרחם הא לא בא הכתוב אלא לאכול מן הבכור אפילו לאחר זריקה אם הוא זר שלוקה שאין הבכור נאכל אלא לכהנים וזו היא אזהרתו דלא אשכחן ביה אלא עשה דכתיב אך בכור שור וגומר ובשרם יהיה לך וגו':

יז[עריכה]

אזהרת רסט שלא יפדה הבכור דכתיב אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא תפדה ואמרינן בסיפרי יכול אם פדאו יהיה פדוי ת"ל קדש הם ובתמורה פ"ק מייתי מתניתן דבכור מוכרין אותו תמים חי ובעל מום חי ושחוט ומקדשין בו את האשה ומוקי לה בזמן הזה דלא קאי להקרבה ואית ליה לכהן זכייה בגויה אבל בזמן שבית המקדש קיים כיון דתם להקרבה הוא דקאי אין מוכרין אותו תמים חי דלית ליה לכהן זכייה בגויה אלא מהקטרת אימורין ואילך.

יח[עריכה]

בכור בעל מום יש לכהן למוכרו בכל זמן אפילו בפני הבית בין חי בין שחוט כדתנן ובעל מום חי ושחוט דממונא דכהן הוא ואינו נמכר בשוק. שם בבכור נאמר לא תפדה פדיון אין לו שיכנס הפדיון בקדושה והוא יצא לחולין אבל נמכר הוא ונאכל בקדושה וזו הוא קרבתו שלא ישחטנו באיטליז ולא ישקלנו בליטרא וזהו לא תפדה דבקדשתו הוא לענין זה אפילו בעל מום וסיפיה דקרא דאת דמם תזרוק ואת דמם תקטיר איירי בתם ורישיה דקרא דלא תפדה אפילו בבעל מום ופ' כל פסולי המוקדשים תנן חוץ מן הבכור והמעשר שהנייתן לבעלים ולהכי אין נמכרין באיטליז וכתבו בתוס' דע"כ דאוריתא היא כדאיתא התם. בשר בכור תם אינו נמכר מפני שהוא בשר קדש וכהנים מותרים לשקול מנה כנגד מנה פ' כל פסולי המוקדשין במשנה המפשיט בבכור ושאר קדשים אם רצה להרגיל ירגיל סוף פרק וולד חטאת ופ' כל פסולי המוקדשין תנו רבנן אין מרגילין בבכור ובפסולי המוקדשין ומוקי לה רב חסדא כבית שמאי וכרבי אלעזר בר"ש כדאיתא התם:


מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.