קרית ספר/ביכורים/ט

קרית ספר ‏ ביכורים ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מצות צ לתת לכהן הזרוע והלחיים והקבה מכל בהמה טהורה שזובח דכתיב וזה משפט הכהנים מאת העם מאת זובחי הזבח אם שור אם שה ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקבה בכל זמן ובכל מקום דהא מצות הגוף היא בחולין אבל לא במוקדשין דדבר הלמד מענינו הוא במה הכתוב מדבר בחולין דכתיב לעיל מיניה דגנך תירושך ויצהרך וראשית גז צאנך וראשית הגז אינו נוהג במוקדשין דהא אסירא בגיזה כדכתיב לא תגוז בכור צאנך ומשום דהוה מייתינן לה בקל וחומר לחייב מוקדשין במתנות כיון דמחייבי בחזה ושוק איצטריך קרא דכתיב בחזה ושוק ואתן אותם לאהרן ולבניו לחק עולם לומר אין לו אלא חזה ושוק האמור בענין ולא דבר אחר במוקדשין אותם מיעוטא הוא.

ב

ופדיון על ידי מום קבוע שקדם משוי לה חולין גמורין וחייבה במתנות אבל על יד מום עובר שקדם ואחר כך הקדש נולד בה מום קבוע או שקדם הקדש למום פטורין מן המתנות אפילו אחר פדיון דכתיב בהו כצבי וכאיל ואין המתנות נוהגות בצבי ובאיל דכתיב אם שה.

ג

ספק בכור חייב במתנות ממה נפשך ואם נסתפק בשנים ולקח הכהן הא' השני פטור דעשאוהו כמי שזכה בו כהן ונתנו במומו שנולד לבעליו דהשתא ליכא מה נפשך דאי בכור הוא ליכא לכהן ביה מידי דהא יהבית ליה במתנה או מכרו במומו וספק מעשר נמי ליכא מה נפשך והמוציא מחברו עליו הראיה.

ד

בהמה שאין עליה שום חיוב שנתערבה בחייבות במתנות אם כל בהמה מהם לאחר כולן פטורין דמוציא מחברו עליו הראיה ואם הם לאחד פוטר מתנות אחת מהם בלבד.

ה

אין חייב אלא בהמה טהורה כדכתיב אם שור אם שה. כלאים הבא מעז וכבש חייב במתנות דכתיב שור מה תלמוד לומר אם שור לרבות את הכלאים. וכוי אף על פי שהוא ספק מפרישין כל המתנות ולא סגי בחציין דאמרינן בריה בפני עצמה היא ורבייה קרא לשוייה כבהמה דכתיב אם שה לרבות את הכוי ולחלק לא צריך קרא דהא כתיב הזבח דמשמע אפילו זבח אחד. צבי הבא על העז הולד חייב בחצי מתנות דכתיב אם שה ואפילו מקצת שה והאי נמי בכלל ריבויי דכוי איתיה אלא דלא איתיה אלא במקצת. תיש הבא על הצביה הולד פטור דמספקא לן אי חוששין לזרע האב אי לא והמוציא מחברו עליו הראיה דחיישינן לזרע האב.

ו

השוחט אפילו לרפואה חייב כיון דשחט שחיטה ראויה דאשחיטה הוא דקפיד קרא כדכתיב לשון זבח לא אאכילה וראוי לאכילה בעינן אבל אי אינה ראויה לאכילה פטור דכתיב ונתן לכהן לו ולא לכלבו.

ז

בהמת שותפין חייבת דכתיב זובחי לשון רבים. הלוקח בהמה מדמי שביעית חייבת במתנות דלא ממעטינן מתנות אלא במוקדשין אבל שביעית אף על גב דבעי למיכליה בקדושת שביעית לאו מוקדשין הוי. כהנים פטורים דכתיב מאת העם ונתן לכהן ולויים הוו ספק אי איקרו עם והוו בכלל עם הקהל דכיפורים או לא והכא נמי כתיב מאת העם והמוציא מחברו עליו הראיה. כהן שהוחזק בטבחות חייב ליתן מתנות לכהנים אחרים דהוי כשוחט בהמות לישראל ואי לא הוחזק פטור דמימר אי זבני מנאי מוטב ואי לאו תהוי דידי ואית דסברי דאפילו הוחזק לא מיחייב דאוריתא הואיל ושלו הוא מוכר.

י

השוחט למי שהוא פטור פטור דשלוחו כמותו וכיון דמדכתיב זובחי הזבח אמרינן דמשמע אפילו כהן טבח ושוחט לישראל חייב הכא נמי ישראל לכהן פטור דאזלינן בתר בעליה והמשתתף עם כהן או נכרי נראה דמדאוריתא פטור דלא מרבינן מזובחי אלא שותפין ששניהם חייבין אבל כששותף אחד פטור האחר נמי פטור דכיון דלא מיחייב כל שיות שבו פטור לגמרי ואם היה הכהן שותף בראש או בזרוע או בקבה איפשר דחייב מדאוריתא במה שאין לכהן שותפות בו דכל חדא חשיבא מתנה באנפי נפשה והראש שלך וכולה שלי נמי אזלינן בתר חיוב' מדאוריתא וגר שנתגייר אזלינן בפרתו בתר שחיטה דאם נשחטה עד שלא נתגייר פטור ואי בתר הכי חייב דכתיב זובחי ונתן משעת זביחה איחייב וספק פטור דהמוציא מחברו עליו הראיה דאף על גב דהוי ספיקא דאוריתא כיון דלא רמיא איסורא עלייהו אלא ממונא אזלינן לקולא דמתנות לא טבלי דהא מובדלות הן.

יד

ואסור לישראל לאוכלן אלא מרשות כהן כיון דכתיב ונתן לכהן עבר ואכלן או הוציאם מרשותו אינו חייב לשלם דכתיב זה דמשמע בעודן קיימות חייב ליתנן אבל אינם קיימות לא חייב הכתוב תשלומין ומשום דהוו נמי ממון שאין לו תובעים דנהי דכי איתנהו בעינייהו מיחייב משום מצוה כי ליתנהו בעינייהו אין כאן מצוה ולא דין ממון הילכך פטור לגמרי והקונה אותן מותר לאוכלן שהראשון הוא שגזלן ואין לכהן דין עם השני. מכר בני מעיה שהיו בה מתנות נותנן לכהן שהרי היה יודע הלוקח ששם המתנות וזה לא מכרן לקחו במשקל נותן המתנות לכהן ומנכה לטבח מן הדמים שהרי מכר לו דבר שאינו שלו ולעיל דאמרן דמותר לאוכלן הקונה היינו כשמכרן הם בעצמם בלא דבר אחר שהרי גזלן אבל כשמכרן עם בני מעים אפילו במשקל לא גזלן ולכך מנכה לו מן הדמים. ומשלח בשר לחברו שהיו בה מתנות אינו חושש שמא עבר זה וגזלן דדילמא נתן מעות לכהן ומקום שאין בו כהן מעלין בדמים דנתינה כתיב בהו ועליו ליתן לכהן.

יז

הרוצה ליתן המתנות לכהן אחד יתן כדכתיב ונתן לכהן ואם רצה לחלק יתנם לארבעה דאם הוא מחלק האבר לשנים לא הויא נתינה מעלייתא ורחמנא אמר ונתן לכהן נתינה מעליא ואם היה שור מחלק לכל אחד כדי נתינה יפה.

יח

הזרוע זה של ימין דכתיב הזרוע הידוע המיומן ומן הפרק של הארכובה עד כף של יד נקרא זרוע לחיים איקרו התחתונות עם הלשון דאלו של מעלה הוו מן הראש ויתנו לו בעורן ובצמרן דכתיב הלחיים ה' יתרא להביא צמר שבראשי כבשים ושער שבזקן תיישים וקבה בחלב שעליה כדכתיב הקבה להביא חלב שעל גבה.

כ

כהנת אפילו נשואה נותנין לה מתנות דכתיב כהן ומשמע אפי' כהנת כיון דלא כתיב בני אהרן למעוטי בנות אי נמי דכתיב ברישא הכהנים דמשמע ולא כהנות וכתיב נמי בסיפיה לכהן דמשמע מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ונותנין לבעל בגלל אשתו דהיא כגופו. ואין חללים בכלל כהנים דכתיב אמור אל הכהנים בני אהרן יכול חללים תלמוד לומר הכהנים יצאו חללים ואין במתנות קדושה כלל כדאמר'.

כא

כהן יכול לזכות מתנותיו לאחר ואף על גב דלא אתו לידיה ומקבלם הישראל מישראל בשביל הכהן ואוכלן.

כב

לא יחטוף הכהן המתנות דכתיב ונתן ולא שיטול מעצמו ואין הכהנים אוכלים המתנות אלא צלי בחרדל דכתיב למשחה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלים:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.