קרית ספר/איסורי מזבח/ד

קרית ספר ‏ איסורי מזבח ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אחד הבהמה ואחד העוף שנרבע או המית את האדם או הוקצה או נעבד הכל פסול לגבי מזבח כדילפינן רובע ונרבע ומוקצה ונעבד בבהמה ובעוף נמי נרבע ונעבד מדכתיב מן התורים ואם המיתו את האדם הוו כרובע ונרבע דחייבים מיתה ופסילי הכא נמי דחייבין מיתה פסילי ואם היו שם שני עדים הרי הבהמה או העוף נסקלין דכתיב ואת הבהמה תהרוגו וכתיב השור יסקל וגו' היה שם עד א' והבעלים שותקים או על פי הבעלים בלי עד זו היא המותרת להדיוט ואסורה לגבי מזבח דכיון דאשכחן מיעוטא בהני לאוסרם למזבח כדאמרינן לא איצטריך אלא לכהאי גוונא דלהדיוט [לא] אסירי דאלו איכא עדים ונסקל לא הוה צריך מיעוטא דפשיטא דנסקלין ואפילו להדיוט אסירי כדאמרינן היה שם עד אחד והבעלים מכחישים הרי זה מותר אף למזבח דעד אחד אינו קם לממון. ואי אסורה על פיו למזבח הרי קם לממון.

ג

שור האיצטדין הרי הוא כשר למזבח דהוי כאנוס וכתיב והמית איש וגו' דמשמע מרצונו וכתיב כי יגח ולא שיגח הוא אחרים. אין הבהמ' נפסלת משום רובע ונרבע אלא ברביעה בן תשע שנים דבבציר מהכי לאו רביעה היא וכן האשה פחותה מבת שלש שנים ויום אחד אין הבהמה נפסלת על ידה דלאו ביאה היא כדילפינן בדוכתא וגוי ועבד נמי פוסלים הבהמה ברביעה [כיון שנעשה בה מעשה כמו שנאסרת ברביעה בין שתהיה שלו ובין שתהיה של חבירו משום דעבד בה מעשה, ועוד דגוי נמי מוזהר על הבהמה כדכתיב והיו לבשר אחד (בראשית ב, כד) ולהכי פוסל אותה].

ד

מאימתי תפסל הבהמה [או עוף] משום מוקצה משיעשו בה הכומרים מעשה דאין הקדש לעבודה זרה אלא בגזיזה או עבודה לשם עבודה זרה איקרי מוקצה לעבודה זרה ואיסור מוקצה לגבוה ילפינן ליה נמי מדכתיב תשמרו להקריב לי במועדו לי ולא מה שהוקצה לאדון אחר.

ה

הרובע והנרבע בין בהמה שלו בין של חברו דכיון דעבד בה מעשה אסרה ובין באונס בין ברצון דאין קישוי אלא לדעת וכן מצינו הבהמה הנרבעת היא נסקלת ואף על פי שהיא אנוסה ובין בזדון בין בשגגה דאף על גב דבשוגג אדם אינו במיתה וכתיב מות יומת ואת הבהמה תהרוגו דמשמע כשימות האיש הבהמה תהרוגו אפילו הכי כיון שבאת תקלה לאדם על ידה ואפילו בשוגג היא נסקלת ובין לפני הקדשה בין לאחר הקדשה אסורה למזבח דכתיב זאת התורה לעולה וגו' זאת מיעוטא שאם עלו רובע ונרבע נמי ירדו ולא איצטריכו תרי קראי אלא חד לחולין שנרבעה ואקדשה וחד לנרבעה כשהיא הקדש אבל מוקצה בעינן שלו וקודם שיקדיש דאם הקדיש הרי אינה שלו ואינו יכול להקצותה דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו והוא אינו מעשה דהכומרים הם שעושים מעשה להקצותה כדאמ'.

ו

הנעבד בין שעבד שלו בין של חברו בין באונס בין ברצון בין בזדון בין בשגגה בין לפני הקדש בין אחר כך אסורה דאף על גב דבאונס פטור ממיתה אפ"ה איכא עשה דבכל נפשך שחייב למסור עצמו אפילו בכל אונסא ומשום הכי נאסרה דהא עבדה באיסור כדאמרינן וכל ציפוי נעבד אסורין בהנאה דכתיב לא תחמוד כסף וזהב עליהם וגו' וכתיב נמי ואבדתם את שמם כל העשוי לשמה אבל מוקצה מה שעליו מותר דלא אסרה תורה אלא הוא.

ז

ואבני ההר שהשתחוה לו פסולין למזבח דקל וחומר ומה אתנן שמותר בתלוש להדיוט אסור במחובר לגבוה ואפילו למכשירי קרבן דכתיב בית ה' אלהיך דמשמע אפילו לבנין הבית וכתיב אתנן זונה סתמא לא שנא תלוש ולא שנא מחובר נעבד שאסור בתלוש להדיוט אינו דין שאסור במחובר לגבוה ולא תימא ק"ו לקולא דקולא וחומרא לחומרא דיינינן וכן מי מעין שהשתחוה לה פסולין למזבח דדילמא לקילוח המעיין והלוכו השתחוה והרי כל המעיין נעבד ויש נעבד במחובר אצל גבוה כדילפינן מקל וחומר דאתנן.

ח

כל שיש בו שם לעבודה זרה לא יעשה למלאכת הקדש אף על פי שמותר בהנאה נראה דלא אסירי כל הני אלא מדרבנן דמדאוריתא כיון דנשתנו שרו דדיו לבא מן הדין להיות כנדון דבאתנן איכא שינוי [שרי] כדדרשינן הם ולא שנוייהם:

אזהרת רכט שלא להקריב אתנן זונה ומחיר דכתי' לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב וגו' והמקריב אחד מהם או שניהם כאחד לוקה אחת מפני שנאמרו בלאו אחד. ואי זהו אתנן האומר לזונה הא לך דבר זה בשכרך אחת זונה שפחה או גויה או ישראלית שהיא ערוה עליו או ממחוייבי לאוין דכתיב הכא לא תביא אתנן זונה וגו' כי תועבת וגו' וכתיב התם גבי עריות כי כל אשר יעשה מכל התועבות וגו' מה להלן עריות שאין קידושין תופסין בה הכא נמי עריות שאין קדושין תופסין בה ושפחה וגויה נמי דאין קדושין תופסין בהם כדילפי' בדוכתייהו ומחוייבי לאוין נמי אף על גב דתפסי בהו קדושין [הוי אתנן דהא גבי כהן דאסור בזונה כדכתיב (ויקרא כא, ז) אשה זונה וכו' הויא זונה נמי מחייבי לאוין כדילפינן התם פי"ח מהלכות איסורי ביאה, והכא נמי כתיב זונה] אבל פנויה אפילו היה כהן אתננה מותר דלא מקרייא זונה לגבי כהן אלא זונה דעריות וכן אשתו נדה אתננה מותר דלא הויא זונה דהא מותרת לאחר זמן.

ט

נשא אחד מחייבי לאוין [כל שיתן לה מחמת בעילה הרי זה אסור דאתנן זונה כתיב (דברים כג, יט) אתנן מחמת זנות] והזכור אתננו אסור דכתיב הכא תועבה וכתיב התם מכל התועבות האלה וגו' גבי עריות וזכר נמי דאיכתיב בהדייהו. נתנה האשה אתנן לבועל מותר משום אתנן אף על פי שאין ראיה לדבר דלשתרי להקרבה זכר לדבר ואתנן לא נתן לך ותהי להפך מדכתי' להפך משמע דאין קרוי אתנן אלא מן האיש לאשה לא בהפך.

י

האומר לחברו הא לך דבר זה ותלין שפחתך אצל עבדי העברי ואין לו אשה ובנים דאסיר בשפחה הרי זה אתנן וכן הבעלי לפלוני הישראלי הרי זה אתנן דכל מה שהוא שכר בעילתה הוי אתנן בין נתנו הבועל או אחר דאתנן זונה איקרי.

יא

פסק לתת לה טלה ונתן לה מאה כולן אתנן ואסורין למזבח דכולהו מכח אתנן קאתו וכולהו אתנן נינהו ולא מתנה. נתן לה אתננה ולא בא עליה לא הוי אתנן עד שיבא עליה ואם קדמה והקריבתו כשר כשאמר לה אי מיצטריך ליך ניקני לך מעכשיו דהוי ברשותה להקדישו ואי לא איצטריך ליך לא מיקני לך עד שעת ביאה ולהכי איצטריך לאשמועינן דמותר אם קדמה והקריבתו דלא תימא אתנן הוה קדמה והקדישתו קודם שיבא עליה ואחר כך בא עליה הרי זה ספק אם הוא אתנן הואיל ובא עליה קודם שתקריבנו או אינו אתנן שהרי הקדישתו קודם דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט.

יג

בא עליה ולא נתן לה ולאחר זמן נתן לה הרי זה אתנן [בד"א] בזונה גויה דאינה צריכה משיכה ואמר בטלה זה או בישראלית שהי' הטלה בחצרה ואמר הרי היא שלך אם לא אתן לך מעות ביום פלוני אבל אמר לה טלה סתם ובא עליה בין זונה בין ישראלית ולאחר זמן שלח לה טלה הרי זה מותר משום אתנן דהא דמשדר לה בתר הכי מתנה בעלמא הוא דאין אתנן אלא המיוחד בשעת ביאה כדכתיב אתנן זונה שהוא אתנן בשעת ביאת זנות.

יד

אין אסור משום אתנן ומחיר אלא גופן שהוא דבר הראוי ליקרב על גבי המזבח אבל נתן לה מה שאינו ראוי ולקחה בו קרבן הרי זה כשר דכתיב לא תביא אתנן זונה וגו' אתנן גופיה הוא דאסיר ולא חילופיה ואפילו אתנן גופיה אם נשתנה כחטים שעשאם סולת כשר כיון שנשתנו דכתיב גם שניהם ולא שינוייהם ונראה דעיקר דרשא דהם היא הם ולא וולדותיהם דחטים ועשאם סולת כיון דחטים גופייהו לא חזו להקרבה פנים חדשות באו לכאן אבל טלה ונעשה איל אף על גב דנשתנה כיון דמעיקרא חזי להקרבה והשתא נמי חזי להקרבה לא הוי שינוי ואסור. נתן לה בהמת מוקדשין לא נאסרה למזבח ואפי' מנה אותם על פסחו לא נפסל שכבר זכה בהן גבוה משעה שהקדישן דכתיב לכל נדר להוציא את הנדור כבר והאי לא איצטריך אלא לפסחו דכתיב ואם ימעט הבית מהיות משה החייהו משה שימנה אחרים עמו על פסחו ויתנו לו מעות דהא אית ליה זכיה בגויה אבל מוקדשין אחרים דלית ליה זכיה בגוייהו לא איצטריך קרא דפשיטא דלאו ממוניה הוא ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו וכן כל דבר שאינו שלו לא פסלו אלא אם כן נתיאשו הבעלים דקנייה בייאוש ובעופות אף על פי שהן מוקדשין אתנן חל עליהם דהכי גמירי לה משום דעוף בא בנדר ונדבה.

טז

אי זהו מחיר כלב זה האומר לחברו הא לך טלה זה תחת כלב זה דמחיר כלב היינו חליפי כלב כדכתיב תמכור עמך בלא הון ולא רבית במחיריהם אלמא מחיר היינו דמים וכן אם החליף כלב בכמה בהמות ועופות כולן אסורות לגבי מזבח דהא כלהו הוו מחיר הכלב.

יז

שני שותפין שחלקו זה לקח עשרה טלאים וזה תשעה וכלב נראה דמדאוריתא כולהו טלאים מותרים דטלה שכנגד הכלב נתערב ובטיל מדאוריתא ואפי' דמי כל אחד פחותין מדמי הכלב איפשר נמי דלא אסירי חד מינייהו מדאוריתא דאף על גב דנשרי טיפונא דכלב אכולהו אפ"ה רובא דכולהו הוי היתר ובטיל מדאוריתא.

יח

נשתנה המחיר כגון חטין ונעשו סלת מותר כדילפינן לעיל מדכתיב הם ולא שינוייהם. אתנן כלב ומחיר זונה מותרין דכתיב גבי שניהם שנים ולא ארבעה אתנן בזונה ומחיר בכלב ואתנן זונה ומחיר כלב מותרין לבדק הבית שהרי נשתנו ושינוייהן מותרין כדילפינן אבל גופן של אתנן לא יעשה ריקועים לבית דכתיב לכל נדר להביא את הריקועים:

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.