קרית ספר/איסורי מזבח/א

קרית ספר ‏ איסורי מזבח א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מצות קטו שיהיו כל הקרבנות תמימים ומובחרים דכתיב תמים יהיה לרצון זו מצות עשה:

ב

אזהרת רכב שלא להקדיש בעלת מום למזבח דכתיב כל אשר בו מום לא תקריבו מפי השמועה למדו שזו אזהרה למקדיש בעלי מומין למזבח דאי לבל תשחטו הרי נאמר למטה לא תקריבו גבי עורת או שבור וגו' ואפילו הקדישו לדמי נסכין דכל לגבי מזבח פסול כדכתיב לא תקריבו.

ג

המתכוין לומר שלמים ואמר עולה או עולה ואמר שלמים אינו לוקה אם היה בעל מום דבעיא פיו ולבו שוים דהקדש טעות לאו הקדש הוא. מי [שדימה] להקדיש בעל מום למזבח והקדיש הרי זו הקדש לדעת הרב ז"ל דפיו ולבו שוין ואינו לוקה משום דהוי כשוגג:

ד

אזהרת רכג שלא לשחוט בעל מום לקרבן דכתיב בבעלי מומין לא תקריבו אלה לה' מפי השמועה למדו שזו אזהרה לשוחט דאם בל תקדישו הרי כבר אמור למעלה א"כ מה ת"ל לא תקריבו לא תשחטו:

אזהרת רכד שלא לזרוק דם בעלי מומין למזבח דכתיב לא תקריבו אלה לה' מפי השמועה למדו דהאי ריבוייא לאזהרת זריקת דם אתא:

אזהרת רכה שלא להקטיר אימורין של בעלי מומין על גבי מזבח דכתיב ואשה לא תתנו מהם על המזבח נמצאת למד שאם עבר והקדיש בעל מום למזבח ושחטו וזרק דמו והקטיר אימוריו לוקה ד' מלקיות דכל חד הוי לאו באנפי נפשיה:

ה

אזהרת רכו שלא יקריב בעל מום עובר דכתיב לא תזבח לה' אלהיך שור ושה אשר יהיה בו מום מפי השמועה למדו שזו אזהרה לבעל מום עובר שאם הקריבה לוקה דכתיב כל דבר רע לרבות מום עובר:

ו

אזהרת רכז שלא להקריב בעל מום מיד הגוי דכתיב ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלהיכם מכל אלה והיינו בקרבן יחיד דמרבי' גוי כישראל דכתיב איש איש לרבות הגוים שנודרים נדרים ונדבות כישראל ולא יקבלוהו ממנו אלא תמים:

ז

אזהרת רכח שלא להטיל מום בקדשים דכתיב בקרבן כל מום לא יהיה בו מפי השמועה למדו שזו אזהרה שלא יתן בו מום דכל מום לא יהיה בו קרינא ביה לא יהיה בו שלא יטיל בו מום וכתיב ברישיה דקרא ואיש כי יקריב זבח שלמים וגו' אין לי שלא יטיל מום אלא בשלמים מנין לרבות העולה ת"ל נדר מנין לרבות התודה ת"ל נדבה מנין לרבות יולדת ונזיר מצורע ת"ל לפלא מנין לרבות התמורות והולדות ת"ל בבקר ומנין לרבות הבכור והמעשר והפסח ת"ל בצאן מנין לרבות חטאת ואשם ת"ל או בצאן. ואינו לוקה אלא בזמן שבית המקדש קיים שהרי היה ראוי ליקרב ופסלו אבל בזמן הזה אף על פי שעבר על ל"ת אינו לוקה דכיון דאינו עומד לקרבן לאו מידי פסל ביה ללקות.

ח

הטיל מום בבעלת מום אינו לוקה דדרשינן כולי קרא תמים יהיה לרצון כל מום לא יהיה בו דמשמע תמים הראוי לרצון אמרתי לך דכל מום לא תטיל בו אבל בעל מום לא.

ט

אחד המטיל מום בקדשים או בתמורתן כדילפינן מריבויי דקרא ותמורת בכור ומעשר או תשיעי של טעות עשירי אינו לוקה בהטלת מום דלא חזו להקרבה דכתיב הם בבכור ומעשר לומר דהם קרבין ואין תמורתם קרבים וכתיב העשירי להוציא את התשיעי.

י

המקדיש בעלת מום למזבח אע"פ שלוקה הרי זו נתקדשה דכתיב בבעל מום ולנדר לא ירצה ריצוי הוא דאיני מרצה הא מקדש קדישי וכיון שנתקדשה תפדה ותצא לחולין ויביא בדמיה קרבן:

מצות קיו לפדות פסולי המוקדשין ויצאו לחולין דכתיב רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר מפי השמועה למדו שפסוק זה מדבר בפסולי המוקדשין שיפדו דאי בבשר תאוה להתירה בלא הקטרת אימורין הרי כבר כתוב במקום אחר כי ירחיב ה' אלהיך וגו' ואמרת אכלה בשר אלא בבעלי מומין שיפדו כדאמר' וביארנו בהלכות ערכין דקרא דאם כל בהמה אשר לא יקריבו ממנה וגו' שמדבר בבעלי מומין שנפדו.

יא

ובעלת מום קבוע שילדה אפילו תמים יפדה ויצא לחולין נראה דוולד קדוש מן התורה כיון דבעלת מום עצמה מיתפיס בה קדושה כדילפינן מלא ירצה וולדה נמי כמוה דהא מרבינן וולד בעלי מומין מדכתיב אם זכר וגו' ואף ע"ג דהתם הוה בעל מום בתר דאקדשיה ולהכי וולד קרב דאמו נמי היתה ראויה ליקרב כשהקדישה קודם שנפל בה מום אפ"ה לענין קדושה בעלת מום מעיקרא נמי הא אית בה קדושה מדאוריתא כדילפינן ולהכי וולדה נמי אית בה קדושה מדאוריתא כדאמר' אלא דאינו נקרב כיון שאמו שבא הוא מכחה לא היתה ראויה ליקרב שקדם מומה להקדשה ולא יהא טפל חמור מן העיקר ואם ילדה אחר פדיון הוולד חולין דכיון דנפדית וולדה נמי נפדה דהוי ירך אמו ואם מתה קודם שתפדה נפדת מתה דלא בעי' העמדה והערכה כדכתיב והעמיד והעריך אלא בקדם הקדשן את מומם אבל קדם מום קבוע להקדשן לא בעי' העמדה והערכה דכתיב אותה למעוטי בעל מום מעיקרו דלא הוי בכלל העמדה כדאמ' אבל מקדיש בעלת מום עובר או תמימה ונולד בה מום קבוע צריכה העמדה והערכה דכתיב אשר לא יקרב ממנה קרבן וגו' שאינה קריבה כל עיקר יצתה זו שאינ' קריבה היום וקריבה למחר שיעבור מומה וקאמר רחמנ' עביד לה העמדה והערכה וכל זמן שהוא מפרכסת תפדה דהוי העמדה והערכה כיון דאינה מטמאה טומאת נבלה כדילפינן בדוכתא ואם ילדה יקרב וולדה דכתיב אם זכר גבי שלמים וקרא יתירא הוא דנשתיק קרא מיניה ומדלא קבע ליה זכר כדקבע בעולה ממילא דנקבה נמי חזיא זכר ונקבה תו למה לי אלא לרבות וולד ותמורה אין לי אלא תמימים וולד ותמורה של בעלי מומין מנין אם אם לרבות וולד ותמורה של בעלי מומין ילדה אחר שנפדית אסור מדרבנן דמדאוריתא עובר ירך אמו הוא ופקעה קדושתן בפדיון אמן. קדשים שהנאתן להקדש נוהגין בהם ביזיון להוסיף בדמיהם ושהנאתן לבעלים כבכור ומעשר אין נוהגים בהם בזיון וכתבו בתוספות דאף על גב דמפרש הטעם משום דהנאתו לבעלים על כרחין מדאוריתא הוא דדרשינן גבי עיר הנדחת בהמתך מי שנאכל בתורת בהמתך יצאו בכור ומעשר שאין נאכלין בתורת בהמתך דאין נמכרין באיטליז וכו' ושמא משום קרא דנפקא דאין נוהגין ביזיון בדבר שאין הנאתו להקדש עד כאן:

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.