יצחק ירנן/איסורי מזבח/א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יצחק ירנן ‏ איסורי מזבח א

ד

השוחט וכו'. ועיין מ"ש מרן וז"ל ואיכא תנא דפליג עלה ואע"ג דלא אידכר ההוא תנא הכא בגמ' וכו' עכ"ל. ודבר ה' בפיהו אמת דאיכא תנא דפליג עלה הובא בפסחים דף מ"א ע"א ת"ר יכול אכל כזית חי יהא חייב וכו' עד ת"ל כי אם צלי אש ומן התימה על מרן דלא הזכירו. ואש"ס גופיה אני תמיה איך מההיא ברייתא דהמקדיש בעלי מומין מותיב מינה ואסיק בתיובתא אחרי דאיכא ברייתא אחריתא בר פלוגתא הובאה בפסחים. גם בש"ס פסחים גופא יש להפליא אחרי דהביאו ההיא ברייתא דהביאו פלוגתא דאביי ורבא כמי שהוא ענין זר ולא קאמר דברייתא ההיא פליגא דחד מינייהו וגם נמצא דאביי ורבא פליגי בפלוגתא דתנאי. וכן קשה לי בש"ס בסנהדרין דף ס"ג דהביא מדרבי אבין דעל כולהו לא לקי משום דהוי לאו שבכללות וכו' יעו"ש להורות דזה מוסכם והא איכא תנא שהביא הש"ס בתמורה דכתיבנא דס"ל דאף בלאו שבכללות לוקה. ולזה יש ליישב ע"פ מ"ש התוס' שם דהרגישו מעין זה מפלוגתא דאביי ורבא וחילקו דאף מאן דאמר התם דלקי הכא מודה דלא מפרש קרא יעו"ש והתם מפרש קרא דכתיב ומהם לא תתנו וכו' ומשמע בין כולו בין מקצתו. ומ"מ על התוס' יש לגמגם דהו"ל לכתוב כן על ההיא דתמורה. ושוב ראיתי להרשב"א סי' קמ"א שכתב כדברי התוס' וז"ל ומיהו הדברים עתיקים שענין לאו שבכללות בש"ס אינו כולו על צד אחד אלא יש שכולן מודים בו שאין לוקין עליו כאותה האמורה בסנהדרין המגפף וכו' ויש שלוקין עליו כדעת רבא בפ' ראשון דתמורה גבי המעלה אברי בעלי מומין לגבי מזבח ויש שנחלקו בהן אביי ורבא בנא ומבושל וכיוצא בהן והלכה כמאן דאמר אין לוקין ומסתברא לי משום דשינה פלוגתייהו בפלוגתא דתנאי בפ"ק דכריתות דתניא שור וכו' לא תאכלו לחייב על כל אחד ואחד [וכו'] וחכ"א אינו חייב אלא אחת וקאמר עלה נימא בהא קמיפליגי דר' ישמעאל סבר לוקין על לאו שבכללות ורבנן סברי אין לוקין ודחינן לעולם סבר ר"י אין לוקין וכו' ושקלו וטרו טובא שלא להעמיד לר"י דסובר לוקין ואפילו נאמר דפליגי בהכי הלכה כחכמים וכיון שכן אפילו אית לרבא לוקין לא קי"ל כוותיה אלא שעדיין צ"ע אמאי לא אותיבו בש"ס למ"ד לוקין עכ"ל, הרי שכתב כדעת התוס' דשניא ההיא דהמגפף וכו' וכולהו מודו דאין לוקין על אותו לאו שבכללות ובההיא דתמורה כתב דהלכה כרבא דשניא ההיא ג"כ והיינו כדכתיבנא. ומתשובות הרשב"א הלזו תשובה מוצאת להאי דינא דפסק רבינו כאן דשאני הא דתמורה דהלכה כרבא וא"צ למה שהאריך הוא ואישתמיטתיה מיניה הך תשובת הרשב"א וכפי דברי הרשב"א הללו מתיישב מה שהקשינו אגופא דש"ס דאסיק בתיובתא לפי דשניא הא דתמורה מההיא דפסחים, אבל קשה למרן דלא דרך בדרך זה. ולמה שהקשה הרשב"א דלא אותיבו בש"ס למ"ד לוקין מההיא ברייתא לא ידעתי מאי קא קשיא ליה דמאן דאמר לוקין יאמר אנא דאמרי כר' ישמעאל ולא יאמר דשאני ההיא כמ"ש בש"ס ומה תאמר דפליגי בפלוגתא דתנאי ברייתא לא שמיע להו.
ומהך סוגיא דסנהדרין אני תמיה אמה שכתב הרב ראש יוסף חו"מ ריש סי' כ"ז דלא מיקרי לאו שבכללות אלא כעין לאו דלא תאכלו על הדם דמשמע מיניה ענינים הרבה מובדלים זה מזה אבל היכא שהלאו אינו כולל אלא ענין אחד כגון לאו שבקללה אע"פ שיצא ממנו איסור לגופין מוחלקין לא שייך ביה לאו שבכללות וכו' יעו"ש והרי בהאי סוגיא היפך זה דמגפף ומנשק וכו' דומה לקללה. ושוב ראיתי שדברי הרב הן דברי התוס' בסנהדרין דף ס"ג ע"ב ד"ה שלא ידור ומה שהקשינו יישבו התוס' שם ע"א ד"ה על יעו"ש.

ה

אחד בעל מום קבוע או בעל מום עובר אם הקריבו עובר שנאמר לא תזבח וכו'. וכתב מרן משם ס' המצוות לרבינו שהוא מהסיפרי יעו"ש. הילך מ"ש מרן החבי"ב בכנסת הגדולה כללי הפוסקים סי' כ"ח בשם תומת ישרים דהיכא דהסיפרא והסיפרי מוכחים היפך שיטת הש"ס דרך רבינו לפסוק כוותייהו דהא הכא פסק כהסיפרי היפך ש"ס ערוך בבכורות דף י"ד ע"ב דהתם דריש לה הכי אמר ר' אלעזר מנין לזובח בהמה בעלת מום בבמת יחיד בשעת היתר הבמות שהוא בלא תעשה שנאמר לא תזבח לה' אלהיך וכו' הרי דפסק כהסיפרי נגד הש"ס וזה שכתב הרב תומת ישרים וז"ל וכן מצאנו בכמה מקומות היכא דהסיפרא או סיפרי או תורת כהנים או הירושלמי מוכחים כן אף דשיטת הש"ס לא ריהטא הכי פוסק היפך שיטת הש"ס דוק ותשכח בכמה דוכתי ומכללם הל' מלוה ולוה פ"ה מצוה להשיך לנכרי והשיב עליו הר"א וז"ל ואולי טעה במ"ש בסיפרי הרי לך שהרמב"ם סמך על סיפרי והניח ש"ס דאיזהו נשך ואף הראב"ד משמע שהיה נח לו אלא מפני שטעה וכו' עכ"ל, הרי שכתב דלאו דוקא בהל' מלוה ולוה אלא דוק ותשכח כמה דוכתי והרי לך שהבאתי חד מינייהו. ולפי הכתוב אין מקום למ"ש הרב יד מלאכי כללי הרמב"ם ס"ט על דברי הר"ב תומת ישרים וז"ל ועוד שעמד על עיקרן של דברים בתומת ישרים וראיתי שעיקר ראיותיו בזה הוא ממ"ש פ"ה מהל' מלוה וכו' ועל כגון דא לא שייך לומר דרכו של הרמב"ם כיון דאחת היא ופרסמה הכתוב ונסתייע בזה מדברי הר"י די ליאון יעו"ש, ואתמהא וכי לא ראה שכתב התומת ישרים דוק ותשכח בכמה דוכתי ומכלל הל' מלוה ולוה והרי לך מה שהבאתי ולא אחד הוא ולא שנים ג"כ נינהו דכן פסק ג"כ בהל' רוצח פ"א דרוצח ניתן להצילו בנפשו מוקצותה את כפה והשיג עליו הר"א דפסק כסיפרי נגד הש"ס הרי דדרכו בכך ואפי' נגד הש"ס ובג' הויא חזקה. גם הרב מהר"א חאקו הביא דבריו הרב לשון ערומים בלשונות הרא"ם סדר תצא כתב וז"ל ולהרמב"ם לק"מ דדרכו לפסוק כסברת הסיפרי אפי' נגד ש"ס דילן וכמ"ש מהר"י קולון עכ"ל. ומ"מ כפי כל הכתוב צ"ע מה שהשיב רבינו לחכמי לוניל הביאו המגדל עוז פי"ב דנדרים דכל דדרשת הסיפרי לא הוזכרה לא בש"ס בבלית ולא בש"ס ירושלמי ליתא לההיא דרשא יעו"ש, והאמת דצריך להתיישב בזה לפי הענינים.

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.