קרית ספר/איסורי ביאה/טו

קרית ספר ‏ איסורי ביאה טו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אזהרת קיא שלא יבא ממזר בקהל שנאמר לא יבא ממזר וגו' גם דור עשירי וגו'. אי זהו ממזר האמור בתורה זה הבא בערוה מן העריות שהן בכרת דכתיב לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו דכנף אביו בשומרת יבם של אביו הכתוב מדבר דהויא ליה אשת אחי אביו ובכרת הדר כתבא במשנה תורה משום למסמך לה לא יבא ממזר לאשמועינן דיש ממזר מחייבי כריתות ושאר כל העריות ילפינן מינה בהקשא ואף על גב דמפסיק קרא דלא יבא פצוע דכא בנתים כיון דלאו בני בנים נינהו ולא שייך מינייהו ממזר לא חשוב הפסק חוץ מן הנדה דאף על גב דקאי בכרת אין הולד ממזר משום דתפסי בה קידושין מה שאין כן בשאר עריות. ובין באונס בין ברצון בין בשוגג בין במזיד הולד ממזר כיון שהוא מן הערוה דלא חלקה תורה אלא כל שהוא מחייבי כרת הוא ממזר ולא מפלגינן בין אונס או רצון או שוגג או מזיד אלא בעונש. ואחד זכרים ואחד נקבות דממזר מום זר משמע ואפילו נקבות. ולעולם דכתיב גם דור עשירי וכתיב בעמון ומואב עשירי לא יבא וגו' עד עולם ודון מיניה ואוקי באתרא דון מינה מה להלן עד עולם אף ממזר עד עולם ואוקי באתרא כדמעיקרא עשרה דורות דממזר אחד זכרים ואחד נקבות דכתיב ממזר מום זר הכי נמי עד עולם דמייתינן בג"ש אחד זכרים ואחד נקבות.

ב

אחד ממזר שנשא ישראלית או ישראל שנשא ממזרת כיון שבעלו אחר הקידושין לוקין. קדש ולא בעל אינו לוקה בעל ולא קדש אינו לוקה משום ממזרת. שאין לך בכל חייבי לאוין מי שלוקה על בעילה בלא קידושין אלא בקידושין ובעילה דבאיסורי כהונה כתיב לא יקח דמשמע קידושין שקונין אותה וכתיב לא יחלל מה טעם לא יקח משום לא יחלל ושאר חייבי לאוין נמי אינם לוקים עד שיבעלו אחר הקידושין כמחזיר גרושתו דכתיב לא יוכל בעלה הראשון וכו' בדרך ליקוחין אסרה תורה לא פרט לאו על הביאה אלא אחר ליקוחין דלא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה וגו' חוץ מאלמנה לכהן גדול שאם בעל לוקה אף על פי שלא קדש דכתיב לא יחלל זרעו בעמיו והרי חלל בביאה. המחזיר גרושתו משנשאת הולד כשר שהרי אינה ערוה ולכהונה נמי כשרים דכתיב תועבה היא מיעוטה הוא היא תועבה ואין בניה תועבין.

ג

גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר דביאת גוי התר היא מדאורייתא בצנעה וילפינן מאשת אב דכתיב ממזרות גבה לא יקח איש וגו' וסמיך ליה לא יבא ממזר מה אשת אב דלדידה לא תפסי בה קידושין לאחריני תפסי בה קידושין לאפוקי גוי ועבד דלא תפסי בהו קידושין כלל ואפילו באשת איש כדאמר שאין עושה ממזר אלא מי שיש לו קידושין על אחרים ובין באונס בין ברצון כדאמרינן. וגוי ועבד הבאין על הממזרת הולד ממזר דאינו מתיחס אחר אביו דעבד אין לו ייחס דכתיב עם החמור עם הדומה לחמור וגוי נמי אע"ג דאית ליה חייס לא שדינן ליה לולד בתריה אלא בתרה דבן בתך הבא מן הגוי קרוי בנך ומתיחס אחר האם כדכתי' כי יסיר את בנך דקאי אבתך לא תתן לבנו. וממזר הבא על הגויה הוולד גוי נתגייר הרי הוא כשר דכתיב ביפת תאר לאחר שתשהא כדי גזירת הכתוב והיתה לך דריש בה הויה אבל מעיקרא קודם התר לא קרינן בה והיתה משמע דלא תפסי בה קידושין וכתיב כי תהיין לאיש וגו' וילדו לו כל היכא דקרינא ביה כי תהיין קרינא ביה וילדו לו שמתיחס הבן אחר אביו וכל היכא דלא קרינא ביה כי תהיינה דלא תפסי בה קידושין לא קרינא ביה וילדו לו אלא אחריה הוא מתיחס. וכן בא על השפחה וולדה עבד דלא קרינא בה כי תהיין כדכתיב עם החמור עם הדומה לחמור שחררו הולד כשר.

ה

מי שחציו עבד וחציו בן חורין שבא על אשת איש אותו הבן אין לו תקנה שצד ממזרות ועבדות מעורבין בו דצד חירות של אביו משתמש באשת איש ואיכא צד ממזרות ואף על גב דאי כולו עבד הולד כשר כדאמר לעיל אפילו באשת איש הכא ממזר מצד חירות דהוי כשאר ישראל הבא על אשת איש דהולד ממזר ומצד עבדות שבו הולד כשר דגוי ועבד הבא על בת ישראל אפילו אשת איש הולד כשר ומשום הכי אין לולד תקנה לעולם לישא שפחה ובניו כמותו לעולם.

ו

גוי הבא על השפחה שטבלה ועבד שטבל הבא על הגויה הולד הולך אחר האם בין בשפחה בין בנכרית מכי תהיין לאיש וילדו לו וגו' אבל גוי הבא על שפחה גויה או עבד גוי שבא על גויה בת חורין הוולד הולך אחר הזכר דבאומות הלך אחר הזכר כדאמרינן לעיל מקרא דכתיב וגם מבני התושבים הגרים עמכם וגו' ואין קפידא בשפחות ועבדות בעודן בגיותן.

ז

ממזר מותר לישא גיורת וכן הממזרת לגר דקהל חמשה פעמים כתיב גבי פסולי יוחסין וצריכי וקהל גרים לא איקרו קהל דלא אייתר לן קהל לגרים והבנים משניהם ממזרים והולד הולך אחר הפגום דכתיב לא יבא לו לו הלך אחר פיסולו דור אחריו הוא מושך והכי משמע דגר עשירי לא יבא אפילו אין בו צד ממזרות אלא מאותו וישראל שנשא ממזרת או ממזר שנשא ישראלית שהולד ממזר מהכא נפקא דכתיב לו הלך אחר פיסולו.

ח

גיורת שנשאת לגר והולידו בן אפילו הורתו ולידתו בקדושה הרי זה ובן בנו מותרים בממזרות לעולם מן התורה דקהל גרים לא איקרי קהל כדאמרינן וכן עבדים משוחררים מותרים לעולם מן התורה וכל שיש צד אחד מישראל אסור בממזרת דאם היא ישראלית לא גרע מגוי הבא על בת ישראל דהולד כשר ואסור בממזרת ואם הוא ישראל והיא גיורת הולד הולך אחר הזכר דכל שיש קידושין ואין עבירה הולד הולך אחר הזכר כדילפינן ממשפחותם לבית אבותם.

טו

האב שהוחזק שזה בנו ואמר בני זה ממזר הוא נאמן. ואם יש לבן בנים אינו נאמן שלא האמינה אותו תורה אלא על בנו שנאמר כי את הבכור בן השנואה יכיר יכירנו לאחרים. וכשם שנאמן לומר בני זה בכור כך נאמן לומר בני זה ממזר או בן גרושה. ואם יש לבן בנים אינו נאמן כדכתיב הבכור בן השנואה יכיר וגו' לבן גופיה הוא דנאמן אבל כשיש לו בנים לא מהימן אפילו אביו וכן נאמן על העובר לומר זה אינו בני. וארוסה שנתעברה והכחישה הארוס ואמר שמעולם לא בא עליה הרי הולד ממזר.

כא

דין תורה שספק ממזר מותר לבא בקהל דה' קהלי כתיבי ואייתר חד מינייהו לשתוקי בישראל דאיקרי קהל ולהכי דרשינן לא יבא ממזר וודאי הוא דלא יבא הא ספק יבא.

כה

אסופי שיש בו ספק אם הוא גוי או ישראל אם קדש אשה צריכה גט מספק דספקא דאוריתא לחומרא מדאיצטריך קרא למישרי ספק ממזר משמע דבעלמא היכא דלא גלי קרא כל ספק איסור אסור מן התורה ואדם שהרגו אינו נהרג עליו דדילמא אינו ישראל ואם היה רוב העיר ישראל או גוים אזלינן בתר רובא מדאוריתא להאכילו נבלות אם רוב גוים או להחזיר לו אבדה אם רוב ישראל דאחיך הוי ואפילו במיעוט ישראל נראה דמפקחין עליו את הגל דלענין פקוח נפש לא הלכו אחר הרוב דכתיב וחי בהם וגו' דמשמע שלא יוכל לבא בשום ענין לידי מיתה ובמחצה על מחצה לענין ספק ממון המוציא מחברו עליו הראיה דכתיב מי בעל דברים יגש אלי' וגו' בעל דברים היינו התובע יגיש ראייתו לפני ב"ד.

כז

אסופי שהוא ספק גוי או ספק עבד אם נשא אשה הוא אשת איש בספק ואין הורגין הבא עליה מספק אבל אינם אסורים מן התורה שתוקי ואסופי מלישא אשה משום חשש ערוה דמדכתיב אל תחלל את בתך להזנתה וגו' ואמרו ז"ל אם יעשה דבר זה נמצא אח נושא אחותו או אב נושא בתו משמע שאין מונעין אותם מלישא אשה אף על פי שאיפשר שהיא ערוה עליו דאזלינן בתר רובא מדאוריתא ורובא דעלמא לא הוו ערוה להו ואסופי דאשתו הוי ספק אשת איש היינו כשיש להסתפק בגוי או בעבד אבל כשאין להסתפק בגוי או בעבד אשתו הויא אשת איש ודאי ומותר מן התורה לישא אותה דמשום ממזר לא חיישינן דממזר ודאי אסר רחמנא ולא ממזר ספק ושתוקי בכל גוני מותר מן התורה לישא ישראלית כיון שאמו ישראלית דאפי' נבעלה לגוי הא אמרינן דגוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר כדאמרינן לעיל ולא חיישינן שנבעלה לממזר או קרוב דרוב כשרים אצלה ואזלינן בתר רובה ואפילו אזלה איהו לגבייהו דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי הוי ספק ממזר ומותר מן התורה כדאמר וכל קבוע דאמרינן דהוי כמחצה על מחצה וילפינן לה מדכתיב וארב לו וקם עליו וגו' כדלקמן אזהרת קי"ז.

ל

כל שלא הוחזק אסופי נאמנים עליו אביו ואמו דחזקה דלא משקרו לומר על שאינו בנם שהוא בנם ואפילו הוחזק אי איכא טעמא למה לא אמרו קודם כמו בשני רעב נאמנים. וכן בכל מי שהוא כשר הוי משום חזקה דאם לא היה כשר לא היה נמצא כך ואשתו אשת איש גמורה והורגין הבא עליה כיון דלא מספקינן ליה בגוי ועבד.

לב

נאמנת חיה לומר זה הבן כהן הוא או לוי או נתין או ממזר מפני שלא הוחזק ועל הרוב אי איפשר בענין אחר ואזלינן בתר רובה מדאוריתא ואם ערער עליה אפילו א' אינה נאמנת דאיתרע לה עדותה והבן בחזקת כשר כל כמה דלא איסתפק עליה פיסול דלדיבורא לא חיישינן כיון דהוכחשה ואין לו ייחוס:

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.