משנה למלך/איסורי ביאה/טו

משנה למלך ‏ איסורי ביאה טו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ג

עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר. כתב ה"ה ויש מי שכתב שאם ילדה בת פסולה לכהונה. כבר כתבתי לעיל בפי"ג שזה נמי דעת רבינו וקצת תימה בדברי ה"ה שלא רמז מזה כלום והדבר נראה מוכרח כמו שכתבתי שם. ומ"ש עוד ה"ה והרמב"ן ז"ל העלה הדבר בספק וכתב ואם נשאה אין מוציאין מידו והולד ספק חלל * (א"ה עיין בדברי הרב המחבר לקמן פי"ט מהלכות אלו דין י'):

י

כגון הבא על האשה שנתקדשה ספק קידושין כו'. (א"ה שמעתי מקשים ממ"ש מהריק"ו והביאו הכ"מ לעיל פ"י מהלכות גירושין האשה שנתקדשה ספק קידושין ונשאת תצא והולד כשר דמוקמינן לה אחזקתה והיא פנויה יע"ש. ונ"ל דהיינו דוקא כשנשאת לאחר דאתו קידושי ודאי ומפקעי קידושי ספק אבל הכא איירי דבא עליה בלא קידושין ועיין בדברי הרמ"ה שהביא הטור סי' ל"א ס"ד ועיין בספר פ"מ ח"א סי' ל"ג בשאלה וצ"ע):

יא

פנויה שנתעברה מזנות וכו'. בפרק עשרה יוחסין ואליבא דהר"ן האם אינה נאמנת על בנה כי אם להכשיר אבל לפסול ולעשותו ממזר ולהתירו בממזרת לא וטעמא משום דלהכשיר טעמא דמהימנא הוא משום דמאורייתא נמי כשר דדבר תורה שתוקי כשר אבל לפוסלו ולהתירו בממזרת דמדאורייתא אסור בממזרת לא מהימנא. וחיה נאמנת לומר זה ממזר ומותר בממזרת היכא דהוחזק כאן ממזר כגון בד' נשים שילדו בבית אחד ואחת היתה אשת ממזר ולא נודע בנה מי הוא נאמנת החיה לומר זה בן הממזר. * (א"ה עיין לקמן בפרק זה דין ל"ב) ויש להסתפק בנאמנות האם להכשיר אם הוא מעיקר הדין או לא וכן בנאמנת החיה אף לפסול ולהתירו בממזרת אם הוא מעיקר הדין או לא. וראיתי להר"ן ז"ל גבי נאמנת חיה לומר זה כהן וזה לוי וזה ממזר שכתב וז"ל ולא מדינא אלא דהימנוה רבנן לפי שעל הרוב אי אפשר בענין אחר. שלא קרא עליו ערער שלא יצא מעורר על הולד לומר זה בנה של אשת ממזר. אבל הכא דלית ליה חזקה דכשרות שלא הוחזק אלא בעדות אשה זו ואע"ג דהימנוה רבנן ואמרינן דכל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים היינו כשהדבר בענין שראוי להאמין בו עד אחד כמילתא דעבידא לאיגלויי אבל הכא אין החיה נאמנת אלא מפני שעל הרוב אי אפשר בלאו הכי הלכך כל שבא עד אחד ומכחישה אפילו לאחר שהעידה אינה נאמנת ע"כ ומתחילת דבריו מוכח דנאמנות החיה הוא משום תקנה ולא מן הדין ואפשר היה לומר דהיינו דוקא היכא דבא לפסול ולומר דזה ממזר ולהתירו בממזרת בהך מילתא הוא דאיצטריך לתקנה דמן הדין על פיה לא היה ניתר בממזרת אך להכשיר ולומר דזה כשר אפשר דנאמנת החיה מן הדין משום דדבר תורה שתוקי כשר אך מסוף דבריו מוכח דנאמנות החיה אף להכשיר הוא מהתקנה שהרי הוקשה לו דאיך נאמן עד אחד לפוסלו שהרי הוחזק בכשר על פי עדות החיה וקי"ל דכל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים ותירץ דשאני הכא דנאמנות החיה אינה מן הדין אלא מפני התקנה הרי מבואר דאף להכשיר אינה נאמנת מן הדין אלא מן התקנה ולפ"ז היה נראה דגם נאמנות האם להכשיר הוא מהתקנה אבל מן הדין לא ואין הפרש בין האם לחיה אלא לפסול דהאם אינה נאמנת לפסול משום דלא הוחזק ממזר אבל החיה נאמנת לפסול משום דהוחזק שם ממזר אבל להכשיר שתיהן נאמנות מהתקנה: אך אמנם כד מעיינינן שפיר אפשר לומר דלעולם נאמנות האם הוא מן הדין דכיון דדבר תורה שתוקי כשר הימנוה רבנן בדרבנן אך גבי חיה דהוחזק שם ממזר אי לאו משום התקנה לא תהיה נאמנת משום דע"כ לא אמרינן דדבר תורה שתוקי כשר ומותר בבת ישראל אלא היכא דלא הוחזק שם ממזר כגון בפנויה או ארוסה שנתעברה ולא ידעינן אם עובר זה ממזר או לא בהך מילתא הוא דאמרינן דדבר תורה שתוקי כשר אבל בד' נשים שילדו בבית אחד ואחת היא אשת ממזר דבר תורה כולם אסורים בבת ישראל שהרי הוחזק שם ממזר והראיה ע"ז שהרי רבינו ז"ל אית ליה דכל ספק תורה הוא לקולא ויליף לה משתוקי דאמרינן דדבר תורה שתוקי כשר ואפ"ה אית ליה דכל היכא דאיקבע איסורא מביא אשם תלוי וא"כ ע"כ אית לן למימר דהא דקי"ל דשתוקי כשר הוא דוקא היכא דלא הוקבע איסורא אבל היכא דהוקבע איסורא דבר תורה שתוקי אסור וא"כ דוקא גבי חיה דאיקבע איסורא הוצרך הר"ן לטעמא דתקנה אבל גבי האם דלא הוקבע איסורא ודבר תורה שתוקי כשר נאמנת מן הדין וזהו שהר"ן גבי נאמנות האם לא הביא טעם זה דתקנה. ודע דאף לסברת החולקים על רבינו ואית להו דכל ספק תורה מדאורייתא אזלינן לחומרא ושאני הכא גבי ממזר דגזירת הכתוב היא דשתוקי כשר. מ"מ כ"ע מודו דיש חילוק בין הוקבע איסורא ללא הוקבע שהרי קי"ל דאין מביאין אשם תלוי אלא בחתיכה אחת משתי חתיכות משום דהוקבע איסורא אבל בחתיכה אחת ספק חלב ספק שומן אינו מביא אשם תלוי. וא"כ אף אנו נאמר דע"כ לא חידש הכתוב דספק ממזר כשר אלא היכא דלא הוקבע כאן ממזר אבל היכא דהוקבע לא:

טו

אבל האב שהוחזק. * (א"ה עיין לעיל פט"ו מהלכות אישות דין ד'):

יז

ארוסה שנתעברה והיא בבית אביה הרי הולד בחזקת ממזר. * (א"ה עיין לעיל פט"ו מהלכות אישות דין ד'):

יט

ואין העובר משתהה במעי אמו יתר על י"ב חדש. כתב ה"ה בפרק הערל עבד רבה תוספאה כו'. (א"ה עיין בדברי הרב המחבר ז"ל לעיל פט"ו מהלכות אישות דין ד'):

כ

אבל היא עצמה חוששין לה משום זונה. לא פירש רבינו אם האי דחוששין לה משום זונה אי גבי ישראל הוא או גבי כהן מיירי וכן הטור סי' ד' מסתם סתם לה. וה"ה ז"ל כתב וז"ל פי' וכהן חושש לה מדין תורה וישראל אם רוצה להתרחק מן הכיעור. אבל ממ"ש רבינו והטור חוששין לה משום זונה משמע דלגבי כהן איירי דוקא דזונה לישראל מישרא שריא. ומדברי רש"י נראה דאישראל קאי שכתב וז"ל אל ישא דומה שמקלקלתו לשמש עמה משנאסרה לו. ומדברי התוס' נראה דדוקא לגבי כהן חוששין שכתבו וז"ל דומה פירוש ר"ח שמלעיזין עליה בני אדם שהיא מזנה כדאמרינן דומה דמתא יומא ופלגא. ושוב כתבו דמ"ש ר"ח דומה דמתא יומא ופלגא לא הביא אלא לראיה שלשון דומה לזות שפתים ומיהו הכא לא מיירי בדומה כה"ג דא"כ אפילו כנס מוציא דהא פסקינן התם בפ"ב דיבמות כרבי בקלא דלא פסיק ע"כ. וע"כ מוקמי האי דלא ישא דומה גבי כהן דאי איתחזק קלא אסורה מן הדין משום זונה כמו דבהאי קלא מפקינן מבעל משום זונה ה"ה דאם נשאה מפקינן לה מיניה אבל גבי ישראל אין דבריהם מתיישבים כלל דהא זונה מותרת לישראל. ומכאן תראה דמה שהקשה הרב מהרימ"ט באה"ע סי' ט"ו על דברי התוספות והניחו בצ"ע הוי כשגגה היוצאה מלפני השליט ואגב שיטפיה לא דק:

לב

נאמנת חיה לומר. ברייתא בפרק עשרה יוחסין ואע"ג דגבי בכור קי"ל דאינה נאמנת חיה אלא לאלתר שלא יצאת מהבית שאני היכר דבכור דכיון שנתעלם מעיניה לא סמכו עליה שתדע ותכיר איזה יצא ראשונה לבכורה. אבל לומר שאינו נתין וכיוצא בו לעולם נאמנת כל זמן שלא קרא ערער כ"כ הריטב"א ז"ל בחידושיו. וכ"נ שהוא דעת כל הפוסקים שסתמו וכתבו כאן נאמנת חיה ולא חילקו בין לאלתר בין לאחר זמן. וראיתי להחכם בעל בית שמואל שכתב דהפרישה בח"מ כתב דמאי דבעינן גבי בכור לאלתר משום דמיירי במכחישה כו' ולדעתי לא כיון להלכה. גם מ"ש הפרישה בא"ה סימן ד' דקרא ערער היינו קודם שהחיה אומרת שהוא כשר גם בזה לא צדק אלא לעולם אינה נאמנת כל זמן דאיכא ערער וכ"כ הר"ן בפירוש וז"ל כל שבא עד אחד ומכחישה פי' לאחר שהעידה אינה נאמנת ע"כ: * (א"ה עיין בדברי הרב המחבר ז"ל לעיל בפירקין דין י"א ומשם באר"ה אם נאמנות החיה הוא מן הדין או מן התקנה יע"ש) ודע דמתוך דברי ה"ה לעיל בפירקין דין י"א שכתב ועוד שהיא קרובה לו נראה דאם חיה זו היא קרובה לולד אינה נאמנת לומר שהוא ממזר להתירו בממזרת יע"ש וצ"ע:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· הבא >מעבר לתחילת הדף