קרבן העדה/שבת/ג/ז

קרבן העדה שבת ג ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' מטלטלין נר חדש. שאינו מאוס וחזי לאשתמושי להדיא שלא דלק בו נר מעולם:

אבל לא ישן. דמוקצה מחמת מיאוס הוא דבנר של חרס עסקינן דמאוס:

כל הנרות מטלטלין. דלית ליה לר"ש מוקצה מחמת מיאוס ולא מוקצה מחמת איסור:

חוץ מן הנר הדולק בשבת. בעוד שהוא דולק דאסור משום דנעשה בסיס לדבר האסור דהיינו שלהבת שבו:

גמ' כופין את הסל וכו'. ואי ס"ד שאסור לטלטלו לאחר שנשתמש בו דבר מוקצה כמו נר היה לנו לאסור לכפותו לפניהם דה"ל כמבטל כלי מהיכנו וסובר רבי חייא דטעמא דמתני' דישן אסור לפי שכבר נעשה בו פעם אחת בסיס לדבר אסור ל"א הא גם ר"ש מודה דנר הדולק אסור וקס"ד אפילו לאחר שכבה א"כ גם הסל אסור:

הדא דר"י. מתני' דאין מטלטלין נר ישן כר"י וכופין את הסל כר"ש דמתיר לטלטל אפילו הנר עצמו לאחר שכבה:

חוץ מן הנר הדולק בשבת. פי' שהדליקו בו בשבת ובסמוך פליגי אמוראי בדר"מ מיהו לכ"ע אפי' לאחר שכבה אסור לר"מ:

חוץ מן הנר הדולק בשבת. בעוד שהוא דולק אבל לאחר שכבה שרי:

כל המיוחד לאיסור. שהנר הזה מיוחד להדליק עליו בשבת אסור ואע"פ שלא הדליק עליו עדיין בשבת:

כל שייחדו לאיסור. כגון שהדליק עליו בשבת אסור אפילו לאחר שכבה:

ההן ליבנה. הנך לבנים שעומדות לבנין וכי אינן כמיוחדין לאיסור ולמה לא יהיו אסורין לטלטל ש"מ דר"י הוא דאמר כל המיוחד וכו':

הא מיוחד. שלא נעשה בו איסור שרי לטלטל:

דתנינן תמן. בכלים פי"ח:

מוכני שלה. גבי שידה דהיינו עגלה שלי עץ מוקפת מחיצות למרכבת אנשים ונשים תנן. שידה עשוייה לכלים ולא לאדם:

מוכני שלה. פי' האופן שבה:

בזמן שהיא נשמט'. כעין אופני עגלה שלנו שאדם יכול לסלקו מן העגלה:

אינו חיבור לה. דחשובה היא כלי לעצמה דאי שידה בת קבולי טומאה היא כגון שאינה מחזקת ארבעים סאה בלח ונטמאה השידה לא נטמאה המוכני ואי לאו בת קבולי טומאה היא ונגעה טומאה במוכני המוכני טמאה לעצמה דלא חשיבה משידה והיא מיטלטלת מליאה ורקנית דיש לה בית קיבול:

ואינה נמדדת עמה. לענין טומאה כדפרישית דכלי עץ המחזיק מ' סאה בלח שהן כוריים ביבש טהור דכלי עץ איתקש לשק שיהא מיטלטל מלא וריקן וזו אינו מטלטל מלא ותנן במסכת כלים השידה ב"ה אומרים נמדדת מבחוץ דרואין אותה כאלו עומדת בתוך כלי גדול ואם מחזיק אותו כלי ארבעים סאה טהורה השידה ואע"פ שהיא אינה מחזקת מ' סאה דקא סבר אף עובי' נמדד עמה והמוכני אינה נמדדת עמה להשלים דרואין כאלו ניטל המוכני ואח"כ תינתן השידה לתוך הכלי:

ואינה מצלת עמה באהל המת. דאם השידה מחזקת ארבעים סאה דאינה מקבלת טומאה מצלת באוהל המת והוי אהל לעצמה ולא שנכנס' לבית שהמת בו דא"כ אין כאן הצלה שהרי הגג מאהיל על הטהרות מלמעלה אלא כגון שנכנסה לבית הקברות ואהל המיטלטל שמיה אוהל ומפסיק כלפי הטומאה והמוכני אם הוא גבוה מדופני השידה והכלי' בולטין מלמעלה מדופני השידה וגובה המוכני מגין עליהם אינו מצילן דמוכני כלי הוא לעצמו ומקבל טומאה ואינו חוצץ בפני הטומאה ל"א דקיימא השידה באוהל המת ומוקפת צמיד פתיל ואף על גב דכלי עץ אינו מציל בצמיד פתיל היכא דמקבל ארבעים סאה מציל כיון דלא מקבל טומאה:

ואין גוררין אותה בשבת וכו'. דכשהיא נשמטת היא כלי בפני עצמה אבל כשאינה נשמטת מותר לגוררה אף על פי שיש עליה מעות דכיון שאינם על גבי השידה שהוא עיקר הכלי שרי:

היו עליה מעות. בין השמשות:

ונפלו. בשבת נגררת והרי המוכני מיוחד להניח עליו מעות אפ"ה שרי:

דר' שמעון היא. ומיהו מעות לא חזו מידי ומודה ר' שמעון בעודן עליו דאסור:

אמרין. הקשו למה לא מוקמי' ככ"ע ובשוכח עליו המעות בין השמשות דאפי' ר"י מודה דמותר:

ומשני לית את יכול. אי אפשר לומר כן:

דתנינן תמן. בסיפא דמתני' דכלים:

אית מימר הכי וכו'. וכי אפשר לומר דאיירי בשוכח דהא עדיין המעות בתוכו ושוכח לא מהני לרבנן אלא שמותר לטלטל לאחר שניער מעליו ולמה לא ינער המעות אלא ודאי מתני' כר"ש:

דתנינן. לקמן במכילתין פ' הנוטל:

מטה חבית על צדה. אם צריך ליטול מן היין והאבן נופלת ולא יטלנה בידים מ"מ מותר לטלטל החבית אע"ג שהיא מיוחד לאיסור:

בשוכח. ששכח האבן בין השמשות שלא מדעת:

ומן דבתרה. פי' וקשיא מן סיפא דהך מתני' היתה בין החביות. ומתיירא שמא תפול האבן על החביות וישברם:

מגביה. לחבית כולה ומסלקה מבין החביות ושם מטה על צדה:

ומשני עוד הוא וכו'. אף סיפא מוקי לה רב בשוכח:

עלו מאליהן אסור לטלטלן. הרי שהסל מיוחד לכך דאל"כ אם עלו מאליהן אפי' בעודן עליו יהא מותר לטלטל ואפי' הכי מותר לכפות סל וקשיא למ"ד כל המיוחד לאיסור אסור ויותר נראה דה"ג ותני עלה עלו מאיליהן מותר לטלטלו וקשה למ"ד כל המיוחד לאיסור אסור:

במאוס. שהיה הסל מאוס לכך מותר לטלטלו וליתנו לפני האפרוחים דה"ל כגרף של רעי וללישנא בתרא לכך מותר לטלטלו לאחר שירדו אם עלו מאיליהן:

אפי' סאה אפי' תרקב. מותר לכפות לפני האפרוחים והא סאה ותרקב אינן מאוסין וקשיא למ"ד כל המיוחד לאיסור אסר ולא משני מידי:

באטרבולים. שם מקום:

במנורה קטנה. שאין לה חוליות:

קומוי ר' חלבו לא מעברין. מלפני רבי חלבו לא העבירו המנורה מעל השלחן בשבת:

ר' יסא. אזל גבי ר"ת ב"ח בשבת רצה להעביר המנורה מלפניו:

א"ל בפנינו. בפני אתה רוצה לעשות כן בתמיה שהוא היה תלמיד רבי חלבו:

מאן שרי לך. מי התיר לך דהרי רב ור"י אוסרין ור' יהושע בן לוי ורשב"ל מתירין הרי שנים כנגד שנים והדבר בספיקו עומד:

רלב"ח. אומר מעשה היה וכו':

פומט. כלי מתכות ונר של חרס נתון עליו:

וטלטלו הפומט מתחת הנר. והנר נשאר עומד ע"ג השלחן:

מה אנן קיימין. אליבא דמאן עבדו כן:

אפי' פומט יהא אסור. דהא כל שהדליקו עליו אוסר ר"מ:

אפי' נר. שהוא של חרס ומאוס מתיר רבי שמעון דלית ליה מוקצה מחמת מיאוס:

נר. של חרס:

מאוס. ואסור לטלטלו:

לפניו. אם מטה השמן שבנר לפניו הרי הוא מבעיר ואם מטהו לאחריו הרי הוא מכבה:

בכבה. בנר שכבה איירי ברייתא:

במה אנן קיימין. האי ברייתא אליבא דמאן:

אפילו טבלה תהא אסורה. דה"ל בסיס לדבר האסור:

נר מאוס. נר של חרס לכך אסור לטלטלה לפי שהוא מאוס:

ה"ג תני אם התנה עליו מותר. וה"פ אם התנה על הנר לטלטלו מותר אפי' דלק הנר בשבת:

אפי' התנה עליו אסור. דמוקצה מחמת איסור הוא ור"מ סובר כל המיוחד לאיסור אסור ואין התנאי מועיל בו:

ה"ג דרי"א נר מאוס. וכיון שהתנה עליו להשתמש בו לאחר שכבה אינו מאוס:

ל"ג טבלה אינה מאוסה:

מה חמות מימר וכו'. מה ראית לומר דהא דתני ואם התנה עליו מותר כר"י דלמא כר"מ נמי אתיא ובתנאי מודה:

דתני. בסיפא דהך ברייתא דנר שמונח ע"ג טבלה וכו':

פתרין ליה. מפרשן הא דמותר לפתוח ולנעול דוקא בשוכח איירי ששכח הנר על הדלת מבע"י שלא מדעת לכך מותר לטלטל אבל במניח נעשה הדלת כבסיס לדבר האסור ואסור לפתוח ולנעול:

ומקללין. רב ושמואל על מי שעושה כן לפתוח ולנעול דלת כשהנר עליו דאף ר"ש מודה דאסור דה"ל פסיק רישיה:

לא ר"מ. וא"כ אף בשוכח אסור לר"מ וע"כ דהך סיפא לאו ר"מ ה"ה רישא נמי לאו ר"מ היא:

ה"ג הוי מאן תנא אם התנה עליו מותר ר"י. והיינו כדפרישית לעיל:

אבל כוס וכו'. בסיפא דהך ברייתא דמייתי לעיל בריש הסוגיא והכי תניא התם ר"ש אומר כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר הדולק בשבת כבה מותר לטלטלו אבל כוס וקערה ועששית אסור ליגע בהן וכן הוא בבבלי דף מ"ד:

אפי' כר"ש. הך סיפא אבל כוס וכו' אפי' כר"ש אתיא ודקשיא דהוא מתיר בנותר השמן לאחר שכבה מ"מ מודה כאן בכוס וכו' לפי שיש בהן שמן הרבה והוא דולק כל הלילה וכל היום וחיישינן שמא יכבה משא"כ בנר קטן דלא חשיב ליה גם צריך ליה בלילה ולא גזר שמא יכבה:

ועששית. כום גדול של זכוכית שקורין לנפ"א:

ומשתמש בהן. שכלים אלו ראויין לתשמיש אדם או שנהנה משמן שבתוכם:

בקדמיתא וכו'. מריש הוה אמינא הא דפליגי בנר שכבה דוקא:

בשגררו עכברים. את הפתילה ממנו שאין הפתילה בתוך הנר:

באפוצה. וגם הנר סתום מכל צד שראוי לתשמיש דבלא"ה אסור לטלטלו שתשמישו לאיסור ל"א או באפוצה שהפתילה דחוקה בתוך הנר וסותמת הנקב שבנר וה"ל הפתילה כלי לעצמו דאי לאו הכי ה"ל בסיס לדבר אסור וכן תירוץ בבבלי ר"פ נוטל ד' קמ"ב ולשון זה עיקר:

אפילו תימא וכו'. השתא מוקמינן אפי' לא גררו וכו' ואינה אפוצה והא דמותר לטלטלו לר"ש דהא עדיין מונח הפתילה בתוכו והרי הוא בסיס לדבר האסור:

כשיש בתוכו שמן. ומותר לטלטלו אגב השמן:

תמן תנינן. לקמן בר"פ נוטל:

האבן והאוכלין בתוכו. דבכלכלה מליאה פירות עסקינן דעיקר נעשית בסיס לפירות הלכך אבן מיטלטלת אגב פירי:

ולא הוינן אמרין כלום. דאפי' אין בה פירות לעולם מותר:

מליאה גחלים בשבת. ולא היו צריכין לגחלים אלא אגב מחתה דאיכא תורת כלי עליה טלטלה עם הגחלים ש"מ דלעולם מותר:

אית לך מימר. וכי אפשר לומר דהגחלים סותמים את הנקב שהרי בערו תחלה וגם א"א לומר שהיה שמן בתוכו דשמן במחתה מה בעי:

אר"א לעולם בעינן שיהא שמן בתוכה או אפוצה וה"ה בכלכלה שהיו בה פירות והכא במחתה זו נמי איירי כשהיו קורטין שנשתיירו מן הלבונה דחזיא להריח ואגב לבונה מטלטל המחתה:

תרכום. מן ארגז של עץ:

גו סדרא רובא. בבה"מ הגדול ולא מיחה בידן דהוה מסופק הלכתא כמאן או דסובר כר' אמי:

עד ג'. שיש בתרכוס שלשה מעלות זו למעלה מזו דינו ככסא ומותר לטלטלו:

ומיכן ואילך. דהיינו יותר משלשה מעלות הרי הוא כסולם ואסר לטלטלו:

מאן דשרי. לטלטל תרכוס כר"ש אתיא:

משוקעת בטיט. שמותר לטלטלו שהגומא שבטיט עומדת ואינו מזיז העפר שבצד הגומא ואינו סותם הגומא:

ודכוותה מותר להחזירו. שאינו כמו חופר גומא שהרי עומדת היא:

אף אנן תנינן. במתני' דפ"ק דכלאים הטומן לפת וצנונות תחת הגפן בזמן שמקצת עליו מגולין אינו חושש לא משום שביעית וכו' וניטלין בשבת משמע אפילו לרבנן והיכי דמי אלא ודאי במשוקעת בטיט איירי דשרי אפי' לרבנן וכר' אילא:

דר"ש היא. מתני' דכלאים דמותרת ליטול בשבת כר"ש אתיא ולא כרבנן וליכא לסייע לר' אילא:

מפני שכובשת. חריץ הנראה בהילוכו לא ע"י חפירה הוא אלא כובשת ודורסת הקרקע ונדוש תחתיה ונעשה מקומה נמוך אבל אינו זז עפר ממקומו הרי שלא הוציא ר"י במתני' אלא עגלה של קטן ולא כסא שמשוקע בטיט:

לענין שבת איתאמ'. הא דאמרי' עד ג' ככסא כדפרישית:

לענין חזק' איתאמ'. דעד ג' לא הוה חזקה לסולם יותר מכן הוה חזקה לסולם:

לענין טומאה איתאמרת. דעד ג' הרי הוא ככסא ומקבל טומאה במדרס הזב:

מנורה קטנה. אבל גדולה לא מפני שאדם קובע לה מקום מפני כובדה:

ופריך ולא כלי הוא. המנורה ופשיטא שמותר לטלטלו שהרי כל הכלים שבבית מוכנין הם:

תיפתר. דברי ר"י:

שלקחה. להמנורה לסחורה למכרה ולא לשמש בה בתוך ביתו:

או שבאת. המנורה בתוך ביתו ע"ש עם חשיכה ולא היתה מבע"י:

ולא ש"מ כלום. שמותר לטלטלו לכך איצטריך דר"י:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף