מראה הפנים/שבת/ג/ז

מראה הפנים שבת ג ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

התיב ר' חייא בר אדא והא תנינן כופין סל וכו' אמרין הדא דר' יוחנן. בספרי הדפוס הוקבע להאי מילתא התיב ר' חייא בריש הלכה דלקמן וזה ודאי טעות היא ולא שייכא האי מילתא אלא אהא דר' יוחנן בענין ביטול כלי מהיכנו והא אמרין הדא דר' יוחנן יש לפרש בלשון תימה כמבואר בפנים ויש נמי לפרש בניחותא וכלומר דהיינו ממש כהדא דר' יוחנן דבאמת אסור לטלטל להסל כשהאפרוחין היו עליו בין השמשות וכדאוקי לה נמי התם בדף מ"ב להאי ברייתא דתני אסור לטלטלו אעפ"י שאין עודן עליו ומיהו נראה דהאי אמרין וכו' בריש הלכ' דלקמן היא שייכא והאי התיב ר' חייא בר אדא וכו' דלא שייכא אלא בסוף הל' זו ואמילתא דר' יוחנן הוא דקאי דשקיל וטרי בהסוגיא דקאמר אין לך דבר שהוא בעינו וכו' אלא דינא דהאי מתני' בלבד ופריך עליה ומשר ור' חייא בר אדא התיב עלה ולא משני מידי. וגרסינן אמרין הדא דרבי יהודה דתני כל הנרות וכו' והיה כתוב ראשי תיבות דר"י וטעו והעתיקו דר' יוחנן ושייכא שפיר על המתני' מטלטלין נר חדש וכו' דלא תני בהדיא מאן ס"ל הכי ועלה קאי אמרין הדא רישא דמתני' דר' יהודה דתוספתא היא דתני וכו' וזהו הנכון:

ומאן דאמר יחדו הא מיוחד לא. והכי היא המסקנא מכולא סוגיא דהתם וכהאי דרב יהודה אמר רב דף מ"ד דקאמר מטה שיחדה למעות הניח עליה מעות אסור לטלטלה לא הניח עליה מעות מותר לטלטלה לא יחדה למעות יש עליה מעות אסור לטלטלה אין עליה מעות מותר לטלטלה והוא שלא היו עליה בין השמשות. וכללא דמילתא דהכל בשיש עליה בין השמשות הדבר תלוי וכן בכל דיני דמוקצה בשבת אי איתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולא יומא דשבת. והתם מוקי להא דרב כר' יהודה ומשמע מהסוגיא דהתם דר"מ נמי בעינן שיחדו והיה עליה בין השמשות. ואין להאריך אחר שדין זה מוסכם הוא וכדפרישית במתני'. וכל השקלא וטריא דהסוגיא דהכא בארתי בפנים ואין הפרש בין הסוגיות דהכא ודהתם לפי המסקנא לדינא. ועיין לקמן ד"ה תני אם התנה מה שאבאר בזה בס"ד:

אני אין לי אלא משנה וכו' כדפרישית דר' יוחנן אוסר בנר שהדליקו בו בשבת כר"מ. והכי איתא נמי ברייתא אחריתא בתוספתא בפ"ד אין מטלטלין את המנורה בשבת ר"א בר"ש מתיר ופסק ר' יותנן כהת"ק והכי גריס נמי בבבלי בפרקין דף מ"ה ר' יוחנן אמר אין לנו אלא בנר כר"ש והיינו בנר ישן דלית ליה מוקצה מחמת מיאוס וכפירש"י והתוס' אבל מנורה בין ניטלה בידו אחת בין ניטלה בשתי ידיו אסור לטלטלה וכו' וכהמסקנא דהתם אליבא דר' יוחנן והא דקאמר הכא לקמן בסוף הלכה בשם ר' יוחנן מנורה קטנה מותר לטלטלה אמוראי נינהו ואליבא דר' יוחנן:

תני אם התנה עליו יהא מותר וכו'. ומסקנא דמילתא דהאי ברייתא לא אתיא אלא כר"ש ובכוס וקערה ועששית הוא דמיירי כמבואר בפנים וא"כ לר"מ דקיי"ל כוותיה במוקצה מחמת איסור אם היה מוקצה בין השמשות לא מהני תנאה ואפי' להאי מ"ד אליבא דר"מ דלא מחמיר במיוחד לאיסור מאליו והיינו שלא היה עליו בין השמשות מודה הוא דמיהת אם היה עליו בין השמשות דודאי אסור ולא מהני ביה תנאי דאי לא תימא הכי מאי דוחקיה לאוקמי האי ברייתא כר"ש ודחיק לאוקמי אליביה בכוס וקערה וכו' לוקמי לה כר"מ וכהאי מ"ד אליביה דדוקא ביחדו הוא דאסור אבל אם לא יחדו לא ואפי' היה עליו בין השמשות א"נ דאפ"ת דמחמיר ר"מ בשהיה עליו בין השמשות מיהת היכא דהתנה מהני התנאי אלא ודאי דע"כ לומר דהיכא דהיה האיסור עליו בין השמשות לא מהני ביה תנאי דהיינו יחדו אליבא דר"מ וכמסקנת סוגית הש"ס דילן דהיכא דאיתקצאי בין השמשות איתקצאי לכולי יומא ולא מהני תנאי אלא בנויי סוכה או בעצי סוכה רעועה דאיכא למימר דאינו בודל מהן כל בין השמשות ודעתיה עליה אבל בעצי סוכה בריאה דע"כ בודל מהן בין השמשות משום סתירת אוהל וכן בנר הדולק דע"כ בודל ממנו בין השמשות לא מהני בהו תנאה דמכיון דע"כ איתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא וכן דעת התוס' בדף מ"ד ד"ה שבנר ושבקערה וכו' דנר שעיקר הקצאתו בין השמשות ודחייה בידים לצורך שבת חמיר טפי. ולא מהני ביה תנאה והן כתבו אליבא דר' יהודה וכן לר"ש למאי דאית ליה ופשיטא דלר"מ נמי הכי הוא דהוי במוקצה מחמת איסור. והנה ראיתי במה שהביא הרשב"א בשם הרמב"ן ז"ל שכתב על דברי התוס' דבירושלמי הביאו ברייתא דמפרשת בהדיא דתנאי מועיל בנרות דגרסינן התם תני אם התנה עליו מותר וכו' ופי' הוא ז"ל שהם הקשו שם בירושלמי מני אי ר"מ אין תנאי מועיל בו לפי שהם סבורים שם בירושלמי לר"מ דכל המיוחד לאיסור אסור ואי ר' יהודה כ"ש שאין אדם יכול להתנות על הדבר המאוס שלא יהא מיאוסו מקצהו ובסוף העמידוה כר"ש בכוס וקערה ועששית דמודה בהו ר"ש דאסירי ואם התנה עליהם מותר וה"ה בנר של מתכות לר"מ ולר' יהודה דמהני בהו תנאה דומיא דסוכה עכ"ל. ועפ"י דבריהם התירו וסמכו על תנאי כמו שקבע הב"י בש"ע סי' רע"ט. והרבה יש לדון על ענין תנאי זה חדא דאין כאן הוכחה מוכרחת אפי' מהסוגיא דהכא דאדרבה מדדחיק הש"ס לאוקמי כר"ש ולא כר"מ וכאידך מ"ד אליביה ש"מ דפשיטא לו מילתא דלר"מ לכולהו אמוראי אליביה סבירא להו דבדבר שעל כרחו בודל הימנו בין השמשות לא מהני ביה תנאה ודמיא לסוכה בריאה וכמבואר לעיל. והנה הב"י הביא בסי' הנזכר שכתב הריב"ש בתשובה סי' צ"ב התרתי להם לטלטל נר לאחר שכבה ע"י תנאי וכו' ואעפ"י שיש לי לדון בהיתר זה וכו' עד וא"א הרשב"ץ סתר ראיות הריב"ש בטענה חזקה ואמר שלא אמרו כיון דאיתקצאי לב"ה איתקצאי לכולא יומא אלא בדבר שהוא מוקצה כנויי סוכה ועצי סוכה. אבל הנר הלז אינו מוקצה מצד עצמו אלא מצד השלהבת הדולקת בו ובזה סרה מעל הרמב"ן קושית המקשה וזה אינו סותר למה שכתב הרמב"ם שאסור לטלטל נר שהדליקו בו לפי שדבריו הם אם לא התנה ודברי הרמב"ן בשהתנה עליו מע"ש וכו' עכ"ל. הנה הם במדינות שלהם כתבו מה שכתבו להחזיק מנהגם כאשר ראיתי בהיותי במדינות האלו שהם נגררים ונמשכים אחר ההיתר והמנהג אשר בידם. ובאמת כי יש לנו לדונם לכף זכות כי אין להם נכרי אשר יטלטל מלפניהם מגודל גלות המר אשר הם סובלים הרחמן יצילנו. ומיהת אנחנו צריכים לגלות ולסתור טענה החזקה ההוא שכתב הרשב"ץ כי טענה חלושה ורעועה היא ואין לה סמך כלל. דהרי מבואר להדיא בסוגית הש"ס דילן שלא כדבריו דפריך בדף מ"ג על האי דרב חסדא דאסר לבטל כלי מהיכנו מהאי דכופין הסל לפני האפרוחים וכו' ומשני קסבר מותר לטלטלו והתניא אסור לטלטלו בעודן עליו והתניא אעפ"י שאין עודן עליו אסור א"ר אבהו בעודן עליו כל בין השמשות מיגו דאיתקצאי וכו' והשתא היאך יפרש להאי סוגיא דהרי הסל ג"כ אינו מוקצה מצד עצמו אלא מצד האפרוחין שעליו וה"ז כנר מצד שלהבת. ואם אמור יאמר דהאי בשלא התנה מיירי קשיא דה"ל להש"ס לאוקמי הני תרתי ברייתות בעודן עליו כל ב"ה והא בשהתנה והא בשלא התנה אלא ודאי דלאו מילתא היא ודבר זה מוכרח מסוגיא דהכא כדאמרן לעיל. ומסוגית הש"ס דילן דכל היכא דבע"כ בדיל ב"ה מיניה דלא מהני ביה תנאה ופשיטא שאין לנו לומר כלל וכלל לפרש דברי הרמב"ם באיזו אוקמתא כאשר זכרתי מזה בהרבה מקומות דלדעתו כפי אשר הודיע בהקדמתו חלילה לנו לומר כן אלא הנח להם כמנהגם אחר שנתפשטה להם בהיתר:

שהרי ר' רומנוס הוציא מחתה משל בית רבי וכו'. לענין שקלא וטריא דהאי סוגיא בהא דר' מנא מבוארת היטב היא בפנים ומיהו בהא דמסיק הכא כר' אבהו בענין אוקמתא דהאי דר' רומנוס דמפני קרטים של בוסם היה בה האי מילתא אידחי לה בבבלי פרקין דף מ"ז דגריס נמי להא אמר ר' רומנוס לי התיר רבי לטלטל מתתה באפרה ואקשי עלה והתנן נוטל אדם בנו וכו' ובעא לשנויי ה"נ דאית בה קרטין ופריך עלה אביי קרטין בי רבי מי חשיבי וכלומר דה"ה לכל מי שמשתמש במחתה להביא לפניו למיגמר מסתמא לא חשיבי בעיניו הקרטין שנשארו אלא דעובדא כי הוה בבית רבי הוה כדקאמר הכא הלכך נקט בהאי לישנא. ואביי גופיה בעא למימר התם לטעמא דמידי דהוה אגרף של ריעי ואקשי ליה רבא וקאמר ב' תשובות בדבר חדא דגרף של רעי מאוס והאי לא מאוס ועוד גרף של רעי מיגלי והאי מיכסי אלא אמר רבא כי הוינן בי רב נחמן הוה מטלטלינן כנונא אגב קטמא ואע"ג דאיכא עליה שברי עצים. ומשמע דרבא לית ליה כלל דדמיא לגרף של רעי אלא דהיתר הטלטול דכנונא משום אפרה שיש עליה וראויה לכסות בה איזה דבר. וקמ"ל דאע"ג דאיכא עליה שברי עצים וכדפירש"י. והרמב"ם העתיק להאי דין דכנונא בפכ"ו מהל' שבת בהל' י"ג מטלטלין כנונא מפני אפרו אעפ"י שיש עליו שברי ענים מפני שהיא כגרף של רעי וכו' ובאמת שיש לתמוה ע"ז וכאשר השיב עליו הראב"ד והוא כתב אינו תופס דרך הגמ' דהא בגמ' משמע דאתקיף לה רבא להאי טעמא דכגרף של רעי. וסיים הראב"ד להגמרא שהאפר מוכן הוא וכו' וכלומר וטעמא דמסיק בגמרא דמותר לטלטלה הוא משום שהאפר מוכן הוא שראוי לכסות בו ואע"ג דנעשה אפר היום ומוקצה הוא משום דמיירי שהיה בו מקצת אפר שהוסק מע"ש וכו' וגם זה דוחק ולא משמע הכי בהדיא בהגמ' והה"מ רצה לתרץ שם לקושית הראב"ד בדוחק ומה שרצה לשנות הנוסחא בדברי הרמב"ם שצ"ל מפני שראוי לגרף של רעי וכו' זהו יותר דחוק מהכל דא"כ היאך נפרש דברי הרמב"ם במה שסיים ואין עושין גרף של רעי לכתחלה וכו' ומבואר הוא דאריש דברי' קאי ור"ל ה"ז כגרף של רעי דלכתחלה הוא דאין עושין ואם עשה מוציאין אותו. ולענ"ד נראה לומר לדעת הרמב"ם דהוא ז"ל היה מפרש דהא דאקשי ליה רבא לאביי משום דאביי רצה לדמות האפר לגרף של רעי ועלה הוא דקאמר ב' תשובות בדבר וכו' אלא אמר רבא כי הוינן וכו' וכלומר דהיינו טעמא דהתיר רבי לטלטלה והיינו טעמא דקאמר ר' רומנוס לי התיר רבי דמשמע דס"ד שיש איזה איסור בדבר והתיר לי רבי ומאי היא כגון דאיכא עליה שברי עצים כלומר על המחתה מלמעלה או על הכנונא והן שנשארי מהדלקה ומאוסין הן דכל דבר המאוס הוא כגרף של רעי והני נמי מיגלו כהאי דהוה גבי רב נחמן והשתא שפיר הוא דקאמר לי התיר רבי משום דנהי דהאפר לאו מוקצה היא כלל דראוי לכסות בו מ"מ הואיל דאיכא עליה שברי עצים והוי כמו שעל האפר בעצמו יש שברי עצים וא"א לטלטל וליטול האפר מחמת שברי העצים אשר עליו וה"א דהשתא אסור לטלטלה להכנונא או להמחתה שהרי אין ראוי ליטול את האפר שבתוכה קמ"ל דאפ"ה מותר מפני שהשברי עצים גופן הרי הן כגרף של רעי וכו'. וא"כ עיקר קושית רבא על אביי על שרצה לעשות האפר כגרף של רעי. והלכך מפרש שיש מלמעלה שברי עצים והן הגרף של רעי. ולפ"ז מדוייקין הן דברי הרמב"ם שכתב אעפ"י שיש עליו שברי עצים ור"ל על הכנונא והוי כמו על האפר וכו' כנ"ל דלא תיקשי דתיפוק ליה דכל דבר שיש בו מדבר המותר ומדבר האסור מותר לטלטלו ואגב דבר המותר שבו דזה דוקא כשנוטל לדבר המותר וצריך לו ואגב מטלטל הוא גם דבר האסור עמו וכההיא דפגה שטמנה בתבן וכמ"ש הרמב"ם בפרק כ"ה והבאתי דבריו בפ' דלעיל בהלכה ג' עיין שם אבל הכא אי אפשר ליטול כלל להאפר שבתוך המחתה אם לא יטלטל בתחלה שברי העצים אשר עליה מלמעלה הלכך ע"כ דמוכרח לטעמא דהוי כגרף של רעי דמותר להוציאה:

מנורה קטנה מותר לטלטלה. עיין לעיל בד"ה אני וכו' מה שנתבאר מזה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף