קרבן העדה/קידושין/ד/ז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
שיירי קרבן
פני משה
מראה הפנים
חתם סופר
עמודי ירושלים
גליוני הש"ס




קרבן העדה TriangleArrow-Left.png קידושין TriangleArrow-Left.png ד TriangleArrow-Left.png ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני ממזר הוא. שנולד מחייבי כריתות:

אינו נאמן. דקרוב הוא אצלו ואין קרוב כשר להעיד:

ואפי' שניהם. האב והאם אומרים על עובר שבמעיה ממזר הוא שאינו מן הבעל אלא מאיש אחר אינן נאמנים אע"פ שלא היה לו חזקת כשרות:

גמ' תמן תנינן. ב"ב פ' יש נוחלין:

לתת לו. ליתן לו ירושה. אבל לא ליקח ממנו. לפסלו ע"פ דיבורו א"נ לירשו אם מת זה שאמר עליו שהוא בנו:

ולא מתני' היא. בתמיה ומאי קמ"ל ר' אבהו:

אינן נאמנין. דקרוב הוא אצלו וכ"ש בדבר דאית ליה זכות בעדותו וללשון הראשון הקושיא כפשטה:

דלמא. שמא על ר"י נאמרה שמעתתא דר' יוחנן דאע"ג דא"ר יהודה שנאמנים ה"מ לענין לזכות לבנו אבל לזכות עצמו אינו נאמן:

עוד היא מתני'. אף זה שמעינן מברייתא דתניא כי את הבכור בן השנואה יכיר יכירנו לאחרי' מכאן א"ר יהודה נאמן אדם לומר זה בני בכור וכשם שנאמן לומר זה בני בכור כך נאמן לומר בני זה ממזר וכיון דמיכיר יליף בעינן דומי' דבכור לתת אבל לא ליקח:

אמר אינו בני אינו נאמן. דכיון שכבר הוחזק לבנו אינו נאמן להוציאו מחזקתו וכי קאר"י דנאמן היינו בדלית לי' חזקה:

אמר בני הוא נאמן. דמגו דאי בעי יהיב לי' במתנה:

אית. איכא דתני גם ברישא במוחזקין שהו' בנו שנאמן לומר שאינו בנו. רבי חזקי' ר"ז בשם ר"ה. אמר הא דתנו היו מחזיקין בו שהוא בנו ובשעת מיתתו אמר אינו בנו אינו נאמן דוקא בשהיה מוחזק שהוא בנו מאשתו אבל היו מחזיקין בו שהוא בנו משפחתו וסברו שמסתמא שחררה קודם הבעילה והרי הוא בנו ואומ' קודם מיתתו שאינו בנו אלא עבדו שלא שחרר השפחה נאמן:

וחזר ואמר עבדי הוא נאמן. שלא אמר מתחילה שהוא בנו אלא לפטרו מן המכס:

וחזר ואמר בני הוא אינו נאמן. אלא ודאי עבדו הוא כדאמר מעיקרא דאלו הי' בנו לא הי' אומר למוכסי' שהוא עבדו:

אית וכו'. איכא תנא דתני אם אמר עבדי היא וחזר ואמר בנו הוא נאמן:

א"ר מנא. לכך הוא נאמן בשביל הנך כותי' שהן משתמשין בבניהן יותר ממה שהן משתמשין בעבדים וצריכין ליתן מכס מבניהן יותר ממה שנותנין מעבדיהן:

ה"ג תני נאמן על הקטן ואינו נאמן על הגדול. וה"ה דאר"י דנאמן דוק' על הקטן וכו':

כל שיש לו אשה ובנים. מתוך שאינו נאמן על בני בניו לומר שהן בני ממז' וממילא אף הם ממזרים דולד ממזר כמוהו שהרי לא המינו התורה אלא על בנו אף על בנו אינו נאמן לומר שאינו בנו:

כל שיש לו אשה. דכשאומר על הבן שהוא ממזר אוסרו על אשתו וכל שנוגע העדות לאדם אחר לא האמינו התור' אפי' על בנו:

ופריך מתני'. הך ברייתא קשי' לר' אבהו:

נאמן. לפסול את עצמו:

משום מה. קס"ד דנאמן דמשום מה לא יהי' נאמן דהא שויא אנפשי' חתיכה דאסור' וקשיא לרבי אבהו דהא מ"מ לא יהא נאמן בשביל הבנים:

ה"ג משום מה דברי ר' יהודה וכ"מ בבבלי ביבמו' פ' החולץ:

ופריך מה עבד בה ר' אבהו. כלומר איך מתרץ רבי אבהו להך ברייתא:

ומשני פתר לה משום מה בכך. וה"ק לכך מטבילין אותו בשבת דבמיל' סגי לי'. ולא מתקני גברא בטבילה זו:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף