שיירי קרבן/קידושין/ד/ז

שיירי קרבן קידושין ד ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עוד היא מתני' דכתיב כי וכו'. כתבו תוס' ביבמות פ' החולץ דף מ"ז בד"ה כך נאמן אדם לומר שהוא בן גרושה וכו' הרר"א מפרי"ש מפרש דנפקא לן מדכתיב כי את הבכור בן השנואה יכיר כלומר לומר עליו שהוא בן הנשואה בנישואיה וכ"מ בירוש' בפ"ב דקידושין ע"כ וכ"כ בפ' יש נוחלין. וכפי הנראה כוונתם להא דאר"ח עוד היא מתני' דכתיב כי את הבכור וכו' ולפום פשטא דשמעתתא וכאשר פירשתי בקונטרס אין מכאן שום משמעות וצ"ע. ומדברי הריטב"א נראה מפורש שגירסא אחרת היה להם בירוש' ע"ש. מיהו הא קשיא לי מנ"ל שהוא נאמן לומר שהוא ממזר ולפסלו מקהל דלמא דוקא בשאומר שהוא בן עכו"ם או עבד וכשר לבוא בקהל. מיהו לפי' הרר"א ניחא דכי היכי דנאמן לומר שהוא בן גרושה או חלוצה לפסלו מן הכהונה נאמן נמי לומר שהוא ממזר אבל לפי' תוס' דסברי דממילא הוא ממזר כיון שהוא אומר על השני שהוא בנו קשיא דלמא דוקא בשאומר שנולד מאשתו כשהיתה פנויה או מעכו"ם או עבד או דלמא לא האמינו התורה אלא לשויי' ספק ממזר אבל לא ממזר ודאי. ועיין בא"ע סי' ד' ובב"ש שם. ועיין בתי"ט במשנתינו שהאריך ואין דבריו מבוררים לי. דודאי סוטה שנואה בנישואיה קרינן בה אע"ג שקידושין תופסין בה גם מ"ש ובתוס' דפרקין וכו' ע"ש. לא ידעתי מה מצא שתוס' דהכא חולקין אדברי תוס' דב"ב דמ"ש דמיכיר יליף היינו דברי הרר"א וכמ"ש כאן:

היו מחזיקין בו שהוא בנו וכו'. בבבלי פ' יש נוחלין דף קכ"ז ע"ב מוקי להך ברייתא רישא רבנן וסיפא ר"י דבאינו מוחזק אף רבנן מודו דנאמן דהא לית ליה חזקת כשרות. ומכאן ראיה לגי' הרשב"ם ע"ש. ונראה דמאן דתני אף ברישא נאמן מוקי כולא כר"י. ור' חזקיה מוקי כולא כרבנן והא דתני בסיפא נאמן איירי בשהי' בנו משפחתו ומוחזק שאינו בנו שהיו סוברים שלא שחרר אמו והוא עבד ואמר קודם מיתה ששחררה קודם הבעילה נאמן. ופירושי זה נ"ל עיקר לפי פירוש זה יש ראיה מכאן לדברי הראב"ד בפ"ד מה' נחלות הלכה ו' שכתב שאם העיד עליו שאמו משוחררת לא דברו ולענין ירושה יירשנו ע"כ. ואף שגם לדברי הרמב"ם שם איכא לאוקמי דברי ר"ח דאיירי בת"ח או באדם כשר דמודה הרמב"ם דנאמן מכל מקום מדסתם ר"ח דבריו נראה דאף כל אדם נאמן. ואני תמה אחרי שכבר נתלקו הגאונים בדינים אלו כמבואר שם ברמב"ם ומפרשיו איך לא הביאו דברי הירושלמי וצ"ע:

כל שיש לו אשה ובנים. וקשה כיון דהטעם דאינו נאמן לפי שלא האמינו התורה אלא על בנו ולא על בן בנו א"כ אף בשאין לו אשה נמי לא יהא נאמן וי"ל דקסבר בשביל בנים או אשה לחוד נאמן. ובהכי ניחא דפריך בסמוך אר' אבהו מברייתא ואר"ז ל"ק דלר"א בחד מינייהו סגי באשה או בבנים. אך הדבר דחוק בעיני מי כתיב בקרא דבעינן תרתי. לכך נ"ל דה"פ רז"א כל שיש לו אשה או בנים ה"ז גדול ואינו נאמן ור"א סובר דוקא באשה אינו נאמן אבל בבנים נאמן וטעמא רבא אית ביה דכיון דהאמינו תורה סוף סוף יהיה לו בנים ויהיו ממזרים אבל אשה אפשר שישא אשה שאינה נאסרת לו כגון ממזרת או גיורת. הלכך כשיש לו אשה כשרה שוב אינו נאמן לאסרה ולומר על בעלה שהוא ממזר. והא דפריך בסמוך מברייתא לר"א ולא לר"ז היינו משום דמפרש משום מה כלומר דלכך מטבילין אותו בשבת דמשום מה יהיה נאסר דהא יש לו בנים ואפי' על עצמו א"כ אין בטבילה זו שום תיקון אבל לר"א קשיא דהא תקוני גברא הוא שהרי ראוי להאמינו דבשביל בנים לא נפסיד נאמנותו ומשני דלר"י לא בעינן תרווייהו כדפירשתי בקונט'. ולפי פי' זה קשיא לי שלא הזכירו הפוסקים דבשיש לו אשה לבן אין האב נאמן לומר שהוא ממזר הא בין לר"ז בין לר"א באשה לחוד סגי. והא דלא הוזכר בבבלי פ' החולץ אלא דבשיש לו בנים אינו נאמן. הטעם דבשיש לו אשה כ"ש הוא דאינו נאמן וכמ"ש וי"ל דכי היכי דהאמינו התורה לפסול אשתו מן הכהונה נאמן נמי לפסול אשת בנו. מיהו היא גופא צ"ע מנ"ל דנאמן לפסול אשתו. ובתו' פ' החולץ דף מ"ז בד"ה נאמן וכו' מפורש דאינו נאמן וצע"ג:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף