קרבן העדה/סוטה/א/ח

קרבן העדה סוטה א ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' נתנווה. כלו' נתנאה:

לונביות. חניתות:

לב אביו וכו'. בגמרא מפרש:

גמ' לפי שתחלת קלקולו של שמשון בעזה דכתיב וילך שמשון עזתה וירא אשה זונה וגו':

לפיכך עונשו בעזה. דכתיב וירידו אותו עזתה:

ופריך והכתיב וירד שמשון תמנתה וירא שם אשה מבנות פלשתים ותיטב בעיני שמשון ומעשה זה שבתמנת קודם למעשה עזה:

דרך נישואין הוה. זה שבתמנת ומסתמא גיירה ולא הוה קלקול כולי האי:

כתוב אחד אומר וירד שמשון תמנתה. אלמא תמנה בעמק הוה:

וכתיב וכו' והנה חמיך עולה תמנתה. אלמא תמנת בהר הוה ויהודה ושמשון שניהם בארץ ישראל היו:

ע"י שהיתה לשום שמים. דתמר לש"ש נתכונה להיות לה זרע מבית יעקב כתיב בה עלייה:

ע"י שלא היתה לש"ש. דכתיב אותה קח לי כי היא ישרה בעיני לפיכך כתיב בה ירידה:

כגון הדא בית מעיין. כלומר לעולם חדא תמנת הוה אלא שהיתה יושבת באמצע שיפוע ההר והבא מגובה ההר יורד והבא מלמטה עולה וכן היה בית מעיין באמצע ההר וטבריא ברגלי ההר ופלטתה בגובה ההר:

כך בנותיהן זרועות כלאים. ממזירים מעורבבים מן הבעל והנואף דאל"כ כרמי תמנתה למה לי:

בשבעה מקומות כתיב לא תתחתן בם. דכתיב בפ' כי תשא ולקחת מבנותיו לבניך ובפ' ואתחנן לא תתחתן בם לא יהי' קדש כתרגומו לא ישא עבד או שפחה וכתיב לא תחי' כל נשמה וכתיב לא תכרות להם ברית והיינו חתנות וכתיב ביהושע והתחתנתם בהם וכתיב בעזרא ולהתחתן בעמי התועבו'. א"נ הא דכתיב בפ' ואתחנן לא תכרות להם ברית ולא תחנם ולא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך הני חמש' לאוין בחמשה קחשיב להו והאי דפ' כי תשא ולא תחי' כל נשמה הרי שבעה והי"מ ויופי מכלול דחקו מאוד בפירושן ואין דבריהם נראין:

לאסור שבע' עממין. אבל שאר אומות מותרין:

והכא הוא אמר הכין. שנענש שמשון על זנות של דלילה והלא לא נאסרו בנות פלשתים מדאורייתא אפי' באישות כ"ש בזנות:

אם ללצים הוא יליץ. כיון שנתחבר לרשעים ראוי הוא לעונש:

במחנה דן בין צרעה וכו'. וקשיא במחנה דן למה לי הא צרעה ואשתאול מדן הוה כמפור' ביהוש' ומשני דבאמת לא הוה התחל' רוחו בין צרע' וכו':

היו פסיעותיו כמצרעה לאשתאול. דריש פעמי לשון פסיעות כדכתיב מה יפו פעמיך בנעלים:

מקישות כזוג. דריש פעמו לשון משמיע קול כדכתיב פעמון ורמון. שהיתה תשמישו שוה לכל אדם. שמדרך הטבע כאיש גבורתו ולא היה ביכולת שום אשה לסבלו ויברכהו ה' שהיה שוה לכל אדם:

שכר עיני אחת בעה"ז. שינקום מפלשתים:

כתוב אחד אומר וישפוט את ישראל ארבעים שנה. פסוק זה לא נמצא בספרים שלנו אלא כתיב וישפוט את ישראל עשרים שנה:

לאחר מותו. שהיו חוששין שמא עדיין הוא חי:

כחרובות גדולה היה. היו כאילן חרוב ונראה דדרי' הכי מדכתיב ויבא הפרד תחת שובך האלה הגדולה ויחזק ראשו באלה ומפרש לקרא הכי תחת הסבך החרוב הגדולה והיינו שערות ראשו שהיו כאלה והוא החרוב דאל"כ באלה תרתי זימנא למה לי:

יכול ככידון. היו שערות ראשו ואלה הוא כידון כמו לא באלה ולא ברומח:

כדין כדין היה עשוי. כזה וכזה היה עשוי שהיו גדולות ככידון וקלועות כחרוב ואלה לדקרא כולל לשני הפירושים:

כד סלקית להכא. כשעליתי לארץ ישראל:

נסבת וכו'. נטלתי חגור דבני וחגור של חמי להקיף כוורת שהיה בחרוב בארץ ישראל ולא הספיקו ארך שניהם להקיפו:

וקצית. וחתכתי חד ענף מהחרוב ונמשך דבש מלא ידי:

ספסוף. סופי תאנים:

מפנקריסין. היינו קפריסין שומר לפרי ומין צלף הן ובפיאה הגי' מפרסקין והם מין פרי חשוב ונקרא כך בלע"ז:

די ביומי. שבימיו נשתנה העולם וניטל טעם הפירות:

סאה ארבלית. סאה חטים ממקום ששמך ארבלית הוציאה לאחר הטחינה:

קמח. הוא אבק דק היוצא מן הנפה שהנפה מוציאה הקמח וקולטת הסולת:

סאה קיבר. קמח שאינו יפה שעושין ממנו פת קיבר:

סאה סובין. דמכתשת מוציאה כשלותתין החטין לסולת כותשין אותה במכתשת:

סאה מורסן. הן סובין היוצאין באחרונה בשעת הטחינה:

וכדון וכו'. ועכשיו החטים גרועים שבין כלם סלת וקמח ומורסן וסובין אינן סאה אחת לאחר הטחינה:

יכול בכל. בכל ענינו היה יפה מכל ישראל:

לא היה בו מום. בענין זה היה יפה מכל ישראל אבל בתוארו ובקומתו היו בישראל אנשים יפים ממנו:

ת"ל משכמו ומעלה וכו'. בזה לא היה טוב ממנו:

ה"ג כי שר וגדול נפל היום הזה בישראל. משמע שהיה גדול מכל ישראל מדלא פירש במה היה גדול א"נ מישראל הל"ל וקשיא ליה א"כ שהיה כשר וטוב מכל ישראל למה נהרג אבנר:

יקומו הנערים וישחקו לפנינו. אמר אבנר ליואב וע"י כן הרגו זה את זה:

כתיב מן אבנר לדוד. דריש לשון תחתיו היינו שכתב שמו של דוד תחת שמו:

מה את בעי מן גלגוי דהדין. מה אתה רוצה מהתפארות של זה:

בסירה הוערת. בקוץ נאחז בגדך ונחתך הכנף:

חנית וצפחת בסירה הוערת. בתמיה:

בנוב עיר הכהנים. שלא יהרגם שאול:

לא מלך אלא ארבעים. דכתיב וימים אשר מלך דוד על ישראל ארבעים שנה:

וכא הוא אמר הכין. והכא הוא אומר כן דמשמע מקץ ארבעים שנה למלכות דוד היה מעשה דאבשלום והרי היה אחרי כן שלש שנים רעב:

אלא בשעה ששאלו ישראל מלך. בימי שמואל והחשבון מפורש בסדר עולם שנה אחת מלך שמואל ושאול ושני שנים מלך שאול לעצמו ול"ז דדוד הרי ארבעים:

ומה את בעי כדון. ומה אתה רוצה כעת:

א"ל. כתוב לי כתב אחד ששני אנשים שאני רוצה מישראל שילכו עמי:

א"ל אמור לי. למי אתה רוצה ואני אכתוב לך:

א"ל כתוב לה. לפיתקא סתם ואני למי שאבחר אקח:

אזל. וקיבץ ע"י כתב זה שנים שנים שלא ידעו זה מזה עד שקיבץ מאתים איש:

והולכים לתומם מאבשלום. כי לא ידעו כי מרמה היא:

וכיון. שראו שהדברים באין בהיפך נגד רצון המלך דוד:

כי ברבים היו עמדי. דריש ברבים מלשון בשעת ריבם ומחלוקתם היה עמדי שבקשו שיפלו בידי ולא אני בידם:

מי ישימני שופט שמו בארץ וגו'. כלומר לא נאה למלך שטרוד בעסקיו שיהיה הוא שופט הארץ כי אם ב"ד הממונים לכך:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף