קרבן העדה/כתובות/ט/א

קרבן העדה כתובות ט א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' הכותב. הרי זה אוכל פירות וכו'. דהכי משמע בנכסייך אין לי דין אבל בפירותיהן יש לי דין וכל זמן שהן נכסייך שאת בחיים אין לי דין בהם הא לאחר מיתתך יש לי בהן דין ודברים:

שהתנה על מה שכתוב בתורה. דקסבר ירושת הבעל דאורייתא דכתיב בפ' נחלות לשארו הקרוב אליו ממשפחתו וירש אותה והאי וירש אותה מיותר לדרשא שהאיש יורש את אשתו ואע"ג דשארו דקרא לאו אשתו היא דהא כתיב ונתתם את נחלתו לשארו וליכא למימר שתירש האשה את בעלה דהא ממשפחתו וירש אותה כתיב מיהו האי קרא יתירא דוירש אותה דרשינן הכי ונתתם את נחלתו לקרוב אליו ממשפחתו שארו וירש אותה האיש יורש את אשתו:

וכל המתנה וכו'. אבל פירות תקנתא דרבנן הוא ומצי לאתנויי עלייהו:

גמ' כשלא כנס. בשכותב לה בעודה ארוסה שלא זכה עדיין בנכסים הוא דמהני לשון זה שלא יזכה בהן כשישאנה ואין צריך לשון מתנה:

אין אדם מאבד זכותו בלשון הזה. שהרי אין כאן לשון מתנה:

מילתיה דר"ח. הא דר' ינאי אתיא כהא דאר"ח:

האומר. לחבירו בשדה שיש לו שותפות בה ידי מסולקת וכו':

לא אמר ולא כלום. דאין כאן לשון מתנה:

מתני' אמרה כן. בתמיה הא ממתני' שמעינן איפכא דאדם מאבד זכותו בלשון הזה:

דתנינן תמן. לקמן ס"פ מי שהיה נשוי:

הא הראשונה לא. אינה יכולה להוציא מיד הלוקח אע"פ שלא כתבה לו אלא דין ודברים אין לי עמך:

א"ל כל גרמה. כל עצמה של משנה זו שמעינן מינה שאין אדם מאבד זכותו בלשון הזה:

ה"ג אלו כן אפי' השנייה לא תוציא מיד הלוקח. וה"פ אס"ד דלשון זה הוי לשון מתנה א"כ אפי' השניה לא תוציא מיד הלוקח דהא הלוקח במקום הראשונה קאי וה"ל כאלו כתבה לו הרשאה ואלו התם תנן בסיפא השנייה מוציאה מיד הלוקח:

ולמה אין הראשונה וכו'. כלומר ואי קשיא [דאי] דין ודברים אין לי עמך לא מהני למה לא תוציא הראשונה מיד הלוקח:

שכן היא כותבת לו וכו'. דלשון זה מהני שאינה יכולה לערער על מכירה זו מיהו (מיד) השנייה יכולה להוציא שלא כתבה לו לשון מתנה אלא כל ערר אין לי עמך:

כתב לה וכתבתה לו. דין ודברים אין לי בנכסייך עד שלא כנס שניהן שוין:

כשם שאינו מאבד זכותו. כיון שכתבה לו אף היא אינה מאבדת זכותה ואם מת גובה כתובתה ונדונייתה מנכסיו:

כתב לה מן האירוסין. ומכרה מן הנישואין:

פלוגתא דב"ש וב"ה. בר"פ האשה שנפלו:

ע"ד דב"ש תמכור. דודאי לא כתב לה שתמכור מן האירוסין דא"כ למה כתב לה דהא אפי' לא כתב לה אמרו ב"ש נפלו לה משנתארסה מוכרת ונותנת וקיים אלא ודאי כדי שתמכור לאחר הנישואין:

ע"ד דב"ה. דאמרו התם שלא תמכור לכתחלה נכסים שנפלו לה משנתארסה איכא למימר דלהכי כתב לה שתמכור לכתחלה מן האירוסין אבל מן הנשואין לא תמכור:

כתב לה. לאחר שכנסה:

ונפלו לה. נכסים לאחר שכתב לה מהו דמהני לשון זה לסלק עצמו מהן כמו דמהני בכותב לה כן בשלא כנס דהא אף אלו נכסים לא באו עדיין לידו או דלמא כיון דנישאת ידו כידה אף במה שעתיד ליפול לה ולא מהני בה לשון סילוק:

ופשיט ויש אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו. בתמיה וכיון שעדיין לא זכה בנכסים אלו אין סילוק זה מהני:

אמר רבי בון בר חייה. לפני ר"ז שיש להשיב על דבריו:

ה"ג אלו לא כתב לה שמא אין לו אכילת פירות. בתמיה וכיון שזכה בהן לאכילת פירות אע"פ שלא היו עדיין ברשותו בשעה שכנסה יש ללמוד מזכותו חיובו שיכול לסלק עצמו מהן קודם שנפלה לה:

ה"ג כתב לה דין וכו':

מה הן. מהו מי אמרינן כיון שפירש דבריו מהני לשון סילוק או דלמא לא שנא:

ופשיט ויש אדם מתנה על דבר שאינו בעולם. בתמיה דודאי לא מהני תנאי על זה אפי' בלשון מעליא:

מכרה פירות המחוברין לקרקע. מהו אהא דתנן במתני' שאם כתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך אם מכרה ונתנה קיים קמיבעיא ליה אם מכרה פירות המחוברין לקרקע מי הויין כקרקע ומכרה קיים או דלמא כפירות הן ומכרה בטל:

כמוכרה פירות תלושין. ומכרה בטל:

כמוכרת אחד מעשרה בקרקע. ומכרה קיים:

אינה מוכרת פירות. הגדלין בשדה זו אלא של בעל הן דלא גרע מנכסים שנפלו לה בירושה:

מתניתא אמרה כן. ברייתא נמי דיקא כוותיה דרב:

מוכר פירות ולוקח בהם קרקע וכו'. שמעינן מהא אע"ג דנתן לה קרקע במתנה הבעל אוכל הפירות שהרי קרקע זו שלקח מדמי הפירות כאלו ניתן לה במתנה הם ואפ"ה הבעל אוכל פירות:

ר' אימי בעא. מאי קמ"ל רב פשיטא דאוכל פירות דהשתא אם נתן לה אחר שדה במתנה הבעל אוכל הפירות ממנה נתן לה הבעל שדה במתנה לא כ"ש שאוכל הפירות:

ומשני לא אמר. כלומר לא איצטרך רב לאשמועינן אלא לדיוקא דדוקא בנתן לה הבעל במתנה הוא דאוכל פירות אבל במוכר שדה לאשתו אין לו פירות:

ופריך מה בין כותב. לאשתו שדה במתנה ומה בין מוכר לה שדה:

ומשני עילה היה רוצה. זה שנתן לה במתנה היה רוצה באשתו עלילה כדי שיפטור ממזונותיה לכך נתן לה במתנה כדי שתיזון מפירות השדה אבל כשכתב לה שטר מכירה הרי היא כשאר לוקחי שדה שאף הפירות שלהן:

ה"ג ניחא ע"ד דר"י בשכתב דו"ד אין לי בנכסייך ובפירותיהן יש לו אכילת פירות אפילו כתב וכו' יש לו אכילת פירות ניחא ע"ד דרבנן דו"ד אין לי בנכסייך ובפירותיהן שאין לו אכילת פירות אפי' כתב דו"ד אין לי בשדה זו ובפירותיה יש לו אכילת פירות. וה"פ הניחא לר"י פשיטא לן בשכתב לה דו"ד אין לי בנכסייך ובפירותיהן שיש לו אכילת פירי פירות כדתנן במתני' מיהו הא קמיבעיא לן לר"י אם נתן לה הבעל שדה במתנה וכתב לה הכי מהו מי אמרינן מסתמא מהכל סילק נפשיה אפי' מפירי פירות או דלמא לא שנא וכן לרבנן פשיטא לן בכתב לה דו"ד אין לי בנכסייך ובפירותיהן דאין לו אכילת פירי פירות דכיון דכתב לה בעודה ארוסה שעדיין לא בא לידו מן הכל סילק עצמו אלא בשכתב לה מתנה שדה אחת משדותיו מיבעיא לן לרבנן מהו מי אמרינן כיון דאין לו פירות מסתמא אפי' מפירי פירות סילק נפשיה או דלמא כיון דמדידיה קיהיב לה לא סילק נפשיה מן פירי פירות:

ופשיט נשמעינה מן הדא. תא שמע:

מכיון שכותב וכו'. מדמדמי ר"ז אכילת פירי פירות לפירות משדה מתנה ש"מ דסובר ר"ז דשניהם שוין ואיפשט לן בעיין דלר"י אף בכותב לה שדה במתנה יש לו לבעל אכילת פירי פירות ולרבנן אין לו אכילת פירי פירות:

ה"ג הוי וכו' ע"ד דר"י וכו' ובפירותיהן יש לו אכילת פירות ודכוותיה לרבנן וכו' ובפירותיהן אין לו אכילת פירות:

אבל לא לענין דבריו. כלומר ולא מטעמיה:

ה"ג אבל לא לענין דבריו שאמר שהתנה על מה שכתוב בתורה וכו'. ליתא דדוקא תנאי שהוא צער הגוף לא ניתן למחול אבל תנאי שבממון אף על גב שזכתה לו התורה בממון זה אם התנה עליו כגון זה שמתנה אם מתה לא יירשנה תנאי ממון הוא:

ולמה אמרו תנאו בטל. כלומר אם כן למה אמר רב הלכה כרבן שמעון בן גמליאל:

שבסוף הוא זוכה בהן. דהא לא ידע שתמות היא בחייו דסבר שהוא ימות בחייה ולא הויא מחילה גמורה דאסמכתא היא ואסמכתא לא קניה לכך תנאו בטל:

בדין היה שאם מכרה ונתנה. האשה מנכסי מלוג שלה שיהא קיים אם כתב לה דין ודברים אין לי בפירות נכסייך דאם יש לו פירות ודאי אינה יכולה למכור לר"י דקסבר קנין פירות כקנין הגוף דמי א"נ דוקא בנכסי צאן ברזל הוא דקסבר ר"י קנין פירות כקנין הגוף דמי אבל לא בנכסי מלוג כיון שאינו אוכל אלא מתקנת חכמים והכא בנכסי מלוג איירי:

שבסוף הוא זוכה בהן. שלאחר מיתתה הוא יורשה אבל בחייה אין לו לבעל בגוף נכסי אשתו כלום ויכולה לעשות בהן מה שתרצה:

ה"ג ואומרת שלה הן:

ה"ל עובדא. אירע לו מעשה כזה שמכרה נכסי מלוג שלה בחייה ומתה ושאל לרבנן וא"ל שיצא מנכסיו שכיון שמתה אין לו בהן אפי' אכילת פירות ומכרה קיים:

עול בנכסייך. א"ל שיכנוס בנכסיו שמכרה בטל:

היילון רבנן. מי מחכמים א"ל שיצא מנכסיו דהא רב סובר הלכה כרשב"ג ואפי' תנאי לא מהני ור"י ורשב"ל סברי מכרה בטל:

א"ל רבנין דר' יוסטינה הן דבעו מר"י לדברי חכמים. כלומר לת"ק דרשב"ג דמתני' דסבר תנאו קיים ואם מתה לא ירשנה מי יורשה אם בניה מבעלה יורשים אותה ואם מתו הבנים הבעל יורש את בניו או דלמא אם מתו הבנים חוזרת הירושה לבית אביה:

אילין וכו'. א"ל ר"י אילין אחי האשה יורשין אותה ש"מ דקסברי הלכה כחכמים וסברי נמי דהגוף שלה ולא הוה מתנה על מה שכתוב בתורה שהרי בידיה למכור הנכסים בחייה ולא יהא בעלה יורשה כלל לישנא אחרינא ה"ג בעון קומי ר"י מי יורשה אר"י דברי חכמים אביה יורשה אחיה יורשים אותה וכ"נ הגירסא בב"ב. וה"פ שאלו מר"י אשה שמתה מדין תורה מי יורשה וא"ל ר"י דחכמים סברי ירושת הבעל דרבנן אבל מדאורייתא אם אין לה בנים אביה ואחיה יורשין אותה לכך הוציאו רבנן דר' יוסטינא אותו מנכסיו דקסברי דלא הוי מתנה על מה שכתוב בתורה דירושת הבעל דרבנן ופי' זה מוכח מסוגיא דפ' יש נוחלין:

האחין שחלקו. נכסי אביהן:

שלא תאמר יעשו. החלוקה כאלו מכרו הנכסים ואינה ניזונת משלהן קמ"ל דלא הויא כמכירה:

פשיטא מכרו. היורשים הקרקעות שירשו שלהן מכרו ואין מוציאין מיד הלקוחות למזונות והן פטורין מלזון אותה דהמעות שקבלו מהלקוחות הויין מטלטלי ואין האלמנה ניזונת ממטלטלי דיתמי:

אם יהיה היובל לבני ישראל. ונוספה נחלתן על המטה אשר תהיינה להם:

בשעה שהיובל נוהג הנחלות חוזרות. וקס"ד אף חלוקת האחין חוזרות א"כ ה"ל כמכירה ולמה תהא האלמנה ניזונת משלהן:

ומשני אדרבא. קרא אתי לאשמועינן שאין ירושות שהן דאורייתא חוזרות ביובל דהא כתיב ואם יהיה היובל לבני ישראל ונוספה נחלתן על נחלת המטה וכו' ולא תחזור הנחלה מיד היורשים:

מכר הוא. מככסי אשתו בחייה ואחר כך מתה מהו שתהא מכירתו מכירה:

ה"ג א"ל מכרו בטל. לבן שמכר וכו'. הא דמיא לבן שמכר ירושתו שעתיד לירש מאביו בחיי אביו שהמכר בטל דאין אדם מוכר דבר שאינו ברשותו:

לאב שמכר בחיי בנו ומת בנו. ואיירי בשנתן הבן קרקע מתנה לאביו הגוף מהיום והפירות לאחר מיתה ומכר האב הגוף מהיום והפירות לאחר מיתת הבן ומת הבן בחיי אביו שהמקח קיים וזכה הלוקח בגוף הקרקע ובפירותיה:

מדאמר חזקיה. בסמוך הלכה כרבי שהראשון מוכר קרקע ש"מ דקנין פירות כקנין הגוף הוא הלכך מכרה לבעלה ודאי מכר הוא ואם נאמר כל"ב שפירשתי בסמוך דטעמא דרבי משום שמא ימות השני בחיי הראשון לא זכה בהן השלישי הלכך מכירתו מכירה א"כ גם כאן כיון שאפשר שימות הוא בחייה הן שלה הלכך מכירתה מכירה:

מת פלוני. ואם ימות הראשון יהיו נכסיו לפלוני השני:

ה"ג מת פלוני לפלוני מת פלוני לפלוני מת הראשון וכו' וכ"ה בבבא בתרא:

מת השני. אחרי הראשון ינתנו לשלישי:

לא זכה בהן השלישי. וינתנו ליורשי הראשון:

אבי המשנה אדון המשנה כלומר שהיה בקי גדול במשניות כאלו הוא אדון להם:

אחריו לפלוני וכו'. גרסינן בברייתא הלכך אם מת השני בחיי הראשון זוכין בהן יורשי הראשון דגוף ופירות נתן לראשון דהא בהדיא פריש אחרייך יירש פלוני:

ה"ג אלו אמר מת מכיון שלא זכה בהן השני לא זכו בהן היורשין יאות. וה"פ כשאמר אחרייך משמע שכל זמן שהוא חי הכל שלו אבל כשלא אמר אחרייך משמע שלא נתן לו הגוף אלא הפירות הלכך כשמת השני בחיי הראשון לא זכו בהן יורשי הראשון אלא הנותן או יורשיו זוכין בהן:

אשכחת אמר. מצא ברייתא דתני בה דפליגי ר' ורשב"ג באחרייך אם יכול הראשון למכור הגוף:

מוכר קרקע ולוקח פירות. לצורך אכילתו בעד דמי המקח דקסבר ר' קנין פירות כקנין הגוף דמי וכיון דיש לו פירות אף הגוף יכול למכור א"נ כיון דאם ימות השני בתיי הראשון לא זכה בהן השלישי הרי הוא כאלו הגוף שלו הלכך מכירתו מכירה:

אין לו אלא אכילת פירות. והשני מוציא מיד הלקוחות:

ה"ג א"ר ינאי מודה ר' שאין נותנה במתנת שכיב מרע וכ"ה בב"ב. וה"פ אם נתנה הראשון במתנת שכיב מרע כגון דאמר מהיום ולאחר מיתה שהוא לשון מתנת ש"מ לא אמר כלום והשני מוציא אחרייך עם גמר מיתה משמע ומתנת ש"מ לא הויא אלא לאתר מיתה וכבר קדמו השני:

והדא אשה. שמכרה לבעלה:

לא כמתנת ש"מ היא דהא ודאי לא מכרה לו אלא שיזכה בהן לאחר מיתתה שבחייה אינה צריכה לכלום שכל מזונותיה על בעלה ולמה אמרינן לעיל מדאמר חזקיה הלכה כר' הדא אמרה מכרה מכר:

א"ל. אע"פ שמזונותיה על בעלה בדברים הראויים לה:

במאכל. באכילה ובשמן ובמלת מ"מ היא רוצה למכור ולאכול בדמיו תרנגולין הלכך ה"ל כמתנת בריא:

הדא אמרה. זאת אומרת שאם ביקש הראשון למכור ולאכול תרנגולין מכרו מכר דסד"א דוקא לצרכו הוא דמותר למכור אבל להעדפה לא אבל מהכא שמעינן דאפי' להעדפה הוא מוכר:

אף הכא מוכר קרקע ולוקח קבורה. תכריכין למת דסד"א לשוויינהו איסורי הנאה כגון תכריכין שאסורין בהנאה לא יהבינהו ניהליה אלא על מנת ליהנות בהן בני אדם דניחא ליה לאיניש דליהני אינשי מממוניה ולא ילך לאיבוד קמ"ל דקבורה כמזונות ויכול למכור לצורך קבורה:

ואילין דכתבין. הנך שכותבין בשטר קודם הנישואין אם תמות בלא בנים יהא כל מה דלה חוזרין לבית אביה ולא ירשנה בעלה תנאי ממון הוא ותנאו קיים וכחכמים דפליגי עליה דרשב"ג:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף