קרבן העדה/כתובות/ט/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
שיירי קרבן
פני משה


קרבן העדה TriangleArrow-Left.png כתובות TriangleArrow-Left.png ט TriangleArrow-Left.png ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' ינתנו לכושל שבהן. בגמרא מפרש מאי ניהו ואע"ג דלא משתעבדי מטלטלי דיתמי לבע"ח ולכתובת אשה הכא דלאו ברשותייהו מנחי סובר ר"ט דמוציאין מיד הלוה או מיד מי שהפקדון אצלו ונותנין לבע"ח ולכתובה שנתחייב בהן המת מחיים:

יינתנו ליורשין. ולא מהניא תפיסה:

שכולן צריכין שבועה. דתנן בפרקין הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה וכל זמן שלא נשבעו אין אנו יודעין אם יש להן כלום עליו הלכך משמת המת זכו בהן היורשים וברשותן הן:

גמ' לכושל שבראיותיו. שאין ראייתו חזקה כל כך לטרוף מהלקוחות כמו ראייתו של השני יינתנו למלוה בעדים. שאינו גובה ממשועבדים משא"כ מלוה בשטר טורף ממשעבדי:

לכושל בגופו. מי שחלש בגופו ואין בכחו לריב עם הלקוחות כמו השני הלכך ינתן להאשה שאין דרכה לחזור אחר נכסי המת ולבקש היכן יש לו קרקע:

ופריך הגע עצמך. אמור לנפשך אם זה החלוש בגופו עשיר כגון הנך אנשים דבר אנדראי שהן עשירים וחלושי כח אבל הם תקיפים להוציא מלקוחות יותר משאר בני אדם ולמה יותן להם:

לכושל בגופו ועני. צריך שיהי' זה החלוש שבשניהם ג"כ עני:

ה"ג ויהבו לה משום כושל. ופסקו הלכתא כר"ט:

ואפיק מינה. והוציא ממנה הנכסים דה"ל טעות בדין וחוזר דסובר כר' עקיבא דנותנין ליורשין ולא מהניא תפיסה:

מה נעשה באותה הענייה. קרובתך הניחו לה הנכסים שנתנו לה משום כושל או לא:

א"ל. הביא רשב"ל עבדיו של ר"י הנשיא והוציאן ממנה:

ויפה נעשה. ר"י אומר כן ויפה נעשה בתמיה דאחרי שנעשה מעשה שאוקמוהו בידה אין להוציאן מידה:

אי נאמר. דפלוגתייהו בטעות בדבר משנה אם הוא חוזר וכדמסיק או דפליגי הלכתא מאי אי כר"ט או כר"ע:

כדעתיה. לשיטתו:

דאיתפלגון. דפליגי ר"י ורשב"ל:

הכל מודים. ר"י ורשב"ל:

בשיקול הדעת כגון מחלוקת תנאים או אמוראים ועשה הדיין כאחד מהם וסוגיין דעלמא כאידך זהו טעות בשיקול הדעת ואין מחזירין הדין מדברי תורה. אם טעה הדיין בדבר שהוא מפורש בתורה ודאי מחזירין הדין לדברי הכל:

מה פליגון. כי פליגי:

בטעות משנה. בטעה בדבר משנה:

ה"ג שר"י אמר טעות משנה כשיקול הדעת. ואין מחזירין:

טעות משנה דבר תורה כאלו טעה בדבר שהוא מפורש בתורה ומחזירין הדין:

היא טעות המשנה היא טעות זקנים אם טעה בדברי אמוראים מחזירין הדין כמי שטעה בדבר משנה:

הגע עצמך שפטורין מן השבועה. אמתני' פריך דאר"ע יינתנו ליורשים שכולן צריכין שבועה הרי יש בעל חוב שפטור מן השבועה כגון שלא הגיע זמן התשלומין עד לאחר מיתת הלוה או שהודה בשעת מיתה או שמת בשמתא שנידוהו ב"ד על שלא רצה לשלם או שכתוב בשטר נאמנות אפי' לאחר פרעון שכל אלו גובין מן היורשין בלא שבועה:

ומשני זו תורה וכו'. כלומר עיקר טעמא דר"ע דנכסי כל היכא דאיתנהו ברשותא דיתמי איתנהו אבל בע"ח מחוסר גוביינא ונקט טעמא דשבועה שאינו אלא תקנת חכמים ולא מן התורה לאלומי מילתא. לישנא אחרינא זו תורה. היורשים יורשין מן התורה אבל פריעת בע"ח מן היורשים אינו מן התורה:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף