תוספות הרי"ד/כתובות/ט/א

תוספות הרי"ד כתובות ט א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שכן כותבת לו כל עירעור שיש לי בשדה זו אל יהי עמך כלום. עי' בדברינו ובזה מובן היטב שיטת הרמב"ם ז"ל בפ"ז מה' ערכין הי"ד המקדיש נכסיו והי' עליו כתובת אשה ובע"ח אין האשה יכולה לגבות כתובתה מן ההקדש כו' אבל כשימכור ההקדש הקרקע שלו ותצא השדה לחולין יש לבע"ח ולאשה לגבות מן הפודה שהרי שיעבודה עומד על קרקע זו הא למה זה דומה לשני לקוחות שכתבה לראשון דין ודברים אין לי עמך ומכר לשני שהיא טורפת מן השני עכ"ל ז"ל ובהשגות ז"ל א"א ומנין לו שאם מכר הלוקח ראשון לאחר שהיא טורפת מן השני ומה מכר ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו עכ"ל ז"ל ולפי דברינו שפיר ניחא דהנה גרסינן בירושלמי במס' גיטין פ' הנזקין ראובן שגזל שדה משמעון ומכרה ללוי והלך לוי ונתנה במתנה ליהודא ובא שמעון וטרפה מיהודא יהודה לא אזיל גבי לוי דהיא מתנה לוי אזיל גבי ראובן דהיא מכירה וכו' עי"ש היטב דמבואר שם דלא אמרינן מה נתן ראשון לשני כ"ז שתבוא לידו דהא אע"פ שבמתנה ליכא אחריות הנ"מ אחריות דידי' אבל האחריות שיש ללוי על ראובן קנה המקבל מתנה דמה נתן ראשון לשני כ"ז שתבוא לידו ואפ"ה ז"א אלא אמרינן דאותו האחריות שיש לו לא נכנס בכלל המתנה והמכירה ומכאן מוכיח בתשו' הרמב"ן ז"ל דאחריות שיש להמוכר על אחרים לא נכנס בכלל המכירה אלא א"כ הקנה לו כל שיעבודא שיש לו על הקרקע ומובא בחו"מ סי' רמ"א עי"ש וא"כ לפ"ז עולה שפיר שיטת הרמב"ם ז"ל כיון דגוף השיעבוד שיש לו על השדה לא נפקע כמו שכ' בפירוש גבי הקדש דקדושה דמפקיע מידי שיעבוד לאו למימרא שנפקע השיעבוד שלו ז"א אלא דיש לו שיעבוד רק דאינו יכול לטרוף מן ההקדש ונתבטל כח הטירפא שלו מן ההקדש אבל השיעבוד על גוף השדה יש לו וע"כ דומה שפיר לב' לקוחות דכתבה ללוקח דו"ד אין לי עמך ומכר לשני שטורפת מן השני דהא ע"כ לא מסלקת נפשה מן גוף השיעבוד אלא מן הכח הטירפא שיש לה והר"ז דומה כמו אחריות דאילו המוכר שמכר לו באחריות והתנה עמו שיפצה כל עירעורין שיהא על שדה זו כדאמרינן בעלמא במס' ב"מ דף ט"ז שכך כותב לו מוכר ללוקח אנא איקום ואשפי ואדכי ואמריק זביני אלין אינון ועמליהן ושבחיהן ואיקום קדמך כו' ופרש"י ז"ל ואשקיט ואטהר מכל עירעור עי"ש וזהו אחריות וכמו כן כשהבע"ח בעצמו התנה עמו שלא יהא לו עירעור והוי כמו אחריות וזאת האחריות שיש לו על אחרים לא אמרינן מה מכר ראשון לשני כ"ז שתביא לידו כנ"ל אילו הי' מסלק א"ע מגוף השיעבוד שיש לו על השדה אז לא הי' יכול להוציא לעולם מיד השני אבל כיון דגוף השיעבוד יש לו על השדה אך דמסלק נפשי' מן הכח הטירפא ומסלק מן העירעור הוי כמו אחריות כמו דהמוכר קיבל עליו להשקיט כל עירעור שיהי' מחמתו כן הבע"ח גופי' שיעבד א"ע על העירעור וזאת לא נמכר לשני ומבואר דינא דהרמב"ם ז"ל בע"ה על נכון וראיתי בנו"י ז"ל דמתרץ הרמב"ם ז"ל הזה בהאי סוגיא ולא הבנתי דבריו ז"ל ולדברינו אתי שפיר ונכון ודוק:

ר' ירמי' בשם רב הלכה כרשב"ג אבל לא לענין דברים כו' וזה תנאי ממון הוא ולמה אמרו תנאו בטל שבסוף הוא זוכה בהן. פי' הרא"ש ז"ל דה"פ דהא הוא יורש את אשתו ולא דזכה אלא לאחר מיתה והו"ל כבן שסילק א"ע מירושת אביו והרב אלפס ז"ל פסק דהלכה כת"ק דתנאו קיים משום דאנן קי"ל דבדבר שבממון תנאו קיים ור"ח ז"ל פסק דהלכה כרשב"ג וכן פסק בה"ג ז"ל ואף דקי"ל להלכה דבדבר שבממון תנאו קיים אבל משום טעם אחר קיי"ל כרשב"ג משום דאין בידו לסלק עצמו מירושת אשתו כמו שאין אדם יכול לסלק א"ע מירושת אבין ומביא ראי' מירושלמי הזה דרב פסק כרשב"ג אף דדבר שבממון תנאו קיים מ"מ לא מהני תנאי בישום דלבסוף הוא זוכה בהם והוי כמו בן שסילק א"ע מירושת אביו וכתב הרמב"ן ז"ל דמירושלמי אין ראי' די"ל דרב בירושלמי מוקי מתניתין בלאחר נישואין אבל אנן דמוקמינן למתני' בכותב לה ועודה ארוסה שפיר מהני הסילוק שלו וכתב הה"מ ז"ל בפכ"ג מה' אישות בשם תשו' הרמב"ם ז"ל דכתב בדעת הרב אלפס ז"ל דס"ל דמהני תנאו אפילו בכותב לה כשהיא נשואה משום דקי"ל דבדבר שבממון תנאו קיים והרמב"ם ז"ל חולק עליו עי"ש ולכאורה קשה לפ"ז מה יעשה הרב אלפס ז"ל בהאי ירושלמי ונראה לפענ"ד דהרב אלפס ז"ל ור"ת ז"ל אזלי לטעמייהו דהנה גרסינן במס' ב"ב דף קל"ט גבי בעל דטבא לי' עבדי' לי' לענין יובל עשאוהו כיורש גבי דרבנן משום פסידא דאלמנה עשאוהו כיורש גבי דריב"ח משום פסידא דידי' עשאוהו כלוקח והא גבי דריב"ח איכא פסידא דלקוחות ומשני התם אינהו דאפסידו אנפשייהו דלא איבעיא להו למיזבן מאיתתא דיתבא תותי גברא ע"כ ויש לחקור במקום דליכא לא פסידא דידי' ולא פסידא דאחריני אם הוי יורש או לוקח מי אמרינן משום פסידא דאחריני עקרוהו מלוקח ועבדו לי' כיורש ובעיקר הדין הוי לוקח או דילמא מעיקר הדין הוי יורש רק במקום פסידא דידי' וליכא פסידא דאחריני דאינהו אפסדי אנפשיי' עקרוהו מיורש ועבדו לי' כלוקח ונ"מ בנ"ד בשכתב לאשתו דו"ד אין לי בירושתיך אם הוי כיורש הוי כבן שסילק א"ע מירושת אביו דלא מהני אף בקנין כמו מה שאירש מאבא מכור לך דלא עשה כלום ואי הוי כלוקח מהני כמו בהכותב נכסיו לבנו לאחר מותו דקי"ל דבמכר הבן כי מיית האב מיהא אית לי' ללוקח כדאיתא בכמה מקומות והכא ליכא לא פסידא דידי' ולא פסידא דידה דהא הוא ברצונו כותב לה וכל מה שאדם עושה ברצונו לחובתו לא בקרא פסידא דידי' כדאיתא בירושלמי פ' האשה שנפלו ובמס' פיאה פ"ו עי"ש ע"כ תלי בזה אם בעיקר הדין הוא יורש רק במקום פסידא דידי' עקרוהו מיורש או מעיקר הדין הוא לוקח רק במקום פסידא דאחריני עקרוהו מלוקח ע"כ במקום דליכא לא פסידא דידי' ולא פסידא דאחריני עומד על עיקר הדין והנה לשיטת הירושלמי בעל בנכסי אשתו יורש הוי אפילו לבתר תקנת אושא כדאיתא בירושלמי לקמן ר"א בשם ר"י בדין הי' שאם מכרה ונתנה שיהא קיים שלבסוף הוא זוכה בהם כלומר דיורש הוא ולמה אמרו מכרה בטל שלא תהא אשה מוכרת משל בעלה ואומרת שלי הן ע"כ וזהו תקנת אושא ולאו משום דעשאוהו רבנן כלוקח ראשון ז"א אלא תקנה אחריתא היא ומובן בזה בהא דגרסינן במס' ב"מ דף צ"ו ע"ב בעל בנכסי אשתו שואל הוי או שוכר הוי ומסיק שם אמר רבא בעל בנכסי אשתו לא שואל ולא שוכר הוי אלא לוקח היא מדריב"ח דאמר ריב"ח באושא התקינו כו' ולכאורה קשה מאי תבעי לן מעיקרא וכי מעיקרא לא הוי ידעינן מתקנת אושא אבל לפי הנ"ל ניחא דרבא הוא דמחדש לן דטעמא דתק"א הוא משום דעשאוהו רבנן כלוקח ובלא"ה הו"א דהוא משום התקנה דאמר ר"א בשם ר"י בירושלמי שלא תהא אשה מוכרת משל בעלה ואומרת שלי הן ע"ז מחדש רבא דהוא משום דעשאוהו רבנן כלוקח ראשון ונמצא לפ"ז לשיטת הירושלמי יורש הוי ולשיטת הבבלי לוקח הוי והנה במה שנסתפקנו במקום דליכא לא פסידא דידי' ולא פסידא אחריני אם הוי יורש לוקח יש לפשוט זאת משיטת הרב אלפס ז"ל ור"ח ז"ל דהנה הרב אלפס ז"ל פסק לענין לותה ואכלה מלוה ע"פ ועמדה וניסת דבעל לוקח הוי ולא גבה מאתו אע"פ דבמקום פסידא דאחריני עשאוהו כיורש הכא איהו דאפסיד אנפשי' דלא איבעיא לי' להלות בלא שטר וצ"ב לכאורה הא הכא הוי החוב קודם לנישואין שלו וכתב התומים ז"ל בסי' קי"ב הפי' דלאו למימרא דאיהו אפסיד אנפשי' ז"א אלא ה"פ דכיון דבשעה שלוה הלוה ע"מ כן בע"פ שלא יגבה מלוקח ולא חש אנפשי' האיך אנו נחוש לפסידא דידי' יותר ממנו בעצמו והאיך נעקור תק"ח דעשאוהו בלוקח משום לחוס על הפסידא דידי' והוא בעצעו לא חס ע"ז ההפסד עי"ש ופשוט הדבר דע"כ מעיקר הדין הוי לוקח ע"כ אין לנו לעשות תקנה עבורו לעקור תק"ח ולעשות מלוקח יורש אבל אי הי' מעיקר הדין יורש רק במקום פסידא דידי' בלא פסידא דאחריני דהאחריני לקחו אח"כ עשאוהו מיורש לוקח פשיטא דהכא בשלוה קודם הנישואין אין לנו להפסיד לאחריני ולעשות מיורש לוקח דנהי דאין לנו לחוס עליו ולעשותו מלוקח יורש אבל אין לנו להפסידו לעשותו מיורש לוקח דנהי דאין לנו לחוס עליו לעשות לו טובה כיון דהוא בעצמו נתרצה שלא יגבה מלקוחות אבל אין לנו להפסידו לעשותו מיורש לוקח כיון דלוה ע"מ לגבות מיורש והבעל יורש הוי ואין לנו להפסידו לעשותו מיורש לוקח במקום פסידא דאחריני ול"ל איהו בעצמו לא חייס ז"א דהא נכנס לכתחלה אדעתא למגבי מיורש והבעל יורש הוי ולא יעשו אותו לוקח משום פסידא דאחריני שלוה קודם הנשואין אלא ע"כ דס"ל לרב אלפס ז"ל דמעיקר הדין בעל לוקח הוי וע"כ אין לעקור תק"ח דעשאוהו כלוקח משום לחוס עליו דהוא על עצמו לא חייס כדכתב התומים ז"ל בפירוש אבל ר"ח ז"ל פסק דבלותה ואכלה ועמדה ונשאת גובה מהבעל משום דבמקום פסידא דאחריני בעל יורש הוי כלומר דלא עשאו אותו מיורש לוקח ונמצא לפ"ז להרב אלפס ז"ל עשאוהו מלוקח יורש במקום פסידא דאחריני ולר"ח ז"ל עשאוהו מיורש לוקח במקום פסידא דידי ונמצא לפ"ז במקום דליכא לא פסידא דידי' ולא פסידא דאחריני לרב אלפס ז"ל הוי לוקח ולר"ח ז"ל הוי יורש ע"כ לרב אלפס ז"ל שפיר תנאו קיים אפילו אחר נישואין משום דבעל לוקח הוי והירושלמי לטעמי' דס"ל דאפילו לבתר תק"א הוי בעל יורש אבל ר"ח ז"ל ס"ל דבעל יורש הוי אפילו לדידן במקום דליכא פסידא דידי' ולא דאחריני וכיון דיורש הוי ע"כ תנאו בטל משום דלבסוף הוא זוכה בהם כהירושלמי ודוק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף