שיירי קרבן/כתובות/ט/א

שיירי קרבן כתובות ט א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הכותב. א"כ למה כתב לה דין ודברים וכו' שאם מכרה ונתנה קיים. וא"ת לר"י בשם ר' ינאי דמוקי למתני' בשלא כנס א"כ אפי' לא כתב לה מכרה קיים בין לב"ש בין לב"ה בר"פ האשה שנפלו וא"ל דמהני הכתיבה אפי' מכרה לאחר שניסת קיים ומתני' אתיא כאמרו לו דר"ג בפ' האשה דסברי בשלא כתב לה ואפי' בדיעבד אם מכרה לאחר שניסת מכרה בטל. דהא אמרי' בסוגיין דבשכתב לה מן האירוסין ומכרה מן הנישואין לב"ה לא תמכור ואמרו לו דר"ג מסתמא לא פליגי אב"ה וי"ל הא דתנן אם מכרה ונתנה קיים לאו דווקא אלא אפי' לכתחלה תמכור וכ"מ בסוגיין וכמ"ש שם בקונט' בד"ה ע"ד דב"ה וכו' ע"ש. מיהו בתו' ובהרא"ש לא משמע כן. ועיין בא"ה ר"ס צ"ב בב"ש שם מיהו בתוס' דף פ"ג ע"ב בד"ה רב אשי וכו' משמע דאף רב אשי מפרש אם מכרה וכו' היינו אפילו לכתחלה שכתבו למאי דלית ליה לרב אשי יד בעל השטר על התחתונה תימא אמאי קתני שאם מכרה קיים בדיעבד לכתחלה נמי תמכור ע"כ. ונ"ל דקסבר רב אשי כיון דלשון דו"ד וכו' לשון גרוע הוא הלכך לא מהני אלא בדיעבד אבל לכתחלה לא. וטעמא דרב אשי דקסבר הכא דלא אמרי' יד בעה"ש על התחתונה משום דהויא מחילה וכ"כ הרא"ה והריטב"א דלא כמ"ש המהרש"א לפרש דברי התוס' ע"ש:

הא הראשונה לא. בבבלי דף צ"ה משני דאיירי בשקנו מידה וכתבו תוס' אע"ג דגבי נשואות אר"י בריש הכותב מדין ודברים קנו מידה נשואה הוי טפי ידו כידה מהכא וכו' ע"ש ול"נ דר"י מתרץ למתני' דפ' מי שהיה נשוי כדמשני בסמוך דהתם אע"ג דלא הוי לשון מתנה מ"מ מהני לשון דין ודברים לסלק נפשה משדה זו ולתבוע את שלה משאר נכסי בעלה וזה ברור לענ"ד וכ"מ בתוס' דף פ"ג בד"ה ואין לי עסק בך וכו' ע"ש:

ונפלו לה לאחר מכאן מהו. פירושי שבקונט' הוא מהרא"ש והר"ן שכתבו כן לתרץ דעת הרמב"ם שכתב פ' כ"ג מה"א דבכותב לה בעודה ארוסה מהני הסילוק אף אנכסים שנפלו לה משניסת ע"ש ול"נ דאף הרמב"ם מפרש בעיא דר' ירמיה בכותב לה בעודה ארוסה ופשיט ר"ז ויש אדם מתנה וכו' כיון דהנכסים אינן ביד האשה אין התנאי מועיל בהן והשיב ר' בון דמ"מ מהני הסילוק דהא מיהת יש לו שייכות וזכות בהן דאם נפלו לה ולא כתב לה אוכל מהן פירות ולא דמי לכותב לה ועדיין לא נתארסה כלל. וכוותיה דר' בון פסק הרמב"ם שהרי לא השיב ר"ו על דבריו. ועיין במשנה למלך שם שהקשה על פי' הרא"ש והר"ן ולפמ"ש לק"מ. ואני תמה מכל המפרשים ז"ל שלא עיינו בדברי הירושלמי שר' בון חולק וצ"ע:

העתידין ליפול לך מה הן. וקשה הא א"ר בון דאפי' לא התנה כן בפירוש נמי מהני וע"ק למה לא מקשה הש"ס גם אפשיטות בעיא זו כמו שהשיב ר' בון אפשיטות דר' זעירא דבסמוך גם ק"ק דר"ז פשיט ויש אדם מתנה אדבר שאינו ברשותו ואבעיין פשיט ויש אדם מתנה על דבר שאינו בעולם. לכן נ"ל דבעיא דר' לוי על נכסים שאין לה ירושה עכשיו בהן מדין תורה כגון שנפלו לה מבית אביה ועדיין יש לה אחי' ומיבעיא ליה אם מהני סילוק זה כיון שגם לה אינן ראויין ליפול או בשעת הסילוק ופשיט ויש אדם מתנה על דבר שאינו בעולם שהרי נכסים אלו הן כאלו אינן בעולם אז. ולפ"ו איפשיט לן ספיקו של המשנה למלך שם בנכסים שנפלו לה כשהיא ארוסה לאחר הסילוק עי' שם ולפמ"ש היינו בעיין:

מכרה פירות המחוברין לקרקע וכו'. וקשה במאי קמיבעיא ליה אם בקמה העומדת לקצור מ"ט דר"י הא כ"ע מודים דהן כתלושין וכמש"ל פ' האשה בתו' בד"ה והתלושין וכו' ע"ש ואם בשחת קמיבעיא ליה הא ודאי לכ"ע הן כקרקע וי"ל כיון דסילק עצמו בלשון גרוע לא מהני אלא אגוף הקרקע אבל לא בפירות אע"פ שהן שחת:

ר"ז ר"י בשם רב הכותב שדה מתנה לאשתו אינה מוכרת פירות. גירסת הרא"ש הכותב שדה לאשתו אין לו אכילת פירות א"ר מתנה מתני' לא אמרה כן וכו' ע"כ. והנה לקמן בסוגיין כך היא הגירסא בדברי רב מיהו הא ודאי צריכין להגיה לקמן אר"ז מתני' לא אמרה כן וכו'. ולגירסתו קושית ר' אימי כפשטא דקשיא ליה אדרב דאמר דאין לבעל פירות. והא דקאמר הש"ס לא אמר אלא כותב אבל מוכר לא ה"פ לא אמר רב דאין לו אכילת פירות היינו בכותב מתנה לאשתו אבל מוכר יש לו אכילת פירות דעלילה היה רוצה בה כדי לפטור ממזונותיה. ופירוש זה מסתייע מהא דאמרינן בבבלי פ' חזקת דף נ"א אמר רב המוכר שדה לאשתו קנתה והבעל אוכל פירות במתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות. אך מ"ש הרא"ש ונראה דהירוש' פליג אגמרא דידן דבפ' חזקת פליגי אמוראי במוכר שדה לאשתו אם הבעל אוכל פירות או לא ומודו דאם נתן לה במתנה דאינו אוכל פירות הלכך לפום גמרא דידן לא אמרי' מוכר פירות ולוקח בהן קרקע אא"כ שיירה ולקח בהן קרקע ע"כ תימא דנראה דלא פליגי דאף הירושלמי לא קאמר אלא דיש לבעל אכילת פירי פירות וקסבר דהא דאמר רב אין לו אכילת פירות אפי' פירי פירות קאמר ואהא קאר"ז דמתני' לא אמרה כן. ובהא אף הבבלי לא פליג. שהרי כתב הרא"ש בפ' חזקת ועוד מטעם אחר חשוב שדה שנתן לה במתנה קנוי לבעל דנהי דאין הפירות הגדלים בשדה שלו מ"מ נכסי מלוג הם כמו נפלו לה נכסים ממקום אחר וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות וכיון דיש לו שייכות בשדה לפירי פירות חשיב קנוי לו עכ"ל. ולכאורה נראה שסותר שם מ"ש כאן שהבבלי פליג אתוספתא דתניא בה ילקח בהן קרקע ויאכל פירות ולית הלכתא כתוספת' ומדבריו פ' חזקת נראה דקסבר כתוספתא. וכ"כ הטור סי' פ"ה. ובסי' צ"ב כתב דבכותב לה דו"ד אין לי בנכסייך ובפירותיהן אינו יכול למכור הפירות אלא מה ששיירה וצ"ע רב:

ניחא ע"ד דר"י וכו'. עמ"ש בקונט' ועי"ל דמיבעיא ליה אי הוה טעמא כיון דלשון דין ודברים לשון גרוע הוא אין לבטל בו תקנת חכמים מכל וכל הלכך יש לו פירי פירות הלכך באומרת שדה זו ובפירותיה דמתקיימת תקנת חכמים בשאר נכסיה אין לו פירות או דלמא טעמא דר"י דאין הלשון הזה משמע שמסתלק מהכל אפי' מפירי פירות ואף בשדה זו יש לו פירי פירות ולרבנן מיבעיא ליה מי אמרינן כיון דחזינן דקפיד הבעל שלא לסלק עצמו מכל נכסיה אמרינן נמי דלא סילק אלא מפירות ולא מפירי פירות או דלמא ל"ש:

ולמה אמרו תנאו בטל שבסוף הוא זוכה בהן. כתב הרא"ש כלומר דלאחר מיתתה הוא יורשה וזהו כמו שסילק ידו מנכסי אביו שאם מת אביו בנו יורשו מפני שבחיי אביו לא היה לו כלום בנכסים כך אין להבעל בגוף נכסי אשתו בחייה כלום ודבר שלא בא לידו הוא לפיכך התנאי בטל ויורשה לאחר מיתה והרמב"ן דחה ראיה זו דודאי אם כותב לה לאחר שניסת אז דמי לבן שסילק עצמו מירושת אביו אבל גמרא דידן מוקי למתני' בכותב לה בעודה ארוסה וכדרב כהנא וכו' ע"ש. ועי' בס' מלחמות ה' וקשה הא גם הירושלמי מוקי למתני' בכותב לה עד שלא ניסת כדלעיל בריש סוגיין. וגם בסמוך משמע דר"י סובר כרב ור"י עצמו מוקי לעיל למתני' בשלא כנס מיהו לפ"מ דפירשתי בקונט' אין מקום לקושית הרמב"ן וצ"ע:

בדין היה וכו'. מכאן ראיה למ"ש תוס' במכלתין דף נ' ע"א בד"ה הבעל וכו' דתקנת אושא איצטריך נמי לר"י ע"ש. דהא דברי ר"י אלו לתקנת אושא דמיין. מיהו לפי מאי שפירשתי בקונט' באי נמי ליתא כלל לקושית תוס' שם. וראיתי לתוס' בב"ב דף קל"ו ע"ב שכתבו בד"ה ר"י וכו' א"נ התם קנין הפירות דבעל דלא הוי אלא מדרבנן ולא מצרכי לכתוב מהיום ולא הוי כקנין הגוף לכך איצטרך תקנת אושא. ותימא הא בבבלי בגיטין דף מ"ז ע"ב מפורש דר"י אית ליה שאף אכילת פירות דבעל הוי כקנין הגוף אפי' מדאורייתא לענין הבאת ביכורים וע"ש בתוס' בד"ה ולביתך וכו' ובד"ה מתה וכו' וצ"ע ואפשר לדחוק דהתם בשזיכה לו וקסברי תוס' דהכא כתירוץ ועוד שכתבו תוס' בגיטין שם:

מכר הוא ומתה היא א"ל מכרי בטל. כתב הרא"ש פ' חזקת דף נ' ופירש הר"ר יונה הטעם דאע"ג דהבעל לוקח ראשון הוי לכל דבר שהוא זכות לו אפ"ה משום שבח בית אביה בטל המכר לאלתר שאין כבוד לאשה שיהיו נכסיה מכורין מעכשיו ולא מכר גמור אלא מכר על תנאי שאם תמות היא בחייו הלכך המכר בטל לאלתר ע"כ וקשה הא הירושלמי מדמי דין זה לבן שמכר נכסי אביו בחיי אביו גם בחי' הרשב"א שם בפ' חזקת מביא גירסא זו ש"מ דלאו מטעם שבח בית אביה הוא. מיהו גם מטעם הירושלמי מוכח דמכר בטל לאלתר דומיא דבן שמכר בחיי אביו שהמכר בטל מיד וצ"ע. וכתב עוד הרא"ש שם וה"ה אפי' לא מתה בטלה המכירה מיד ומתה נקט לרבותא אע"פ שלא ערער על המקח עד שמתה וסד"א שהבעל לוקח ראשון ויתקיים המקח קמ"ל ע"כ וקשה מאי קשיא ליה למה נקט מתה הא ר' הילל הוא דנקט מתה באיבעיא שלו ואתי לאשמועינן דדוקא במתה מיבעיא ליה אם יתבטל המקח כיון דהמתין עד שמתה ואפשר לומר נמי דבערער מיד פשיטא ליה דהמקח קיים אלא בשערער לאחר שמתה מיבעיא ליה כיון דהשתא אף הגוף שלו ויכול לערער. גם לשונו של הרא"ש ז"ל דקאמר נקט מתה וכו' משמע דסתמא דש"ס קאמר הכי וליתא וצ"ע:

לאב שמכר בחיי בנו ומת בנו. פירשתי בקונט' כגון שנתן הבן וכו' וקשה הל"ל דומיא דראשונה לבן שמכר בחיי האב ומת בחיי אביו ובשנתן האב לבנו הגוף מהיום והפירות לאחר מיתה. וע"ק מאי ראיה מייתי מבן שמכר בחיי אביו או מאב שמכר בחיי בנו אינהו גופייהו מנ"ל. לכן נ"ל דה"ג א"ל מכרו בטל לאב שמכר בחיי הבן ומת הבן מכרה היא ומת הוא א"ל מכרה קיים לבן שמכר בחיי אביו ומת האב ואמתני' דפ"ח דב"ב קאי דתנן התם הכותב נכסיו לבנו מהיום ולאחר מיתה האב אינו יכול למכור מפני שהן כתובין לבן והבן אינו יכול למכור מפני שהן ברשות האב מכר האב מכורים עד שימות מכר הבן אין ללוקח בהן כלום עד שימות האב. והשתא בקמייתא מייתי ראיה מהאב שמכר בחיי הבן דהבעל לאב דמי שאף הוא אין לו בנכסי אשתו כי אם הפירות ומדתנן מכורים עד שימות משמע דאם מת אע"פ שאין הבן קיים אין ללוקח בהן כלום שתחלת המכירה לא היתה אלא על אכילת פירות כל ימי חייו אבל לאחר מיתתו אין לו בהן כלום. ובתרייתא דמיא לבן שמכר דהך איתתא לבן דמי שהגוף שלו לאחר מיתת אביו ותנן אין ללוקח בהן כלום עד שימות האב משמת האב מיהו המכר קיים אף כאן באשה מכרה קיים ומעתה יש לתמוה אמ"ש הרשב"א בחי' בב"ב פ"ג והרא"ש דבקמייתא המכר בטל לאלתר וכמ"ש לשונו בסמוך בד"ה מכר הוא וכו' לפי הירוש' דמדמי הבעל והאשה לאב והבן דמתני' דב"ב ודאי שהמקח קיים כל ימי חיי הבעל ויש ליישב וצ"ע:

א"ל מדאמר חזקיה וכו'. בקונט' פירשתי שתי לשונות. וקשיא לי הא כבר פשיט לן דאפי' מכרה לאחר ומת הוא מכרה קיים כ"ש כשמכרה לבעלה שמכרה מכר לכן נ"ל בשטר מברחת איירי שכתבה האשה נכסיה לאחר קודם שנשאת לזה כדי להבריח הנכסים מבעלה דקיי"ל אם נתאלמנה או נתגרשה חוזרין הנכסים לה ומיבעיא ליה אם מכרה נכסיה לבעלה לאחר שכתבה שטר מברחת מהו וא"ל מדאמר חזקיה הלכה כר' ש"מ דמכרה מכר דאף זו לאחריך דמיא שהרי אין להבעל המתנה בגוף הקרקע כלום אלא כשתמות היא בחיי בעלה כמי שאין להראשון בגוף הקרקע אלא כשימות השני בחייו ואפ"ה אם מכר הראשון הגוף קיים הלכך אף באשה מכרה מכר כיון שאם ימות הבעל בחייה חוזרין לה הנכסים. אע"ג דאיכא לדמותו לשני שמכר בחיי הראשון מ"מ איכא לחלק שאשה זו היא בעצמה תקח הנכסים מהראשון אף שיהיו שניהם בחייהם וכ"מ בב"ב פ' יש נוחלין ע"ש והבן:

אר"י ואילין דכתבין אין מיתת וכו' כתב הרא"ש בשם ר"ח דלאו בתנאי הבעל איירי דקי"ל כרשב"ג דמתני' אלא באב שפוסק נדוניא לבתו והוי כמתנה על מנת להחזירה. והרמב"ן כתב בשם רבו דאפי' בכתיבת הבעל נמי ניחא ומאי דאמרינן דתנאי ממון הוא וקיים היינו מפני שאינו מתנה עמה שלא ירשנה אלא יורשה ומתנה דיחזיר לאביה ירושתה. וכתב הרמב"ן דאיירי בכותב לה ועודה ארוסה אבל לאחר שניסת לא אח"כ מתנה להחזיר ליורשיה מה שירש ממנה דבכה"ג ודאי מהני. ולפמש"ל בפרקין בתו' בד"ה ולמה וכו' ודאי דלכ"ע איירי ר' יוסי בכותב לה ועודה ארוסה ע"ש. ונ"ל דאתיא אף כרשב"ג דלא אמרי' מתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל אלא היכא דודאי עקר לדברי תורה או בספק אחד כי האי דרשב"ג דמתנה שלא ירשנה כלל וספק הוא שמא ימות הוא בחייה וספיקא דאורייתא להחמיר אבל הכא דספק ספיקא הוא שאם יהיה לה בנים אפילו תמות היא בחייו ירשנה בעלה תנאו קיים והא דקאמר תנאי ממון הוא ר"ל כתנאי ממון הוא ותנאו קיים. ועי' בבבלי דף פ"ג ע"ב בתוס' בד"ה וקסבר וכו':

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף