קרבן העדה/כתובות/ב/א

קרבן העדה כתובות ב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' האשה שנתארמלה או שנתגרשה. ותובעת כתובתה:

והוא אומר. אנתגרשה קאי ולאלמנה היורשין אומרים אלמנה נשאך אבינו ואין לך אלא מנה:

אם יש עדים. על נישואיה שיצא' מבית אביה לבית בעל':

בהינומא. בגמ' מפרש:

וראשה פרוע. שערה על כתפה וכך היו נוהגין להוציא הבתולות מבית אביהן לבית החתונות:

אף חילוק קליות. רגילים היו לחלק קליות לתינוקות בנישואי הבתולות:

קליות. כשהשבולין לחין מייבשין אותן בתנור והן קליות ומתוקות לעולם:

גמ' ופריך הניחא שנתגרשה. טענתו טענת ברי ונאמן עד שתביא ראיה לדבריה אלא נתאלמנה שהיורשים הם העוררים וטענתם טענת שמא אמאי אינה נאמנת בלא ראיה נזיל בתר רובא ורוב נשים בתולות נישאות:

אמור מעתה. אף זו מן הרוב ובתולה נישאת:

ומשני זאת אומרת שלא הלכו. לדיני נפשות ולממון אחר הרוב רק לענין איסורין ובפ' שור שנגח הגירסא שלא הילכו למדת הדין בממון אחר הרוב וגירסא זו נראה עיקר:

תמן תנינן. ר"פ שור שנגח את הפרה:

ונמצא עוברה בצדה. ומת ואין ידוע אם משנגחה ילדה וע"י נגיחה מת ואם עד שלא נגחה ילדה ומעצמו מת משלם חצי נזק לפרה כדין תם שנגח שמשלם חצי נזק ולולד משלם רביע נזק דספיקא הוא וממון המוטל בספק חולקין:

ופריך וכי רוב הפרות מפילות. בתמיה אדרב' רוב הפרות אינן מפילות וזו ודאי מחמת נגיחה הפילה וניזיל בתר רובא וישלם חצי נזק אף לולד:

ובדבר אחד. כגון במקום דאיכא חזקה:

גמל שהיה אוחר בין הגמלים. הגמל משמש אחור כנגד אחור וסתם בהמות בשעת תשמיש משתגעות והזכרים מכין זה את זה:

ר"ח רבא. ר"ח הגדול אומר נשבע על השאר כדין מודה מקצת הטענה שאמרה התורה ישבע כדילפינן מדכתיב כי הוא זה דאע"ג דזה לא הודה מפי עצמו כיון שיש עדים על המקצת ישבע דלא תהא הודאת פיו גדולה מהעדאת עדים לחייבו שבועה על השאר:

משנים אוחזין בטלית. ממתני' דשנים אוחזין יש ראיה לדר"ח רבא:

דתנינן תמן. ריש מסכת ב"מ:

וזה אומר אני מצאתיה. זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי זה ישבע שאין לו בה פחות מחציה וזה ישבע שאין לו בה פחות מחציה ויחלוקו:

זה שתופס וכו'. והא הכא זה שתופס ה"ל כאלו הביא עדים שחציה שלו:

ה"ג נשבע שחציה שלו. וה"פ כל אחד הרי הוא מוחזק בפנינו בחציה ותובע את כולה שאומר גם מה שתפס חבירו הוא שלו ואנו מעידין אותו שיש לו בה מקצת ומחייבים את חבירו שבועה על השאר דהיינו החצי שעיכב לעצמו ש"מ דעדים המעידים על המקצת מחייבים על השאר שבועה דאורייתא כמודה במקצת וכדר"ח:

ולא שמיע וכו'. סתמא דש"ס קאמר מאן דמסייע לדר"ח מהך מתני' לא שמיע ליה דשבועה זו תקנת חכמים היא ולא שבועה דאורייתא משום מודה במקצת:

חביבי. דודי:

היך עבידא. היכי דמי ראיה במקצת ע"י שטר:

אין לו אלא חמשין. ולא ישבע על השאר דהאי שטר שיעבור קרקעות הוא ואין נשבעין על כפירת שיעבוד קרקעות וכן הודאתן אין מביאין לידי שבועה דקרקעות אמעיט מתורת שבועה:

ונמחק. המניין שכתוב בו אחר דאינון:

מכאן ואילך. יותר משנים:

מן הטענה. מקצת הטענה:

אין הודאה מן הטענה. דאינו אלא כמשיב אבידה דהוה מצי למימר שתים שהשטר מסייעו שנמחק הסכום ואית לן למימר דלא חשו להמחק שלא היה כתוב אלא שתים ושתים נשמע מלשון סלעין וכיון דכמשיב אבידה הוא הלוה במאי שאמר שלש פטור מן השבועה:

ודייק מפני שאין הודאה מן הטענה. הוא דפטרי רבנן דה"ל כמשיב אבידה:

הא אם הודאה מן הטענה חייב. שבועה אפי' לרבנן:

וכא. והכא במתני' לא כמי שהודאה מן הטענה היא. בתמיה וכי אין הודאת הבעל דמודה במנה כמודה במקצת היא ולמה יהא פטור משבועה דמשמע ליה דהבעל מהימן אם לא הביאה עדים אפי' בלא שבועה:

ומשני מודיי' וכו'. הודאת מנה לאו הודאה היא דהכל יודעין דמנה מיהת אית לה דהטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום וה"ל כתובעתו מנה בשטר ומנה בע"פ והוא אינו מודה לה במנה שבע"פ לפיכך פטור משבועה כדין כופר בכל ועליה להביא ראיה כדין המוציא מחבירו עליו הראיה והיינו דרב:

תמן. בבבל מפרשין לכך נקראת המפה שפורשין על פני הכלה הינומא לפי שהיא מתנמנמת וישנה תחתיו הואיל ואין עיניה מגולות:

רבנן דהכא. חכמי' שבא"י אמרי שהיא החופה של הדס שעושין לבתולות:

כגון אלו שיצאו ביה"כ וכו'. כלומר לאו בשעת החופה איירי אלא שעדים מעידין שיצאה וראשה פרוע ביה"כ שבנות ישראל יוצאות וחולות בכרמי' כדתנן בסוף מסכת תענית א"נ שיצאה וראשה פרוע כדרך שיוצאין ביה"כ מסולסל ומהודר אבל בלא"ה לאו סימנא הוא דלמ' משום דלא קפדה אפריעת ראשה יצאה כך והראשון נראה:

והעדים מעידין. שלא נבעלה ביה"כ או בין יה"כ עד שעת החופה:

ופריך וחש לומר וכו'. כשבאה לגבות מן היתומים ניחוש שמא לכך יצאה וראשה פרוע לפי שהיא בתולה אלמנה מן הנישואין ואין לה כתובה אלא מנה כדתנן בפ"ק:

ומשני זאת אומרת. דאלמנה מן הנישואין אפילו בתולה אינה יוצאת וראשה פרוע:

ופריך וחש לומר וכו'. וניחוש שמא לכך יצאה בראש פרוע שהיתה בתולה ומוכת עץ ואין לה אלא כתובה מנה:

ומשני אלא כר"מ. אתיא מתני' דר"מ אמר. בפ"ק דמכלתין:

אר"י. לעולם כרבנן נמי אתיא מתניתין ולמוכת עץ לא חיישינן דמוכת עץ לא שכיח ולא חשו חכמים לדבר שאינו מצוי:

חבית של בשורות. חבית של תרומה כלומר זו בעילתה ראשית כתרומת ראשית:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף