פני משה/כתובות/ב/א

פני משה כתובות ב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' האשה שנתאלמנה או שנתגרשה. ותובעת כתובתה:

הוא אומר. אנתגרשה קאי ובנתאלמנה היורשים אומרים אלמנה נשאך אבינו ובדלא נקיטא כתובה איירי:

בהינומא. מפרש בגמרא:

וראשה פרוע. שערה על כתיפה כך היו נוהגין להוציא הבתולות מבית אביהן לבית החתונה:

אף חלוק קליות ראיה. במקומו של רבי יוחנן בן ברוקה היו נוהגין לחלק קליות בנשואי הבתולות:

קליות. כשהשבלין לחין מייבשין אותן בתנור והן קליות ומתוקות לעולם:

גמ' ניחא שנתגרשה. וטוענת עם הבעל:

נתאלמנה מי עורר. כנגדה דקס"ד דלא אלים טענתייהו דהיורשין נגד טענת ברי שלה כיון דטענתן אינה אלא בשמא:

היורשים. כלומר דהש"ס מפרש דחשבינן לטענת היורשין ברי כיון דטענינן ליתמי כל מה דמצי אבוהון למיטען והילכך צריכה להביא ראיה:

והלך אחר הרוב. מתני' דקאמרה אם יש עדים כו' טעמא דאיכא עדים הא ליכא הבעל מהימן ואמאי הלך אחר הרוב ורוב בתולות נישאות ואם כן אמור מעתה אף זו בתולה נישאת ותהא נאמנת:

זאת אומרת שלא הילכו למדת הדין ולממון. כלומר לדין הממון ובב"ק הכי איתא למידת הדין בממון אחר הרוב דלא אזיל בתר רובא אלא לאיסורא אבל לא לממונא:

ונמצא עוברה בצידה. ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה ולא מת מחמת הנגיחה או משנגחה ילדה ומחמת נגיחה הפילתו משלם חצי נזק לפרה ורביע הנזק לולד משום דחצי נזק דהולד הוי ממון המוטל בספק וחולקין:

וכי רוב הפרות מפילות. בתמי' ואמור מחמת נגיחה הפילה דהא רוב פרות אין מפילות וליחייב בעל השור חצי נזק לולד:

ובדבר אחד. יש דבר אחד שהלכו בו אף בממון אחר הרוב:

גמל שהיה אוחר. עוסק בתשמיש ועל שם שתשמישו אחור כנגד אחור כדאמר בבכורות קרי ליה אוחר וסתם בהמות משתגעות בשעת תשמיש ומכין הזכרים זה את זה:

חייב. בעל הגמל הזה שאני אומר מסתמא אותו שהיה אוחר נשכו לזה ומת והיינו דאזלינן בתר רובא וטעמא דאומדנא דמוכח הוא שזה הרגו כיון שמצאו עומד בצידו:

טענו מנה. ראובן היה טוען לשמעון מנה וכפר בו הכל והביא ראובן עדים על חמשים והך דר' חייא רבה בריש שנים אוחזין ואיידי דמקשי לקמן למתני' מייתי לה הכא:

נשבע על השאר. כדין מודה במקצת הטענה דהעדאת עדים כהודאת פיו דמיא:

ר' יוחנן אומר אינו נשבע על השאר. דאין העדאת עדים כהודאת פיו:

משנים אוחזין בטלית למד ר' חייא רבה. מהך מתני' למד דיניה דהעדאת עדים מחייבתו שבועה כהודאת פיו דהרי זה שתופס בחציה כמביא עדים שחציה שלו דאנן סהדי דמאי דתפיס דידיה הוא והלה אומר כולה שלי וכופר בכל הוא:

וזה וכו'. וכן חבירו אנן סהדי דמאי דתפיס דידיה הוא וקתני נשבע שאין כולה שלו כלומר שכל א' נשבע שאין לו בה פחות מחציה ואנו מעידין שיש לו בה מקצת ומחייבין לחבירו שבועה על השאר דהיינו החצי שכל אחד מעכב לעצמו אלמא דהעדאת עדים במקצת מחייבו שבועה כהודאת פיו:

ולא שמיע דאמר ר' אילא וכו'. ודחי לה הש"ס האי ראיה דקאמר ממתני' דשנים אוחזין למד דלא היא דהתם שבועה זו לאו משום העדאת עדים היא דהא כי היכי דאנן סהדי להאי אנן סהדי להאי דשניהן מוחזקין לפנינו ומן הדין שיהו חולקין בלא שבועה אלא תקנת חכמים היא שלא יהא אדם תוקף בטלית שעל חבירו כו' כדי לחלק עמו והילכך רמו רבנן שבועה עלייהו כי היכי דלודו אבל הכא למלוה אית ליה סהדי על החמשים וללוה לית ליה סהדי שאינו חייב לו אינך החמשים וכופר בכל בהן מיקרי:

מודה חביבי בשטר. רב קרי ליה לר"ח חביבי שהיה דודו כדאמרינן בעלמא. וכדמפרש ואזיל שאם הוציא שטר על החמשים מודה הוא דאין לו אלא חמשים ואין נשבע על השאר משום דשטר הוי ליה שיעבוד קרקעות וכשם שאין נשבעין על כפירת שיעבוד קרקעות כך אין הודאתן מביאה לידי שבועה:

נשמעינה מן הדא רבי יוסי בר בון מביא ראיה מהאי מתניתא דהודאת שיעבוד קרקעות אין מביא לידי שבועה:

כסף סילעין. שטר שכתוב סלעין דאינון ונמחק הסך אין פחות משנים:

מכאן ואילך. אם הם טוענין על היותר מלוה אומר חמש והלוה אומר שלש:

הואיל והודה מן הטענה. שהרי בשלישי מודה הוא דאין במשמעות השטר אלא שנים ישבע:

אין הודאה מן הטענה. כלומר שאינה ממין הטענה מפני שההודאה בקרקעות היא ונהי נמי דשטרא לית ביה משמעות אלא שנים מ"מ כיון שהודה בשלישי הוי ליה כאלו נכתב בשטר והכפירה הוי במטלטלין וש"מ דאין הודאת קרקעות מביאה לידי שבועה:

ובעי הש"ס עלה מפני כו'. טעמא דפטור משבועה שאין ההודאה ממין הטענה הא אם ממין הטענה היא חייב והרי הכא במתני' לא כהודיה ממין הטענה היא בתמיה שהרי אין לה שטר והיא טוענת מאתים והוא [מודה] מנה והוי ממין הטענה ואמאי לא מחייבינן ליה שבועה אם אין לה עדים:

ומשני הכא כ"ע מודים שהוא חייב לה מנה. שהרי אין יכול לכפור באותו מנה שהטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום ועכ"פ מנה יש לה וכיש לה שטר על מנה דמיא והוי ליה שיעבוד קרקעות והיא תובעת ממנו מנה אחר והמוציא מחבירו עליו הראיה:

בהינומה תמן. רבנן דבבל מפרשי נימנומה והוא צעיף שעל ראשה משורבב על עיניה כמו שאנו עושין ומתוך שאין עיניה מגולין פעמים שהיא מתנמנמה בתוכה ולכך נקרא הינומא ע"ש תנומה:

פיריומא. כמו אפריונא והוא חופה של הדס שעושין וכן פליגי בה כהאי בבבלי:

יוצאה וראשה פרוע ר"ח בשם רבי יוחנן בגין אלו שיצאו ביום הכיפורים. כלומר דרבי יוחנן מפרש טעם המנהג שהיו נוהגין להוציא הבתולות פרועות ראש והוא זכר לאבילות ע"ש שבטלה מהן השמחה שהיו נוהגות לצאת ביוה"כ ולשמוח במחולות הכרמים כדאמרינן בסוף תענית ובשביל זה התקינו שיהו הבתולות יוצאות בשעת שמחת חופתן פרועות ראש כאבלות וכמו שהיו נוהגין לתת אפר בראש החתן במקום הנחת תפילין זכר לאבילות ירושלים:

ופריך וראשה פרועה ועדיה כו'. דקאמרת בשביל שעדים מעידין שיצאה פרועת ראש בחזקת בתולה היא וכתובתה מאתים אמאי וחש לומר שמא בתולה מן הנישואין היתה ועשו לה כל הסימנין הללו ואין לה אלא מנה:

זאת אומרת בתולה מן הנשואין. אסורה לצאת ראשה פרוע שכבר נקרא עליה שם נשואה:

וחש לומר. אכתי ניחוש שמא מוכת עץ היתה ואין לה אלא מנה:

אלא כר"מ. כלומר אם נימא דמתני' לא אתיא אלא כר"מ דאמר מוכ"ע נמי כתובתה מאתים ודלא כרבנן:

לא חשו על דבר שאינו מצוי. דמוכ"ע לא שכיחא ולא תלינן בהא ומתני' ככ"ע אתייא:

חבית של בסורות. שעושין לה סימן לבשר שבתולה היתה כהאי דאמר בבבלי חבית של יין תרומה מעבירין לפניה לומר זו ראשית כתרומה ראשית:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף