קרבן העדה/יבמות/ח/ב

קרבן העדה יבמות ח ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' ונשתייר. ואם נשתייר מהעטרה למעלה לצד הגוף אפי' כחוט השערה כשר שאין גיד אלא מהעטרה ולמעלה לצד הגוף:

גמ' פצוע. אלו כתיב פצוע ולא כתיב דכא ה"א אפי' נפצע עינו או אחד משאר אבריו:

ת"ל שפכה:

שיהא הפצע סמוך למקום ששופך וכרות שפכה היינו הגיד ששופך ופצוע היינו הבצים:

אם פצוע שבצד שפכה. כלומר אף מכאן אין ראיה די"ל פצוע הוא העין וכרות שפכה היינו סמוך למקום ששופך והיינו החוטם:

ת"ל דכא. דבר שנידוך תמיד והן הביצים שמונחים בין עקיביו של אדם ונידוכים:

אין לך נמוך באדם וכו'. מפרש דכא לשון שפלות כמו דך נכלם:

ויאות. שפיר שמעינן דפצוע דכא הוא באותו מקום:

שבכולן. כל הכתובים בפ' שאסורין לבא בקהל כגון עמון ומואב מצרי ואדומי וממזר כתיב דורות עד דור עשירי ודור שלישי:

חוץ מזה. שאין כתיב בו דורות לפי שאינו מוליד:

ולא סוף דבר. ולאו דוקא נפצעו כמו פצע שהוא ע"י מכת חרב וסכין:

נימוקה. מחמת מכה והקטינה מאיליה:

אפי' חסרה. כל שהוא:

בכרם. שהיו יושבין שורות ככרם הנטוע שורות שורות:

והוא. כסריס חמה דתנן לקמן דכשר דלא אסרה תורה אלא פצוע ודך וכרות:

ה"ג הל' כר"י בן ריב"ב:

ולית. ואין אני יודע ממי שמעתי דהלכה כר' ישמעאל בנו של ריב"ב:

לא היה ר"י שמע. דבר זה מאדם קטן אלא מגברא רבא שמיע ליה ומנו רב הונא כדמסיק וראוי לסמוך עליו:

דו סבר. דהוא שמואל סובר כר"י בנו של ריב"ב ומכאן שמע ר' יוסי דהלכה כר"י:

ובלבד של ימין. תהא קיימת ושל שמאל חסרה אבל איפכא אף ר' ישמעאל מודה דפסול ויש גורסין ובלבד שנטילה כולה כשהיא שלימה אבל נפצעה אפי' אחת פסול דגרע מניטל:

אתא עובדא. מעשה בא לפני רבי אימי באשה ששאלה אם מותרת לבעל ביצה אחת א"ל אין בתי דאת מותרת להנשא לו כר"י בנו של ריב"ב אבל הוי יודע שאינו מוליד:

והוה ר"ז. משבח לר' אימי שהוא מסיק דבר על בוריו שהבין הא דאמר ר"י והוא סריס חמה כוונתו שאינו מוליד וכשר כסריס חמה:

בידי שמים. ע"י רעמים או ברד או ממעי אמו:

לא יבא ממזר לא יבא פצוע דכא. מדסמיך ליה קדריש א"נ בגז"ש דלא יבא יליף וכן נראה מדמייתי לא יבא ממזר תחלה אע"ג דכתיב בתורה בתר לא יבא פצוע דכא ללמד דלאו מסמוכים דריש אלא בגז"ש:

לא יבא פצוע דכא. סתמא כתיב משמע לעולם בכל ענין אסור:

עוד הוא יליף וכו'. אף מ"ד בידי שמים פסול יליף ליה מלא יבא ממזר:

ופריך וממזר בידי שמים הוא. בתמיה הלא ע"י שהזנו בני אדם בא פסולו:

ומשני יצירתו של ממזר בידי שמים הוא:

הוון בעי מימר. סברוהו למימר:

בידי שמים כשר. אתיא כר"י בנו של ריב"ב דסברי דאינו מכשיר אלא בידי שמים אבל בידי אדם מודה ר"י דפסול:

כולא דרבנן. הנך תרי ברייתות כרבנן אתיין ותרווייהו סברי בידי שמים כשר והא דתני בחדא בידי שמים פסול היינו דע"י שמים בא שנפצע ע"י אדם כגון שעלה לו חטטין בבציו וכשהוא מחכך נימס כיון שתחלתו ע"י חולי שהוא בידי שמים קורא לה הך תנא בידי שמים אבל רבי ישמעאל אפילו בידי אדם מכשיר:

בעטרה העליונה. כלפי ראשה לצד גופו נשתייר מלא החוט על פני רוב הקיפה אבל אם נחתך כלפי הגוף ונשתייר מלא החוט מן העטרה על פני היקף כל הגיד בצדה כלפי קרקע פסול:

בעטרה התחתונה. אפילו כלפי קרקע כשר ל"א בעטרה העליונה היינו כלפי קרקע ובעטרה התחתונה היינו כלפי הגוף:

כמרזב. שנחקק כסילון ויש לו דפנות משני צדדים והחקק באמצע כמין סינור:

כקולמוס. כחיתוך קולמוס שמתתכין את חודו באלכסון לכתוב בה:

כקולמוס הפוך. שהחוד הוא כלפי מטה:

ניקב בו נקב מבפנים. ברייתא היא ומפרש לה בסמוך:

מן העטרה ולפנים. כלפי הגוף פסול:

מפני שהוא שופך. שהזרע אינו נמשך מן הגוף בקילוח שמחמימות התאוה יוצא דרך הנקב ואינו יורה כחץ וקיי"ל זרע שאינו יורה כחץ בשעת יציאתו אינו מזריע:

אין בין. נקב של פצוע דכא דהיינו נקב בגיד או נקב בביצים אלא משום הלכות הרופאין כלומר לכך נקב בגיד כשר שיש לו רפואה ושבבצים אין לו רפואה:

כיצד הוא עושה. לרפאות פצוע דכא:

מביא נימולין. סכינים קטנים כמין איזמלין ומושך עור הגיד כדי שיסתום הנקב וקוצץ העור שנכפלה ל"א מביא נמלים חיים ומניח ראשן על הנקב וע"י נשיכתן נדבק ראשן בנקב וחותכין הראש הנדבק וכל זמן שראש הנמלה בלה בשרו עולה ומתתבר וכן עיקר וכעין רפואה זו אמרי בבבלי בסוגיין:

לא שנו. אמתני' קאי דתנן פצוע דכא מותר בגיורת וקאמר ריב"ל לא שנו אלא ישראל אבל כהן פצוע דכא לא בדא אינו בכלל הזה אלא בקדושתיה קאי ואסור בגיורת ומשוחררת:

תמן תנינן. קידושין פרק עשרה יוחסין:

ה"ג כל האסורין לבא בקהל מותרין לבא זה בזה. וה"פ ממזרי ושתוקי אע"ג שזה ודאי פסול וזה ספק אפ"ה מותר בו דכתיב בקהל יתירא ודרשינן בקהל ודאי לא יבא אבל בקהל ספק יבא:

ר"י אוסר. בסמוך מפרש טעמו:

כללא. כל דתנן במתני' אתי לרבויי פצוע דכא ישראל הואיל והוא אסור לבא בקהל מותר בממזרת:

בלבד פסול משפחה. הא דתנן שמותרין לבוא זה בזה דוקא הנך שאסורין לבוא בקהל מחמת פסול משפחה דאית בהו כגון ממזר ועמוני אבל פסולי גוף כגון פצוע דכא וכרות שפכה אסורין בממזרת ופליג אדר' ירמיה:

חיילי' דרבי יוסי. כחו וראייתו דר"י מהא דאר"ח וכו':

אבל פצוע דכא כהן. אסור בממזרת:

כמה דאת אמר תמן. כמו דאריב"ל כאן כיון שהוא ודאי כהן אע"פ שפסול בגופו בקדושתיה קאי ואסור בגיורת שהיא זונה אף הכא ישראל ודאי הוא בקדושתיה קאי ואסור בממזרת:

ע"ד דר"י. דאוסר גר בממזרת מיבעיא לן אם הוא אוסר אף ממזר בממזרת מי אמרי' טעמא דר"י משום דקהל גרים איקרי קהל ומותר בממזרת או דלמא טעמו שלא יתרבו ממזרים בישראל ואפי' בממזרת אסור:

כדי שיתכלו ממזרים מן העולם. שגם בניו ממזרים עד סוף כל הדורות דבממזר הולכין אחר הפגום כדתנן ס"פ האומר:

ודכוותה. מיבעיא לן לר"י דאוסר גר בממזרת משום דקסבר קהל גרים איקרי קהל מי אוסר גר עמוני בעמונית או לא:

על דרבנין. לר"י ולרשב"ל דאמרי בסמוך קסבר ר' יהודה ממזר אסור בממזרת:

נצרכה. בתמיה הא ודאי לדבריהם מותר בעמונית דאל"כ אתה אוסר גר עמוני מלישא אשה א"נ לדידהו קשיא וכי גר עמוני לא ישא אשה:

דאין יסבור ר"י גרין. אפילו בפסולין כגון גר עמוני נמי בכלל קהל ה' הוא נגד פסולין אחרים גר עמוני לא ישא אשה דבת ישראל ודאי אינו נושא שהיא קהל ה' אצלו וה"ה גיורת לר"י:

לישא. גיורת עמונית אינו יכול שהיא מותרת לבא בקהל והויא לה קהל ה' אצלו:

לישא מצרית אינו יכול. שהוא קהל ה' אצלה. אבל למ"ד גר מותר בממזרת שפיר מיבעיא לן דאיכא למימר גר עמוני ישא ממזרת:

משחררין לו שפחה. ונושאה ואסור בעמונית שהיא קהל ה' אצלו ואסור בממזרת כדי שיתכלו ממזרים מישראל והאשה אשר כשרה היא לו שפחה משוחררת דאינה בכלל קהל ה':

ודכוותה. מיבעיא לן אם גר מצרי מותר בגיורת מצרית דשניהם אסורים לבא בקהל ואין בהם איסור דלא יבא או דלמא כיון שהם בכלל האסורין לבא בקהל אוסר ר"י לישנא אחרינא מיבעיא ליה מי סובר ר"י כר"ש בסיפא דמתני' דאף במצרי נקבות מותרות מיד:

ואני משיאו לגיורת מצרית ראשונה. דקסבר הולד בתר האב שדינן ליה א"נ ס"ל כר"ש נקבות מצרית מותרות מיד:

אלא אף אתה השיא לבנך בת מצרית שנייה. דתנן הלך אחר הפסולים ונקבות מצרית אסורות עד ג' דורות:

כדי שיהיו ג' דורות. מן האב ומן האם ש"מ דמצרי מותר במצרית:

הלכה כר' לעזר. דמתני' פ' י' יוחסין דאמר ודאי בודאן מותרין וודאן בספיקן וספיקן בודאן וספיקן בספיקן אסור:

דברי חכמים. מ"ט דחכמים דפליגי אר' לעזר ומתירין ספק איסורא דאורייתא:

לא יבא ממזר בקהל ה'. מיותר ללמד בקהל ודאי הוא דלא יבא אבל בקהל ספק כגון שתוקי יבא:

תמן תנינן. לעיל פ' החולץ:

ספק וכו'. הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת ספק בן ט' והוולד מן הראשון שמת וספק אם הולד בן שבע והוא מן היבם:

יוציא מספק. והוולד כשר ממה נפשך:

וחייבין באשם תלוי. שמא בעל אשת אח שלא במקום מצוה:

תני הראשון. אם לא הוציא היבם את היבמה וילדה לו בנים הולד הנולד לו ראשון והוא הספק דתנן במתני' כשר להיות כה"ג. דממ"נ כשר הוא:

והשני. שנולד מהיבם והיבמה לאחר מכאן:

ממזר בספק. שאם היה הראשון בן המת הרי היבמה אסורה ליבם באיסור אשת אח שיש לו בנים שהוא בכרת והולד השני ודאי ממזר ואם היה הראשון בן היבם ולד השני כשר שהרי יבמתו היה:

אין ממזר בספק. דספק ממזר מותר לבא בקהל דדוקא ממזר ודאי הוא דבלא יבא אבל ספק יבא כדאמרינן בסמוך לרבנן:

מודה ראב"י בספק כותים ובספק חללים. דאסורין לבא בקהל וכ"ש דפסולים לכהונה דדוקא ממזר דרבייא קרא דאייתר לן חד קהל להתיר ספק ממזר אבל כותי וחללי לא:

ופריך כההוא דתנינן תמן. ריש פ"ד דקידושין:

עשרה יוחסין עלו מבבל. כהנים וכו' ממזרים שתוקי ואסופי וכותי מותרין לבא זה בזה ש"מ דספק ממזר מותר בודאי ממזרת ויש ממזר מספק:

ומשני ע"ד דראב"י שמנה יוחסין הן דשתוקי ואסופי מותרין לבא בקהל דספיקות הן:

ע"ד דר"ג ור"ל. דתנן פ"ק דכתובות ר"ג ור"ל אומרים נאמנת האשה לומר לכשר נבעלתי אין כאן אלא תשעה שתוקי כשר שהרי אמו נאמנת:

מתני'. רפ"י יוחסין דתנן גר מותר בממזרת דלא כר"י:

ארבע קהילות אינון. ארבע פעמיס כתיב קהל בפסולי יוחסין לא יבא ממזר בקהל ה' עד דור עשירי לא יבא לו בקהל לא יבא עמוני ומואבי בקהל לא יבא להם בקהל וה"מ למכתבינהו כולהו בחד קהל לא יבא ממזר ועמוני ומואבי בקהל ה' גם דור עשירי לא יבא להם עד עולם אלא ללמד ארבע קהלי נינהו ואי לא כתיב אלא חדא ה"א בקהל כהנים הוא דלא יבא:

קהל גרים. וכיון דגרי' קהל נקראו אף גר אסור בממזרת ודלא כמתני' מתיבין. מקשים על ר"י הא כתיב לא יבא פצוע דכא וכו' בקהל ה' הרי חמשה קהל הן:

ומשני פסולי גוף אינון. פצוע דכא וכרות שפכה הן פסולי גוף ולא קחשיב אלא קהל דכתיב בפסולי יוחסין:

ופריך והכתיב. גבי מצרי ואדומי בנים וכו' יבא להם בקהל ה' הרי פסולי יוחסין חמשה הוויין:

ומשני בעשה אינון. ולא קחשיב אלא הנך דכתיבי בלאוין:

שלשה קהלות הן. דפסולי יוחסין ארבע הן ולא קחשיב אלא הנך שהן בלא יבא לאפוקי קהל דמצרי ואדומי וחד לגופי' ותלתא לדרשא כהנים לוים וישראלים וקהל גרים לא איקרי קהל:

דלמה. מעשה בר"ה הגדול ור"י הנשיא יושבין ורץ ר' יוחנן ולחיש לר"ה באזנו פצוע דכא כהן מהו שישא בת גרים ויאכילנה בתרומה:

א"ל. ר"י הנשיא לר"ה מה אמר לך ר"י:

א"ל. ר"ה אמר דבר שגם ת"ח ובן ת"ח אינו יכול להשיב תשובה על בעייתו:

לא א"ל גיורת. לא שאל מהו שישא גיורת להאכילה בתרומה שגיורת עצמה כזונה היא אצלו דגיורת פסולה לכהונה וכזונה דמיא:

ולא. שאל על בת ישראל כשרה שודאי אינו מאכילה בתרומה שנעשית חללה בביאתו וחללה אסורה בתרומה:

לא א"ל. לא שאלני אלא על בת גרים אם מתחללת בביאתו או לא:

ופריך ובת גרים לאו כישראלית היא. בתמיה ופשיטא דמשויא לה חללה:

ומשני פתר לה כר"י וכו'. וקמיבעיא ליה אליבא דר"י מי אמרינן אע"ג דס"ל דבת גר זכר אסורה לכהן כבת חלל זכר מ"מ לאו זונה היא ואיהי נמי אינה מחוללת דהא בלא"ה אסורה לכהן או דלמא הא מיהת לכהן כשר אסורה אף לכהן פצוע דכא אסורה:

והוליד בת בת הבת מהו. אבתו לא קמיבעי' ליה דהא תנן במתני' בקידושין פ"י יוחסין בת חלל זכר פסולה לכהונה אלא אם נשא ישראל בת חלל זכר והוליד ממנה בת מיבעי' לן אם כשרה לכהן או לא:

חד אמר כשרה. דכתיב לא יטמא בעל בעמיו וכתיב לא יחלל זרעו בעמיו מה לענין טומאה זכרים ולא נקבות אף לענין פסול זכרים ולא נקבות מיהו מדכתיב זרעו ולא כתיב בנו שמעי' דנקבות פסולות וגז"ש אהני לבת בתו דכשרה וכן א"ר יוחנן שם בקידושין:

וחד אמר פסולה. דזרעו דמרבינן נקבות לפסול אפי' זרע זרעה משמע וגז"ש איצטרך לחללה מכנה כלומר ממכונה שהיא עצמה נעשית חללה ע"י ביאת איסור אבל מעיקרא היתה לה שעת הכושר אם נשאת לישראל בתה כשרה אבל בת חלל שלא היה לה שעת הכושר מעולם אף בתה פסולה לכהונה והיינו כדאמר רב שם:

ה"ג בת חלל זכר פסולה לעולם וחללה מכנה אינה פסולה משום מה את פוסלה וכ"ה בקידושין. וה"פ דהקשה למ"ד פסולה ממתני' דקידושין דתנן בת חלל זכר פסולה לכהונה משמע דוקא בתו אבל בת הבת כשרה לכהונה ושנייא ליה וחללה מכנה וכו' כלומר לא תידוק הא בת הבת כשרה אלא דוק מינה דוקא בת חלל עצמו שלא היה לה שעת הכושר פסולה אבל בת חללה ממכונה שנעשי' חללה ע"י ביאת איסורי כהונה וילדה אח"כ בת מישראל כשרה לפי שהיה לאמה שעת הכושר ומשום מה תהי' הבת פסולה הלא לא היה יצירתה בעבירה שחללה מותרת לישראל גם לאמה היה חזקת כשרות אבל בת בת חלל זכר שלא היה לאמה שעת הכושר אף בתה פסולה:

ה"ג מעשה במשפחה אחת בדרום:

ערער. לפסלה מכהונה:

פחות מבת ג' שנים ויום א'. וניסת לכהן ובני המשפחה בני בניה היו:

והכשירה. לאותה משפחה לכהונה:

כר"ש הכשירה. דאר"ש גיורת פחותה מבת ג' שנים ויום אחד כשרה לכהונה:

ד"ה היא. כדברי הכל הכשירה דאף רבנן דר"ש מודי' דמשפחה זו כשרה כדמסיק:

ה"ג כהדא דאר"ז וכו':

וולד בוגרת. כה"ג שנשא בוגרת והולידה בת כשרה לכהונה:

עשה היא. ואין חלל אלא מחייבי לאוין לא מחייבי עשה:

ה"ג ודכוותה כי אם בתולה מזרע בית ישראל ולא גיורת וכו' עשה היא. וה"פ מהאי קרא כי אם בתולה וכו' ממעטינן בקידושין פ"י יוחסין לכולהו תנאי דגיור' פסולה לכהונה שמעינן דכהן שנשא גיורת עובר בעשה הלכך בניה כשרים:

הרי דור שני של מצרי. שאינו אלא עשה דור שלישי דוקא אבל לא שני ולאו הבא מכלל עשה עשה ואפ"ה אם ניסת בניה חללים:

לא דומה. אינו דומה עשה השוה בכל ישראל כגון מצרית שנייה שאסורה גם לישראל חמיר איסורא הלכך אם ניסת לכהן בניה חללים א"נ בניה מישראל פסולות לכהונה משא"כ עשה שאינה נוהגת אלא בכהנים קיל ואין בניה חללים:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף