פני משה/יבמות/ח/ב

פני משה יבמות ח ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' ואם נשתייר בעטרה. שנחתך מהעטרה ואילך כשר שאין גיד אלא מהעטרה ולמעלה לצד הגוף. עטרה היא שורת בשר המקפת במקום המילה ובין שנכרת בגיד או בבצים ובין בחוטי הבצים כולן פסולין וה"מ בידי אדם אבל בידי שמים כשר ואם ניטל מחמת חולי לדעת הרמב"ם ז"ל מיקרי בידי שמים ולדעת רש"י והרא"ש ז"ל מיקרי בידי אדם ופסול וכדמפרשינן בגמ':

מותרין בגיורת. דלא איקרו קהל ובגמ' פליגי בה:

גמ' פצוע. אילו נאמר פצוע לבד:

שבצד שפכה. במקום ששותת:

שבא בין עקיביו. במקום נמוך כדמסיק אין לך נמוך כו':

ויאות. שפיר הוא דבאותו מקום הוא מדלא מנה כאן דורות ש"מ שאינו מוליד ובבבלי דף ע"ה מקשי עלה דדילמא איהו לחודיה הוא דאסור ואיפכא מסיק שם דילפינן פצוע דכא מכרות שפכה דודאי באותו מקום הוא דאינו שופך אלא ע"י כריתה:

ולא סוף דבר נפצעה. שהוא ממכת חרב או סכין:

אלא אפילו נימוקה. מחמת מכה:

אינו מוליד. אבל סריס חמה הוא וכשר:

לא הוה ר' יוסי שמע לה כו'. דודאי מאדם גדול שמע מכיון ששגור בפיו היה:

דסבר כרבי ישמעאל. וכרבי יוסי דפסק הלכתא כוותיה:

ובלבד שלימין. שהיו שתיהן שלימים ואפילו אותה שנטלה היתה שלימה כשנטלה דאלו נפצעה גרע טפי מנטלה. א"נ דגריס של ימין והיא הגירסא הנכונה לתוס' והרא"ש כלומר דצריך שיהא של ימין קיימת:

אתא עובדא. כהאי לפני רבי אימי באיש אחד שהיה בעל ביצה אחת ושאלה האשה אם מותרת לו:

אין ברתי. הן בתי דאת מותרת לו אבל תהא יודעת דלא מוליד הוא:

והוה ר"ז. משבח ליה לרבי אמי שהוא משי' הדבר על בוריו מפני שרמז לה בדבריו שתבין לפרוש ממנו ואע"פ דמותרת לו מן הדין:

בידי שמים כשר. וכשמואל שם:

מנן ליה. מנין לו לפסול אף בידי שמים:

לעולם. דסתמא כתיב ואף בידי שמים משמע:

עוד הוא יליף. דהאי מ"ד נמי יליף מממזר כדמסיק דיצירתו בידי שמי'.

וממזר בידי שמים. בתמיה:

הוון. היו רוצים בני הישיבה לומר דמאן דמכשר בידי שמים כרבי ישמעאל דאמר לעיל והוא סריס חמה דאלמא בידי שמים איירי:

כולה דרבנן. תרווייהו אליבא דרבנן ומאן דפסל אפילו בידי שמים ע"י חולי מיירי ולפיכך קרי לה בידי שמים אע"פ שהיא ניטלת ע"י אדם כדמפרש ואזיל:

הרי כו' מחכך או מסיית. כמו מחתך ומסת':

והרי הוא בידי אדם. ולפיכך פסול:

כמי שהוא בידי שמים. כלומר דלהכי קרי לה בידי שמים מפני שבאת לו ע"י חולי אבל פסול הוא דאין כשר בידי שמים אלא כשהוא לקוי ממעי אמו או ע"י רעמים וברד:

בעטרה העליונה. דצריך שישתייר מלא חוט לצד גופו אבל אם נחתכ' לצד גופו ונשתייר מלא החוט מן העטרה בצדה כלפי קרקע וזהו עטרה תחתונה פסול וכן קאמר בבלי שם:

בעטרה תחתונה. אפילו התחתונה:

תמן אמרי. בבבל:

העשויה כמרזב. שנחקק כסילון ויש לו דפנות מב הצדדין והחקק באמצע כמין צינור:

כקולמוס. כחיתוך קולמוס שמחתכין את חודו באלכסון וכמר זוטרא שם:

כקולמוס הפוך. מחודד לצד הגוף דשליט ביה אוירא:

מבפנים. כדמפרש ואזיל:

מן העטרה ולפנים. למעלה מן העטרה:

ניקב. מבפנים ה"ז פסול ומשום סיפא נקט לה:

שופך. שותת ואינו מוליד:

וזהו כו'. בבלי ע"ו:

אלא הלכות רופאין. שזה אפשר ברפואה:

תני כו'. וכן הוא ברייתא בספרי ופליג אדלעיל דקאמר בכרות שפכה חוזר להכשירו:

כיצד הוא עושה. לסתום הנקב:

מביא נימולין. נמלין:

ומנשכין וקוצץ. כדאמ' בבלי שם שפינן בתרבא ומייתי שומשנא ומנכתינן ליה הנמלה נושך ונדבק ראשו בנקב ופסקינן לרישי' להיות סתומה והבשר הולך ומתחבר:

לא שנו. מתני' דקתני פצוע דכא מותר בגיורת אלא דוקא ישראל:

לא בדא. לא כן הוא דאסור בגיורת דבקדושתיה קאי:

תמן תנינן. בעשרה יוחסין הלכה ג':

כללא. דהכל בכלל בין פסולי קהל בין פסולי גוף מותרין זה בזה ולפיכך פצוע דכא מותר בממזרת:

ורבי יוסי פליג דפסול משפחה. בלבד הוא דמותרין לבא זה בזה:

הא פסול גוף. עם פסול קהל:

לא בדא. לא כן הוא ופצוע דכא אסור בממזרת:

חייליה דרבי יוסי. סייעתי' של ר"י מן הא דאמר ריב"ל לעיל דפצוע דכא כהן אסור בגיור' אלמא בקדושתיה קאי:

כמה דאת אמר כו'. כמה שאנו אומרין דכהן ברור וגמור הוא לאסור בגיורת והכא נמי ישראל גמור הוא לאסור בממזרת:

ע"ד דרבי יודה כו'. בעיא היא לרבי יודה דאוסר פסולי קהל לבא זה בזה אם נימא לדידי' אפי ממזר אסור בממזרת:

נישמעינה כו'. ופשיט לה מן דתני רבי יעקב גבליא כו' בהדיא דלדברי ר"י ממזר אסור בממזרת:

כדי שיתכלו. שיכלו הממזרין ולא ירבו דהא אפשר שיטהרו כגון ממזר לישא שפחה וממזרת לעבד:

ודכוות'. סתמא דהש"ס קאמר לה דכן נמי עמוני לא ישא עמונית משום דעמונית מותרת לבא בקהל ועמוני אסור וכדמפרש ואזיל:

על דרבנן נצרכה. כלומר דלא אתיא אלא אליבא דרבנן דס"ל קהל גרים לא איקרי קהל ואם לא ישא עמונית עדיין יש לו תקנה בגיורת:

דאין יסבור ר' יודה. כלומר דאי לר' יודה דהוא סבר בעשרה יוחסין דף ע"ג דקהל גרים איקרי קהל:

גרים פסולין. כמו גרים גרידי דקהל ה' נמי הן איקרו וא"כ גר עמוני אין לו תקנה:

לישא עמונית. הא אמרת אינו יכול שהיא קהל ה' אצלו גרסינן שהרי היא מותרת בקהל:

לישא מצרית. נמי אינו יכול שהוא קהל ה' אצלה דהוא גר הוה. א"נ דמפרשינן דאין יסבור ר"י גרים פסולין כו' דאי אמרינן דסובר ר"י אפילו גרים פסולין קהל ה' הן ולאו קהל ממש דהא אסורין לבא בקהל אלא לו' דאסורין הן ג"כ בפסולי קהל כמו שאר הפסולין דאסורין לבא זה בזה אליבא דרבי יודה א"כ גר עמוני אין לו תקנה אלא ודאי דרבנן היא:

וקאמר רבי מתניה. דאפי' תימא ר' יודה דמשחרר לו שפחה כלומר דנושא שפחה ואם אח"כ משחררין אותה יש תקנה לולד כדאמרינן סוף פרק האומר גבי ממזר:

ודכוותה כו'. לשון בעיא היא אם לרבי יודה מצרי לא ישא מצרית דפסולי קהל הן:

נישמעינה. לזה מן הדא דתני כו':

אני גר מצרי. ראשון נשוי למצרית ראשונה:

ואני משיאו לגיור' מצרית. ראשונה דהי' סבור דבתרי' דידיה שדינן ליה ויהא בן בנו כשר דהוי שלישי:

לבת גיורת מצרית. דהיא שניה ואז בן בנו כשר. ובבלי ע"ח גריס דהוא אומר בעצמו אשיא לבני מצרית שניה ועל כל פנים שמע מיניה מזה דמצרי ראשון נושא למצרית ראשונה לרבי יודה דאמר הא:

הלכה כרבי לעזר דברי חכמים. כרבי אליעזר דאמר שם אליבא דחכמים דמתירין לבא זה בזה וקאמר רבי אלעזר דודאן בודאן מותר וודאן בספקן אסור והלכה כמותו:

ר' ירמיה כו'. דפליג דאפי' ודאן בספקן מותר דכתיב לא יבא ממזר בקהל בקהל ברור אסור אבל בספקן מותר ובבבלי עשרה יוחסין שם מסיק דמן התורה מותר אלא דרבנן אסרו משום מעלה עשו ביוחסין:

תמן תנינן. לעיל פרק החולץ סוף הלכה ב' גרסינן נמי להאי סוגיא ושם פירשתי:

מתני'. דקתני פצוע דכא מותר בגיור' דלא כר"י דאמר קהל גרים איקרי קהל:

דר' יודה כו'. טעמיה מפרש דסבר ד' קהל כתיבי לרבות קהל גרים נמי:

מתיבין לר"י והכתיב נמי לא יבא פצוע וגו'. ומ"ט לא חשיב האי קהל:

ומשני פסול גוף אינון. ולא קחשיב להו בהדי פסול משפחה:

בעשה אינון. ולא קחשיב להו בהדי אינך קהל דלאוין:

דרבנן אמרין. טעמייהו דרבנן ג' כו' דלא חשיבי אלא הני ג' קהלי דכתיב בהו לא יבא. וכל זה איתא נמי בעשרה יוחסין וע"ש במראה:

דלמה. מעשה היה רבי יהושע רבה כו' ורץ רבי יוחנן והלחיש באזן רבי יהושע רבה בעיא זו:

א"ל. רבי יודן נשיאה מאי אמר לך:

מילה דנגר כו' לא מפריק ליה. לא ידע לפרשה ואיני יודע כוונתו:

לא אמר כו'. דגיור' לא קא מיבעיא ליה שהיא אסורה מדלא אמר אלא בת גרים ש"מ דפשיטא ליה דאסור בגיורת שהיא כזונה ואסורה לכהן ואפי' הוא פצו' דכא דס"ל בקדושתיה קאי:

ולא בת ישראל. וזה נמי לא מיבעיא ליה בבת ישראל דודאי אסור שהיא כחללה אצלו כלומר דמתחללת בביאתו שהרי אסור לבא בקהל ואסור לקיימה:

לא אמר לי אלא בת גרים. ולפיכך אני תמה דלא אמר אלא בת גרים ומ"ש דבת גרים קא מיבעיא ליה יותר מבת ישראל:

ובת גרים לא כישראל היא. בתמיה דודאי אסור בה כבת ישראל ומ"ט נסתפק בזה:

ומשני הש"ס אליבא דרבי יוחנן דקא מיבעיא ליה דפתר לה כר' יודא דאמר בת גר זכר כבת חלל זכר. והיינו דס"ל דטעמא דר' יודא משום דכתיב מזרע ישראל עד שיהא אבי' מישראל כדדריש בעשרה יוחסין ולא דתהוי ממש כחללה אלא דוקא לינשא לכהונה וזהו לכהן ברור אבל זה דהוי פצוע דכא אפשר דמותר בה הואיל ולא הויא ממש כחללה ולפיכך קא מיבעיא לי' לר' יוחנן:

כהן שבא על גרושה והוליד בת. והויא חללה:

ובת בת. ואותה בת הולידה בת מישראל מהו שתהא כשרה לכהונה:

כשירה. דס"ל דדוקא בת חלל זכר פסולה לכהונה שנולדה מחלל זכר אבל לא זו שנולדה מחללה נקבה דבני ישראל מקוה טהרה לחללות כדאמרינן בעשרה יוחסין. וכן גרסינן להאי פלוגתא שם:

מתיב מ"ד כו' בת חלל זכר. רישא דמתני' דהתם נקט וקאמר דוקא דמחלל זכר נולדה אבל ישראל שבא על חללה קתני התם דכשירה לכהונה וכדאמרן והשתא מסיק להקושיא:

אינה חללה מכהונה. הא אינה נולדה מחלל כהן:

אינה מישראל. בתמי' הרי מישראל נולדה וכשירה היא כדקתני התם ומפני מה את פוסלה:

מעשה כו'. כל הסוגיא איתא נמי ביכורים פ' א' הלכה א' ולקמן בעשרה יוחסין:

ברודוס. ושם גריס בדרום:

והכשירה לכהונה. וכן הוא בבלי דף ס':

כר"ש הכשירה. דס"ל שם גיורת פחות' מבת ג' כשירה לכהונה:

ור' זעירא פליג דד"ה היא הכא. דאפי' לרבנן כשירה הולד שנולדה מהגיורת כדמפרש ואזיל:

ולד בוגרת כשר. מפני שבא מאיסורי עשה כדמסיק ולא מלאו:

ודכוותה. הכא דרשינן מעמיו יקח אשה ולא גיורת גרסי' ואיסור עשה הוא:

הרי שני למצרי. הנולד ממצרי ראשון ואיסור עשה הוא והולד אסור:

לא דומה כו'. דהתם עשה השוה בכל הוא ואנן בעשה דכהנים קאמרינן דולד עשה מותר:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף