קרבן העדה/יבמות/ח/ג

קרבן העדה יבמות ח ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתנ' אם הלכה. שמעת מרבך שהנקבות מותרות במצרי ואדומי מיד נקבל ממך:

ואם לדין. שאתה דן קל וחומר מעצמך יש תשובות להשיב ובגמרא מפרש לה:

לא כי. אפי' אם אני דן מעצמי אין לכם תשובה כדמפרש בגמרא ומ"מ הלכה אני אומר:

גמ' עמוני. כתיב ולא כתיב עמון ומואב אלא יו"ד יתירא לטפויי קאתי להתיר נקבות דעמון ומואב עמוני ולא עמונית:

ופריך ודכוותה. נדרוש מיו"ד יתירא דכתיב גבי אדומי ולא אדומית ומצרי ולא מצרית ויהיו נקבותיהם מותרות מיד:

ומשני כתיב על דבר וכו'. ואין דרכן של נשים לקדם:

ופריך היה להם לנשים לקדם. לקראת נשים:

ומשני כתיב אשר שכר וכו'. מי דרכו לשכור ולתת עצה אנשי' אבל לא נשים ש"מ דנקבו' מותרות:

כתיב ושחרים וכו'. מקרא הוא בד"ה וכל השמות שבד"ה ניתנו לדרוש:

שהיה משוחרר מן העוונות. שהיה צדיק וגבר על יצרו:

אלא שחש כנמר. שמיהר כנמר לבאר ההלכה שאשתו מותרת לו:

לא צורכא וכו'. לא ה"ל לקרא למימר הכי אלא ויולד מן בערא נשיו כדכתיב בקרא קמא:

אלא על ידיה וכו'. וה"ק ויולד דבר חדש מן אשתו שע"י נתחדשה ההלכה עמוני ולא עמונית וכו':

ישמעלי הי'. דאל"כ לא היה הכתוב מכנה אותו לגנאי:

ה"ג לבית דינו של ישי א"נ של יהושע והראשון נראה:

פנו אלי והושעו כל אפסי ארץ. אף אומות העולם יושעו:

ונתגייר ונתן לו. ישי את בתו אביגיל:

כישמעאל. שהם קלים וזרוזי מתנים:

או נהרוג או נהרג. דדמי' לבועל ארמית שקנאין פוגעין בו ואי הפך הבועל והרג הקנאי פטור:

או נקיים דברי רבי. היינו דברי ב"ד של שמואל הרמתי:

כל מי שעובר על הלכה זו. ופוסל עמונית מלבוא בקהל דינו כזקן ממרא שחייב מיתה:

אני אין לי אלא משנה. דהלכה למשה מסיני היא דנקבות עמונית ומואבית מותרין מיד ולא מיו"ד יתירא קדריש:

השבה משדי מואבי. השבו ה"ל למכתב שהרי גם נעמי שבה משם:

זו היא ששבה משדי מואב תחל'. שאז נתחדשה ההלכה עמוני ולא עמונית:

אחורי. ועוד ראיה אחרת שאז נתחדשה ההלכה:

ותעזבי אביך ואמך. ותלכי אל עם אשר לא ידעת מתמול שלשום וקרא יתיר' הוא אלא ה"ק אלו באת אלינו מתמול שלשום לא היינו מקבלין אותך שעדיין לא נתחדשה ההלכה:

עברת בידך תלת נהרין. כלומר באת מרחוק מבבל לא"י ועברת בכחך שלשה נהרות:

ואתברת. ובדית דברי כזב מלבך ששנית בברייתא בת גר עמוני כשרה ודקדקת מינה דבת גיורת עמונית פסולה וליתא אלא ל"ש דכתיב כי אם בתולה מעמיו והמ"ל עמיו אלא להביא בתולה הבאה משני עממין כגון גר עמוני שנשא בת ישראל או גיורת עמונית שניסת לישראל או לעמוני בתה כשרה:

לא צריכא. ר' יוחנן לאשמועינן דבת גר עמוני כשרה אלא כשהיתה אמה מישראל נשואה לעמוני דסד"א כשם שנתחללה אמה דהא נבעלה לפסול לה כך תהא בתה מחוללת קמ"ל דכשרה אבל בת גיורת עמונית שניסת לישראל או לגר עמוני שאין ביאתן בעבירה פשיטא. דכשרה:

כשרה אפי' לכה"ג. בת גר עמוני שאמה מישראל כשרה לכה"ג וכה"ג דנקט לאו דוקא דבאיסור גיורת אין חילוק בין הדיוט לכה"ג אלא כיון דהך קרא בכה"ג כתיב נקט כה"ג:

ה"ג מ"ט מעמיו. כי אם בתולה מעמיו והמ"ל עמיו אלא להביא בתולה הבאה משני עממין כגון גר עמוני שנשא בת ישראל וכולא קרא מעמיו מיותר דרשינן נמי דאפי' גר שהוא משני עממין כגון גר עמוני דדמי לשני עממין שזכרים אסורים ונקבות מותרות וכ"ה בבבלי בפרקין:

מטיפה פסולה. דביאתה בעבירה דבת ישראל אסורה בעמוני:

ותני כן. ותניא נמי הכי:

עממין זה בזה. שהתחתנו עמוני ומואבי ומצרי ואדומי זה בזה כגון שנשא מצרי עמונית הכל הולך אחר הזכר הלכך נקבות מותרות מיד ונקבותיהם מותרות לאחר ג' דורות דמשנתגיירו הכל הולך אחר הפגום וכרשב"ל דאמר בת גר עמוני פסולה:

מתניתא אמרה כן. מהך ברייתא שמעינן דעד שלא נתגיירו הכל הולך אחר הזכר:

ה"ג שבא על אחת מן הכנענים. אע"ג שהן בלא תחיה כל נשמה מותר לקנות הבן לעבד:

ת"ל אשר הולידו בארצכם. היינו בני שאר אומות הולידו מבנות ארצכם במקומות אחרים מבנות שאר האומות ובאו הבנים לגור כאן אצל אבות א"נ ה"ג ולא מן הנכרים אשר בארץ. דהכל הולך אחר הזכר:

היך עבידא. היכי דמי:

גר עבד עמוני. כלומר עמוני שנתגייר להיות עבד ונשא לשפחה מצרית:

ה"ג לאחר שלשה דורות נשתחרר. אם תאמר אף כשהן עבדים חשבינן להו דורות אע"ג דאין לעבד חייס דורות מיהת נינהו א"כ נקבות מותרות לאחר ג' דורות ממ"נ אי נשדינהו בתר האב נקבות מותרות מיד ואי נשדינהו בתר האם הרי ג' דורות כמצרית:

ה"ג עריות יוכיח הרי בת בנו ובת בתו הרי הן אסורין עד ג' דורות. שלא אסר בהן אלא ג' דורות בת בתו אסורה לו והוא בכלל ג' דורות ועשה בהן נקבות כזכרים בת בתו כבת בנו:

ר"א אמר רשב"ל. הקשה מאי השיבו רבנן עריות יוכיחו וכי משיבין מדבר שהוא ממזר שאם בא על בתו הולד ממזר הלכך זכרים ונקבות שוין באיסורן תאמר במצרי ואדומי שאינו אלא עשה דור שלישי יבא להם בקהל ה' ולא ראשון ושני ולאו הבא מכלל עשה עשה ואין הולד ממנו ממזר הלכך לא נעשה בו נקבות כזכרים:

משיבין דבר שהוא כרת. הבא על העריות חייב כרת ומצרי אינו אלא חייבי עשה ור' אבהו בא להוסיף על קושית רשב"ל:

לא כי הלכה אני אומר. ועוד מקרא מסייעני:

בנים. אשר יולדו להם דוקא בנים זכרים ולא נקבות:

ולא דרש. גז"ש עשירי עשירי בממזר נאמר עד דור עשירי לא יבא להם בקהל ולא נאמר עד עולם ובעמון ומואב כתיב גם דור עשירי וגו' עד עולם וכיון דלא יליף גז"ש א"כ עשירי שנאמר בממזר דוקא אבל דור אחד עשר שרי:

ה"ג ונקבות מותרות ר' שמואל וכו' וכ"ה בקידושין:

גז"ש במקום שכתוב. כל היכא דגמרינן מילתא ממילתא בגז"ש גמרינן כולא מילתא מינה כאלו נכתבה כל הפ' בדבר הלמוד וה"נ כיון דילפי' ממזר מעמון ומואב בגז"ש ה"ל כאלו כתיב עד עולם אף גבי ממזר ודומיא דעמון ומואב מה התם נקבות מותרות אף דור אחד עשר שבממזר נקבות מותרות:

ופריך מעתה אפי' מיד. יהיו נקבות מותרות בממזר דהא קאמרת כולא מילתא ילפי' מעמון ומואב:

ומשני ובלבד מעשירי ולמעלה. עד עשרה דורות דאיסורא בגופיה כתיב ליכא למגמר מעמוני דנקבות מותרות דהא ממזר מום זר משמע ואפי' נקבות אבל מעשירי ואילך דגמרי' איסורו בגז"ש אמרי' דיו דומיא דעמון דנקבות מותרות:

הביאו לי דור שלישי וכו'. כלומר דבר שאי אפשר הוא שיהיה דור שלישי בעולם שהקב"ה מסלקן מן העולם וכדמסיק:

אחת לששים. או לשבעים שנה:

ואייתינהו. ואתיא כי האי דאמר רבי לוי:

שלא לפרסם את החטאים. לכך לא קבע לחטאת מקום בפני עצמו לשחיטתו שלא יבינו הרואים שהוא חטאת ומתבייש שבעולה הבעלים עומדים על גבה גם סמוך לשחיטה סמיכה:

ה"ג לא מסתברא דלא וגם הוא חכם ויבא טוב. וה"פ אלא ה"ל למכתב ויבא טוב דחכמה להרע אינה אלא גנות ולאו חכמה היא:

ואת דברו לא הסיר. דכתיב וגם הוא חכם ויבא רע ואת דברו לא הסיר דריש דברו מלשון דבר ומגפה וה"ק והדבר לא הסיר מן העולם כדי לכלות על ידו בית מרעים והם הממזרים כדכתיב זרע מרעים:

ועל עזרת פועלי און. כלומר אותן הכשרים שמתו עמהם בדבר הם אותן שלא עשו הרע בעצמן אבל סייעו לדבר עבירה או שלא מיחו בהן א"נ כשרים מתו להיות לעזרת פועלי און שלא יתפרסם:

ה"ג פועלי און רב הונא וכו' וכ"ה בקידושין:

אין ממזר חי יותר משלשים יום. כדי שלא יטמעו בכשרים ובאינו מפורסם איירי כדמסיק:

ר"ז כשעלה לא"י שמע שאמרו זה ממזר וזו ממזרת:

א"ל מהו. זה לפ"ז ליתא לדר"ה דאמר ממזר לא חי ל' יום:

עמך הייתי. כשאמר ר"א בשם ר"ה אין ממזר וכו' וסיים בה אימתי בזמן וכו' והנך שבא"י מפורסמים היו לפיכך הם חיים:

אין הקב"ה נזקק. לבער הפסולים מישראל אלא שבט לוי הוא מטהר:

כאדם שהוא שותה בכוס נקי. כך הלוים שמשמשים לפניו צריך לטהרן אבל שאר שבטי ישראל מניחן כמות שהן:

בגין דאנן לוים נפסיד. רב הושעיא לוי היה ואמר למה יפסידו הלוים להוציא לעז עליהם לפרסים הממזרים שבהם:

אף לעתיד הקב"ה עושה. עם הלוים צדקה שאי אפשר שלא לצרפן אלא שאינו מגלה שהן ממזרים אלא יאמר עליהם שהן ישראלים וזה מפני כבודן של בני לוי וזהו הצדקה שעושה עם בני לוי שהם מגישי מנחה שלא יפרסם חטאיהן:

שנשתקע בה פסול. ולא נודע לרבים אין מדקדקין אחריה לגלותו:

מתני'. דסוף עדיות נמי דיקא:

בן ציון. אדם חשוב ואיש זרוע:

וריחקה. שהכריז עליה שהיא פסולה:

בשבוע. בשמיטה:

העבודה. לשון שבועה:

לפשחור בן אימר. היה כה"ג בימי ירמיה:

וכולם נשתקעו בכהונה. ול"ג גדולה:

נשתקעו. שהיו מחזיקים עצמן בכהנים לפי שאכלו תרומה והם לא אכלו אלא מפני שהיו עבדי כהן:

עיקר טירונייא שלהן. עיקר יחוסן של הכהנים תמצא במעיזים ומריבים שבהם שכן דרך הכהנים להיות עזים וקנטרנים כדכתיב ועמך כמריבי כהן:

י"ג עיירות נשתקעו. נתערבו בכותים בימי השמד ואמרו עיר ששמה מישן דאמרי' לעיל פ"ק שכל הדרים בה פסולין הן היא היתה אחת מי"ג עיירות אלו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף