קרבן העדה/גיטין/ו/ב

קרבן העדה גיטין ו ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' האשה שאמרה התקבל לי גיטי. והוא חזר ואמר קבלתי:

צריכה. להביא לפנינו שתי כיתי עדים:

שני'. שיאמרו בפנינו אמרה לו לקבלו:

ושנים שיאמרו בפנינו קבל וקרע. בשעת השמד שנו שגזרו על המצות והיו קורעים הגט מיד שלא יראה וצריך שיעידו שהיה נתינת הגט במקום שמדא:

ואפי' הן וכו'. שהשנים שאמרה בפניהם הם עצמם ראו שקבל הגט:

ואחד. שלישי שנעשה עד בזו ובזו מצטרף עמהם:

היא ואביה. או היא או אביה היא יש לה יד דהא גדולה היא ואביה נמי זכאי לקבלו:

אינה יכולה להתגרש. דכתיב ושלחה מביתו מי שמשלחה ואינה חוזרת יצאה זו שמשלחה וחוזרת לפי שאין בה דעת:

מתני' אם רצה הבעל לחזור. עד שלא הגיע הגט לידה:

גמ' ופריך הוא מודה. הרי הבעל נמי מודה שנתן לשליח הגט למה לי שני עדים הא בעד אחד ושליח נמי סגי:

ומשני תיפתר. תפרש למשנתינו שהיה השליח קרוב לבעל או להאשה ופסול להעיד להן הלכך אי אפשר לצרפו:

הדא אמרה. זאת אומרת שקרוב כשר להיות שליח לקבלת הגט במקום האשה:

כך מחלוקת בקידושין. מגירושין נשמע לקידושין לרבנן אם קידשה עצמה מקודשת ולר"י אינה מקודשת:

ה"ג הכל מודים בקידושין שאביה מקדשה ולא היא וכ"ה בקידושין. והיינו טעמא קידושין דבעינן דעתה והתורה זיכה כסף הקידושין לאביה וכיון דבעינן דעת המקנה הלכך אביה ולא היא אבל גירושין ישנו בע"כ סברי רבנן בין היא בין אביה דמה לנו לדעתו כי מקבל ליה איהו נמי בע"כ הוא:

מודה ר"ל בנישואין. דאף רבנן מודו דצריך דעת אביה לא הכל ממנה. לאו כל כמינה להפסיד מעשה ידיה לאביה דמשעת נשואין מעשה ידיה לבעלה אבל כשהיא ארוסה מעשה ידיה לאביה לכך באירוסין אין צריכין דעת אביה דאינה מפסידו כלום:

ע"ד דר"י. לסברת ר"י כשאביה קיים היא דמיא כמאן דלית לה דעת וכ"ש שאינה עושה שליח דמידי דליתא בנפשיה לא מצי למיעבד שליח:

מתני'. דריש פ"ב דקידושין דמייתי בסמוך קשיא לר"י:

והאשה מתקדשת בה ובשלוחה. האיש מקדש את בתו כשהיא נערה בו ובשלוחו קס"ד מדסיפא בנערה רישא נמי בנערה. ואפ"ה מתקדשת בה ובשלוחה וקשיא לר"י:

ומשני פתר לה. לרישא דאיירי בגדולה בבוגרת דאין לה לאביה רשות בה:

ופריך והתנינן. לקמן בפרקין:

אינו גט עד שיגיע הגט לידה. הא נערה הרי זה גט ש"מ דנערה עושה שליח וקשיא לר"י:

ומשני פתר לה ביתומה. קטנה שאין לה אב דיש לה יד:

ופריך והא תנינן. בסיפא אם אמר לו אביה וכו' ומדסיפא ביש לה אב רישא נמי ביש לה אב:

ומשני פתר לה לצדדין היא מתני'. מתני' לצדדין קתני וכדמסיק:

רישא ביתומה וסיפא בשיש לה אב. וחסורי מחסרא והכי קתני קטנה שאמרה וכו' אינו גט עד שיגיע גט לידה הא נערה ה"ז גט בד"א דקטנה לית לה שליחות בשאין לה אב אבל יש לה אב דשייך בה שליחות ע"פ אב אפי' היא נערה אם אמר אביה צא וקבל לבתי גיטה בין נערה בין קטנה ורוצה הבעל לחזור לא יחזור:

בו ובשלוחו. אבל בה ובשלוחו לא אלמא נערה שיש לה אב לא מקדשא עצמה וקס"ד מתני' דברי הכל היא:

פתר לה. למתני' דקידושין דאתיא כר"י דמתני' דאמר אפי' בגט אין שתי ידים זוכות כאחת כ"ש בקידושין:

ה"ג א"ר יוסי חד רב. אחד מרבנן יצא מבית המדרש ואמר שהסכימו כולם הלכה למעשה כר"י וסמכו עליו:

לא. שהיה אותו תלמיד ראוי לסמוך על דבריו שמדקדק בשמועתו שאינו משכח אלא שלא היה רחוק מבית המדרש למקום שאמר הלכה זו אלא כמן הים לעיר ששמה טיגני שהיא סמוכה לים מאוד ל"א לכך סמכו עליו דכיון דמקום קרוב הוא לא משקר כדאמרי' בעלמא הרוצה לשקר ירחיק עדותו אבל במקום קרוב חייש דלמא אתי איניש אחרינא ומכחישו:

בחצר ובארבע אמות פליגין. ר"י ור"ל ר"י אמ' קטנה יש לה חצר וד' אמות אם זרק גט לתוך חצרה או ברה"ר בד' אמות הסמוכים לה מגורשת דה"ל כאלו נתנו לתוך ידה דקסבר ר"י חצר משום ידה אתרבאי דכתיב ונתן בידה וידה רשותה משמע כדכתיב ויקח את כל ארצו מידו וכי היכי דאית לה יד דמשיודע' לשמור גיטה מגורשת דלא מיעט קרא אלא שוטה דמשלח' וחוזרת:

ר"ל אמ' אין לה חצר ואין לה ד' אמות. דחצר משום שליחות אתרבי וכי היכי דאין קטן עושה שליח דתנן שאין הקטן עושה שליח דכי כתיב שליחות בין בגיטין בין בפסח איש כתיב בענין אף חצר אין לו וה"ה ד' אמות אין לו:

בחצר פליגין. ר"י ור"ל אבל ד' אמות דתקנת חכמים היא דליקנו לגדול תקינו רבנן דליקנו אבל לא לקטן מי אר"י בפישוט ידים. מיבעיא ליה אם זרק הגט סמוך לה שיכולה ליטלו משם בפישוט ידיה מי אמרינן בכה"ג מודה ר"י דהוה גט כמי שנתן לידה או לא:

חצירו של שליח. זרק הגט לחצירו של השליח מי הוה כידו כי היכי דמהני אם זרק לתוך חצירה או דלמא דוקא לגבי דידה רביא קרא אבל לא לגבי שלוחה:

ניסת. והיא נערה וגירשה היא מקבלת גיטה ולא אביה דמשניסת אין לאביה רשות בה:

קטנה. ארוסה אביה מקבל את גיטה ולא היא אם יש לה אב:

ניסת בין היא בין אביה. דהא מתגרשת בעל כרחה:

אם יש בה דעת. אע"פ שהיא קטנה היא ולא אביה דמשניסת אין לאביה רשות בה:

איזו היא קטנה שהיא צריכה להתגרש. כלומר שהיא ראויה להתגרש:

והיא מוציאה לאחר זמן. ויודעת איזה מהן צריך שימור:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף