קרבן העדה/גיטין/ו/א

קרבן העדה גיטין ו א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' האומר התקבל. אם רצה. הבעל:

להחזיר יחזיר. דגט חוב הוא לה ואין חבין לאדם שלא מדעתו ליעשות לו שליח לחובתו:

לא יחזיר. כיון דאיהי שויתיה שליח הרי הוא כידה ונתגרשה מיד בקבלתו של זה:

לפיכך. כיון דאמרן אין יכול לחזור אין לו תקנה לחזור אא"כ א"ל הבעל לזה שעשתה אותו שליח לקבלה אי אפשי שתקבל לה להיות כידה אלא שליח שלי תהא להוליכו לידה:

אם רצה לחזור. כל זמן שלא הגיע הגט לידה:

יחזור. שאינה מתגרשת אלא מדעת המגרש והרי אמר לא יהא גט עד שיגיע הגט לידה:

אף האומרת טול לי גיטי. לשון קבלה הוא:

גמ' ופריך בכל אתר. בכל מקום אמרינן האומר התקבל כאומר זכה והכא במתניתין מוכח דהתקבל כהולך דאי כזכה הוא אמאי יכול לחזור:

ומשני שנייא היא. שאני הכא שזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לאדם אלא בפניו והכא חוב הוא לה שתצא מבעלה ואפי' אמר בפי' זכה בשבילה גט זה יכול לחזור:

הגע עצמך. אמור לנפשך אשה שצווחה שיגרשנה בעלה דזכות הוא לה אמאי יכול לחזור ומתניתין סתמא תנן ומשמע בכל ענין יכול לחזור:

ומשני אני אומר. אפילו הכי שמא חזרה בה ואינה רוצה להתגרש דאיתתא בכל דהו ניחא לה:

ופריך הא תנינן. לעיל ספ"ב האשה עצמה מביאה גיטה אמאי ניחוש שמא חזרה בה בדרך ובטלה לשליחותה:

ומשני תמן. התם היא עצמה התחייבה נפשה להיות שליח להולכה אמרינן מסתמא חפצה בגט אבל הכא שהבעל בא לחייבה לא סמכינן אדיבורא דידה אע"ג דצווחה מעיקרא:

אמרה. האשה לשלוחה הבא לי גיטי והלך השליח ואמר להבעל אשתך אמרה התקבל לי גיטי ונתנו לו סתם:

שהוא סבור וכו'. הבעל כי קיהיב ליה גיטא אדעתא דשליחות קבלה קיהיב ליה ותתגרש מיד בקבלת השליח ולאו אדעתא דהולכה דלא תתגרש עד שיבוא הגט לידה ואפשר אלו ידע דשליח להולכה הוא לא קיהיב ליה:

ה"ג התיב ר"ה בר חיי' והא תנינן האומר התקבל גט זה לאשתי או הולך גט זה לאשתי אם רצה להחזיר יחזיר הא משהגיע גט לידה מגורשת מעתה וכו' שהוא סבור שמגורשת וכו' וכ"ה בבבלי:

וה"פ מתני' משמע דוקא כשחוזר הוא דאינו גט הא אם אינו חוזר הוי גט אע"ג שהוא טועה וסובר דמתגרשה מיד כשהגט בא ליד השליח שהרי עשאו לשליח לקבלה ובאמת אינה מגורשת עד שיבא גט לידה דהבעל לאו בר שוויי שליח לקבלה הוא וקשיא לרב נחמן בר יעקב דלדידיה אפי' משהגיע הגט לידה לא תהא מגורשת:

ה"ג ביודע הלכה לומ' התקבל כהולך ולא כזכה. וה"פ משני מתני' בשהבעל ת"ח ויודע שאין הבעל יכול לעשות שליח לקבלה והתקבל הוא כאומר הולך אבל כשהבעל טועה וסומך אדברי השליח שעשאתו שליח לקבלה אינו גט:

ופריך והתנינן. לקמן בפרקין:

אינו גט עד שיגיע גט לידה. שאין קטן עושה שליח ולא הוי שלוחא דידה אלא שלוחא דידיה ולרב נחמן אפי' הגיע גט לידה לא ליהוי גיטא דהא לאו שליח להולכה שוייה וה"ל טעות:

ומשני ביודע. הבעל שאין קטן עושה שליח ואין זה שליח לקבלה וגמר ונתן להיות שלוחו להולכה:

אין האשה וכו'. דמסברא קפיד הבעל על כך דקסבר קלותי בעיניה שאינה מקבלת הגט ממני בעצמה אבל אם עשאה שליח לקבל הגט מיד הבעל אין כאן חששא דהא ידע ולא קפיד א"נ קסבר רב דאיכא למגזר משום חצרה הבא לאחר מכאן שמא יתן הבעל גיטה בחצר שאינו שלה בשעת נתינת הגט ואח"כ נפל לה אותו חצר בירושה ולא הוי גיטא דבעינן שיהא בשעת נתינה שלה דכתי' ונתן בידה או בחצרה דאיתרבאי מידה ואם נאמר שהאשה עושה שליח לקבל גיטה מיד השליח בעלה אפי' אם קדם הבעל ומסרו לשליח להולכה ואח"כ עשאה היא שליח לקבלה יאמרו אף זה הוי גט דחצר הוי שליח הבעל וכשירשה היא החצר נעשה שלוחה לקבלה:

ולעתה בתרי'. וגרסה אחריו הדא שמעתתא ארבעים פעמים דלא ישכחנה:

ה"ג עד כדון בשאמרה לו הבא לי ואמר לו התקבל לי וכו'. וה"פ עד כאן לא שמעינן מדרנב"י אלא בשאמרה היא שיהא שליח להולכ' והוא אמר להבעל שעשאו שליח לקבלה הוא דאינו גט אפי' משהגיע לידה דכיון דאין הבעל עושה שליח לקבלה אינו שליח כלל אבל בשאמרה לשליח תהא שליח לקבלה והוא אמר להבעל שעשאו שליח הולכה הויא גיטה משהגיע גט לידה דלא יהא אלא שליח הבעל או דלמא כיון דאדיבורא דשליח קסמוך והוא שני בדיבוריה בטל השליחות:

אשכח תני. מצא ברייתא דתני בה בין שאמרה היא הבא לי ואמר לו השליח שאמרה התקבל לי או שאמרה היא התקבל לי ואמר הוא שאמרה הבא לי לעולם משהגיע גט לידה ה"ז גט ואם עד שלא הגיע הגט לידה אם רצה להחזיר יחזיר וה"ג אם רצה לחזור יחזור:

והא תנינן וכו'. אהא דאמר ר"ה בשם רב אין האשה עושה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה פריך דבברייתא תניא דעושה שליח:

ת"ל ונתן ונתן. תרי זימני כתיב ונתן בידה בפרשה לרבות דאפי' משלוחו לשלוחה הוי גט:

מה תני. כלו' מאן תני במתני' אי אפשי וקאמר ר' היא וכדמסיק:

ה"ג אמרה התקבל לי והלך ואמר אשתך אמרה התקבל לי והוא אמר הוליכו לה ונתנו לה זכה לה והתקבל לה אם רצה לחזור לא יחזיר ר' נתן אומר הוליכו לה ונתנו לה אם רצה לחזור יחזור זכה והתקבל לה אם רצה לחזור לא יחזור ר' אומר בכולן לא יחזור עד שיאמר אי אפשי שתקבל אלא שתוליכו לה וכ"ה בבבלי ופ"ד דמ"ש ובתוספתא. וה"פ ת"ק היינו ר' וקאמר אם אמר הבעל להשליח בא' מארבע לשונות אלו אינו יכול לחזור:

ה"ג וקשיא על דר' הולך מן דיבורא ואם רצה לחזור לא יחזור קסבר הש"ס דבין בהולך ובין בהילך פליגי ר' ור' נתן וקשיא מ"ט דר' בהולך הא איכא למימר דעקר שליחותה ורוצה הוא שיהא שליח להולכה ולמה קאמר ר' דלא יחזור ולר' נתן קשיא מ"ט בהילך הא ודאי משמע הילך במה שאמרה היא ולמה קאמר ר"נ דיחזור:

נעשה שלוחו ושלוחה. דהיא עשאתו לשליח לקבלה והוא עשאו לשליח להולכה דא"ל הולך ר' סובר אשה עושה שליח לקבל גיטה משלוחו של בעלה הלכך לא יחזיר ומכי מטי גיטא ליד השליח מגורשת ור' נתן סובר אין אשה עושה שליח לקבל גיטה משלוחו של בעלה ואינו אלא שליח להולכה הלכך בטל שליחותו את שליחותה ואינה מגורשת עד דמטי גיטה לידה:

מגורשת ואינה מגורשת. דמספקא לן הלכתא כמאן כר' או כר' נתן הלכך צריכא גט שני ואם מת חולצת ולא מתייבמת:

ואתיין. מי נימא ר' ור' נתן פליגי בפלוגתא דר' יוסי ור' יהודא:

דתנינן תמן. פ"ד דמעשר שני:

גיטה וקידושיה. או גיטה או קידושיה:

ולא פי'. בשעת נתינה שנותן לה גיטה או כסף קידושיה:

דיו. כיון שכבר הזכיר הענין ההוא מעיקרא:

ואתיא דר' כר' יוסי. דסובר ר' מדא"ל השליח מעיקרא שהוא שליח לקבלה מסתמא אדעתא דליהוי שליח לקבלה נתנו לו והא דא"ל הולך היינו הילך כדקאמרה איהי דאי עקר לדיבורא דשליח הוה ליה לפרש ולומר אי איפשי דתיהוי שליח לקבלה אלא הולך ור' נתן כר' יהודה דלא סמכינן אמאי דאמרי מעיקרא אלא על מה שאומר בשעת נתינה וכיון דבשעת נתינה אומר הולך לשליח להולכ' שווייה הלכך אם רצה לחזור יחזור:

א"ל ואת מה בידך. כיון דמספקא לן אי הני תנאי כהני תנאי ש"מ דאית לך למימר דאפשר דלא פליגי ר' ור' נתן בפלוגתא דר"י ור"י ומה יש בידך דמספקא לך. ה"ג מה פליגין כשהפליגו עצמן לעניינות אחרים וכו' וכ"ה במעשר שני. וה"פ כי פליגי ר"י ור"י דוקא כשפסקו מלדבר בענין גיטין וקידושין עסקו בעניינים אחרים ואח"כ נתן לה סתם אבל אם בשעוסקין בענין גיטין וקידושין נתן לה סתם אף ר' יהודה מודה דדיו בכך והשתא מספקא לי אי איירי ר' ור' נתן נמי בשאין עסוקין באותו ענין או אפי' בעסוקין באותו ענין נמי פליג ר' נתן וקסבר דלשון הולך לעולם עקירה הוא דהולך לא משמע לשון זכה:

אף לענין מתנה כן. מיבעיא ליה האומר לשלוחו צא וקבל בשבילי מתנה מפלוני ואמר הנותן לשליח הולך מתנה לפלוני מי אמרי' דפליגי ר' ור' נתן אם יכול לחזור בו או דלמא מודה ר' דיכול לחזור שאין אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו:

א"ל. התם התורה זכתה האשה לקבל גיטה ובלא"ה אינה מתגרשת לפיכך יכולה לעשות שליח לקבלה שמקבלת דבר שהוא שלה אבל מתנה שהוא דבר שאינו שלו עד לאחר שיקבל ודאי שאין ממש בשליחותו:

ועוד מן הדא. שמעינן דמתנה אינו כגט ויכול לחזור בו לכ"ע:

וביקש לחזור חוזר בו. ואין בו משום מחוסר אמנה במתנה מרובה הלכך אע"פ שא"ל ליתן אינו יכול לעשות שליח דפטומי מילי בעלמא הוא:

והן הוא הין צדק. בתמי' וכי זהו הן צדק שהזהירה התורה עליו שיהא הן שלך צדק שלא לשנות דיבורו:

בשעה שאמרו. ליתן היה פיו ולבו שוין ליתן והיה הן צדק אלא עכשיו נשתני' דעתו וחוזר בו:

ה"ג א"ל הולך גט אשתי גט בתך גט אחותך והלך ונתנו לה אינו גט תבעו השליח וא"ל תן גט לאשתך וא"ל הילך גט אשתי גט בתך גט אחותך והלך ונתנו לה ה"ז כשר וכ"ה בתוספתא. וה"פ כיון דמעצמו אמר הילך גט אשתי ולא אמר לאשתי ודאי לפקדון נתנו לו הלכך אינו גט אבל משתבעו השליח ליתן גט אע"ג דלא אמר לאשתי מסתמא לאשתו קאמר וכשר:

ה"ג אבל חכמים אומרים כאומר יהא לי בידך. אפי' תבעו השליח דכל דלא אמר לאשתי לשון פקדון משמע:

ה"ג הלכה כרשב"ג. ואמשנתינו קאי:

והוא שאמרה לו היא טול לי. או יהא לי בידך אבל אם אמר הבעל טול לי או יהא לי בידך לשון פקדון הוא:

ה"ג אמרה ליה יהא בידך אתא עובדא קמיה דרב אמר אם רצה לחזור יחזור וכ"ה גיר' הרשב"א וכ"מ בסמוך:

מה ופליג. בתמיה וכי פליג רב אכללא דכל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו גם ר"ח קאמר דהלכה כרשב"ג:

שנייא היא. שאני האומר יהא בידך מאומר יהא לי בידך דיהא בידך לאו לשון קבלה הוא:

אני יודע. המעשה מתחלה ועד סוף איך נהיתה:

מחלפא שיטתי' דרב. קשיא דרב אדרב:

אני אומר. מעשה דרב איירי בשידע הבעל דעשאתו שליח לקבל גיטה משליח בעלה ושתק ש"מ דלא קפיד אבל בסתם אמרינן דקפיד והגט פסול:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף