מראה הפנים/גיטין/ו/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
שיירי קרבן
פני משה
מראה הפנים
רידב"ז
תוספות הרי"ד
עמודי ירושלים




מראה הפנים TriangleArrow-Left.png גיטין TriangleArrow-Left.png ו TriangleArrow-Left.png ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הדא אמרה שהקרוב נעשה שליח. כן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ו הל' ז' ילמדו הפוסקים מכאן דה"ה כשהשליח פסול כגון שפסול בעבירה מד"ס או אפי' מן התורה כשנתקיים הגט בחותמיו דאז כשר להבא' הגט אבל אינו יכול להעיד על הקבלה אבל אם הוא כשר מצטרף עם עד אחד. והרמב"ם שם פוסל להבאת הגט אפילו נתקיים בחותמיו אם הוא פסול מן התורה וכבר חלקו עליו כל הפוסקים:

הכל מודים בקידושין שאביה מקדשה ולא היא. הכי פליגי בבבלי קידושין דף מ"ג ומסיק התם נמי כרבי יוחנן דבקידושין דוקא אביה ולא היא. ובגיטין היא או אביה מקבלין הגט אבל היא אינה יכולה לעשות שליח לקבלה כשיש לה אב כדפשיט התם רב נחמן לרבא וכדקאמר הכא אליבא דרבי יוחנן. ודוקא נערה אבל קטנה מאורסה אינה מקבלת גיטה כדפי' רש"י ז"ל הכא ולא כמו שפירש בקידושין שם דה"ה קטנה והתוס' שם הכריחו כפי' רש"י התם מדמקשי רבא לרב נחמן ממתני' קטנה שאמרה התקבל לי גיטי כו' הא נערה ה"ז גט ש"מ דנערה עושה שליח לקבלה ומשני ליה בשאין לה אב והשתא למאי דס"ד דמיירי ביש לה אב וקתני מיהת כשהגיע גט לידה מגורשת. והרשב"א ז"ל בקידושין כתב בשם הראב"ד לדחות האי הוכח' וכן הר"ן כאן בשם הרמב"ן ז"ל דלרבא דהוי ס"ל דנערה עושה שליח הוי ס"ד דיד אביה יד יתירה הוא דזכי לה רחמנא ולטעמי' אפשר דאפי' קטנה נמי מקבלת גיטה בחיי אביה למאי דסלקא דעתי' לאוקמי מתני' בשיש לה אב אבל כיון דקי"ל כרב נחמן דאין נערה עושה שליח והא דמקבלת גיטה בחיי אביה לפי שירד' התורה לסוף דעתו של אב שאין לו קפידא בגירושין שישנ' בע"כ וכשליח דאב הויא ומעתה קטנה שאינה בתורת שליחות ואין לה יד בשל אחרים כלל אביה מקבל גיט' ולא היא כפשטא דמתני' דנערה תנן ולא קטנה ע"כ וכן דעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' גירושין הלכה י"ח וכדמוכח מהכא דקאמר לקמן קטנה אביה ולא היא ניסת כו' ובמאורסה לא מחלק בין יש בה דעת בין אין בה דעת לעולם אביה ולא היא. ואיכא למידק למאי דקאמר הכא דרבי יוחנן ור"ל פליגי נמי בנערה אם עושה שליח לקבל' או לאו כדקאמר על דעתי' כו' דתלי הא בפלוגתייהו אליבא דרבנן א"כ מאי בעי רבא התם אם נער' עושה שליח לקבלה לבתר דמסיק לה כר' יוחנן וי"ל דהכא דתלי האי דינא בפלוגתייהו הוא כדטעמא דאמר התם לבסוף משום דגירושין בע"כ הוא וא"כ מה לנו לדעתו כי מקבל ליה איהו נמי על כרחיה הוא אבל קידושין דמדעתה אביה ולא היא וא"כ גבי שליח קבל' שהיא עושה מעצמה ומדעתה איכא לדמויי טפי לקידושין דאביה ולא היא משום דלא אלימא לשוויה שליח אבל רבא דבעי התם ס"ל כטעמא דס"ד התם מעיקרא דהא דמחלקינן בין גירושין לקידושין משום דבגירושין מכנסת עצמה לרשות אביה ומסתמא ניחא ליה לאביה וא"כ אפשר נמי דיכולה לעשות שליח לקבלה מהאי טעמא ואע"ג דהתם מקשי עלה והרי מאמר דמפקעת עצמה כו' ומשום הכי קאמר לטעמא דגירושין בע"כ כו' מ"מ אפשר לומר למאי דמוקי התם לקמיה במאמר דבע"כ מכח קושיא והרי מאמר דמדעתה כו' מעתה איכא למימר נמי טעמא דמעיקרא דשאני קידושין דמפקעת עצמה ולא קשה ממאמר דהתם בע"כ מיירי והוי כגירושין לענין דאין צריך דעת האב דהא בע"כ הוא כדפרישית אבל לעולם היכא דמכנסת עצמה לרשות אביה יש לומר דאפי' שליח יכולה לעשות והיינו דבעי רבא. ובהכי ניחא לי ליישב דברי הרי"ף ז"ל דכתב כאן טעמא דמחלקינן בין גירושין לקידושין לפי שהתורה זכתה שבח נעורים לאב וזהו כטעמא דס"ד מעיקרא דאינה יכולה להפקיע עצמה בקידושין שלא מדעת האב והא משמע מסוגיא דהתם דלא קאי האי טעמא אלא ע"כ כדאמרן:

אלא דהות מן ימא לטיגני. פי' רש"י ז"ל שם לא היתה לו שהות שכחה בנתיים כמו השולה דגים מן הים והמחבת נתונה על האור לתתן בתוכה בשמן לטגנן. ומהכא משמע כפי' ר"ח שם בתוס' כדפרישית בפניה דהא קאמר לא הוה צריכא מיסמוך עליו:

יש לה חצר ויש לה ד' אמות. פלוגתייהו נמי בבבלי שנים אוחזין דף ט' ומסיק התם דבגט כ"ע לא פליגי דיש לה חצר וד' אמות כל היכא דיש לה יד דחצר משום ידה איתרבאי כי פליגי לענין מציאה ומסקנא דקטנה דוקא יש לה חצר אבל בקטן לא דלא אשכחן דרבי ביה חצר וכאב"א מר אמר בקטן ומר אמר בקטנה ולא פליגי וכפי' הב' דרש"י ז"ל שם:

חצירו של שליח מהו שתיעשה כידו. כתב הטור סי' ק"מ האשה עושה שליח לקבלה והיא מגורשת בקבלתו מיד כשיגיע הגט לידו ובהא מספקא לן אם דינן כדין האשה לכל דבר לענין שאם זרק לחצירו או לתוך ד' אמותיו שתהי' מגורשת ומסתברא שדינו כדין האשה לכל דבר ע"כ וכתב הב"י לא ידענא מהיכא הוי ס"ד ליפלוגי בינייהו ע"כ ואשתמיטתיה הבעיא דהכא אלא דקשה מפני מה הכריע הטור לקול' ובעיא דלא איפשיטא היא הכא ואפשר מפני שלא הוזכר בתלמודא דילן ומ"מ צ"ע דהרי אנו רואין בהרב' מקומות שפסק לחומרא הואיל ובעיא דלא איפשיטא בהאי תלמודא היא:

ניסית בין היא בין אביה. משמע דבשאין בה דעת היא ואביה שוין אבל מסוגית הבבלי בדף ס"ה משמע דאין בה דעת אביה ולא היא וכמסקנת רוב הפוסקים ויש לפרש ה"נ כן כדפרישית בפנים:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף