תוספות הרי"ד/גיטין/ו/ב

תוספות הרי"ד גיטין ו ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הוא מודה יצטרף השליח תיפתר שהי' קרוב הדא אמרה שהקרוב נעשה שליח ע"כ. מכאן יש להבין מקור הרמב"ם ז"ל דתמהו עליו כל הראשונים ז"ל הראב"ד ז"ל והרא"ש ז"ל והר"נ ז"ל על הא דפסק בפ"א מה' גירושין ה"ז וז"ל ז"ל אבל הנשים והקרובים כשירין ואפילו הפסולין מד"ס בעבירה כשירין לשליחות הגט. אבל הפסולין בעבירה מדברי תורה פסולין להבאת גט ואם הביאו הר"ז פסול בד"א כשנתקיים הגט בחותמיו אבל אם לא נסמך בו אלא על דברי פסול בעבירה מן התורה אינו גט עכ"ל ז"ל וכתב הראב"ד ז"ל על האי בבא ואם נתקיים בחותמיו. וז"ל ז"ל לא ידעתי מאין הוציא זה ועבד ונכרי היא דקפסיל בגמ' לפי שאינו בתורת גיטין וקידושין. אבל מי שחילל שבת או בא על א"א למה יהי' פסול להבאת גט והלא הוא ישראל גמור לכל דבר עכ"ל ז"ל וכן הרא"ש ז"ל והרשב"א ז"ל והר"נ ז"ל כולם חולקין עליו בזה. ונראה לפענ"ד שדינו של הרמב"ם ז"ל הוא מיוסד וממקור נאמן יהלך. ומקורו הוא מהאי ירושלמי. ולכאורה יש לדקדק בלשון הרמב"ם ז"ל דבה"ו וה"ז בבבא ראשונה נקט לשון שליחות הגט דהיא בין בקבלה ובין בהולכה ואילו בפסולין בעבירה מד"ת כתב דפסולין להבאת הגט וקשה למה לא קאמר כמו ברישא דפסולין לשליחות גט כמו דכתב ברישא בפסולין בעבירה מד"ס כשירין לשליחות גט. והכ"נ הל"ל דפסולין לשליחות גט ולמה שינה וקאמר להבאת גט. אבל ע"י הירושלמי הזה היא מקור נאמן להלכה זו דהא חזינן דהירושלמי מוכיח דהדא אמרה שהקרוב נעשה שליח ולכאורה למה צריך הוכחה לזה ומהכ"ת נימא דקרוב לא יהי' שליח דהא קרוב היינו פסול רק לעדות אבל מהכ"ת נימא דפסול לשליחות וכי העושה שליח לקרוב לתרום תרומה אינו נעשה שליח בתמי' וכתמיהת הראב"ד ז"ל על הפסולין וע"כ הענין דקרוב בשליחות הגט צריך תלמוד. והוא ע"פ מה דגרסינן בירושלמי ר"פ השולח עשה שליח להוליך גט צריך לתנו בפני שנים ואין השליח עולה משום שנים ונחלקו הרא"ש ז"ל והטור ז"ל. הרא"ש ז"ל ס"ל דאף משום אחד אינו עולה משום דנעשה במקום הבע"ד. אבל הטור ז"ל בסי' קמ"א חלק עליו וס"ל ז"ל דעולה משום אחד ומביא ראי' מהרמב"ם ז"ל דס"ל דעולה משום אחד ולא בעינן רק ע"א לצרף עמו. ואיתא במכלתין דף ה' ע"ב אלא הכא בהא קמיפליגי דמ"ס כיון דהאשה כשירה להביא את הגט זמנין דמייתי לה איתתא וסמכי עלה. ומ"ס אשה מידע ידעי. וכ' התוס' ז"ל. וה"ה דהמ"ל דמייתי לה קרוב עכ"ל ז"ל פי' דבקרוב איכא נמי הך פלוגתא דמ"ס דילמא מייתי לה קרוב וסמכי עלה. ומ"ס קרוב מידע ידעי. דהא בקרוב קי"ל ג"כ דמידע ידעי. כדאיתא בדף פ"א ע"ב גזלן נמי אתי למימר תשובה עבד קרוב מאי אכ"ל כו"ע ידעי דקרוב היא ע"כ עיי"ש לענין אי סמכי עליו. ועפ"ז מובן מאוד פי' הירושלמי ופסק הרמב"ם ז"ל דהנה יש מקום לומר יד קרוב אינו כשר להיות שליח משום דאימתי קרוב נעשה שליח הנ"מ בתרומה וכדומה דאין צריך לזה המעשה ותורם בינו לבין עצמו וכן כל הדברים דא"צ עדים כגון ששלחו לקנות לו מקח דא"צ בקנין עדים דהקנין מתקיים בינו לבין עצמו בשאין הכחשה וא"צ עדים רק לענין נאמנות אם הבע"ד מכחיש אבל בשאינו מכחיש א"צ עדים ומהני הקנין בינו לבינו עיי' בתוס' ז"ל במס' ב"ב דף מ' עיי"ש ד"ה קנין בפני שנים. משא"כ דבעינן במעשה נתינת הגט ע"מ ולא לאמת הדבר אלא לקיים הדבר א"כ באם הי' מצטרף השליח וע"א הי' קרוב ג"כ פסול דילמא מייתי לה קרוב וסמכי עלה. אבל אי בעינן שנים לבד מהשליח. אז קרוב ג"כ כשר למ"ד בדף ה' ע"ב דלא אמרינן אשה וקרוב מידע ידעי וע"כ בעינן שם תלתא לבר משליח.. והכ"נ דבעינן ב' עד"מ לבר משליח בשליח לקבלה הי' קרוב ג"כ כשר. אבל אם לא בעינן רק ע"א להצטרף עם השליח לקבלה אז הי' קרוב פסול או דנימא להיפוך מדקרוב כשר לשליחות לקבלה ג"כ. ע"כ דבעינן ב' ע"מ לבר משליח לקבלה משום דילמא דמייתי לה קרוב וסמכי עלה. וע"כ כי פריך בירושלמי הוא מודה יצטרף השליח ולא משני דאין הכ"נ דהשליח עולה משום שנים מצטרפין ע"א עמו ואי הי' משני כן הי' הא"מ דלפ"ז קרוב פסול לשליחות לקבלה דזמנין דמייתי קרוב וסמכי עלה ולא מצינו קרוב כשר בשליחות רק להולכה ולא לקבלה. אבל מדמשני תיפתר דמייתי קרוב ולעולם מצטרפין ע"א להשליח ורק כשמייתי קרוב בעינן ב' אחריתי ע"כ דמוכח כמ"ד בדף ה' דקרוב מידע ידעי ולא סמכי עלה. וא"כ לפ"ז מסיק הדא אמרה שהקרוב נעשה שליח. וא"כ ממילא לפי מה דקי"ל בדף פ"א ע"ב הנ"ל. ודווקא קרוב מידעי ידעי אבל פסול לא ידעי ואתא למסמך עליה. ממילא לשיטת הרמב"ם ז"ל דפסק דשליח הולכה וקבלה עולה משום אחד ולא צריכין לשנים והשליח מצטרף לע"א. ממילא מוכח דפסול בעבירה פסול לשליחת הגט כיון דצריך ליתן בפני ע"מ ודי בע"א דע"מ והוא יצטרף עמו ממילא פסול לעדות פסול לשליחות הגט. א"כ לפ"ז בנה הרמב"ם ז"ל יסודותיו על סוגיות מפורשת דף ה' ע"ב מחלוקת האמוראים זמנין דמייתי איתתא וסמכי עלה וכו"ע ס"ל כן רק המ"ד דפליג היא משום דס"ל דאשה וקרוב מידעי ידעי. ממילא לפי סוגית הגמ' בדף פ"א ע"ב דפסול לא מידעי ידעי. א"כ שפיר אתא פסק הלכה דהרמב"ם ז"ל וכן מוכח מהירושלמי דמוכיח על קרוב שכשר מהא דמשני תיפתר בקרוב וס"ל דבקרוב מידעי ידעי ובעלמא א"צ רק ע"א והשליח מצטרף ובקרוב מידעי ידעי ובעינן ב' אחרים וא"כ להרמב"ם ז"ל דפסק דבעינן בע"מ רק ע"א ושליח מצטרף א"כ לא מוכח ממתניתין ומאוקימתא תיפתר שהי' קרוב רק לגבי קרוב משום דמידעי ידעי משא"כ בפסול דלא ידעי ע"כ שפיר פסול לשליחות:

ואל תשיבני הא הרמב"ם ז"ל חולק על הגאונים ז"ל דס"ל דאף בדיעבד פסול בלא ע"מ משום דכיון דרבנן אמרו שצריך ע"מ א"כ אפילו בדיעבד פסול עי' בר"נ ז"ל פ' השולח ובלח"מ ז"ל בפ"א מה' גירושין הל' ט"ז ע"ז חולק הרמב"ם ז"ל וס"ל דאף בלא ע"מ בדיעבד כשר וס"ל דלא תיקנו רבנן ע"מ רק לכתחלה ותקנו שבדיעבד כשר. א"כ לפ"ז למה פסול בפסול בעבירה לשליחות הא כל עיקר פסולו היא מדרבנן דילמא סמכי' עליו ויצטרפו לע"מ הא בע"מ גופי' בדיעבד כשר אף בלא ע"מ והכ"נ השליח יהי' פסול רק לכתחלה אבל בדיעבד יהא כשר ז"א דהא הרמב"ם ז"ל מחלק בדיעבד בלא ע"מ דכשר. בין אם נמסר הגט ע"י הבעל. לבין נמסר ע"י שליח הולכה וז"ל ז"ל בפ"ו מה' גירושין הל' ט"ז עבר השליח ונתן הגט בינו לבינה יעלנו ממנה ויחזור ויתננו לה בפני שנים [כונתו השליח עולה משום שנים כדכתב הטור ז"ל ולמד כן מפ"ט הל' ב' עיי"ש] ואם מת הואיל והגט יוצא מת"י מקוים בחותמיו הר"ז כשר וכתב המ"מ ז"ל דבגבי שליח הנותן גט חשש הרמב"ם ז"ל לדעת הגאונים ז"ל ע"כ כ"ז שהשליח בחיים מחויב ליטול ממנה ולחזור וליתן לה בפני ב' [ונראה לפענ"ד דמקורו בירושלמי בפ"א ה"א לגבי שליח גרסינן צריך ליתנו לה בפני שנים כדי לאחזוקה גרושה בפני שנים ומסיק בסוף הלכה שם הוא עצמו שהביא את גיטו א"צ ליתנו לה בפני שנים לאחזוקי גרושה בפני שנים] וכיון שכן. בפסול בעבירה שאינו נעשה שליח כל ימי חיו על הגט. וכיון דאינו יכול לעשות שליחותו בחיו דהא כ"ז שהוא חי צריך ע"מ א"כ אינו נעשה שליח אלא מהני אפילו כשמת דהא אינו בר שליחות על גט בחיו. רק כשהשליח היא כשר ויכול ליתן לה בפני הע"מ. ע"כ הוא בר שליח. ע"כ אם נתן לה בלא ע"מ כשמת ואינו יכול עוד לחזור וליתן לה בפני ב' הגט כשר כיון דהיא שליח עליו משא"כ בפסול בעבירה כיון דבחיו אינו ראוי לשליחות לא מהני אפילו כשמת וע"כ בשליח להולכה דנמסר הגט ע"י שליח דהדין דצריך עד"מ לעולם אפילו בדיעבד כל ימי חיו דשליח ע"כ שפיר פסול בעבירה פסול לשליחות משא"כ בשליח לקבלה דהגט נמסר ע"י הבעל דאז א"צ ע"מ אלא לכתחלה אבל לא בדיעבד ובדיעבד מהני אף בלא ע"מ כדפסק הרמב"ם ז"ל מפורש בפ"ב עיי"ש א"כ בשליח הפסול בעבירה אינו יכול לעשות שליח משום דבעינן ע"מ כנ"ל ג"כ רק לכתחלה אבל בדיעבד כשר ודוק כי נכון הוא בע"ה וכן בשו"ע סי' קמ"א סל"ג מדייק ג"כ לשיטת הרמב"ם ז"ל דהפסולין בעבירה אינן פסולין רק להבאת הגט. משא"כ בקבלה כשר. ואין להקשות הא בקבלה נמי הא עכ"פ עדי אמירה ובעדי אמירה אף בדיעבד פסול בדליכא עדים. ז"א דהא בעדי אמירה לכו"ע אינו מצטרף השליח ובעינן ב' עדים זולתו כדמוכח בטור ז"ל סי' קמ"א בשם בעל העיטור ז"ל דדווקא בעדי קבלה מצטרף השליח משא"כ בעדי אמירה [והוא משום דמעיד על עצמו] וא"כ אין כאן שום חשש וע"כ כשר בדיעבד ודוק:

הוא מודה יצטרף השליח עיי' בש"ק ז"ל דהק' על הב"י ז"ל דלשיטת הרא"ש ז"ל הא דאין השליח עולה משום שנים דר"פ השולח הוא דאין השליח מצטרף לע"א משום. דהיא במקום הבעל דבר. א"כ כמו שהוא במקום הבעל גבי שליח להולכה. ה"נ הרי הוא במקום האשה בשליח לקבלה וס"ל להרא"ש ז"ל דאינו מצטרף ע"ז מקשה הא מפורש הכא דמצטרף השליח. ונראה לפענ"ד דהב"י ז"ל סובר בשיטת הרא"ש ז"ל דס"ל דסוגיות הללו דר"פ השולח והאי סוגיא מחולקין הם. ואין הכ"נ דלהסוגיא דר"פ השולח לא קשה כאן דנצטרף השליח ורק הך סוגיא ס"ל דמצטרף והסוגיא דר"פ השולח ס"ל דאינו מצטרף ע"כ יש לחוש להקל לצרף השליח ודוק:

רשב"ל אמר כמחלוקת בגיטין כן מחלוקת בקידושין א"ר יוחנן הכל מודים בקידושין כו' עד סוף הסוגיא דמסיק מן ימא לטיגנא והדר מתחיל חבריא אמרי בחצר ובד"א פליגי ר' יוחנן אמר יש לה חצר וכו' והוא סוגיא במס' ב"מ דף י' ע"ב וצ"ב מאי שייכות הוא בירושלמי ב' הסוגיות האלו זו לזו. ואילו בבבלי הסוגיא הב' הוא במס' ב"מ והסוגיא הראשונה הוא במס' קידושין דף מ"ג ע"ב מביא המתניתין דידן תנו התם נערה המאורסה הוא ואבי' מקבלין את גיטה ומביא שם כל הסוגיא. והכא בירושלמי גרסינן ב' הסוגיות זה אצל זה. ונראה לפענ"ד בע"ה דשפיר הוי שייכות זה לזה. ועי"ז יאיר עינינו ברמב"ם ז"ל בפ"ו מה' גירושין ה"ט וז"ל ז"ל וקטנה אינה עושה שליח לקבלה אע"פ שחצירה קונה לה גיטה כגדולה. מפני ששליח לקבלה צריך עדים ואין מעידין על הקטן שאינה בן דעת גמורה עכ"ל ז"ל. ובהשגות כ' הראב"ד ז"ל זה הטעם אין לו ואם טעם ולא ריח. אלא גם אתם א"ר לרבות שלוחכם ומה אתם בני דעת כו' נמצא שהשליח והמשלח צריכין להיות בני דעת עכ"ל ז"ל והיא קושיא עצומה. ועוד קשה לי א"כ לפי טעם הרמב"ם ז"ל נמצא דקטן עושה שליח בעלמא בכל הדברים שא"צ עדים ועוד קשה מהא דגרסינן במס' ב"מ דף י' ע"ב מר סבר חצר משום יד אתרבאי כי היכי דא"ל יד חצר נמי אית לה ומ"ס חצר משום שליחות אתרבאי וכי היכא דשליחות ל"ל חצר נמי ל"ל ושם מיירי לענין גט כפירש"י ז"ל דל"ל לענין מציאה ז"א דא"כ למה נקט קטנה הול"ל קטן כמו בכ"מ א"כ קשה אפילו חצר משום שליחות אתרבאי מ"מ הו"ל להיות קונה החצר דהא כל עיקר דאינה עושה שליח היא משום דבעינן עדים וא"כ בחצר דלא בעי עדים בודאי קונה וזהו קושיא עצומה. אבל לפי הך סוגיא ניחא שפיר דהנה גרסינן במס' קידושין דף מ"ג ע"ב אר"ל כמחלוקת בגירושין כך מחלוקת בקידושין ור"י אמר מחלוקת בגירושין אבל בקידושין ד"ה אבי' ולא היא אר"י בר"ח מ"ט דר"י אליבא דרבנן גירושין דניכנסת עצמה לרשות אבי' בין היא בין אבי' קידושין דמפקעת עצמה מרשות אבי' אבי' ולא היא. ופריך והרי מאמר וכו' ומסיק אלא כי איתמר הכי איתמר דר"י בר"ח מ"ט דר"י אליבא דרבנן קידושין דמדעתה אבי' ולא היא גירושין דבע"כ בין היא בין אבי' ופירש"י ז"ל דמה לנו ולדעתו כי מקבל לי' איהו נמי בע"כ היא עכ"ל ז"ל עיי"ש והרב אלפס ז"ל כתב בפ' התקבל וז"ל ז"ל וכי פליגי רבנן עלי' דר"י אלא בגירושין אבל קידושין ד"ה אבי' ולא הוא כדגרסינן בפ' האיש מקדש אר"י מחלוקת לגירושין אבל בקידושין ד"ה אבי' ולא היא פירוש שהתורה זיכתה שבח נעורי' לאב. ולהכי שאני קידושין מגירושין עכ"ל ז"ל. ולכאורה צ"ב דהא דבריו ז"ל קאי ע"פ האוקימתא ראשונה קידושין דמפקעת עצמה מרשות אבי' אבי' ולא היא וזה איתותב בגמ' ממאמר ומסיק אוקימתא אחריתא משום דבעינן קידושין מדעתה [וראיתי במה"פ ז"ל שתמה ג"כ בזה] ועוד צ"ב הלא הרב אלפס ז"ל הוא פוסק ולא קאתא נפרש רק כדי שיהא בזה נפ"מ להלכה ומאי נפ"מ בהלכה הפירוש הזה ונראה לפענ"ד עפ"מ שדייקי בתוס' ז"ל דנערה לאו דווקא אלא ה"ה קטנה והא דפריך מקטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע גט לידה ולהא"מ הוי מוקמי ביש לה אב א"כ מוכח דגם קטנה מקבלת את גיטה ושלא כדברי הרי"ף ז"ל דכתב נערה ולא קטנה וכתב הר"נ ז"ל דמזה אין ראי' וז"ל ז"ל ואפשר לומר דה"נ הוי מצי למימר ולטעמיך ולא אמר כמו בכמה דוכתי דמצי למימר ולטעמיך ולא אמר. והרמב"ן ז"ל תירוץ עוד ואמר דלרבא דהוי ס"ל דעושה שליח הוי ס"ד דיד אבי' יד יתירה זכי לה רחמנא ולטעמי' אפשר דאפילו קטנה מקבלת את גיטה ואיהו דהוי ס"ד לאוקמי' מתניתין ביש לה אב אבל כיון דקי"ל כר"נ דפשט לי' דאין עושה שליח דאין נערה במקום אב אלא כשליח שמינתה תורה לפי שירדה תורה לסוף דעתו של אב שאין לו קפידא בגירושין שישנה בע"כ. ומעתה קטנה שאינה בתורת שליחות ואין לה יד בשל אחרים כלל אבי' ולא היא עכ"ל ז"ל עיי"ש. ולכאורה קשה דלדעת הרמב"ן ז"ל דנערה דמקבלת גיטה הוא משום דהוי שליח אבי'. הלא סוגיא מפורשת במס' גיטין דף כ"א ע"א ואבע"א שליח לקבלה נמי אשכחן בע"כ שכן אב מקבל גט לבתו קטנה בע"כ הלא אדרבה להיפך הוא דאב הוא השליח מן הקטנה וכ"ש מן הנערה. וע"כ צ"ל דלהרמב"ן ז"ל המסקנא דקידושין מ"ד ע"ב מר"נ דלא אלימא ידה כיד אבי' לשוי' שליח. ע"כ דפליג על זה וס"ל להאי סוגיא דיד הנערה הוא רק בתורת שליחות מאבי'. ולא דאבי' הוא השליח מן הקטנה ומן הנערה:

והנה ובאמת יש לחקור דבשטר קידושין קי"ל דלשון השטר הוא בתך מקודשת לי. אם בשטר גירושין בקטנה או בנערה אם כותב ג"כ כלשון הזה בתך מגורשת או שכותב שמגרש את לאה ולא שמגרשת בת ראובן אלא מגרש את לאה. ומצאתי ברידב"ז ז"ל חלק ששי סי' ב' אלפים של"ב וז"ל ז"ל לענין קטנה המתגרשת ע"י אבי' אם כותב בלשון נוכח אבי' או נוכח המתגרשת אין לשנות כלל מלשון שאר הגיטין אלא כותב לנוכח האשה אע"ג דאבי' מקבל את גיטה דיד יתירתא רבי לה רחמנא הילכך אע"ג דנתן הגט ליד אבי' הוי כאלו נתן בידה ואע"ג דלענין קידושין קטנה כותב בתך מקודשת לי בתך מאורסת לי ומקשינן יציאה להוי' לא קשיא לענין קידושין אבי' ולא ידה אבל לענין גירושין יד יתירה זכי לה רחמנא ודכותי' מתרץ בפ' האיש מקדש אר"י מחלוקת לענין גירושין אבל לענין קידושין ד"ה אבי' ולא היא הילכך כותבין לכתחלה לנוכח האשה כשאר גיטין ואם כתב לנוכח האב לא מיפסל גיטא בהכי עכ"ל ז"ל ודבריו ז"ל צריך ביאור מהיכן מוכח מהאי סוגיא דנפ"מ בענין זה ג"כ אם כותב בלשון נוכח אבי' או לנוכחה. ונראה לפענ"ד דהרב אלפס ז"ל מפרש הכי מסקנת הגמ' גירושין דבע"כ בין היא בין אבי' קידושין דמדעתה אבי' ולא היא. פירוש דע"כ בקידושין שייכה לאב דהוי כמו שדה שלו שמוכר לאחר וכמו כן מקדשה לאחר דשבח נעורי' לאב והוי קידושין ככל שבח נעורים דהוי שייך לאב וכשמקדש מקדש את בת פלונית ולא מקדש את לאה אלא מקדש בת ראובן מש"ה אין לה יד לקבל קידושין כי היא אינה ברשותה אלא ברשות האב כמו חפץ שלו. משא"כ בקבלת גיטה אינו שייך כלל שבח נעורים דאיזה שבח הוא לו דמאי זכות יש לו בקבלת גיטה הא בע"כ מקבל ומאי זכות יש לו. אלא דהתורה זכתה לה יד יתירה דהאב דאיתקש יציאה להוי' בקבלת אב את גיטה אבל אינו שייך לשבח נעורים כיון דהוי בע"כ א"כ העיקר הגירושין דמגרש את לאה ורק יד יתירה זכי לה רחמנא יד האב דאבי' מקבל עבורה. ויש לו ג"כ יד לקבל את הגט. וע"כ יכולה היא ג"כ לקבל את הגט דאדרבה היא העיקר המתגרשת ולא דמגרש בת ראובן אלא מגרש את לאה ורק דרחמנא זכי לה יד יתירה. ומדויק לשון הגמ' זכי לה רחמנא אלמא דהזכי' הוא לה דאבי' מקבל עבורה ונמצא לפ"ז דהאב הוא השליח כיון דמקבל עבורה. משא"כ בקידושין אינו בתורת שליח אלא הוא עיקר המקדש דמוסר בתו לפלוני. וע"כ לפ"ז נפ"מ בענין לשון הגט וקידושין דבקידושין הוי שבח נעורים ומקדש את בת ראובן משא"כ בגיטין דלא הוי שבח נעורים ולא זכי האב אלא מגרש את לאה ורק דללאה יש לה יד יתירתה דגם האב מקבל עבורה וכיון דמקבל עבורה הוי הוא השליח:

ובזה מובן כונת הרידב"ז ז"ל דמביא ראי' דכותבין בלשון נוכחה ולא כמו גבי קידושין בתך מקודשת לי מהאי סוגיא דקידושין אבי' ולא היא ושאני גירושין מקידושין והיא כדברינו דזהו עיקר הטעם דמחלק גירושין מקידושין לתירוץ השני משום דבקידושין הוי שבח נעורים והוי היא ברשות האב. משא"כ בגירושין דלא הוי שבח נעורים. ולפ"ז נמצא דבקידושין מקדש בת ראובן ובגירושין מגרש לאה ורק יד יתירה זכי רחמנא ללאה לקבלת גיטה דאבי' מקבל גט עבורה. ונמצא לפ"ז לשיטת הרב אלפס ז"ל [ויש לכוין פירש"י ז"ל לפירוש הזה] גם ממסקנא דמס' קידושין מוכח ע"כ דאבי' מקבל את גיטה מתורת שליחות כההיא סוגיא דדף כ"א ע"א הנ"ל. ולעולם יד יתירה זכי לה רחמנא אפילו לבתר דמסיק ר"נ דאין עושה שליח ולא כהרמב"ן ז"ל שכתב דדווקא לרבא הוא דס"ל דיד יתירתא זכי לה רחמנא משא"כ לר"נ דס"ל דאין עושה שליח לדידי' לא אמרינן דיד יתירתא זכי לה רחמנא. ולשיטת הרב אלפס ז"ל אינו כן דהא כתב יד יתירתא זכי לה רחמנא וכתב ההיא דר"נ אלמא דלא תלי זה בזה וע"כ דאינו מתרץ כהרמב"ן ז"ל אלא כהר"נ ז"ל דה"ה דהמ"ל ולטעמיך. וכיון שכן נמצא דקאי הסוגיא דדף כ"א דהאב הוא בתורת שליח על קבלת גיטה ולא כהרמב"ן ז"ל דהנערה הוי שליח מן האב. אלא אדרבה האב הוי שליח ממנה. אבל זה תלי בב' האוקימתות. דלאוקימתא קמייתא דמוקי ר"י בר"ח טעמא דר"י אליבא דרבנן גירושין דמכנסת עצמה לרשות אבי' בין היא בין אבי' ופירש"י ז"ל אמרינן דאבי' נמי ניחא לי' שתקבל היא והוי גיטא עכ"ל ז"ל. והיא כהרמב"ן ז"ל דירדה התורה לסוף דעתו של אב שאין לו קפידא בגירושין שמקבלת היא רק הרמב"ן ז"ל כתב כן. אבל לאוקימתא האחרונה ואילו להרב אלפס ז"ל לאוקימתא האחרונה אינו כן. כנ"ל אבל לאוקימתא ראשונה עכ"פ בודאי כן הוא. ונמצא לפ"ז לשיטת הרב אלפס ז"ל דקאי גם במסקנא ההיא סוגיא דגיטין דף כ"א הנ"ל דהאב הוא השליח אצל הקטנה בקבלת הגט. א"כ לפ"ז ל"ל דקטנה בגט לא הוי בתורת שליח ז"א דהא התורה רבי דאב מקבל גט עבור קטנה בתורת שליחות. וא"כ אף דבעלמא ממעטינן קטן מתורת שליחות משום דאיש כתוב כפרש"י ז"ל במס' ב"מ דף י' הנ"ל. ולהראב"ד ז"ל מאתם גם אתם וכן ס"ל להרמב"ם ז"ל ג"כ. אבל בגיטין מצינו דקטנה איתא בתורת שליחות לקבלה. וא"כ לפ"ז גם החצר דקטנה זוכה ג"כ. אף דאם הי' נתרבה משום שליחות. אך לעשות שליח אינה יכולה לאו משום דאינה בתורת שליחות אלא משום דבעינן עדים כדברי הרמב"ם ז"ל והשתא לא קשה מהסוגיא דדף י' במס' ב"מ הנ"ל דז"א דהתם קאי לרשב"ל ורשב"ל סבר מקשינן הוי' ליציאה דנערה מקבלת גיטה לרבנן כמו כן מקבלת קידושי' וס"ל דהוי בגט כמו בקידושין דשייך להאב כמו שבח נעורים וע"כ כמו היכא דמקבלת גיטה כמו כן מקבלת קידושי'. ואי דס"ל דהעיקר המתגרשת היא לאב והאב הוי שליח. א"כ היכי ס"ל כמחלוקת בגירושין כך מחלוקת בקידושין. א"ו דלא שנו לרשב"ל בין גיטין וקידושין. וס"ל כי היכי דבקידושין האב היא המקדש בתו. כמו כן בגט האב הוא הנתגרש בתו והנערה הוי שליח מן האב משום דניחא לי' א"כ דווקא נערה יכולה לעשות שליח דגדולה היא ולא קטנה. א"כ קטנה גבי גט אינה ג"כ בתורת. שליחות כמו בכ"מ וע"כ לדידי' קאמרינן מ"ס דהיא רשב"ל חצר משום שליחות איתרבאי וכי היכי דנ"ל שליחות חצירה נמי ל"ל דהא לדידי' קטנה אינה בתורת שליחות אפילו גבי גט ואין להקשות לפ"ז למה קאמר בדר"י דמ"ס משום ידה איתרבאי הא אפילו אי הוי משום שליחות מהני ג"כ גבי חצר משום דקטנה איתא בתורת שליחות בגט דאבי' מקבל גיטה בתורת שליחות. ז"א דהא לאוקימתא הראשונה לכו"ע אביה העיקר והנערה הוי שליח מאתו ולא קטנה ע"כ קאמר אליבא דכו"ע אפילו לאוקימתא הראשונה שפיר טפי עדיף דר"י ס"ל חצר משום יד איתרבי. ונמצא לפ"ז דהסוגיא דדף י' ע"ב במס' ב"מ עם הסוגיא דמס' קידושין מחלוקת ר"י ורשב"ל בענין כמחלוקת בגירושין כך מחלוקת בקידושין תלי זב"ז. ולפיכך בירושלמי גרסינן הסוגיא הפלוגתא דר"י ורשב"ל כמחלוקת בגירושין כך מחלוקת בקידושין ותומ"י לבתר האי סוגיא גרסינן הסוגיא דר"י אמר יש לה חצר ויש לה ד"א. ורשב"ל אמר אין לה חצר דהיא שייך זל"ז. ואתא שפיר הרמב"ם ז"ל ודוק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף