קרבן העדה/גיטין/ב/ג

קרבן העדה גיטין ב ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' בסיקרא. מין אבן שצבעו אדום:

בקומוס. מין עפר שצבעו שחור ל"א מין שרף אילן גומ"א בלע"ז:

ובכל דבר שהוא רושם. לאתויי מים ששרו בהן עפצים גאלו"ש בלע"ז שהוא רושם ורשומו מתקיים כדאמרינן בגמרא:

על העלה של זית. תלושה:

ונותן לה את הפרה. שאינו יכול לקצצו לאחר כתיבה דכתיב וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה יצא זה שמחוסר כתיבה קציצה ונתינה:

ר"י הגלילי אומר אין כותבין וכו'. בגמ' מפרש טעמא:

גמ' וכתב. בגט כתיב וכתב לה דרשינן וכתב דוקא אבל אם חקק בסכין בטבלא לשון הגט פסול:

וכתב לא מטיף שמטיף הדיו שעושה נקודות כעין אותיות פסול:

לא השופך. בסמוך מפרש:

אית תניי תני. איכא דמתני:

אר"ח. ולא פליגי:

כגון הדין דינרא. שהוא מכה בקורנס חותם ומטבע על הדינר ותוכות וסביבות צורת החותם שהיא שוקעת והם מלאים דוחקין את תוכו וסביבות צורת הדינר וכנגד שקיעת רושם החותם אין הדינר של זהב נדחק וממילא הצורה עומדת במקומה:

כגון הדין פנקסא. כעין אותן של סוחרים שחוקקין עליהם בעט:

שלא עירב את הנקודות. שלא חזר והעביר הקולמוס על הנקודות ועשאן אות שלם אבל עירב את הנקודות יחד כשר:

אפי' עירב את הנקודות יחד. פסול דאין זה כתב:

אילין וכו'. אלו בני מזרח חכמים הם ביותר:

וכד וכו'. וכשאחד מהם חפץ להודיע לחבירו דבר סתר הוא כותב על הנייר במי עפצים ואין אדם יודע שנכתב שום דבר עליו והך דמקבל נייר ההוא הוא שופך עליו דיו שאין בו עפצים אלא קומום וקנקנתום והוא קולט מקום הכתיבה של מי עפצים וניכר הכתיבה ואם כתב הגט במי עפצים ושפך אח"כ הדיו עליו פסול:

עשה כן בשבת. ששפך דיו עלי נייר כתוב במי מילין מהו שיהא חייב מי אמרינן טעם דפסול בגט משום שאין כתב ע"ג כתב במי מילין לחוד פסול לפי שאינו ניכר ובשבת פטור על השפיכה או דלמא טעמא דפסול בגט דבעינן וכתב לה בפעם אחת הלכך בשבת חייב:

תמן תנינן. שבת פ' הבונה:

וסיקרא ע"ג סיקרא. הוא דפטור שהרי הוא כבתחלה לא כתב ולא מחק:

חייב. שכתב אחר הוא שנשתנה מראיתו:

משום מוחק. שהוא מוחק התחתונות של סיקרא:

ומשום כותב. העליונות של דיו:

והן חותמין בסיקרא. שהרי כתב חדש הוא:

מפני שאנן עסוקין בהלכות שבת. ואומרים מאומדן לבנו שיש להחמיר:

אנו מתירין את אשת איש. לעלמא ונאמר דהוה גט כשר:

מביא נייר חלק. דעלמא ומקרע בו שם העדים ומשימין על הגט כעין דפוס והעדים ממלאים את הקרעים:

ופריך. ולא הקריעה כתב ידו של ראשון. שקריעה זו במקום כתיבה ולא חידשו העדים שחתמו בדיו כלום א"נ הא אין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם כדי שיוכל לקיימו לעולם וזה אי אפשר לקיים שהכל יאמרו כתב ידו של הקורע הוא:

אלא מרחיב לפניהן את הקרע. והעדים אינן ממלאין את כל הקרע אלא כפי מה שהם רוצים ואין זה כתב יד של הקורע:

ר' מנא. פריך ולמה אין אנו אומרים רושמין לפניהם במים או בכל דבר שאינו מתקיים והוא ממלאו בדיו:

ומשני אם בא. הבעל וערער קודם שנמחק הרושם מדבר שאינו מתקיים ויאמר מעולם לא חתמו העדים בדיו אלא בדבר שאינו מתקיים והאשה מילאה את החתימות בדיו:

וערעורו קיים. שהרי דברים נכרים הם:

הקורע על העור בתבנית כתב. אע"פ שלא מילאו בדיו כשר:

פסול. דרשימה לאו כתב הוא:

ע"מ שתתנו לי פסול. דה"ל כאלו לא נתן לה כלום וקרא כתיב ונתן לה:

ופריך ולא דא היא קדמייתא. כלומר היינו רישא ומ"ש רישא ומ"ש סיפא:

לכשתדיני. כשתעיין ותדון בו שפיר תדע טעמא של דבר:

אר"י בר' בון. רישא דאמר ע"מ שתתננו לי א"כ בשעת גירושין לאו מידי נקיטא אבל סיפא דאמר ע"מ שתחזירהו לי ה"ל כאומר מעתה היא נתונה לך ע"מ שתחזירהו לי לאחר שנעשה בו מצותו ומתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה:

כהדא. מייתי ראיה דמתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה:

תרונגא. אתרוגים היו דחוקים בבבל שלא היו מצויי' בשנה ההיא ויהב רנב"י אתרוג שלו לבנו וא"ל לאחר שיגמור מצות נטילה יחזירנו לו ש"מ אע"ג דבעינן שיהיה אתרוג שלו אפ"ה סגי במתנה ע"מ להחזיר:

מצפצפים. דחוקים כדתנן עומדים צפופים ומשתחוים רווחים וי"מ כלו' היו מפלפלין שם איך יזכהו לחביריו שיצאו בו ואין פי' זה מחוור ועמ"ש בסוכה:

ובין השיטים שלי. מהו ואיירי שהיו אותיות אריכין המגיעין משיטה לשיטה בראשי כל תיבה ותיבה דאף כשחותכין בין השיטים עדיין הגט מעורה דאל"כ פסול דספר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה ספרים:

ופשיט ויש כתב. בתמיה וכי זה מקרי שטר והתניא בתוספתא בפרקין עור שנקרע מעצמו כשר לגט שנתקרע ע"י אחרים ה"ז פסול ואיזהו נקרע בשלא נקרע בקרע ב"ד אבל נקרע בקרע ב"ד ה"ז נתקרע ופסול ואיזהו קרע ב"ד כל שנקרע בין כתב לעדים וזה כיון שבין השיטים שלו ה"ל כאלו נקרע בין כתב לעדים ופסול:

ופריך ולא כמקורע הוא. דעל עלה אחד אי אפשר לכתוב כל הגט אלא ודאי על שנים או שלשה עלין הוא ה"ל מקורע וספר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה ספרים א"נ עלה של זית יש לו חריצין וקצותיו נפרדים וה"ל כמקורע:

בינה שילוח. כך שמו וגי' הרשב"א בונה בר שילא:

אפי' כותב. רק דבר זה בגט אני פלוני מגרש את אשתי פלונית הגט כשר וזה אפשר לכתוב על עלה אחד ושלא במקום שנקרע:

ואתיא. כי האי דא"ר אילא:

אם פירש. הרבה דברים בגט כגון שם עירו ושם אביו ושינה בהן פסול אבל אם לא פירש שום דבר אלא כתב אני פלוני מגרש את אשתי פלונית הגט כשר:

אמר לה הרי גיטיך וכתובתך כאחת. מהו מי אמרינן כיון דלא יהיב לה אלא בתורת פירעון לא הוה גט דבעי למיתב לה מקום הגט במתנה גמורה משום גירושין ולא לשם פירעון דכתיב ונתן או דלמא כיון דשניהן באין כאחד קרינן ביה ונתן:

מסר לה. הפרה שכתב עליה הגט במוסירה שמסרה לה באפסר או בשערה מהו שתהא מגורשת:

ופריך מדת הדין. לענין ממון תנן בקידושין פ"ק בהמה גסה נקנית במוסיר':

והכא את אמר הכין. ובגט מספקא לך א"נ אף הכא הדין כן דהוה נתינה ומתגרשת בכך:

ומשני או שנייא היא. שאני הכא בגט דכתיב ונתן בידה בעינן שתהא כולה בידה ומוסירה לא מהני א"נ לאו שינוייא הוא אלא סיומא דאיבעיא הוא:

ספר. דכתיב וכתב לה ספר כריתות דמשמע קלף:

ידות האוכלין. הוא הדבר שאוחזין בו המאכל כשרוצין לאכלו כמו עוקצי תאנים ודומיהן מיבעיא ליה אי כותבין עליו גט לר"י הגלילי דפוסל באוכלין או לא מי אמרינן כיון דלענין טומאה הן כאוכלין לענין גט נמי כן או דלמא שאני התם דרבינהו קרא דכתיב טמא הוא לכם ודרשי'לכל צרכיכם:

כתבו. אמר לסופר כתוב גט על קרן צבי וקצצוהו וחתמו ותנו לה כשר טעמא דגרדו דתו לא הוה יד ואח"כ חתמו הא אם חתמו ואח"כ חתכו פסול מפני שהיה יד בשעת חתימה ש"מ ידות אוכלין כאוכלין:

על זכרותו של קרן. שכשהקרן מחובר בבהמה בולט עצם מן הראש ונכנס לתוך חלל הקרן ועצם הבולט נקרא זכרות וקאמר ר' בא הא דצריך לחתוך הקרן קודם החתימה דוקא כשכתב הגט על הזכרות דזהו ודאי מחובר אבל הנרתיק אף שהוא על הבהמה מ"מ כפרוש הוא שאינו מחובר בגוף עצמו וכשר:

ר"י בעי. לר"י הגלילי דסובר בעינן דומיא דספר בכל דבר א"כ כלי דכתיב בהכשר זרעים נמי ממעטינן מיניה כל דבר שיש בו רוח חיים ואם חישב שיפלו המים על הבהמה ה"ל כחישב שיפלו על הקרקע ומים הנופלים על הקרקע לא שייך בהם לרצון ואם נפלו אח"כ המים אלו שלא לרצון על האוכלין אין מכשירין דכתיב וכי יתן מים על זרע וקרינן וכי יותן בעינן כי יותן דומיא דכי יתן לרצון או שיפלו בתחילה על האוכלין ברצון להכשירם לטומאה או שיפלו תחלה על דבר תלוש לרצון אע"פ שנפלו אח"כ על האוכלין שלא לרצון כבר הוכשרו:

והכא הוא אומר הכין. ואף כאן לענין הכשר זרעים אמרי' כן דכמחובר הוא דר"י הגלילי סובר כי היכי דממעטינן מספר מחובר ה"נ ממעטינן מיניה בעלי חיים דשניהם חד מעלה אית להו ה"נ כי היכי דממעטינן מכלי מחובר ה"נ יש לנו למעט מיניה בעלי חיים:

או שנייא היא. או דלמא שאני הכא דכתיב בכל כלי ובכל ריבוייא הוא ומרבינן גם בעלי חיים שהם ככלי שהמים שנפלו עליהם לרצון מכשירין:

ופריך מעתה. דקאמרת בכל ריבוייא הוא נימא אף במחובר מכשיר ואפי' חישב שירדו לבורות יכשיר ובמחובר ודאי ליכא מאן דפליג דאינו מכשיר:

ומשני שנייא היא הכא דכתיב כלי. כלומר אם מרבינן גם בורות א"כ כלי מאי אהני לן אלא כלי למעט מחובר ובכל לרבות בעלי חיים:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף