תוספות הרי"ד/גיטין/ב/ג

תוספות הרי"ד גיטין ב ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ר"ז בעי קומי ר"מ מסר לה במוסירה מהו מדת הדין את אמר נקנה המקח והכא את אמר הכין אי שניא היא דכתיב ונתן בידה עד שיהא כולו בידה ע"כ הנה הגרעק"א ז"ל מביא הירושלמי הזאת בתשו' וכתב דמהכא מוכת דבעינן להקפיל את הנייר של הגט כדי שיהא נכנס טמון כולו לתוך ידה. ותמה על הפוסקים ז"ל שלא הביאו הדין הזה הא כיון דהוי איבעיא דלא איפשיטא בירושלמי א"כ צריך ע"כ למיעבד לחומרא שיהא כל הנייר בידה. ונראה לפי ענ"ד בכונת הירושלמי דאם נייר הגט לא נכנס כולה בידה לא איכפית לן כלל אפילו אם נימא כהבנת הגרע"א ז"ל בירושלמי והוי איבעיא דלא איפשיטא מ"מ לא הי' צריך להפוסקים ז"ל להביאו למיעבד לחומרא. יען שעכ"פ נפשוט מסתמא דסוגית הש"ס בירושלמי דלא בעינן כולה בידה דגרסינן בירושלמי במס' קידושין פ"א ה"ג א"ר אבין ואתא כרבי דרבי אומר אדם משחרר חצי עבדו ופריך ול"ל לרבנן אדם משחרר חצי עבדו ומשני אית להו בעבד של ב' שותפין אבל בעבד שכולו שלו שניא היא שהוא כמזכה מימינו לשמאלו ול"ל לרבי שהוא כמזכה מימינו לשמאלו אית לי' במזכה לי' על ידי אחר. ול"ל לרבנן במזכה לי' על ידי אחר ומשני סברי רבנן הראוי לזכות על ידי עצמו ראוי לזכות על ידי אחר ושאינו ראוי לזכות על ידי עצמו אינו ראוי לזכות על ידי אחר. רבי אומר אע"פ שאינו ראוי לזכות על ידי עצמו ראוי לזכות על ידי אחר ע"כ עיי"ש. והיא דלא כסוגית הש"ס דילן במס' קידושין דף כ"ג ע"ב דהתם ס"ל להש"ס דילן דזכי' זכין לאדם אפילו כשהוא בעצמו אינו ראוי לקבל ג"ש מ"מ ס"ל לרשב"א דאחרים זוכין עבורו ורק מיבעיא לן לענין שיליחות עיי"ש אבל בירושלמי מוקי רשב"א דס"ל כרבי דיכול אחר לזכות עבורו אע"פ שהוא אינו ראוי לקבל בעצמו ג"ש אבל רבנן פליגי ע"ז וס"ל דכיון דאינו ראוי לזכות על ידי עצמו אינו ראוי לזכות על ידי אחר. ושיטת הש"ס דילן במס' גיטין דף מ"א ע"ב דהא דנחלקו רבי ורבנן תלי פלוגתתן בדאורייתא עיי"ש דנחלקו בזה רבה ור' יוסף עיי"ש. והנה באמת לכאורה קשה בשיטת הש"ס דילן דהאיך באמת משחרר חצי עבדו הא הוי מזכה מימינו לשמאלו ואין לומר דמיירי על ידי אחר ז"א דבפירוש איתא במס' תמורה אליבא דרבי. המשחרר חצי עבדו קנה גו"י באכ"א. ועוד קשה דבדף כ"ג ע"ב גרסינן הרי את שפחה וולדך בן חורין אם היתה עוברה זכתה לו והק' בתוס' ז"ל האיך מקבלת את גיטה דאפילו כששיחרר כולה חוץ מידה איו לה לזכות דבשלמא כשמשחרר כולה יש לה לזכות דגו"י באכ"א עכ"ל ז"ל עיי"ש ולכאורה קשה דאמאי לא הקשה בתוס' ז"ל על גוף הסוגיא במשחרר חצי עבדו האיך נשתחרר על ידי עצמו בגו"י באכ"א. וע"כ נראה לפענ"ד דניחא שפיר ומתחלה נבאר דע"כ מסתימת הסוגייא מוכח לפשוט האיבעיא דכולה בידה. דהא גרסינן ול"ל לרבנן אדם משחרר חצי עבדו ומפני דא"ל בעבד של ב' שותפין אבל בעבד שכולו שלו הוי מזכה מימינו לשמאלו. וגם אחר אינו יכול לזכות עבורו דכל שאינו ראוי לזכות על ידי עצמו אינו ראוי לזכות על ידי אחר. א"כ לפ"ז קשה האיך מהני בעבד של ב' שותפין דאפילו דלא הוי החסרון דמזכה מימינו לשמאלו. אבל הא עכ"פ הוי החסרון של כולו ביד' דהא לעולם לא נכנס כל הגט בידו דהא לעולם הוי חצי בידו וחצי ביד שמעון רבו. ואין לומר דשמעון יזכה עבורו ויהי' חצי על ידי עצמו וחצי על ידי שלוחו ז"א דהא סברי רבנן בשאינו ראוי לזכות על ידי עצמו אינו ראוי לזכות על ידי אחרים. א"כ כמו בעבד שכולו שלו הוי החסרון של מזכה מימינו לשמאלו ולא מהני על ידי אחר. כמו כן הוי בעבד של ב' שותפין החסרון שאינו כולו ביד'. ואין לומר דראובן המשחרר את החצי יתן לו את הג"ש בתנאי שאין לרבו שמעון רשות בו ז"א דאימתי מהני התנאי שאין לרבו רשות בו הנ"מ בממון דבעינן זכי'. ע"כ כיון דהיא בתורת זכי' יכול להתנות שלא יזכה רבך בו משא"כ בגט דאינו בתורת זכי' אלא בתורת נתינה כמבואר בקצוה"ח ז"ל סי' ר' דהא אין זכי' בע"כ. וגם כתבו על אסורי הנאה כשרואין זכי' בא"ה אפ"ה מהני משום דאינו בתורת זכי' רק בתורת נתינה וז"ב ומובא כבר בדברינו זאת ברפ"ק עיי"ש. א"כ היכי שייך למימר על ידי שאין לרבך שמעון רשות בהנתינה הא כיון דחצי היד שלו ממילא נכנס הנתינה חצי לתוך ידו ולא שייך לאתנוי ע"מ שאין לרבך רשות בו רק בדבר שצריך זכי' ע"כ אפילו נכנס חצי לתוך ידו של רבו. מ"מ יכול להתנות שלא יזכה רבו אבל בדבר דתלי בהנתינה האיך שייך להתנות שלא יהי' הנתינה ברשות רבך הא בע"כ הוי חצי הנתינה ביד שמעון רבו. ואין לומר דס"ל לרבנן דהמפקיר עבדו י"ל וא"צ ג"ש ויהי' הג"ש לאו בתורת גיטין אלא בתורת קנין בעלמא כההיא דרבי אומר אומר אני אף הוא נותן דמי עצמו ויוצא מפני שהוא כמוכרו לו ולא יהי' צריך גט שיחרור ז"א דא"כ לא מהני גו"י באכ"א דגיטו וידו באין כאחד לא מהני רק במקום שהיא בתורת נתינה כדאיתא בקצוה"ח ז"ל הנ"ל בדברינו עיי"ש ע"כ מוכח ע"כ מהך סוגיא. דלא בעינו כולה בידה:

וכיון דזכינו לזה יש לנו לומר השתא הכונה באיבעיא דר"מ מסר לה במוסירה מהו כו' כולה בידה. כך דהנה לכאורה קשה לדידן דקי"ל כראב"י זה נכנס לתוך שלו כו' והוי כמו נכסי לך ואחריך לפלוני בחצר שאין בו ד"א ויום של רבו לרבו ויום של עצמו לעצמו לבר מאיסורא לא קאמרינן כדאיתא בדף מ"ב ע"א משום דקדוה"ג לא פקעי בכדי כדאיתא בקצוה"ח ז"ל סי' רמ"ד עיי"ש. א"כ קשה האיך קאמר בירושלמ דהוי מזכה מימינו לשמאלו הא על יום אחר יש לו זכי' לקנות והוי יום של עצמו לעצמו. אכן ז"א דהנה קי"ל אמר ר"ח גט בידה ומשיחה בידו אם יכול לנתקו ולהביאו אצלו אינה מגורשת ואם לאו מגורשת כדמסיק משום כריתות בעינן עיי"ש. והא דפריך חצירה מה שקנתה אשה קנתה בעלה אע"פ שהגוף שלה ואין לבעל רק שיעבוד פירות ע"ז כתב הא"מ ז"ל בסי' קל"ט דכיון דיש לבעל שיעבוד לא גרע ממשיחה בידו וז"ב. והנה בהירושלמי בפ"ק בסוף ה"א גרסינן אפילו כולה בידה וחוט אחד בידו אינו גט דכתיב ונתן בידה עד שיהא כולה בידה ע"כ ולא מחלקינן כלל בין אם יכול לנתקו אי אינו יכול לנתקו דאפילו באינו יכול לנתקו נמי לא מהני כשחוט אחד בידו. משום דבבבלי מחלקינן בזה משום דילפינן מכריתות וכיון דאינו יכול לנתקו שפיר הוי כריתות משא"כ להירושלמי משום דבעינן כולו בידה ומאי מהני לן בשאינו יכול לנתקו א"כ אפילו לראב"י דהוי כנכסי לך ואחריך לפלוני ביום שהוי שלו יש לפלוני שיעבוד על מחר ואפילו דאינו יכול לנתקו ולהביאו אצלו מ"מ לא מהני לשיטת הירושלמי משא"כ לשיטת הש"ס דילן דבאינו יכול לנתקו הוי כריתות א"כ כיון שאינו יכול לנתקו ביום זה שפיר מהני הגירושין. וע"כ לא מצי התוס' ז"ל להקשות על שיטת הש"ס דילן בעיקר הסוגיא בדף מ"א גבי המשחרר חצי עבדו האיך מהני השיחרור ז"א דהא הוי כמו נכסי לך ואחריך לפלוני דאין לפלוני רק שיעבוד עלי' דהוי כמו חוט בידו שאינו יכול לנתקו משא"כ גבי הרי את שפחה וולדך ב"ח דאם היתה עוברה זכתה לו שפיר הק' בתוס' ז"ל דהאיך מהני הא אפילו אם ישחרר כולה חוץ מידה נמי לא מהני כיון דאין לה יד כלל:

ועכשיו דזכינו בע"ה לזה מובן האיבעיא דר"מ בהא דכולה בידה דהרי חזינן כונת הגמ' בפ"ק בכולו בידה היא לאפוקי דאגוד גבי בעל בחוט. והנה קנין מוסירה היא דאזלה בטלפה בשערה באוכף שעלי' בפרומביא שבפי' ובזוג שבצוראה דהתם גבי קנין מוסירה א"צ המוכר לסלק את ידו דהא קי"ל מאי לשון מסירה כאדם המוסר דבר לחבירו מיד ליד והמוכר נמי אוחז בידו. ולא הוי כקנין משיכה והגבה דהתם המוכר מסלק ידו משא"כ בקנין מוסירה דהמוכר מחזיק ג"כ בידו. וזה מהני בדיני ממונות וכלשון הגמ' ר"ז בעי קומי ר"מ מסר לה במוסירה ולשון מסר לה היא דהבעל מוסר ואוחז ג"כ ע"כ שפיר מיבעיא לי' כיון דמהני במידת הדין דנקנה המקח והכא אמר כן. או שניא היא הכא דכתיב ונתן בידה עד שיהא כולו בידה והכא הרי הבעל אוחז ג"כ. וע"כ לא בעי במשיכה משום דהתם לא שייך כולו בידה כיון דהבעל אינו מחזיק כלל. וכל האיבעיא שלו היא על מסירה דווקא. אבל כשהנייר אינו כפול ולא נכנס כל הנייר של הגט לידה שפיר מגורשת ולא איכפית לן מה שמקצת הנייר היא באויר כיון שהבעל אינו אוחז אותו. והראי' שלנו מעבד של ב' שותפין קמה ונצבה דהא חזינן בעבד שכולו שלו דהוי כמזכה מימינו לשמאלו משום דהוי כחוט ביד הרב המגרש דלא מהני. ומ"מ בעבד של ב' שותפין מהני אע"ג דהוי חוט ביד שמעון ולא הוי כולו בידו דהא כולו בידה קפדינן אפילו על חוט מ"מ לא קפדינן רק כשהחוט היא ביד הרב המשחרר. אבל כשהחוט הוא ביד אחר אפילו אינו אוחז בתורת שלוחו מ"מ מהני אלמא דעיקר הקפדה של כולו בידה היא שלא ישאר אגוד קצת ביד הבעל. אבל כשהוא באויר או ביד אחר לא איכפית לן על כולו בידה דהא אי קפדינן על כולו בידה יש לנו להקפיד אפילו על חוט אחד. הרי מבואר דלא קפדינן על כולו בידה אלא העיקר שלא יהא אגוד כלל ליד הבעל ודוק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף