קצות החושן/חושן משפט/יד
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
כופין את הלוה. ז"ל הסמ"ע היינו כשאין הלוה הולך בלאו הכי שמה מוהרי"ק שורש צ'. ובש"ך כתב דאין לזה טעם. ונראה לפי מ"ש במרדכי בשם ריב"א דכל התובעים מצי כייפי אפילו בנגזל וניזק דלא שייך בהו עבד לוה לאיש מלוה משום דאין התובע מוציא מעותיו בחנם שהרי גם אם יזכה אין שכנגדו מחויב להחזיר לו הוצאה אבל לנתבע אין שומעין בזה לפי דמה שהוא רוצה לפזר מעות הוא להערים כדי שלא יתבענו המלוה עיין שם ואם כן ממילא היכא שיש לתובע דרך שם לא שייך טעם זה דלא לחנם מוצא הוצאות ואין לנו לשמוע אל התובע אלא היכא שאנו רואין מוציא הוצאות על תביעתו. ולפי זה אפשר לומר דגבי מלוה ולוה שאמרו בש"ס טעמא דמצי כייף משום דעבד לוה לאיש מלוה וזה הטעם שייך וגם באינו מוציא הוצאות וכגון שיש לו למלוה דרך שם גם כן מצי כייף וניחא בזה ליישב מה שהקשה מוהרי"ק בדעת הגאוני' דכל התובעין מצי כייפי אם כן למה אמרו בש"ס טעמא דעבד לוה לאיש מלו' הא אפילו בשאר תובעין דלא שייך ה"ט נמי מצי כייפי. ולפי מ"ש ניחא דשאר תובעין טעמא דמצי כייפי משום דלא לחנם מוציא הוצאות ואם כן היכא שאין לו הוצאה וכנ"ל לא שייך ה"ט וגבי מלוה לעולם מצי כייף והכי נראה ע"ד הכרעה במלוה ולוה כדעת הב"ח והש"ך החולקין על הסמ"ע ובשאר תובעין כדעת סמ"ע הנמשך אחר דעת מוהרי"ק:
ב[עריכה]
חייב לפרוע. עיין יש"ש ב"ק פ"י סימן ד' האריך בזה ועיין שם שהעלה דוקא הוצאות סרבנות אבל שאר הוצאות שמוציא כדי לגבות חובו כגון שהולך בעבורו למקום פלוני או שכר שליח לשלוח אחרי המעות אינו משלם אפילו כתב בכת"י לשלם לו כל הוצאותיו הוי אסמכתא ולא קניא אם לא שנעשה בקנין ובבית דין חשוב וה"ה מה שנותן שכר לשליח להזמינו אינו משלם אבל היכא שיש לו שטר על חבירו והגיע כבר זמנו ויש לו נכסים אך שבבית דין אין יורדין לנכסיו לחוב לו שלא בפניו ומודיעים לו ע"י שליח דעת הרא"ש פרק הכותב שהמלוה ששלח אחריו שליח להודיע יוסף שליח כההוא דעירכין המקדיש נכסיו והי' עליו כתובת אשה ובע"ח מוסיף עוד דינר ופודה את הנכסים שלא יהא נראה הקד' יוצא בלא פדיון ולשון מוסיף משמע שמוסיף עוד דינר על הלואחו וגובה הדינר עם שאר חובו וה"ה להוצאת השליח שהוא לטובת הלוה דמן הדין הי' ראוי לירד לנכסיו מיד משום נעילת דלת עכ"ל: ובעיקר ראיית הרא"ש נראה דכיון דמזיק שעבודו של חבירו חייב אם כן זה שהקדיש נכסיו הרי הזיק שעבודו וכמו יתומים שמכרו שעבודו של בעל חוב דחייבים לשלם משום הכי צריך הלוה לשלם למלוה דמים של הפדיון אבל זה ששולח שליח אחרי הלוה נהי דלטובתו הי' לא פשע במה שהלך למרחוק ואפילו הגיע כבר זמנו ולא פרע מכל מקום אינו אלא מניעה בעלמא אבל הקדש הלוה הוי מזיק בידים משום הכי צריך לשל'. ולכן נראה דהרא"ש לשטתו בפרק הגוזל גבי דוחף מטבע לים היכא דמצי בר אמוראי למשקל אין זה אלא גרמא בעלמא ופטור כיון דלא הזיק גוף הדבר אלא מצי למשקלי' ואף על גב דצריך הוצאות לזה לא הוי דינא דגרמי וכמו שכתב במרדכי פ' הגוזל ואם כן מקדיש נכסיו נמי כיון דמצי לפדותו בארבעה זוזי אינו אלא כמו דוחף מטבע לים דצריך בר אמוראי למשקל וזה נמי מצי להעלותו ע"י פדי' ואפילו הכי מוסיף עוד דינר וצריך לומר כיון דהוא לטובת הלוה אף על גב דאינו מזיק צריך הוא להחזיר ואם כן הי' כשולח אחריו שליח דהוי נמי לטובת הלוה וכמו שכתב הרא"ש דמן הדין צריך תיכף לשלם. אבל לפי דעת הרמב"ם וש"ע סימן שפ"א דדוחף מטבע חייב משום דיני דגרמי אף על גב דמצי בר אמוראי למשקל צריך הוא לשלם את הוצאתו אם כן יש לומר טעמא דמקדיש נכסיו הוא מדין מזיק דמשלם את הדינר גם לדעת הרא"ש דדוחף מטבע פטור היינו מדין מזיק אבל לוה שצריך לפרוע בשומת בית דין אם כן כי הקדיש צריך הלוה להשלים וצריך עיון:
< הקודם · הבא >
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |