קובץ על יד החזקה/שבת/ג

קובץ על יד החזקה ‏ שבת ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

וטוענין בקורות. עי' הה"מ ועי' בפ"י בתוס' ד"ה ר' ישמעאל אומר ועי' פכ"א ובגוף פי' דברי הה"מ עי' בשו"ת חכם צבי סימן ז' שנתקשו הגדולים בפירוש דבריו:

ד

או שהסיקוה בקש כו'. מתני' דכירה תנן בגפת ובעצים ופירש"י פסולת של שומשמין ובר"פ במה טומנין מבעי הגמ' דזיתים תנן או דשומשמין וכתב המהרש"א דכיון שכבר הוסק ודאי דאף של שומשמין מוסיף הבל ורבינו בפי' המשנה ריש כירה כתב גפת פסולת של זיתים. ונראה דל"ד משום דסמך רבינו מדלא התיר במתני' כ"א קש וגבבא משמע דלא הותר כ"א הני אלא דקשה ע"ז ממה שכתב רבינו דגללי בהמה דקה ג"כ מותר ועי' ב"י שדין זה מוכח בירושלמי ויש שם חלופי גרסאות וגם שם בירושלמי מוכח דשברי חריות שהיו יבשין מתחלתן הם כקש וגבבא והא דלא חשב הרמב"ם פה צ"ל כמ"ש בשירי קרבן דסובר רבינו קש וגבבא ל"ד אלא כל הדברים שאין שם גחלים בוערות וא"כ עדיין קשה למה פירש רבינו במתני' דזיתים וראיתי בס' תוספות שבת סימן רנ"ג דכתב דוקא לשיטת רש"י דטעמא דשהייה משום הטמנה א"כ ודאי דאף שומשמין מוסיף הבל משא"כ לשיטת התוס' דשהייה והטמנה אינם ענין אחד דהטעם משום שמא יחתה בגחלים וזה לא שייך אלא בזיתים אבל לא בשל שומשמין דאינם נעשים גחלים וא"כ יפה כתב רבינו. ועי' במג"ש בסוגיא דמוליאר הגרוף ועי' מ"ש בס"ד פ"ד:

ודע דיש באיסור זה ג' שיטות והעתיקם הר"ן בקצרה. שיטת רבינו האי גאון כל שנתבשל כמב"ד מותר לשהותו ע"ג כירה שא"ג אפי' מצטמק ויפה ושיטת האלפסי אסור לשהותו אלא א"כ מצטמק ורע לו. ושיטת הרז"ה תבשיל שהגיע למאכל ב"ד ואין צימוקו יפה לו מותר להשהותו אבל צימוקו יפה לו כל שלא נתבשל כל צורכו אסור נתבשל כל צורכו וצימוקו יפה הכל כמנהג המדינה ע"ש שהאריך בראיות. ובאמת שיטת רבינו כשיטת האלפסי והא דפסקי' דאין צולין בשר ובצל וביצה לקמן בהלכה ט"ז וכן בהלכה ח"י גבי פת וחררה ע"ג גחלים כבר ביאר רבינו טעמם ועי' בר"ן חי' ועי' מ"ש בזה בספרי ש"י:

ה

התנור אע"פ שגרף כו'. עי' כ"מ דהרמ"ך חולק ועי' בטור סימן רנ"ג ובב"י דהטור ס"ל לשיטת הרמב"ם אפי' בקש וגבבא לא מהני גרוף וקטום בתנור ובס' א"ר אות י"א תמה על הב"י דברור בדברי רבינו דבקש וגבבא מהני גרוף וקטום אפי' בתנור שהרי דייק בלשונו אע"פ שגרף כו' או שהסיקוהו בקש ומטעם שכתב רבינו דע"י ניצוץ שישתייר יכול להבעיר וזה לא שייך בקש וגבבא. ועי' בתוי"ט במתני' פ"ג מ"ב ד"ה תנור ודוק שם בדבריו דגבי קש וגבבא בגרף וקטם לא מעלה ולא מוריד ובהג"א כ' להדיא וז"ל ובתנור אפי' בקש וגבבא לא יחזיר בין לתוכה בין ע"ג ואפי' גרופה וקטומה אפי' מבע"י ע"ש וכ"מ בדברי רבינו בהלכות להמדקדק שם כמ"ש הב"י:

ח

אבר חי וכו'. ויש מיני ירק שצריכין בישול רב ובהנך מיירי רבינו בפירוש המשנה ועי' כ"מ:

ט

עי' השגת הראב"ד ומ"ש בס' זרע יעקב שבת דף ל"ח ע"א ליישב קושית הראב"ד:

י

ואין מחזירין כו' ע"ג כו'. משמע דבתוכה אסור ועי' בב"י ססי' רנ"ג ובד"מ שם ובאותן הנוהגים דבליל שבת נוטלין הקאפע מכירה שאינה גרופה ונותנין לתוך התנור אחר שלוקחין משם מאכלי בשר ושוהין שם עד למחרת וזה אסור לפי דברי רבינו פה הגם דרמ"א כ' שם היתרא מ"מ המ"א פקפק עליו וגם אם היס"ב אזדא לה היתרא והגאון מ"ו בספרו זרע יעקב כתב בטוב טעם דיש להם מקום לסמוך ואין למחות בידם יע"ש:

אבל משהניחה ע"ג קרקע כו'. עי' בר"ן בפ' כירה שכתב דמשמע בירושלמי דכל הנך לא מיירי אלא כשסלקן מע"ג כירה מע"ש ולא הניחו עד חשיכה אבל נטלו משחשיכה אפי' הניחו ע"ג קרקע מותר להחזירו וכו' מזה נובעים דברי הרמ"א ססי' רנ"ג בשם י"א והב"י כתב דמדברי רבינו מוכח דלא כדבריו ולא העיר איך נתיישב לדברי רבינו הך דירושלמי, ועי' בק"ע שם שדחק עצמו שהיה לרבינו גי' אחרת ועי' מ"ש שם ליישב דעת רבינו וסיעתו בחיבורי ש"י:

וכל שאין מחזירין אין סומכין כו'. דברי רבינו פה דסובר דסמיכה דוקא בשהייה מותר אבל לא בחזרה ואין כן שיטת התוס' דף ל"ז ע"א ד"ה מהו לסמוך למ"ד לשהות תנן מבעי ליה בין בשהייה בין בחזרה יע"ש. ובאמת נראין דברי רבינו וראיה לזה דאל"כ קשה בהא דאמר דף ל"ח ואף ר"א סבר מחזירין אפי' בשבת דלמא בסמיכה בחזרה הוי וכמ"ש הרש"א בתוס' דף ל"ו ע"ב ד"ה חמין יע"ש. ולשיטת התוס' י"ל דהנה ר"ח בדף ל"ז אמר קטמה והובערה משהין עלי' כו' ומחזירין כו' ולפי מה דמסיק תלמודא שם דלא שייך למתני סומכין משום מקיימין יראה דסובר ר"ח לפי האמת סמיכה אסורה וא"כ חולק על הברייתא וצ"ל לשיטת התוס' דתנא סומכין משום מחזירין דתרווייהו שווין היכא דמותר להחזיר מותר לסמוך וא"כ שפיר הוכיח ר"ח לשיטתיה ודוק היטב:

יא

ומותר להחזיר מכירה לכירה. כ' הה"מ שהוא מהירושלמי סוף הלכה א' ועי' בק"ע שם ד"ה אפי' כו' מה שהביא הב"י סימן רנ"ג בשם רי"ו בח"ג כתב בשם ירושלמי שאסור להחזיר מכירה לכירה שדבר זה תמוה שהאוסר והמתיר שניהם מביאים ראיה ממקום אחד ע"ש מ"ש ליישב ובש"ע השמיט דין זה ועי' בס' ברכי יוסף שם:

יב

מפני שאין צריכין בישול הרבה. ועי' בה"ה ואחרים פירשו בו בהיפך ולבוש בסימן רנ"ד ג"כ כתב הנך ב"פ וכתב דאין נ"מ בין הטעמים ובא"ז כתב דנ"מ דלפי' רבינו אסור גם בשוגג במ"ש משא"כ לטעם הב' דלא רבו העושים כן למ"ש אין לאוסרו בשוגג ובס' ק"נ הקשה לפי' פי' רבינו בשבת דף י"ח בהא דלא ידע מעיקרא טעמא דשמא יחתה תקשי למתני' דבשר ובצל ואין לומר כמ"ש התוס' שם דשא"ה דאין דבר מפסיק בינו לגחלים ומ"מ קשה מאי פריך מוגמר וגפרית נמי לגזור הא בלא הך ברייתא דתורמסין קשה דהא ג"כ אין דבר מפסיק בשלמא לפירוש התוס' ניחא דה"א דבדבר שצריך גמרו יום ולילה אסח דעתיה מניה ולא שייך חתוי ובגפרית ומוגמר תני מתגמרין והולכין כל היום כולו ועל תורמסין שפיר מקשה דג"כ צריך לבשלם יום ולילה אבל לפי' רבינו קשה ע"ש שדחק מאוד ובאמת לק"מ די"ל דרבינו סובר ליישב קושית התוס' כמ"ש בס' ק"ע פ"ק בשבת הל' ה' ד"ה דרכו כו' דבשר ובצל שאני שדרכן להתהפך הלכך שפיר יש לגזור בהו שמא יחתה וסברא זו נזכר בירושלמי שם, א"נ י"ל לדעת רבינו עפמ"ש בחי' מהר"ם לובלין בהא דמסיק בגמ' דף י"ח טעמא דלא תמלא אשה כו' שמא תחתה בגחלים א"כ לפי טעם זה אין לאסור כ"א לכתחילה ואמאי קתני בברייתא אם עשה כן למ"ש אסורין בכדי שיעשה הטעם כדי שלא יהנה ממלאכת שבת ומאי מלאכת שבת איכא כאן ע"ש. וא"כ י"ל דהמקשה מש"ה לא רצה לשנויי טעם משום חתוי דדחיק לי' קושית המהר"ם ועי' בחי' הגאון מ"ו בס' ז"י שם בתוס'. ודע דמ"ש המהר"ם שם ליישב קושיא זו דמה"ט אסר בכדי שיעשה דחיישינן שמא יחתה בגחלים ולאו אדעתיה ואיכא מלאכת שבת ודברים אלו תמוהים מאד דא"כ אם ידע בודאי שלא היה בביתו כלל ולא נעשית איסור מותר למ"ש מיד וז"א דהא רבינו פה סתם הדברים דאסורין למ"ש בכדי שיעשו ועוד מי גרע בעבר ושהה בתבשיל שאסור להשהותו ואסור למ"ש בכדי שיעשה ושם לא שייך סברא זו כמבואר בדברי רבינו הל' ט' אלא ודאי דהטעם שכל שעבר על מה שאסרו חז"ל קנסו אותו ליאסר בכדי שיעשה ודוק:

טז

מפני שהן כמצטמק ורע לו. עי' כ"מ מ"ש הרמ"ך סיוע לדבריו דרב גופא דאמר כו' וכ"כ הר"ן ליישב שיטת הרי"ף בזה ע"ש:

יח

כדי שיקרמו פניה שהם מודבקין כו'. כתב הה"מ רבינו פסק כר"א ועי' ר"ן שכתב די"א דר"א דהכא הוא ראב"י ואפשר שזה היה דעת רבינו ומש"ה פסק כוותיה דקיי"ל דמשנת ראב"י קב ונקי, ועי' בתוס' דף כ' דרש"י כתב נגד הירושלמי ובס' שושנים לדוד לחלק יצא בין גרף התנור מאור ובין איננו גרוף ובזה אפשר ליישב סתירת רבינו עי' כ"מ ודו"ק:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.