יצחק ירנן/שבת/ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יצחק ירנן ‏ שבת ג

ד

לפיכך אם גרף האש וכו'. וכתב הרב המגיד ד"ה לפיכך וז"ל ודע דאפי' תבשיל שלא הגיע לשליש בישולו וכו' וכן כתב הרשב"א זה דעת רבינו עכ"ל. והקשה הלח"מ וז"ל וקשה דלמטה בד"ה וכן תבשיל כתב והרשב"א ז"ל כדעת אחרים ונראה להגיה והרא"ה ז"ל כדעת אחרים וכו' ודבריו תמוהים דבהדיא כתב הרשב"א כן בפ' כירה ודלא כהרי"ף ורבינו יעו"ש והאמת דמ"ש הרה"מ כאן וכ"כ הרשב"א הוא דוקא כשלא הגיע לשליש דאז צריך כירה גרופה וקטומה אליבא דכו"ע לא כן לקמן דאיירי שהגיע לשליש בשולו אז א"צ גריפה וקטימה דס"ל להרשב"א כאחרים וזה מוכרח דכאן לא כתב הרה"מ וכן דעת הרשב"א כמ"ש לקמן והרשב"א כדעת אחרים וכמ"ש ג"כ כאן וזה דעת רבינו אלא כתב וכן כתב הרשב"א כלומר דודאי לדעת הרשב"א בהגיע לשליש בשול אפילו אינה גרופה וקטומה שרי אבל לדעת רבינו לא שרי אלא בגרופה דוקא וע"ז כתב דלדעת רבינו והרי"ף דבגרופה שרו הוא אפי' לא הגיע לשליש בשולו וע"ז כתב דכ"כ הרשב"א כלומר דכתב כן לדעת הרי"ף דהכי כתב בפ' כירה וע"ז כתב וכן דעת רבינו.

ט

כל תבשיל שאסור להשהותו אם עבר וכו' בכדי שיעשו. והקשה הקרית מלך רב משם אביו הרב ז"ל דמאי שנא דכאן צריך להמתין בכדי שיעשו והתם פ"ו מהל' יו"ט ה"י כתב עבר ואפה או בשל לשבת אין אוסרין עליו והתם איסורא דרבנן הוא והכא איסורא דרבנן וע"כ לא דחי בגמ' כד בעי למפשט לאפה ביו"ט דבמזיד אסור ממתני' דהמבשל בשבת בשוגג שרי ובמזיד אסור איסור שבת שאני משום דבעי למפשט מאיסורא דאורייתא ברם כשהוא דרבנן הכל אחד ונ"ל שהוא מפרש דמ"ש בש"ס איסור שבת שאני ר"ל אפי' שהוא דרבנן כיון שהוא שבת חמירא טפי. ועוד י"ל דשאני התם ביו"ט דכיון שהוא בידו לבשל ביו"ט לשבת בהתר דהיינו בעירוב לא קנסינן ליה בעבר ואפה דלא חיישינן שיעשה פעם אחרת במזיד כיון שבידו לעשות בהתר לא כן כאן בשהא שאינו בידו לשהות בהתר אי שרינן ליה בעבר והזיד יבא להזיד פעם אחרת וק"ל.

י

כל שמותר וכו' אסור להחזירו וכו'. וכתב הרב המגיד ביאור דברי רבנו הוא שתבשיל חי וכו' שכל אלו משהין אותן ע"ג האש וכו' והלח"מ ז"ל כתב בזה דברים סתומין ומחוסרי לשון והכונה בדבריו ז"ל דבא לישב לדעת הראב"ד איך לא פי' דברי רבינו כפשוטן וכמ"ש הרה"מ ז"ל וכתב דקשיא ליה לפירוש זה דממ"ש רבינו כל שמותר משמע אפי' כירה גרופה וקטומה דגם בה איכא התר וא"כ קשה היאך כתב אחר כך ואין מחזירין אלא על גבי כירה גרופה וקטומה והא כתב רבינו כל שמותר לשהות אסור להחזיר ובכלל נכנס שהיה ע"ג כירה גרופה וקטומה וא"כ אסור להחזיר ואף דממ"ש ואין מחזירין הדבר נודע ממילא דמ"ש בתחילת הלשון לא קאי לשהיה ע"ג כירה גרופה וקטומה מ"מ לא היה לו לכלול בתחילת לשונו ולומר כל שמותר והמעיין יעמיסהו בדברי הלח"מ אך זאת אגיד דתיבה אחת היא מוחלפת ובמקום תנור צ"ל כירה וק"ל.

יא

אסור להכניס מגריפה וכו' מפני שמגיס בה וכו'. וכתב מרן נ"ל שמ"ש רבינו והיא על האש וכו' עד על האש קרי לה עכ"ל וקשה דלא היה צריך לזה דבקל יש לחלק דהכא לא איירי במרותחת מדלא פי' וסתם משום הכי דוקא ע"ג האש הוא דאסור אבל במרותחת מה לי ע"ג האש או שלא ע"ג האש הכל אחד אשר עפי"ז זה נראה להליץ בעד הלח"מ ממה שהקשה עליו בס' יצא מחדש קרית מלך רב דאיך כתב דס"ל לרבינו דמ"ש בגמ' ודילמא מגיס הוא משום צובע ובצביעה דוקא אסור אפילו בעקורא ברם בבישול בעינן דוקא על האש דהא כתב רבינו פכ"ב ה"ו דבקדרה רותחת אפי' שהורידה מעל האש לא יתן לתוכה תבלין והיינו טעמא דמתבשלין הרי דאפי' שלא ע"ג האש איכא בישול ואיך כתב הלח"מ דבתבשיל אם אינו ע"ג האש ליכא בישול ומ"ש הוא לחלק בין תבלין להגסה ליתא דכיון דהתבלין מתבשלין הוא הדין ההגסה דיש לומר כמו שכתבתי דכאן איירי רבינו באינו רותח ומשו"ה צריך ע"ג האש ובצובע אפי' אינו רותח ואינו ע"ג האש אסור דכדי שיקלוט הצבע א"צ רותח ובגמ' איירי באינו רותח דאי ברותח כד מותיב הש"ס ודילמא מגיס אמאי לא מוקי לה באינו רותח אלא וודאי דאיירי אפי' באינו רותח וצובע שאני ומזה הטעם נ"ל שכתבו התוס' דטעמא משום צובע דאילו תבשיל באינה רותחת צריך דוקא ע"ג האש.
ועפ"ז יתיישב מה שיש להקשות לכאורה על הרב חידושי הלכות שכתב על דבריהם וז"ל והוי צובע דכיון דמיירי בעקורא ס"ל דלא שייך משום מבשל אלא משום צובע עכ"ל וקשה דהא במתני' תני האילפס וכו' שהעבירן מרותחין לא יתן לתוכן תבלין וכו' הרי שאפי' שלא ע"ג האש איכא בישול ואיך כתב דבישול לא שייך אלא ע"ג האש אלא וודאי דרותח שאני והכא איירי באינו רותח ומשו"ה הלח"מ ז"ל דקאי על דברי רבינו דלא איירי ברותח והקשה מהגמ' דלא איירי ברותח מתרץ שפיר דבגמ' היינו טעמא דהוי משום צובע ואינו ענין כלל למ"ש פכ"ב דאיירי ברותח וק"ל.
ועיין עוד בדברי מרן שכתב וז"ל ועוד י"ל דכיון דקדרה חייתא מסח דעתיה ולא מגיס וכו' עכ"ל וקשה דכיון דס"ל למרן דכל דמסיח דעתו ליכא למיחש וכ"כ ג"כ לעיל ה"ד לתרץ לקושית הרמ"ך ורבינו כתב לעיל ה"ד דאם גרף וקטם מותר לשהות עליה שהרי הסיח דעתו א"כ מתורצת הקושיא שהקשה הרמ"ך לקמן פ"ט ה"ג שהקשה היאך מותר לשהות ע"ג גרופה וקטומה ניחוש דילמא מגיס וכו' דכיון שהסיח דעתו ליכא למיחש אפי' בהגסה וכמ"ש מרן כאן וא"כ קשה על מרן שלא תירץ שם כלום.

יב

לא ימלא אדם קדרה עססיות ותורמוסין וכו'. כך היא בברייתא דף י"ח וקאמר בש"ס לימא בית שמאי היא ולא בית הלל אפי' תימא ב"ה גזרה שמא יחתה בגחלים וכו' והקשה הרב מאיר עיני חכמים דלב"ה דטעמא הוי משום חיתוי א"כ מאי צריך בכדי שיעשו כשלא חתה הא אינו אלא גזרה שמא יחתה ומ"ש רש"י ניחא לב"ש אבל לב"ה מאי טעמא ועיי"ש מה שנדחק ולענ"ד נראה דהכונה היא דכיון דאם יחתה יהנה ממלאכת שבת גזרו בשהא ולא חתה אטו חתה ונתנו לו דין חיתוי.

יג

תנור שנתן לתוכו בשר מבעוד יום וכו'. הכי איתא בש"ס דף י"ח והשתא דאמר מר וכו' וכתבו התוס' ד"ה התם וכו' וא"ת לרב אשי דשרי ברחא ולא שריק ולא אסר אלא בשרא אגומרי תיקשי ליה מתני' דאין נותנין פת לתנור וי"ל וכו' והקשה הרשב"א בחי' לתירוצם דא"כ אמאי מתרץ בש"ס שם התם מינתח הא לא מינתח והא בקל יכול לתרץ כשפי התנור פתוח ע"כ. ולענ"ד נראה דעד כאן לא כתבו כן התוס' אלא לר"א דשרי ומוקי למתני' בבשרא אגומרי וכמ"ש בש"ס מוקים לסיפא ג"כ בפי התנור פתוח דהוי כמו בשרא אגומרי והוי סיפא דומיא דרישא לא כן לרבי ירמיה דאסיר דמתני' אתיא כפשטא ולא הוי בשרא אגומרי לא ניחא ליה לאוקומי סיפא בפי התנור פתוח דהוי דלא כרישא ומשו"ה מוקי בש"ס אפילו פי התנור סתום והיינו טעמא דכיון דלא מינתח בעינן לטעמא דכהנים זריזים הם.
והנה נבא לדברי רבינו שלכאורה כל מ"ש אינו לפי סוגיית הש"ס דאילו בש"ס בבשר גבי נתן טעם משום זיקא ורבינו נתן טעם זה בברחא וכן כל לשון זה הוא מגומגם. ולענ"ד נראה דרבינו מפרש בש"ס כך איכא דאמרי דגדיא בין שריק בין לא שריק שפיר דמי פי' דכיון דאם יחתה יתחרך הבשר שהוא רך לא חיישינן לחיתוי ולאו דוקא לא שריק אלא אפי' פתוח ממש שרי אלא נקט הכי אגב לישנא קמא דברחא נמי ושריק שפיר דמי פי' דאף דבזה יבא לחתות דלא יתחרך מ"מ הוא שריק וגלי אדעתיה דא"צ זיקא דאי לא שריק אפי' שהוא סתום מ"מ אי אפשר אם לא יכנס זיקא ביני חורי וכיון שכן נראה דלא חייש לזיקא ויבא לחתות לא כן כשהוא שריק נראה דחייש לזיקא ואינו מגלהו כי פליגי דברחא ולא שריק רב אשי שרי דסובר דכיון שהוא סתום אף דלא שריק לא מגלהו דקשי ליה זיקא ורב ירמיה מדפתי אוסר דכיון דלא שריק נראה דלא חייש לזיקא והשתא רבינו פוסק כמאן דאסר וצריך דוקא שריק כדי להתיר וז"ש רבינו בבשר גדי הטעם שלא יבא לחתות ומסתמא איירי אפי' בתנור פתוח ובבשר עז ושריק שרי משום דקשי ליה זיקא ושוב ראיתי לב"י סי' רנ"ד פי' כן.

טז

אין צולין בשר וכו'. ועיין מ"ש מרן על שם הרמ"ך ולא זכינו להבין מ"ש בתחילת דבריו דמקשה רבא מהא דאין צולין דליתא בגמרות שלנו כן אלא שהקשה מחלוקת פת לתנור ולא מאין צולין בשר בצל וביצה יעו"ש גם מה שהביא מהך ברייתא דחנניא לא קשה די"ל דהכי פירושו דלצלי ס"ל דדי כמאכל בן דרוסאי כדתני חנניא גבי קדרה ברם לא ס"ל כחנניא בקדרה דזה לחוד וזה לחוד וכ"כ הר"ן יעו"ש.

יח

אין נותנין את הפת וכו' או באש וכו'. איכא מאן דבעי מימר בפשיטות דרבינו פסק כת"ק וכמ"ש התוס' לדעת רש"י דהבעיא היא גם לת"ק ואי ר' אליעזר פניה המדובקים בתנור קאמר ת"ק אחת מפניה קאמר או עליון או תחתון ופשיט לה דר"א האיך דתנור קאמר ונמצא ת"ק אחת מפניה קאמר לפי שהוא מקיל ורבינו פסק כן וכתב המדובקים וכו' או באש ושכן פסק בפירוש המשנה כת"ק ואצ"ל דהדר ביה כמ"ש מרן אלו תוכן דבריו וליתא דרבינו כתב בפירוש המשנה דת"ק מחמיר יותר מר"א ויותר מתקרמין פניה המדובקין בתנור מפניה שכנגד האש וכיון שכן איך אפשר דיפסוק כאן דאו או שפיר דמי והא צריך דוקא פניה שכנגד האש לחומרא וכת"ק ואם נאמר שחזר בו מפירוש המשנה לספר היד א"כ מה הרוחנו שלא נאמר כמ"ש הרב המגיד דפסק כר"א וחזר בו ממ"ש בפירוש המשנה דהלכה כת"ק וכמ"ש מרן ועוד שהאמת איתו דזה לא ניתן ליאמר דבשלמא לענין הלכה אי כמר או כמר שייך לומר חזר בו ברם לענין הסברא אי יותר מתבשל פניה שע"ג התנור או שכנגד האש לא שייך חזרה ומשום הכי כתב הרה"מ דפסק כר"א ולקולא והיינו טעמא דס"ל כאן שהוא מפרש או מדשקיל וטרי בש"ס כמ"ש הרה"מ ומ"ש רבינו או באש קאי לחררה דלא פליגי בה והוא ככו"ע.
אך קשה לענ"ד דכיון דמצינן להשוות מ"ש רבינו בפירוש המשנה למ"ש בס' היד ויהיו לאחדים למה נאמר דהדר ביה דכמה נוסחאות מסייעות לזה דכתוב בהן כדי שיקרמו פניה שאינן מדובקין בתנור והיינו כת"ק שהוא מחמיר דטפי מתבשל המודבק בתנור ממה שהוא נגד האור וכמ"ש בפירוש המשנה ואו באש שכתב קאי החררה דשם לא שייך פנים דלצד חודה לא יבא הבישול אלא מכח הגחלים שתחת החררה ומה שאינו מחמיר הת"ק בחררה משום דכיון שהוא על גבי הגחלים ממש מתמהר הבישול ואיך כותב מרן בפשיטות ולפ"ז ט"ס יש בנוסחתינו אחר שנראה ברור דליכא ט"ס ולא קשה דפליג דידיה אדידיה ויבא הכל מרווח ולא יקשה מהירושלמי דנראה דר"א מיקל דהכי הוא האמת דמיקל ופי' הסוגיא לפי זה דר"א מיקל עיין להרב מאיר עיני חכמים בדברי התוס' יעו"ש.
והטור כתב בסי' רנ"ד וז"ל ואין נותנין וכו' אלא כדי שיקרמו פניה הדבוקים בתנור או פניה שכנגד האש וכתב מרן ב"י דחד קאי הפת וחד החררה והקשה הב"ח דסתרי אהדדי דפניה המדובקים בתנור הוי קולא ופניה שכנגד האש הוי חומרא לפי דעת התוס' ולפירוש רש"י הוי אפכא המדובקים בתנור הוי חומרא ופנים כנגד האש הוי קולא והא ודאי לא אפשר דהיאך יפסוק באחת כת"ק ובאחת כר"א וכו' עד שיקרמו פניה כנגד התנור וכו' עכ"ל.
ודבריו תמוהים דהיאך מערב חררה עם פת הא חררה כשמתקרם היא מתבשל ג"כ מהר לפי שהוא על גבי הגחלים והבשול יבא מהר עם הקרום ובזה לא פליגי ועוד למאן דסוברים דפניה כנגד האש הוא חומרא חררה היאך מדמינן ליה אימא שהוא ע"ג גחלים הוא כמו פת המדובק שממהר בשולו נמצא ת"ק דמחמיר צריך קירום ע"ג החררה ג"כ הוא תימה דעד שיבא להתקרם מלמעלה צריך שיתבשל היטב לפי שהחום מלמטה והרי היא מבושלת החררה היטב ולמה יצריך כל כך בחררה יותר מפת דיספיק לו קירום גם בחוץ ברם בתוכה צריך בישול טובא וזה לא ניתן ליאמר ואי מ"ש ע"ג גחלים הוא כמו הפת לצד האור ליתא דכיון שהוא סובר דיותר מתבשל מה שהוא מודבק בתנור מבחוץ והיינו טעמא דכותל התנור הוא כמו גחלים כ"ש ע"ג גחלים ולמאן דסוברים דפניה כנגד האש הוי קולא דיותר ממהר הבישול לצד חוץ וא"כ חררה ע"ג גחלים הוי התר אפי' קרמו מ"ש כנגד הגחלים ור"א בשתיהם צריך לקרום לצד האחר דהיינו בפת מה שאינו נגד האש והוא מודבק בתנור ובחררה מה שהוא למעלה והוא תימה דכיון שקרם מלמעלה מחמת החום שלמטה נמצא שנתבשל היטב ולמה צריך כל כך בישול יותר מפת דבפת אפי' שקרם אבל הוא צריך להתבשל ואפ"ה התיר אלא וודאי דבחררה לא פליג וכדכתיבנא וצ"ע.
גם מ"ש המג"א ס"ק ט"ו דבריו תמוהים שכתב על מה שפסק מרן כר' אליעזר וז"ל דס"ל דאיזו צד שמתקרם סגי ולכן גבי חררה סגי בשיקרמו פניה שכנגד האש דשם פשיטא שהצד שכנגד האש מתקרם יותר וכו' עכ"ל נראה שהוא מביא ראיה על דברי מרן דס"ל דצד המדובק בתנור מתקרם יותר וסגי בהכי וראיה מחררה דסגי ליה בצד שהוא ע"ג גחלים נמצא דאזיל לקולא. ולענ"ד אין ראיה מזה דהא ת"ק דמחמיר והצריך קרימה שכנגד האש שהוא המאוחר לקרום איך קאמר בחררה ג"כ שיקרמו פניה והיינו שע"ג האש דא"א לומר שלמעלה שהרי היא מבושלת גמורה וכדכתיבנא לעיל וא"כ ודאי שהוא מה שנוגע לגחלים והשתא מוכרחים אנו לומר דהיינו טעמא דחררה משום שהוא ע"ג האש ומתמהר הבישול ובזה כו"ע מודו וכמ"ש מרן ב"י על דברי הטור דוע"ג האש קאי לחררה יעו"ש והביא פי' רש"י עליו יעו"ש.

ואם

נתן סמוך לחשיכה וכו'. בכדי שיעשו. וכתב הרב המגיד למד מן הברייתא הנזכרת גבי עסיסיות וק"ו עכ"ל ולא ידענו היאך הוא ק"ו שהדין שוה הכא כדהתם וראיתי להלח"מ נתעורר בזה וכתב כיון דיש מפרשים דצריכים בישול הרבה הוי ק"ו ודבריו תמוהים דלדעת רבינו הרי הם כתבשיל שלא בישל כל צרכו היאך הוי ק"ו וכי רבינו משתמש ממה שהוא נגדו ונחזי אנן אי הוי הכי או הכי דודאי דלא פליגי במציאות אלא מר איירי בהכי ומר בהכי או בחילוק מקומו או בענין אחר. ואחי יפ"ת כה"ר שב"ע נר"ו אמר דהק"ו הוא הכי דהתם שהוא דבר שאינו צורך כ"כ לשבת דאפשר לאדם לאכול בלחם אפ"ה גזרו שמא יחתה למהר בישול ומשו"ה במזיד אסור כ"ש בפת שהוא צורך לשבת דאיכא למיחש לחיתוי יותר דבמזיד אסור ונכון.

ואם

בשוגג מותר לרדות עד לא ירדה במרדה וכו'. וכתב מרן על שם הרמ"ך דהוא גופיה פסק לעיל דכל תבשיל וכו' יעו"ש ונ"ל דשאני ג' סעודות שהוא מצוה ומשום הכי התירו וע"י שנוי דס"ל לרבינו דגם סעודה ג' צריך פת וכמ"ש פרק ל' משא"כ גבי תבשיל דאפשר לג' סעודות בלא תבשיל אסרו וק"ל.

יט

עושה אדם מדורה. הכי איתא בברייתא דשבת דף כ"א וכו'. מכאן הוכיח הרב בני חיי סי' רנ"ה דבמקום נר שבת אם רוצה לעשות מדורה יצא ידי חובת נר דאי לאו הכי לימא דמותר לעשות פתילות מדברים שאין מדליקין אי איכא נר אחר ולמה נקט מדורה אלא וודאי ביוצא ידי חובת נר שבת דלא כמ"ש הרב המפה סי' תרע"א יעו"ש. ולענ"ד אין מכאן ראיה ומאי דנקט מדורה הוא חידוש דלא מיבעיא אי איכא נר אחר דישתמש דליכא למיחש להטות אלא אפילו דליכא אלא הך נר אמר כיון דהוא מדורה אינה צריכה הטיה ולעולם דאינו יוצא ידי חובת נר שבת אלא דהסברא מצד עצמה נראה תמוה דטעם נר שבת אי משום שלום הבית שלא יהיה חשך הא איכא אור גדול ולא חיישינן להטות ואי משום עונג הא איכא אור גדול וא"כ מה לי נר מה לי מדורה.

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.