קובץ על יד החזקה/שבת/ד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קובץ על יד החזקהTriangleArrow-Left.png שבת TriangleArrow-Left.png ד

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

מגיד משנה
לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
יצחק ירנן
מעשה רקח
קובץ על יד החזקה


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

כגון גפת כו' עי' מ"ש בפ"ג והעיקר כמ"ש ה"ה דרבינו פסק האבעיא להחמיר וכן הא דמסיק רבינו דאין חילוק בין לחין מחמת עצמן או מחמת ד"א ובגמ' מבעי ליה גם בזה וגם הא דהעתיק רמ"א סי' רנ"ז ס"ג דמותר להטמין בסלעים הגם דמוסיפין הבל מ"מ במילתא דלא שכיחא לא גזרו וגם זה השמיט רבינו ועי' בק"ע ר"פ ב"ט ד"ה לא שהסלעים כו' וא"כ יראה מדעת רבינו להחמיר בכל אלה ומהטעם שכתב הה"מ ולולא דבריו היה אפשר ליתן טעם אחר דהנה רבינו בפרקין לא העתיק כלל הא דכתב הר"ן אם הטמין בדיעבד אסור כדקי"ל בש"ע סימן רנ"ז והוא מוכח ממעשה שעשו אנשי טברי' ואסרו להם חכמים וכמ"ש גם התוס' לחד תירוצא דף ל"ט ע"ב ד"ה ממעשה כו' והיה נראה דסובר רבינו כשאר התירוצים בתוס' שם ולא נזכר בגמ' איסור דיעבד וכל איסור הטמנה אינה אלא לכתחילה וכיון דאין כאן איסור דיעבד אלא שלא לעשות ודאי דיש לנו להחמיר לכתחילה ושלא להתיר מספק. הן אמת דלשיטת רש"י דס"ל בר"פ כירה דשהייה מטעם הטמנה משום דגזרי במוסיף הבל פשיטא דלא גרע הטמנה משהייה וכבר הבאתי דברי המג"ש שסובר בדעת רבינו פה מדכתב בהלכה ב' מן הדין היה שטומנין כו' שהרי משהין ע"ג האש כו' א"כ דימה הנושאין להדדי כו' ע"ש שהאריך בזה וא"כ כיון שכבר ביאר בפ"ג דשהייה אסור בדיעבד לא צריך לאשמעי' שוב בהטמנה ופשיטא דאסור בדיעבד אבל לענ"ד אין דברי המג"ש מוכרחים די"ל בהיפך דכוונת רבינו לומר דמה"ד היה לנו להתיר דהרי שוהין ע"ג האש נתבשל כל צורכו ומצטמק ורע לו ואעפ"כ אסרו חכמים והיינו משום לתא דשהייה במצטמק ויפה לו וא"כ י"ל כיון דמשום לתא דשמא יטמין ברמץ אסרו לא החמירו כ"א לכתחלה ולא בדיעבד אבל לדינא עיקר כדברי הר"ן וכן הסכים הרשב"א דממה שהזכירו שם במעשה דאנשי טברי' הטמנה ושם אסרו בדיעבד ושם לא מוכח כ"א במזיד אבל בשכח ושגג אין ראי' לאסור וכמ"ש בהגה"ה כמ"ש שם ודלא כט"ז אלא דאפשר לומר דאנשי טברי' אומר מותר הוו ומיחשב כשוגג ועי' בט"ז יו"ד ססי' צ"ט:

ובעיקר פי' הרמב"ם שיותר הם מחממין בשלחין מחמת ד"א. בספר מעי"ט האריך להקשות על פירושו שהוא נגד הירושלמי ועוד כמה קושיות וכבר כתבתי ישוב לדברי רבינו בש"י פ' במה טומנין דף י"ז ד"ה מוכין:

ד[עריכה]

מותר לטמון את כו'. עי' מ"ש רבינו בפי' המשנה ופי' הרע"ב וכבר האריך בפירושם בס' שושנים לדוד ועי' מ"ש בזה בש"י שם ובגמ' קאמר שם דאדם חשוב יש לו להחמיר בזה ועי' בכנה"ג שנתן טעם לשבח למה השמיטו רבינו ובס' ברכי יוסף סימן רנ"ז האריך בכלל הזה דאדם חשוב באיזה דברים שיש לאד"ח להחמיר ע"ש:

נתגלו בשבת כו'. הב"י סי' רנ"ז הוכיח מדברי רבינו דאם נתגלה מבע"י אסור לכסותו משתחשך ומסיק שם להחמיר והביא סייעתא מהירושלמי ובק"ע תמה שם דלפי הגירסא שלפנינו הך מילתא מספקא שם ולא איפשטא ויש לנו לפסוק להקל ולק"מ דהרי רבינו פסק בספיקא דהטמנה להחמיר כמ"ש בכ"מ הלכה א' ע"ש ועי' ב"ח שמסיק להקל אע"ג דרבינו החמיר ע"ש:

ה[עריכה]

פינה כו' כמו הדבר הצונן. עי' בתוס' ישנים שם ועי' עוד בתוס' דף ל"ח ע"ב ד"ה פינה כו' ומ"ש בתוס' ישנים שם בשם ר"י הוא דלא כמ"ש רבינו פה דאפי' בשבת מותר וכן משמע בתוספתא שהביא בחידושי רשב"א לא אסרו להטמין אלא במיחם שהחמו בו מע"ש אבל מפנה הוא לתוך מיחם אחר ומטמין. ודע דלפי סברת התוס' י"ל דבעיא דר"א דף ל"ח פינה ממיחם למיחם יש לפשוט מהתוספתא מדלא התיר כה"ג אלא בהטמנה ולא נקט שהייה דהוא רבותא יתירא דגרע כשנצטנן א"ו דבאמת אסור ומשום זה השמיט רבינו הך בעיא דר"א בפ"ג משום דסמך על מ"ש כאן דהכא מותר משום דמותר להטמין את הצונן משא"כ בשהייה:


מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.