קובץ על יד החזקה/שביתת עשור/ב

קובץ על יד החזקה ‏ שביתת עשור ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

וכמה מלוא לוגמיו כו'. בס' שיח יצחק כתב שיטת הרב המאירי שאין הלכה כשמואל אלא שיעור השתייה מלא שני הצדדים ממש וכפשטא דלישנא דמשנתנו פי"ז דכלים והוא כתב עליו דלא מצא לשום פוסק שפסק כן וכן בירושלמי כמ"ש רבינו פה:

ה

אכל אוכלין שאין ראויין כו'. כתב הטור א"ח בסי' תרי"ב אכל מדבר שא"ר לאכילה כתב אבי העזרי דאפילו אסורא ליכא ועיין שם בב"י דרבינו חולק וכתב שם לחלק בין ח"ש לשיעור ע"ש. והנה הט"ז הבין דברי הראבי"ה דוקא בעפר וכדומה אבל מודה הראבי"ה דפטור אבל אסור כמו כל פטורי דשבת ולא נהירין דבריו להמעיין במרדכי פ"ב דתענית. ומה דקשיא ליה מהך דאמרינן בגמרא גבי חומץ אימר דאמרי בדיעבד כו' אומר אני משם יש ראיה להיפך דהאיך טעו כלל בדבריו דהתיר אפילו לכתחילה א"ו שהם היו סוברים כיון דאמר להו אין הלכה כרבי ממילא הלכה כחכמים וגבי יוה"כ היכא דתני פטור הוא פטור ומותר ומש"ה טעו והוא השיב להם אני לא אמרתי לכם הלכה כחכמים דלדידהו באמת פטור ומותר אני אמרתי אין הלכה כרבי לענין חיוב דוקא אבל לכתחילה הלכה כחכמים. ונראה לענ"ד דדעת הראבי"ה יחידאה היא ובאמת צע"ג על הטור שהביאה בלי חולק ולא עוד אלא שבקיצור פסקי הרא"ש ביומא סי' י"א כתב להדיא דכל אוכלין ומשקין שאינן ראויין לשתייה היינו לענין כרת אבל לענין איסורא הכל אסור אפילו ח"ש עכ"ל. גם צ"ע על רבינו למה לא הביא מיד דברי ראבי"ה במה שכתב בתחילת דבריו אכל אוכלין שא"ר לאכילה פטור הו"ל להביא שיטת הראבי"ה ולפמ"ש הב"י לחלק בין ח"ש לשיעור שלם ניחא. ולעד"נ ברור דגם הטור לא ס"ל להלכה כדברי אבי העזרי כלל אלא דהביא דברי אבי העזרי סמך למ"ש מקמי הכי דחיוב כרת הוא דוקא בכשיעור אבל בח"ש ליכא כרת, וכוונת דבריו כמ"ש הב"י דנ"מ לענין חולה דמאכילין אותו הקל הקל לזה הביא דברי הראבי"ה דאם אפשר לו בח"ש מדברים שאין ראויין לשתיה יתנו לו משום דאז לכל הפחות לשיטת הראבי"ה לא עבד איסור כלל וא"כ לדינא גם דעת הטור להלכה דלא כראבי"ה ובזה מיושב קושית הב"י שם שלא הביא דברי רבינו פה שחולק וא"צ לחלוקו ואין להאריך פה:

ז

אכל צלי במלח כו'. צריך טעם למה נקט צלי, ועי' בטור סי' תרי"ב ועי' בס' שיח יצחק ד"ה אמר ר"פ אכל אומצא. ומ"ש רבינו היה שבע מאכילה גסה שאכל כו' יש גורסים בדברי רבינו שאכל אוכלין שאינן ראויין ואח"כ אכל אוכלין ראויין וא"צ לפי' הה"מ ע"ש בס' הנזכר:

י

קטן. עי' הה"מ דלפי השני שיטות ליכא גבי זכר השלמה כלל ובקטן הלומד תורה יש לפסוק להקל עי' א"ר:

יא

אין מענין אותו כו'. לכאורה משמע דאם רצו מתענין וכן הבין הב"י בשם הר"ן דברי רש"י דאם רצו מתענין ובס' שיח יצחק כתב בשם רבינו מנוח דלכ"ע אם רצו אין מניחין אותן להתענות ע"ש:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.