אור שמח/שביתת עשור/ב

אור שמח ‏ שביתת עשור ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

והאכילה ושתייה אין מצטרפין לשיעור אחד.

בגמרא דף פ"א ור' יהושע היא כו' ר"נ אמר אפילו תימא רבנן כו' אם נאמר דר' יהושע אית לי' תמחוין מחלקין ג"כ לקולא יעוי' פרק כלל גדול דף ע"ב א"כ אכילה ושתיה הוי כשתי תמחוין ואינן מצטרפין זולת הבדל השיעור. ויתכן דטעם תמחוין מחלקין משום דחיך יטעם אוכל וזה דוקא באיסורי אכילה להכי בשבת המוציא הרבה מינין חייב כמו"ש תוס' דף צ' יעוי' שם. וזה דקשי' לי' לר"ש בפ"ג דכריתות מה לאוכל שכן נהנה לכן תמחוין מחלקין דההנאות שונות וזה דוקא באסורים שחיובן רק דרך אכילה כמו חלב, ומעילה כתבו תו' פרק כל שעה דילפינן חטא חטא מתרומה דכתיב בה אכילה והחיוב הוא על טעם אכילה משו"ה התמחוין מחלקין, אבל יוהכ"פ דשלא כדרך אכילתן חייב כדברי השאגת אריה א"כ אין החיוב על הטעם להכי הוי מצטרף גם בתמחוין חלוקין ודו"ק אמנם זה אינו למעיין היטב. גם דברי הש"א אינן מחוורין. ובזה יתישבו דברי הראב"ד פרק י' דתרומות דגריס בתוספתא פסחים גבי שתית חמץ בכדי אכילת פרס ושתי' בכזית א"כ אמאי אמר שם בתוספתא דאכילה ושתיה אינן מצטרפין הא שיעוריהן שוה ע"כ דהוי תמחוין חלוקין וגם לקולא אמר ר' יהושע דאין מצטרפין ודו"ק.

ד

הנה דא ברור דאעפ"י שהשיעור אצל יוהכ"פ הוא ככותבת דלא תעונה כתיב ולא אכילה ומשו"ה לא כתבה רחמנא אכילה גבי יוהכ"פ כדמפרש ריש לקיש בדף פ"א מ"מ עיקרו תלוי בהנאת גרונו ולא בעי מלוי מעיו וכמפורש בגמרא דאמר היכי משכחת כרת דיומא דחנקתי' אומצא ומית דלא כיפר יוהכ"פ עליו חזינא דתיכף עם בליעתו חייב וכן מפורש בתוס' פרק עושין פסין דף כ' ע"א סד"ה לא יעמוד אדם. ויותר מפורש בירושלמי תרומות פרק ח' על משנה וכולם שהיה תרומה לתוך פיהם ר"א אומר יבלעו תני ר' נתן אומר לא שהיה ר"א אומר משום שהתחיל בו בהיתר אלא שהיה ר"א אומר הלעוס כבלוע אף בשבת כן אף בפסח כן אף ביוהכ"פ כן כו' הרי דבלעיסה נגמר חיובו לר"א מכ"ש לדידן דבבליעה נגמר חיובו. אמנם בבלע חצי זית והקיאו וחזר ואכלו דחייב כמו שכתב רבינו פרק י"ד מהלכות מא"ס ומקורו מבבלי סוף פרק גיד הנשה ובירושלמי ריש שבת יש להסתפק ביוהכ"פ אם חייב דאולי כיון דמשום אותובי דעתא בעי שיהי' ככותבת ביחד בבית בליעתו, והנראה מהך דכריתות דף י"ד דאמר והא תני יוהכ"פ וביוהכ"פ כותבת הוא דמחייב ואמאי לא משכחת בחדא זית וכגון שבלעו וחזר והקיאו וע"כ דפטור. אכן מהא איכא לדחויי דכיון דר"מ אמר דחייב על הוצאת שבת ושבת בעי' כגרוגרת והוי יותר מכזית וע"כ מיירי שהוציא ככותבת ושפיר קאמר ר"מ דחייב משום שבת הא אל"ה מנ"ל לחייבו כאן משום שבת. אך נראה דנותר שטעון שריפה ורחמנא אחשבי' לשורפו במקום קדוש חשוב בפחות מגרוגרות וכמו מקק של סופרים ועפר המזבח עיין שבת סוף פרק רע"ק, אלא דר' מאיר סובר פסחים סוף סוף פרק כ"ש דבשר קודש בכביצה אבל יעוין תוספות שם תראה שזה נסתר א"כ מוכרח הדין שכתבנו דביוהכ"פ פטור אם אכל ח"ז וחזר ובלעו ודו"ק.

ח

מקצת הרופאין אומרין צריך ומקצתן אומרין אינו צריך הולכין אחר הרוב.

עיין הרב המגיד. ובאמת מלשון רש"י בשמועה זו בדיבור מר בר רב אשי אמר הך סיפא לא תפרש הכי דמשמע כו' מוכח דברישא מוקי כבלישנא קמא דלא אזלינן בתר רובא דהוי ספק נפשות להקל וכ"ש למר בר"א דמיקל טפי בפקוח נפשות ודלא כשיטת שאילתות ורבינו. והא שכתב לקמן בדף פ"ד אבל מצטרפין לדעת אחרת כגון שנים אומרים צריך ושלשה אומרים א"צ ואשה או כותי אומרים צריך מצטרפין למיהוי פלגא ופלגא כו' נראה מדבריו דהולכין בתר רובא המעיין בדבריו יראה דסבר לחלק דבאכילה ביוהכ"פ דעל זה אמרו איזה ענוי שהוא אבידת נפש זהו אכילה ושתיה ואם נשבע שלא יאכל שבעה ימים מכין אותו ואוכל לאלתר ויותר תלי' בגוף האדם שבכחוש הוא סכנה יותר ובבריא צריך זמן מרובה אבל בכלל הוא ענין מסוכן וכיון שהוא חולה והענין אתחזק בו סכנה שיש בעינוי נפש אבידת נפש תו כי מיעוטא אמרי צריך שקולים כפלגא ופלגא ומאכילין אותו ביום הכיפורים כדרך האדם בכל הימים, אבל תמן פירש"י על מחמין לו חמין לרחצו שבזה אין ענין זה שייך לסכנה כלל שאם לא ירחץ אדם כל ימיו בחמין אין בו סכנה ושבועה שלא ארחץ לעולם חייל [עיין נדרים ריש פרק ואנ"ד] ורק כשהוא חולה וצריך זה לרפואה סבר רש"י דהוי כאומדנא ואזלינן בתר רוב דיעות דברובא כזה גם בדיני נפשות אזלינן בתר רוב כן נראה דסבר רש"י ז"ל [ודלא כמו שכתב רמב"ן לדעתו].

ובאמת מסתפקנא דאולי הא דמר רב רב אשי אמר כל היכא דאמר צריך אני אין בקיאין זה דוקא באכילה דיום הכפורים דבמידי זה איכא סכנה אם לא יאכל כשיעור ז' ימים יש בו אבידת נפש לכל אדם ויותר ניתן לשעורין לחולה לכחוש ולבריא כל חד לדידי' אבל ברפואה אחרת בשבת אם בקיאין אמרי אינו צריך לא מצאנו דאיהו גופי' מכריח כל הבקיאין וצ"ע כי סתימת הפוסקים משמע דאין חילוק. בכ"ז להלכה המיקל בפקוח נפש שפיר עביד וכמו שכתב הרא"ש ובפרט לגירסת ההלכות ורבינו ואין אומרים יעשו דברים אלו ע"י נשים כו' מפני שמצטרפין לדעת אחרת יעוין פ"ב מהלכות שבת בההמ"ג. אין מקום כלל למה שפירש"י לפי גירסתו. לכן הלכה כדברי המיקל בפקוח נפש וכן פסק בש"ע. וכן נראה דאינו מוכרח מש"כ הרמב"ן דחולה מסוכן מאכילין אותו פחות מכשיעור אם צריך טובא מהך דכריתות ואין ראי' דשם הלא אכלה זית וזית ביותר מכדי אכילת פרס דהוי דרך אכילה לכן מאכילין אותה בכך אבל שלא כדרך אכילה לא ועיין ברא"ש בזה.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.