קובץ על יד החזקה/אישות/כד

קובץ על יד החזקה ‏ אישות כד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

או מחייבי לאווין וכו'. גם למ"ד כתובה מה"ת כמ"ש התוס' בכתובות דף י' ע"ש והא דלא תקנו חכמים שתפסיד גם את התוספות כמ"ש התוס' שם בכתובה דהם הפסידוה וי"ל דקנסי' לי' בדידיה כדאי' בירושלמי אם קדשה בליטרה זהב מאבד את הכל כמ"ש הרא"ש בכתובות. בחלוצה אי הוי כמו שניי' עי' ב"י סי' קט"ז ולשי' רבינו דנתינה ג"כ אינו אלא מדרבנן כמבואר באה"ע סי' ד' א"כ גם נתינה הוי כמו חלוצה דמסיק הב"י דיש לה דין שניות ועמ"ש בפ"ב משי' הרע"ב דחלוצה בכ"ג הוא מה"ת יש מקום לחלק בין נתינה לחלוצה.

ד

וכן אם לותה ואכלה. עי' הה"מ גם הרע"ב פ"ט דיבמות משנה ג' כ' כדברי רבינו ע"ש בתי"ט ול"נ דסובר רבינו והרע"ב לחלק בין מזונות הצריכים לקיום נפשה ובין מזונות שתקנו חכמים לאשה וכמ"ש בפי"ב הלכה א' דמזונות קיום נפשה הוא מה"ת וא"כ בלותה ואכלה חייב לשלם גם באלמנה לכה"ג וסובר הרע"ב דבשניות משום קנסא גם מזונות כדי קיום נפשה בלותה ואכלה קנסוה חכמים וא"ח לשלם כמ"ש התוס' בכתובה למ"ד כתובה דאורייתא ודוק.

יא

שאל אותו פלוני ואמר להד"מ. והרא"ש כ' שצריך עדים ואין החכם נאמן בזמן שהיא מכחשת אותו ועי' ב"ש סי' קט"ו אות ד'. הה"מ כ' בשם הרשב"א באם היא מודית כ"ש שמפסדת כתובתה מטעם הודאת בע"ד כמאה עדים ובאמת משמע דהראב"ד חולק בזה מדקשי' לי' על התלמודא מאי מק' מנא ידע דלמא איירי דהיא אמרה ותי' דאאמע"ר והרשב"א הק' עליו מ"ש מאחד שאמר גנבתי או גזלתי דנאמן אע"ג דמשים ע"ר והראב"ד ס"ל דהכא שאני משום דחשודה להאכילו דברים אסורים וכיון דאין אדם נעשה חשוד ע"פ עצמו הרי יכול לסמוך עליה ומש"ה אינה מפסדת כתובתה כמ"ש בס' הפלאה וא"כ צ"ע על הה"מ שכ' וכ"ש בשם הרשב"א ואפשר דכונת הרשב"א אפי' לשי' החולקים על רבינו אם היא מודית אח"כ לדברי החכם אף דאם היא בעצמה הודה לא מהני ואם היא כופרת החכם ג"כ אינו נאמן אם היא מודה לחכם אח"כ אז וודאי מהני ולא בעינן עדים ודוק.

יד

העוברת על דת צריכה התראה וכו'. כתב רש"י בסוטה דף כ"ה שמא תחזור בה וגם בשמשתה נדה דחשודה על נדה א"כ הוא אסור לדור עמה ואיך יהי' נאמנת עי' בס' הפלאה אה"ע סי' ק"ו אות ו'.

יז

ה"ז חייב להוציא וכו'. כתב המל"מ בשם תשו' הרשב"א דוקא שהאשה שותקת אבל במכחישתו אינו חייב להוציא וכו' וע"ש בתשו' רשב"א שהביא כן בשם רש"י וחתני הרבני החריף מהו' שמשון נ"י אמר מה דדחיק לי' לרש"י לפרש כן משום דבזה יש מקום ליישב קו' התוס' ד"ה אמר אבי' וקו' התוס' סוטה דף ג' ע"ב ד"ה ת"ל ולומר מה דפליגי אביי ורבא דמיירי בשותקת דס"ל לאבי' דעד כאן לא אמרי' דע"א אינו נאמן כ"א במכחישתו אבל בשותקת הוי כהודאה וכאלו היא אמרה נטמאתי ורבא חולק בזה דגם בשותקת אין ע"א נאמן וסברת מחלוקתם יש להבין ע"פ שני תי' שכ' הר"ן בסוף נדרים במתני' דטמאה אני לך דאבי' הי' סבר דמה"ת היא נאמנת ולמ"א הפקיעו חכמים הקידושין וא"כ ביש ע"א והיא שותקת והודית בכה"ג נאמנת ורבא הי' סבר כתי' שכ' שם בשם אחרים דמצד הדין אינה נאמנת וא"כ אין לנו לצרף שתיקתה להגדת העד ואין כאן אלא ע"א בעלמא ואין דבר שבערוה פחות מב' ולפי"ז הא דמשמע בסוטה דאין אשה נאסרת על בעלה אלא בעדים מיירי במכחשת ובסוטה אצטריך קרא דועד אין בה אפי' היכא דהיא מכחשת אעפ"כ נאמן העד כיון דיש רגלים לדבר ועי' בח"ר עכ"ד.

וז"ל הטור אה"ע סי' קע"ח לא קינא לה ובא ע"א ואמר לו זנתה והיא שותקת אם הוא נאמן בעיניו ודעתו סומכת עליו כשנים יוציאה ויתן כתובתה וכ' הפרישה בשם רש"ל ט"ס דאי שותקת פשיטא דהוי כהודאה ואפי' אינו נאמן כ"כ בעיניו אלא הוא סתם אדם כשר ומעיד בפניה שזנתה חייב להוציאה ולא אמרי' עיני' נותנה באחר אלא באמרה בעצמה ולא בע"א ובס' המקנה תמה על המהרש"ל מתשו' הרשב"א הנ"ל ע"ש ונראה דס"ל להרש"ל כמ"ש הרשב"א בחי' בתי' השני דמיירי במכחשת והוא שותק ואבי' מודה דמה"ת אין אשה נאסרת אלא בעדים ורבנן הוא דהחמירו בע"א ורבי' חולק דאפי' מדרבנן מותרת לבעלה וסובר המהרש"ל דע"כ לא פליג רבא אלא במכחשת אבל בשותקת מודה לאבי' והא דבעי' שיהי' נאמן עליו כבי תרי מיירי במכחשת ואעפ"כ כשסומך דעתו עליו החמירו רבנן וסובר המהרש"ל דלא כמ"ש המל"מ בשם תשו' רשב"א ועי' בח"ר ביבמות בסוגי' דרוכל דף כ"ד שכ' דמה שאמר שמואל לההוא סמיא אי מהימן לך כבי תרי הוא לצאת י"ש ע"ש ויש מקום עוד לפרש מה דפליגי אבי' ורבא ע"פ מה דמשמע בספרא הובא בפ"י דף ס"ה בקידושין לא יקום ע"א באיש אבל קם הוא לעדות אשה להשיאה ופי' הפ"י שם דהיינו דס"ל המקדש בע"א חוששין לקדושין א"כ י"ל דאפי' סובר כהך תנא ורבא סובר כאידך תנא א"נ דמוקי לה לעדות אשה שמת בעלה וכמ"ש בשו"ת הריב"ש דמה"ת נאמן בעדות אשה כשי' רבינו ספי"ג מה' גירושין ועמ"ש שם בס"ד ואם אמרי' דע"א מהימן שפיר י"ל דגם קלא דלא פסיק לא גרע מע"א ויש לתלות פלוגתא דאבי' ורבא בפלוגתא דרבי ורבנן בסוגי' דרוכל ומיושב פירש"י דס"ל אליבא דרבי דגם מבעלה מוציאין בעדי כיעור דרבי כאבי' ס"ל וכיון דקיימ"ל שם בקלא דל"פ כרבי היינו לחומרא מדרבנן ויש מזה סייעתא לשי' הרש"ל קצרתי בכל זה. ועי' שו"ת צ"צ סי' ע"ט במעשה שאירע בשני אחים ששכבו אחורי התנור בבית שבעלת הבית שוכבת שם וגם ערל א' ושמעו שהי' מנאפים והאריך שם ומסיק שמצוה על בעלה לגרשה וע"ש שהיא היתה מכחשת הכל ונראה מדבריו שם שסובר כדעת המהרש"ל אלא שצ"ע מפני מה לא הזכיר המל"מ בתשובה זו.

יח

אמרה לו אשתו שזנתה אבדה כתובה. עי' פט"ו מהלכות אלו הלכה ט"ו בשעה"מ שם ועמ"ש הל' י"א.

כה

משביע ע"ז ואח"כ י"כ. מ"ש המ"מ כבר כתבתי וכו' פי' שאינה משביעה מקודם אלא דוקא כשיש שם סתירה וודאי אלא שאינו ידוע אם היתה קודם או אחר הקינוי צ"ע.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.