צל"ח/פסחים/טו/א

צל"ח פסחים טו א

דף ט"ו ע"א

[לב] ומאי מדבריהם מדברי ר"ח סג"הכ. והא דקאמר מדבריהם היינו משום דאיסור הוא רק כמו פסול ואם כן אין ראיה מדברי ר"ח ס"ה אלא לפי מ"ש התוספת בסוף ד"ה פסול וטמא דאי ר"ח ס"ה בולד דרבנן מיירי אם כן ר"ע איירי בט"י דבית הפרס ולמדנו מדברי ר"ע אבל מדברי ר"ע לחוד ליכא למילף דמנא ידעינן דאיירי בבית הפרס אבל ר"ח על כרחך איירי בהכי מדקורהו ולד הטומאה והרי הוא ולד ולד ולרש"י איירי בכלי שנטמא במשקין שנטמאו במת עצמו וכמו"ש לעיל ולדעת התוס' למ"ד אוכל מטמא אוכל איירי באמת בולד ממש רק ההוספה שעושה משני דרבנן שני דאורייתא וכמו"ש התוס' בד"ה ולד טומאה דרבנן ולמ"ד אין אוכל מטמא אוכל א"כ כיון דסבר טומאת משקין לטמא אחרים דרבנן לא משכחת בשר שנטמא בולד ולד שיהיה של תורה אם נימא עצים ולבונ' אין מונין בו ראשון ושני ומדר"ח ס"ה נשמע לר"ע דג"כ איירי בטבול יום דרבנן אי נמי כמו"ש התוספות בד"ה דמדאורייתא טהור מעליא דמדר"ח ילפינן שאף בקלקול דרבנן מותר לקלקלו יותר ושוב ילפי' מר"ע דמותר לעשות פסול טמא וה"ה איסור שהוא כמו פסול:

וע"פ זה נלע"ד לתרץ קושיית התוס' לעיל בד"ה הבא טהור וטמא הקשה ר"י לוקמי בשבע דאסור מן התורה וכו' ועיין מהרש"א שמדברי ר"ח ס"ה אפילו בשבע ליכא למילף איסור מטומאה דאיסור הוא רק כמו בפסול רק מדרבי עקיבא איכא למילף וא"כ מר"ע לחוד הוא דיליף ומדבריו מבעי' ליה והגמרא דקאמר מדבריהם דמאן וכו' ואלא מדברי ר"ע וכו' באמת הוה יכול להקשות מדבריו מבעי' אלא דעדיפא מיניה פריך דליכא למילף כלל:

[לג] אף אנו מודים בתרומה שנטמאה בולד הטומאה ששורפין אותה עם התרומה שנטמאת באב הטומאה. הנה נפלאתי מכדי הך שנטמא בולד מאי הוי שני כי שרף לי' בהדי שנטמאת באב מאי הוי שני שני ושני הוא כקושיית הגמרא בריש השטה על רח"סה וכאן אין לתרץ בולד ולד עסקינן כדמתרץ לעיל אליבא דר"ח ס"ה דהתם בקדשים קאי ואפי' בולד ולד שייך שנטמא ששלישי בקוד' טמא הוא ועושה רביעי אבל ר' יוסי בתרומה קאי ואי האי שנטמאת בולד כוונתו בולד ולד א"כ איך קאמר שנטמא' הוי ליה למימר שנפסלה ששלישי בתרומה פסול הוא וצריך לומר עפ"י מ"ש התוס' דף י"ד ע"ב בד"ה ואלו הכא פסול וטמא דשלישי שבתרומה ג"כ עמא מקרי הואיל ועושה רביעי בקוד' רק שלישי של ע"י גרע משאר שלישי ואם כן שפיר קאמר ר' יוסי שנטמא בולד וכוונתו בולד ולד אלא דהיא גופא קשיא כיון דבאמת מתיר ר"ע אפילו במגע ט"י לשרפו עם מה שנטמא באב הטומאה היה לו לר' יוסי ג"כ למימר אף אנו מודים שתרומה שנפסלה בט"י ששורפין אותה עם התרומה שנטמאת באב הטומאה.

וחשבתי לומר דרבי יוסי לעצמו לשיטתו דאיהו סובר טומאת משקין לטמא אחרים דרבנן וכמבואר דף י"ח ע"ב דר' יוסי לא סבר לה כר' עקיבא וא"כ אף ששרפו הכהני' שמן שנפסל בנר שהוא אב הטומאה מ"מ מן התורה לא אהני ליה האי נר להאי שמן כי אם לאפסולי גופי' רק מדרבנן נעשה טמא ור' עקיבא הוא דסובר שעשאוהו טמא של תורה ולכך לא יכול ר' יוסי להודות בתרומה שנפסלה בט"י כי אם בנטמא ויליף מדברי ר"ח ס"ה אלא דתינח למאן דס"ל בתרומה עושה כיוצא בו אבל למאן דסבירא ליה אין עושה כיוצא בו רק מדרבנן אכתי היה לו לר' יוסי להתיר אפילו נפסל בט"י וצ"ע:

[לד] אבל היאך נשרוף התלוי' עם הטמאה שמא יבא אלי' ויטהרנה. צל"ע למאן דאמר גם בתרומה אינו עושה כיוצא בה א"כ תלויה היא ספיק' דרבנן ולמה לא נימא ספיקא לקולא ואולי מיירי שהתלוי' היא משקה הוא ספק של תורה שפוסל שמן טהור:

[לה] רש"י בד"ה מדברי ר"ח וכו' דאין אוכל מטמא אוכל אלא מדרבנן. כבר כתבתי לעיל דכוונת רש"י דסוגיא זו אתיא גם למ"ד אין אמ"א משא"כ שינוייא דר' ירמיה לקמן ע"ב כתב רש"י דלא אתיא לרבינא לכן כתב רש"י כאן דאתיא אפילו לרבינא ואמנם שטחיות לשונו של רש"י כאן מורה דמוקי לה דוקא לרבינא ונראה משוה דהתוס' בד"ה התם פסול וטמא וכו' בסוף הדבור כתבו ואם תאמר למאן דמוקי בולד דרבנן ר"מ נמי מוסיף וכו' ובירושלמי פריך לה ומשני תיפתר בב"הפ שהוא מדבריהם עכ"ל ואני אומ' דאכתי ר"ח מוסיף דהרי השמן הוא משק' ולר"מ דמשקין לטמא אחרים דרבנן א"כ מן התורה לא אהני הנר להאי שמן רק לאפסולי גופי' ועושה מפסול דרבנן פסול דאורייתא אבל דרחס"ה אוכל הוא ועוש' משלישי דרבנן שני דאורייתא נמצא שלא זו שעושה מדרבנן של תורה אלא שמעלהו במדרגה יותר גבוה של תורה אלא דלאוקימתא דר' ירמיה לקמן לרש"י גם דר"ח הוא שני מדרבנן שמשקין לעולם תחל' וכבר היה שני דרבנן [ולרש"י או דלא דייק מימיה' או דסבר כהרמב"ם דכל הפוסל הוא גזירה קדמוניות ולקמן נדבר מזה] וא"כ אין ר"ח מוסיף דמה לי אם עושה משני דרבנן שני דאורייתא או אם עושה מפסול דרבנן פסול דאורייתא וליכא בדר"ח הוספה על ר"ע אבל ר"ע מוסיף שעושה משלישי דרבנן ראשון דרבנן אבל לדעת התוס' דדייקי בדר"ח דקאמר מימיהם כמבואר בדבריהם דף י"ד ע"א בד"ה עם בשר ומשקין ואם כן קודם גזירת י"ח דבר עשו בעדות ר"ח ס"ה משלישי דרבנן שני דאורייתא ולר' עקיבא אין בעדותו רק לעשות מפסול דרבנן פסול דאורייתא וצריך לומר דהתירוץ של הירושלמי ב אמת אינו עולה רק למאן דאמר אין אמ"א ואם כן אין עושה בדר"ח ס"ה אפילו פסול דאורייתא ולמ"ד אוכל מטמא אוכל צריך לומר תירוץ על קושיית והירושלמי כפי מה שתירצו התוספות בזבחים דף ג' ע"א בד"ה הכותב שהבא תי לעיל סי' ל"א ובזה עולה לנו כהוגן מה שהעמידו התוספות לעיל הך קושיי ת הירושלמי למ"ד אין אמ"א ועיין מהרש"א ולדידי ניחא שכוונתן להביא תירוץ של הירושלמי דלא סליק רק למ"ד אין אמ"א ומעת' לרש"י לאוקימתא זו דמיירי בכלי שנטמא במשקין וכו' אם כן הבשר הוא שלישי ממש ולמ"ד אמ"א עושהו שני דאורייתא ובדר"ע דמיירי בשמן שהוא משקה אסנימא דגם עכשיו סליק אדעתא דמשקין לר"מ לטמא אחרים דרבנן א"כ קשה ר"ח מוסיף אדר"י לכן פי' רש"י אוקימתא זו רק למאן דאמר אין אמ"א:

[לו] ד"ה אמר רשב"ל וכו' והאי עדות דר"ח ור"ע לא שייך גבי פסח ואיידי דבעי לאורויי ששורפין קודש טהור וכו'. הא דלא פירש רש"י דנקט לה הכא מישום דר' יוסי טעה וסבר דר"מ מדר"ח ס"ה יליף משום דאם כן קשה רבא דלא סליק אדעתא דר' יוסי טעה למה הקשה מברייתא אמר ר' יוסי וכו' למה לא הקשה ממשנתינו דאי ר"מ מדר"י יליף מה שייכא דעדות ר"ח ס"ה ור"ע כאן במכילתן לכן הוצרך רש"י לפרש דנקט לה הכא איידי דבעי לאורויי וכו':

[לז] ד"ה ממחלוקתן וכו' שהרי הלכה כר' יהושע בטהרות דר"א נימנו עליו וכו'. הא דנקט רש"י בטהרות רמז למה דמסקינן במסכת נדה דף ח' ע"א דאמר שמואל הלכה כר"א בארבע ומסיק שם דבסדר טהרות הוא דאין הלכה כמותו רק בארבע אבל בשאר סדרים איכא טובא ד"ה שמא יבא אליהו לאחר זמן כוונתו דלא תימא שפירושו שמא יבא היום וזה אי אפשר שכבר מובטח להם לישראל שאין אליהו בא לא בע"ש ולא בערבי ימים טובים כדלעיל דף י"ג ע"א לכן כתב רש"י שיבא לאחר זמן:

[לח] תוס' ד"ה באב הטומאה דאורייתא וכו'. והא דנקט דאורייתא לא נפקא לן מידי למאן דאמר אין אוכל מטמא אוכל וכו' וראיתי בספר אבן העוזר דאפי' למ"ד אין אוכל מטמא אוכל היינו לטמאו אבל פוסל הוא כיוצא בו מדברי תורה ולכך נקט באב הטומאה דאורייתא שמותר לגרום לולד דרבנן פסו דאוריית' דאם לא כן והיה מיירי באב דרבנן לא היה ר' מאיר יכול ללמוד להתיר לגרום לתרומה טהורה פסול דאורייתא עיין שם.

והנה טרם רואי בספר הנ"ל חשבתי לחלק כן עיין לעיל בדברינו בהמשנ' מ"ש על קושיית מהרש"א בתוספת ד"ה דאיכא משקין ודחיתי סברא זו עיין בדברינו בסימן ה' ואמנם בגוף החידוש הזה לומר דאוכל פוסל עכ"פ כיוצא בו והואון הזה אסברה לנו שכך דרשינן לקרא טמא הוא ואינו עושה כיוצא בו טמא ואני אומר תינח למדרש כן לר"ע דסובר שני עושה שלישי בחולין וא"כ ההוא אוכל מחמת שרץ שבו כתיב טמא הוא ההוא י הוא עושה שני להיות טמא לעשות שלישי דרשינן ואינו עושה כיוצא בו טמא לטמא אחרים אבל לדידן שאין שני עושה שלישי בחולין א"כ איך נדרוש שאינו עושה כיוצא בו טמא לטמא אחרים קשה מאי אירי' כיוצא בו הלא אפי' אינו כיוצא בו אינו מטמאו רק פוסלו מכלל דכיוצא אפי' לפסול אינו יכול ואפי לר"ע ג"כ אינו נכון לנוסחא דידן לקמן דף י"ח ע"ב דגרסינן יטמא דאינו עושה כיוצא בו וזה באוכל הבא מחמת כלי הוא ולכן אין קיום לסברא זו ודוחק לומר דקרא דכתיב בחולין אתי לענין תרומה וקדשים:

[לט] ד"ה ולד טומאה דרבנן וכו' ומיהו אם עיבור צורה היינו לינה בעלמא אע"ג דלא הוה נותר לא קשה מידי. ולענ"ד קשה הא אין שורפין קדשי' בלילה וממילא ימתין עד למחר והרי הוא נותר ומתוך דברי התוספת הללו משמע שדוקא נותר אינו נשרף בלילה אבל שאר פסולי' נשרפים בלילה וכן משמע בדברי הרמב"ם בפ"ט מפה"מ שפיגול ונותר הוא דאינן נשרפים אלא ביום וכן משמע בכ"מ שם אבל אני תמה כי ברייתא מפורשת בת"כ שכל פסולי המוקדשים אין שריפתן אלא ביום ואי נימא דלינה בעלמא שכתבו התוס' היינו אפילו תוך זמן אכילתן אתי שפיר דמיירי בשלמים שאירע בהם כן ביום זביחתן וממתין להם עד למחר ומקרי עיבור צורה ועדיין אינו ואמנם גוף דברי התוספת הללו תמוהים אצלי איך כתבו כן ליישב שטת רש"י והרי רש"י בעצמו כתב לקמן דף ל"ד ע"א בד"ה ותעובר צורתה היינו פסול לינה וכו' וכיון שלנה בלילה הרי הוא נותר וכו' הרי שלרש"י עיבור צור' היינו הנשרפים שכתב הרמב"ם בפ' י"ט מפה"מ הל' ג שאלו אפי' אם אירע בהם ספק פסול נשרפים בלא עיבור צורה וכתב הר"י קורקס הטעם שכיון שגם בכשרותן לשריפה עומדין ואין חילוק בין כשרים לפסולים אלא במקום שריפתן לכך אין צריך עיבור צורה ובירושלמי הרגיש בזה וכתב וקודם אושא אין שורפין על דבריהם ומוקי לה בכלי זכוכית אבל בבבלי במסכת שבת דף ט"ז ע"א מבואר שאין שורפין על כלי זכוכית כלל:

[מ] ואמנם גם בלאו הכי נלע"ד לתרץ קושיית התוספת על רש"י שהרי לעיל כתבו התוס' בסוף ד"ה התם פסול וטמא דבירושלמי מקשה למאן דמוקי בטומאה דרבנן בא בא ר"ע אלא לפחות תפתר בבית הפרס דרבנן והנה על בית הפרס שפיר שורפין תרומה דבאושא גזרו לשרוף על בית הפרס כדאמרינן בשבת דף ט"ו ע"ב על ששה ספיקות שורפין התרומה יעויין שם וא"כ מדר' עקיבא יליף ר"מ ומה דקאמר מדברי ר"ח ס"ה היינו דר"ח ס"ה ודאי מיירי בולד דרבנן אי משום דלא משכחת ולד ולד דאורייתא למ"ד אין אוכל מטמא אוכל אי מדקרי ליה ולד וכמו שכתבתי למעלה ומזה שמעינן דר"ע איירי בבית הפרס:

[מא] ובזה נלע"ד לתרץ לעיל דף י"ד ע"ב דקאמר רבא שמע מיניה קסבר רבי עקיבא משקין לטמא אחרים וכו' מאי אריא באב הטומאה אפי' בראשון ושני וכו' הדבר תמוה שהרי התוס' כתבו לעיל דף י"ד ע"א בד"א עם בשר ומשקין וכו' דלא שייך להקשות מאי אריא וכו' משום דמימיהם קאמר ואם כן איך קאמר רבא מאי אריא וכו' והרי ר"ע ג"כ מימיהם וכבר כתבתי לעיל סי' ך' ליישב ואמנם לפי מ"ש ניחא שהרי כבר כתבתי בסי' כ"א דהך מאי אריא קאי לרבינא משמיה דרבא דמקרא מלא דבר הכתוב שאין טומאה עושה כיוצא בו וא"כ אם משקין לטמא אחרים דרבנן על כרחך ולד ולד דר"ח ס"ה היינו דרבנן דלא משכחת כשר שיהיה שלישי של תורה כלל וא"כ קשה הא ר"ע לא בא אלא לפחות וצ"ל דאיירי בבית הפרס דרבנן והרי על בית הפרס אין שורפין תרומה כלל ולרש"י בשום טומא' דרבנן אין שורפין תרומה וקדשים כמפורש בדבריו בשבת דף ט"ז ע"א בד"ה עבדי רבנן הכירא יעויין שם וא"כ בשלמא מלת' דר"ח ס"ה דאיירי בקדשים א"כ אף בטומאה דרבנן משכחת שריפה בעיבור צורה ועל זה גופיה העיד ר"ח ס"ה שעל ידי עיבור צורה שורפין עם בשר שנטמא באב הטומאה אבל ר' עקיבא מיירי בתרומה וע"י טומאה דרבנן אין שורפין כלל דבתרומה ליכא עיבור צור' וא"כ איך שורפין אלא ודאי דמיירי אחר תקנת אוש' שתקנו לשרוף על בה"פ ואוש"הי' אחר גזירת י"ח דבר שהרי אושא בימי ר"ג היה כדפירש רש"י במסכת ר"ה דף ל"א ע"ב וי"ח דבר קודם ריב"ז היה שהרי ספר מגזרת ח"י דבר היה וידים הבאים מחמת ספר נגזר אחר גזירת ספר כמו"ש התוס' במס שבת ד י"ד ע"א בד"ה אף ידים ובמסכת ידים פרק ד' משנה ו' אומרים צדוקים וכו' שאתם אומרים כתבי הקודש מטמאים ידים וכו' אמר ריב"ז וכו' ועכ"פ עדות דר"ע לא שייך כלל קודם תקנת אושא וא"כ לא שייך כלל קודם ח"י דבר ומימיהם של ר"ע היינו מיום שהתחילו לשרוף על בה"פ ושפיר קאמר מאי אריא בא"ה וכו':

[מב] אלא דלפי זה קשה כיון דלרש"י על שום טומאה דרבנן אין שורפין תרומה וקדשים חוץ מששה ספיקות שגזרו באושא וחוץ מידים שתחלת גזירתן לשריפה אם כן לרבינא משמיה דרבא דמקרא מלא דבר הכתוב גם בקדשים אין אמ"א אם כן למה הוצרך רבא להוכיח מדברי ר"ע שמשקין לטמא אחרים דאורייתא והלא יש להוכיח כן מר' חנינא ס"ה דאי ס"ד דרבנן א"כ לא משכחת ולד ולד דר"ח כ"א מדרבנן ובעי עיבור צורה ונעשה נותר ונותר הוא ראשון לטומאה מדרבנן כמבואר בדברי הרמב"ם פ"ח מאה"ט הל' ג' וכיון שכבר הוא ראשון דרבנן כי שריף ליה בהדי בשר שנטמא באב הטומאה שאינו מטמא רק מדרבנן אוכל את אוכל מה הוספת טומאה על טומאתו איכא ראשון בהדי ראשון קשריף אלא ודאי דסבר ר"ח ס"ה משקין לטמא אחרים דאוריית ומשכת' בשר שנטמא בולד ולד שהוא שלישי דאורייתא שנטמא במשקים שנטמאו בכלי שנטמא בשרץ ושורפו בהדי בשר שנטמא באב הטומאה ועושהו שני דרבנן והוסיף טומאה על טומאתו קודם גזירת ח"י דבר ולא עוד אלא דקשיא יותר לפי הנראה מדברי רש"י לקמן ע"ב בד"ה ור' יוסי לטעמיה דלא ניחא ליה לרש"י לפרש דר"ח ס"ה איירי קודם י"ח דבר וכמו שיבואר לקמן ואפי' למה שאפרש אני לקמן דברי רש"י עכ"פ צריך שיהיה הוספ' גם אחר ח"י דבר א"כ למ"ד אין א אוכל מטמא אוכל אפילו יסבור ר"ח ס"ה משקין לטמא אחרים דאוריית' אי אפשר לאוקמי בשלישי דאורייתא על ידי משקין דא"כ אחר י"ח דבר כבר היה שני דרבנן ומה הוספת טומאה איכא שני ושני הוא שהרי גם עתה אינו רש שני דרבנן שאין אוכל מטמא אוכל מן התורה ועל כרחך צריך לומר שלישי דרבנן לגמרי אוכל את אוכל וא"כ בעי עיבור צורה ונעשה נותר והרי הוא ראשון ומה מוסיף טומאה על טומאתו איכא וע"י עצים ולבונה ליכא לאוקמי לשטת רש"י בכל הסוגיא דרש"י סובר בכל סוגיא דעצים ולבונה הוא רק מעלה דרבנן כמבואר בדבריו דף י"ט והמבואר בדבריו לקמן ע"ב בתירוצא דר' ירמיה וקושיא זו מרפסא איגרין לדברי רש"י כאן דולד דרבנן היינו כלי שנטמא במשקין שזה ודאי טעון עיבור צורה והתוס' הקשו רק על ר"מ דאיך יליף ר"מ מזה לשרוף תרומה טהורה עם טמאה ואני מקשה יותר על ר"ח ס"ה עצמו כיון שכבר הוא נותר והוא ראשון דדבריהם מה הוספת טומאה על טומאתו איכא למאן דאמר אין אוכל מטמא אוכל והרי רש"י פירוש אוקימתא זו למ"ד אין אוכל מטמא אוכל:

[מג] והנלע"ד בישוב דבר זה בהקדים דברי הרמב"ם בפ"ז מאה"ט הל' ב' אין לך ולד הטומאה שמטמא כלים אלא משקים בלבד וטומאה זו מדבריהם והוא שיהיה אותן משקין טמאין מחמת אב מאבות הטומאה בין של תורה ובין של דבריהם וכן מפורש עוד בדבריו בפ"ח הלכה יו"ד וז"ל אבל אין משקין הללו הטמאים מחמת ידים מטמאים כלים שעיקר טומאת ידים מד"ס ע"ש וכוונתו דודאי אפילו משקים שנטמאו רק מד"ס מטמאים כלים אבל הכלל שכלל הרמב"ם הוא שתהא הטומאה של משקים הללו נסמכים זה לזה עד שתהא התחלת הטומא' אב מאבות הטומא' ואפי' יהיה אותו האב עצמו רק מד"ס שוב המשקין הבאים מהן אפילו יהיו שלישי מן האב נעשו תחלה ומטמאים הכלים אבל ידים אף שהם שניות מ"מ אין התחלתן מאב אלא הם עצמם מתחלתן נעשו שניים דגזרו חכמים על ידים שיהיו שניים וכיון שאין טומאתן בא ממדרגת אב לכך אינם מטמאים משקים לטמא כלים אף שהמשקים הבאים מהם נעשו תחלה אבל אעפ"כ אינן מטמאין כלים וכן מפורש בדבריו בפתיחתו אשר עשה לסדר טהרות ולפי זה גם נותר אף שגזרו עליו חכמים שיהיה ראשון לטומאה מ"מ אין טומאתו נסמכת לאב שלא קיבל טומאתו מאב רק הוא עצמו הוא תחלת הטומאה מדבריהם וגם משקים הבאים מחמתו אינם מטמאים הכלים וא"כ שפיר קאמר ר"ח שמוסיפין טומאה על טומאתו שמתחלה בשר זה שנטמא בולד ולד היה שלישי ואם היה נוגע במשקה חולין או משקה תרומה לא היה פוסלין כלל ועכשיו אף אחר שעברה צורתו ונעשה נותר והרי הוא ראשון ועושה משקה תחלה מ"מ ראשון זה שנעשה מחמת שהוא נותר אינה נסמוך לשום אב וא"כ אף שמטמא משקים מ"מ אין משקים הללו יכולים לטמא כלי ועכשיו ששורפו בהדי בשר שנטמא באב הטומא אף שנעשה רק שני מ"מ שני זה נעשה ע"י ראשון שקיבל מאב ושוב בשר זה שנעשה עתה שני יטמא משקין לטמא כלים ושפיר הוסיף טומאה על טומאתו וכל זה אם משקין לטמא אחרים דאוריית' שאז ניחא עדותו דר"ח בין קודם גזירת ח"י דבר שאז ההוספה בלי עיבור שהרי משכחת שלישי של תורה ע"י משקין ובין אחר י"ח דבר שאז לא משכחת לה ע"י משקין דא"כ שני ושני הוא אבל משכחת שלישי אוכל מאוכל ואף דבעי עיבור צורה יש הוספה לענין כלים כנ"ל אבל אכתי היה לו לרבא להוכיח מדברי ר"ח ס"ה שמשקין לטמא אחרים דאוריית' דאם לא כן א"כ תינח דמשכחת מוסיף טומאה על טומאתו אחר גזירת י"ח דבר שאז כבר גזרו שמשקין יטמא כלים אבל קודם י"ח דבר אם משקין לטמא אחרים דרבנן לא משכחת בשר הנטמא בולד ולד מן התורה כלל ובעי עבור צורה והרי הוא נותר והוא ראשון ומה הוספה שייך בו וקודם י"ח דבר לא שייך הוספה לענין משקין שיטמאו כלים שהרי משקין גופייהו שמטמאים כלים מגזירת שמנה עשר דבר הוא ולא עוד אלא לפי מה שרציתי לעיל בסימן כ"ד לומר דרש"י סובר כהרמב"ם דכל הפוסל את התרומה וכו' גזירה קדומה היתה אם כן אפילו למ"ד משקין לטמא אחרים דאורייתא ליכא הוספה קודם י"ח דבר דע"י משקין ליכא למימר דא"כ שני ושני הוא וע"י אוכל מאוכל בעי עבור צורה והרי הוא ראשון ומה הוספה שייך קודם ח"י דבר שאז עדיין לא נגזר גזירת כלים שנטמאו במשקין ולכן נראה לע"ד דאף דגם רש"י סובר דלא שייך להקשו' מאי אריא וכו' משום דרצה לומר חידוש גם קודם ח"י דבר היכי משכחת לה אבל אם לא מצינו חידוש בדברי ר"ח ס"ה רק אחר י"ח דבר ג"כ ניחא ליה לרש"י ומימיהם היינו מיום ששייך הוספה זו וכשם שפירשתי לר"ע מימיהם מתקנת אושא ואילך ולכך לא היה רבא יכול להוכיח מדברי ר"ח ס"ה שמשקין לטמא אחרים מדאורייתא רק מדברי ר"ע:

[מד] בא"ד. ואור"י דאכתי לא נגזרה נזירה דכל הפוסל וכו'. הנה שינו התוס' לשונם דלעיל דף י"ד ע"א בתוס' ד"ה עם בשר ומשקין ששם כתבו דמימיהם קאמר דמשמע אף קודם וכאן כתבו אכתי לא נגזרה גזירה וכו' מכאן ראיה למה שכתבתי דאף דמימיהם קאמר אעפ"כ צריך שיהי' עדותו שייך גם בשעה שהעיד זה ולכן כאן וכן בדף י"ד ע"א בסוף ד"ה דאיכא משקין הוצרכו לתרץ דבשעה שהעיד זה אכתי לא נגזר דאל"כ לא הי' בשעת העדות הוספה בזה משא"כ בד"ה עם בשר דודאי איכא תוס' רק שהקשו מה ארי' וכו' די במה שתירצו מימיהם קאמר ואחז דבר שהוא תוס' גם קודם י"ח דבר וגם אחר י"ח דבר:

[מה] בא"ד. אי נמי דהאי שלישי נטמא בעצים ולבונה. הנה מה שפשוט אצל רבותינו בעלי התוספת דאפילו למ"ד אין אמ"א מ"מ עצים ולבונה מטמאים אוכל לדידי בעניות דעתי הדבר צריך עיון דהרי עצים ולבונה דרבינהו הכתוב והבשר לרבות עצים ולבינה אמרינן בחולין דף ל"ו ע"ב דחבת הקודש משוי להו אוכל וגם התוספות שם כתבו הא דמרבינן מן והבשר עצים ולבונה ולא מרבינן משקי בי מטבחיא היינו משום דלא שייך לרבויי למשוי אוכל אלא דבר גוש הדומה לאוכל וא"כ כיון שחבת הקודש משוי להו אוכל א"כ אין אוכל מטמא עצים ולבונה ולא עצים ולבונה מטמאים אוכל כמו שאין אוכל מטמא אוכל כן היה פשוט בעיני לולא שהתוספות לא כתבו כן ועיין בדברינו לקמן סימן ע"ה. [מהשמטות: שוב מצאתי שהר"ר אלחנן הקשה בעצמו קושיא זו והובא בתוספת במסכת חגיגה דף כ"ד ע"א בסוף ד"ה מנין לרביעי בקודש ונשאר בקושיא והנאני שכוונתי לדעתו:]

[מו] בא"ד. אי נמי וכו' בעצים ולבונה. הנה יש לדקדק א"כ פליגי ר"מ ור"י במציאות מה היה עדותו של ר"ח ס"ה דר"מ סבר שהי' ע"י משקין ורבי יוסי סבר שלא היה ע"י משקין גם מ"ש מהרש"א דלר"מ לא קשיא להו דשלישי דהכא משכחת לה בלא משקין הוא תמוה דהרי רבי ירמי' קאמר בהדי' בבשר שנטמא במשקין אלא א"כ יאמר המהרש"א דר' ירמי' לא ס"ל כרבינא ורבינא מוקי ליה לר"מ אוכל באוכל אבל הא לא ניחא להתוס' למימר דרבינא גם אליבא דר' יוסי לא מוקי לה בשלישי דאורייתא ונחזור לדברינו דלענ"ד לא שייך פלוגתא בזה ואם אפשר לאשכוחי שלישי דאורייתא ע"י עצים ולבונה מנ"ל לר"מ דר"ח איירי בשלישי דרבנן ואם קבלה היתה בידו שמעשה של הכהנים היה בנטמא במשקין איך פליג ר' יוסי לכן נלע"ד שכוונת התוס' ע"י עצים ולבונה היינו משקה בשרץ ועצים במשנה והוה להו הנך עצים ולד ולד ור"מ לשטתו דהוה דרבנן שהרי ממשקין קיבלו טומאה ור' יוסי לשטתו דמשקין לטמא אחרים דאורייתא והוה ליה ולד ולד דאורייתא ולכן לא היה קשה להו מתחלה לר"מ דג"כ מוקמינן משקין בשרץ ובשר במשקין והוה ליה בשר זה ולד ולד דרבנן ולא קשיא להו אלא לר' יוסי דמה בכך דבשר שהוא ני הוה ולד דאורייתא מכל מקום זה הבשר שנטמא הוא אינו אלא מדרבנן וכן למאן דאמר אוכל מטמא אוכל לא קשה להו דגם כן מוקמינן משקין בשרץ ואוכל במשקין ושוב אוכל באוכל ושפיר ר"מ לשטתו ור' יוסי לשטתו ולר' יוסי הבשר הזה שנטמא בולד ולד הוא שלישי גמור בין מדאורייתא ובין מדרבנן ודלא כמהרש"א:

[מז] בד"ה ולד הטומאה דאורייתא הכא דקיימא לן אליבא דר"ל לא אשכחן שלישי דאורייתא למ"ד אין אוכל מטמא אוכל. וכתב מהרש"א דעכ"פ לר"מ דודאי סבר טומאת משקין לטמא אחרים דרבנן לא משכחת שלישי דאורייתא למ"ד אין אוכל מטמא אוכל ואומר אני דאליבא דר"מ אפשר דליכא קושיא כלל שהרי במס' מעילה דף ח' שם נחלקו תנאי בטבול יום דר"ש סובר שהוא ראשון לקדש מטמא שנים ופוסל א' ור"מ סבר שני דקודש מטמא א' ופוסל א' וחכמי' סברי שהוא רק פוסל א' ואף דרבא מפרש שם דא"ש ור"מ חומרא דרבנן הוא דקאמרי אבל מדאורייתא מודו שאינו רק פוסל קודש מ"מ הרי כתבו התוס' שם דסוגיא דסוטה דף כ"ט ע"ב פליג על רבא וס"ל דמדאורייתא פליגי ואם כן לר"מ טבול יום הוא ולד ולד לקודש שהרי הוא שני והבשר הנוגע בו הוא שלישי מן התורה ושפיר משכחת במשנתינו בדברי ר"ח ס"ה בשר שנטמא בולד ולד ויהיה שלישי של תורה וגם מדרבנן אינו אלא שלישי אלא דבסוטה שם אמרינן על מה דאמר רבי יוחנן טעם בריבי אינו יודע דאיכא למימר אוכל הבא מחמת ט"י יוכיח ועל זה אתקיף רב פפא ודלמא ר' יוסי כא"ש ס"ל ועיין שם ברש"י דה"ה דהוה מצי למימר ודלמא כר"מ ס"ל ועל זה משני אם איתא דכא"ש ס"ל א"כ ליתי לרביעי בקודש בק"ו מאוכל הבא מחמת ט"י וכו' וממילא מוכח דגם כר"מ לא ס"ל דאל"כ אכתי הוה ליה למיתני לרביעי בקודש מאוכל הבא מחמת טבול יום שהרי לר"מ אוכל הבא מחמת טבול יום הוא טמא לקודש ופוסל עוד אחד אלא על כרחך דרבי יוסי גם כר"מ לא ס"ל וא"כ לר' יוסי שפיר הקשו התוס' היכי משכחת שלישי דאורייתא אבל לר"מ קושי מעיקרא ליתא דשפיר משכח' עדות דר"ח ס"ה בשר שנטמא בולד הטומא' היינו בט"י ונסתר קושיית מהרש"א ואמנם כיון שכל דברי התו' הוא למ"ד אין אמ"א ומרא דשמעתא בזה הוא רבינא משמיה דרבא והרי רבא אמר בפירוש שם במעילה דהך פלוגתא דהני תנאי הוא רק בחומרא דרבנן ולדידיה שפיר קשה היכי משכח לה שלישי דאוריית' אליבא דר"מ ואותו שלישי יהי' אוכל:

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף