מהר"ם חלאווה/פסחים/טו/א

מהר"ם חלאווה פסחים טו א

דף ט"ו ע"א

ומאי מדבריהם מד' ר' חנינא סגן הכהני' דכי היכי דאדם טהור דאוריית' ומטמאין אותו בידים דרבנן ה"נ בשעה ששית דאין חמץ אסור דאוריית' מותר לשורפו עם הטמא ולטמאו בידים דרבנן דאין אוכל מטמ' אוכל אלא מדרבנן ואי משום דהתם טמא מיה' מעיקר' דרבנן הכא נמי בשעה ששית אסור דרבנן ואיסור' דרבנן דמיא לטומאה דרבנן. וליכא למימר הכי אי הוה מוקמי' מתני' בולד דאוריית' או מדר' עקיבא דכי היכי דהתם בטמא דאוריית' מותר להוסיף טומאה דאורייתא ה"נ הכא בטומאה דרבנן מותר להוסיף דרבנן דמאי שנא דהא ליתא דכל שלא היה טמא אלא דרבנן חשוב טהור גמור דאורייתא ונמצא עכשיו דלמה שאין שם טומא' עליו מטמא בידים דרבנן אבל כל שהיה טמא דאוריית' מות' להוסיף הלכך טומאה דאורייתא איכא למילף מטומאה דרבנן והיינו דר' עקיבא דהיינו הך אבל דרבנן ליכא למילף מדאורייתא ור' יוסי סבר דאינה היא המידה דמתני' בולד הטומאה דאורייתא היא וכדמוקי לה ר' ירמיה לקמן וכי תימא מאי מודה ר' אליעזר לקמן מתרץ לה:

אמר ר' שמעון בן לקיש משום בר קפרא מתני' באב הטומאה דאורייתא וולד הטומאה דאורייתא משום דס"ל דכיון דאיכא לאוקמה מתני' בהכי וע"י משקין וכדפרישית לא מקלינן כולי האי לאוקמא בולד דרבנן ולטמאה דאורייתא וממתני' ליכא למילף אלא מאי מדבריהם מדברי ר' אליעזר ור' יהושע ואעלמא קאי דתנן חבית של תרומה שנולד בה ספק טומאה ר' אליעזר אומר אם היתה מונחת במקום התורפה הפקר ומקום שרצים יניחנה במקו' המוצנע דס"ל דעדיין חייב בשמירת' שלא לגרום לה טומאה ודאית דכתיב ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי יש אם למקרא ובשתי תרומו' הכתו' מדבר אחת טהורה ואחת תלויה:

ור' יהושע אמר אם היה מונחת במקום המוצנע יניחנה במקום התורפה דס"ל להא מלתא יש אם למקרא ותרומתי כתיב וכי היכי דאי"ל לר' יהושע דלס' טומא' מותר לטמא ודאי ה"נ בחמץ דאסור דרבנן מותר לטמא דרבנן ואהדרי' מי דמי התם גרמא הכא בידים כלומר אי אפשר דמינה גמר ר' מאיר דלא דמי כלל אבל אי הוה הכא נמי בידים אכתי לא הוה מודה בה ר' יוסי דשאני הכא דספק טמא וטמא אבל התם טהור וטמא והיינו דבמתני' א"ר יוסי דר' יהושע אית ליה שתיהן כאחת ואפי"ה לא יליף מיניה:

אלא הא ר' יהושע דתנן חבית של תרומה שנשברה בגת העליונה שדרך הגת שתים בעליונ' דורכין ובתחתונה נמשך היין ובתחתונה חולין טמאין ואין בהם כדי בטול התרומה כדלקמן ועכשיו תרומה חזיא לכהנים וחולין לישראל שראל ולכהן בימי טומאתו ואם יתערבו עכשיו יאסרו לישראל משום דמוע ולכהן משום תרומה טמאה ואפילו בימי טומאתו דכתיב בשעריך תאכלנו הטמא והטהור יחדיו תאכלנו לזה ולא לאחר:

מודים שניהם שאם יש לו שהות לחזר אחר כלי טהור ולהציל בתוכו אפילו רביעית בטהרה יציל דחייב הוא בשמירתה ואע"פ שבין כך ירד השאר לתוך החולין ויאסרו ואם אין לו שהות להציל כלל בטהרה ר' אליעזר אומר תרד ותטמא ואל יטמאנה ביד להציל בכלי' טמאים ואעפ"י שתטמא מאליה ותאסר:

ור' יהושע אומר כיון דמ"מ עומדת ליטמא יטמאנה ביד כדי שלא יאסרו החולין וכי היכי דלר' יהושע מותר לטמא בידים ואע"ג דעכשיו טהורה גמורה ה"נ בחמץ וכי תימא התם סופה ליטמא הכא נמי סופה ליאסר דאורייתא ועכשיו נמי איסורא דרבנן וטומאתה דרבנן:

ומאי מדבריהם ממחלקותו של ר' אליעזר ור' יהושע ויליף מדר' יהושע דהלכתא כותיה ודיוק' נמי דקתני מודה ר' אליעזר ור' יהושע. והשתא מפרש אמאי אינו היא המדה:

וכן אמר רב נחמן ואותביה רבה לרב נחמן מברייתא דא"ר יוסי דמשמע מיניה דר' מאיר מדר' יוחנן יליף ובהאי ברייתא קתני אבל אנו היאך נשרוף אפילו תלויה עם הטהורה ואע"ג דמתני' קתני ר' יוסי שתיהן כאחת לקמן מתרץ להו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף