ציוני מהר"ן/מלכים/ח
ב[עריכה]
וכן בועל אשה בגיותה כו'. עי' בכסף משנה ודבריו מאוד תמוהים ומופלאים שהרואה יראה בגמ' שם (סנהדרין כא.) דמימרא זו דתמר בת יפת תאר היתה אמר ר"י שם בשם רב ואינו מסתמא דגמ' וא"כ רב אזיל לשיטתו דסבירא ליה דביאה ראשונה מותרת מיד, והיאך מייתי ראיה לפסק הלכה מרב ארב. ולר"י י"ל כמש"כ התוס' שם (ד"ה דאי) ובקידושין (דף כ"א) (דף כב. ד"ה שלא) שהקשו קושיית הכסף משנה דלמ"ד דאינה מותרת עד לאחר כל המעשים היאך היתה מותרת לאמנון ותי' דבאמת לא היתה בתו של דוד רק שגידלה ע"ש והדרא קושיא לדוכתה על רבינו מדוע פסק כרב לגבי ר"י. ועי' חולין (דף ק"ט ע"ב) א"ל ילתא לר"נ מכדי כל דאסר לן רחמנא שרי לן כוותיה אסר לן דמא שרי לן כבדא כו' אשת אח יבמה כותית יפ"ת כו' וכתבו התוס' (שם ד"ה נדה) בסילוק של פרשת פרה יסד ר"א הקליר מן הדם טחול הדם מטומאת נדה אשה טהרת בתולי אשה ומאשת איש יפ"ת לאיש וכנגד כותית לא פירש והכל עשה ע"פ הירושלמי ע"כ, ולא ביארו לאיזה ירושלמי כוונתם אבל נראה דכוונת התוס' להירושלמי הנ"ל דס"ל לר"י דיפ"ת אסורה אפי' ביאה ראשונה עד לאחר כל המעשים וכיון שכן לא שייך לומר דהתורה שרי לן יפ"ת כנגד כותית דהא גם יפ"ת אינה מותרת אלא לאחר שנתגיירה ור"א הקליר ס"ל דהלכה כר"י לגבי רב ולכן לא פירש כלום כנגד כותית, זה כוונת התוס' ולפ"ז עולין יפה דברי רבינו בכאן כיון דבש"ס דילן פירש כנגד כותית יפ"ת (ומשמע שם דגם ר"נ ס"ל כן) ע"כ ס"ל להש"ס דביאה ראשונה מותרת מיד בעודה בגיותה ולכן פסק רבינו כגמ' דידן נגד הירושלמי. שוב ראיתי שי"ל שכוונת התוס' ג"כ לדברי המ"ר בפ' אחרי (פכ"ב) שחשב שם כל הני כמו שחשב הקלירי ואיתא שם א"א התרתי לך את השבויה והיא יפ"ת כפי' המתנות כהונה שם וכנגד כותית לא פירש שם כלום וי"ל שכוונת התוס' להמדרש הזה שהוא אגדת ירושלמי וכן דרך הקדמונים לכנות את המדרשים בשם ירושלמי וע"ש בחי' רד"ל:
יא[עריכה]
כל המקבל שבע מצות כו' והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקב"ה בתורה כו' אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת אין זה גר תושב ואינו מחסידי או"ה ולא מחכמיהם. וכתב הכסף משנה נ"ל שרבינו אומר כך מסברא דנפשיה ונכוחה היא. אולם בספר תולדות אדם מהג' מהר"ז (ח"ב דף כ"ה ע"א מדה"ס[1]) הראה שהדבר מבואר במדרש[2] וז"ל אמר ר"י חסידי אומות העולם שמענו שיש להם חלק לעולם הבא חכמי אומות העולם לא נתפרש לנו איזה חסיד אומות העולם זה המקבל עליו שבע מצות מפני שהן כתובין בתורה חכם אומות העולם זה העושה אותן מפני שקול דעתו ע"כ, עוד כתב שם דט"ס נפל בדפוס בכל ספרי רבינו ובמקום תיבת ולא צ"ל אלא מחכמיהם ע"ש[3]. ועי' בשו"ת מהר"מ אלשקר (סימן קיז) בהשגותיו על ר' שם טוב[4] שהעתיק דברי רבינו הללו והביא שם הגירסא אלא מחכמיהם ע"ש:
- ↑ השמטות לח"א דף כ"ב ע"א. ובמהדורת ירושלים תשמז, הוא בפרק ו עמ' צד-צה.
- ↑ מהר"צ חיות בתורת נביאים (פרק יא, דף כ"ה ע"ד) הביא דבריו והעיר שלא הראה באיזה מקום, ובקונטרס אחרון למנחת קנאות (דף תתרלה סוף ע"א במהדורת ירושלים תשיח) הוסיף בזה כי שקר העיד המחבר תולדות אדם בשם הגאון מהר"ז כי לא נמצא מדרש זה בשום מקום. וכבר הראו ר"ז לייטר (כבוד מלכים כאן) ור"ש ליברמן (קובץ הרמב"ם, עמ' קב, הערה א) שהכוונה למדרש הנדפס מחדש בס' משנת רבי אליעזר (ניו יורק תרצ"ד, עמ' קכא), ושכך מבואר להדיא מדברי הרמב"ם בתשובותיו (מהדורת מק"נ סימן קכד, מהדורת בלאו סימן קמח): "שכל מצוה שיעשה אותה הגוי... לא שיעשה אותה מפני צווי אחר, או מפני שנסתכל בשכלו ועשה כן מפני שנראה לו, כמו שנתבאר בברייתא של ר' אליעזר (בן יעקב) כמו שביארנו בסוף חיבורנו הגדול" וכוונתו לדבריו כאן. וראו מה שהוסיף בזה בבקיאותו הגדולה, ר"ש אשכנזי, אגרות שמואל (ירושלים תשפ"א), איגרת ד, עמ' 9–10.
- ↑ וכן הוא בתוספות יום טוב אבות פ"ג מי"ד ובמעשה אפד מר' פריפוט דוראן, וינה תרכ"ה, עמ' 3.
- ↑ ר' שם טוב אבן שם טוב, ספר האמונות, פיררה שי"ז. ור"ז לייטר (כבוד מלכים כאן) ציין לדברי ר"מ שטראשון, פרחי צפון, ח"ב עמ' פד, שהביא שלבנו של ר' שם טוב בסוף ספרו כבוד אלהים, פיררה שט"ז, היתה גרסה דומה: אבל מחכמיהם. וראו גם בזה בבקיאות גדולה לר"ש אשכנזי, אגרות שמואל (ירושלים תשפ"א), איגרת ד, עמ' 9–10.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |