שו"ת מהר"ם אלשקר/קיז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת מהר"ם אלשקר קיז

השגות שהשגתי על ספר האמונו' שחבר החכם ר' שם טוב ן' שם טוב הדובר על הרב הגדול צדיק יסוד עולם הרמב"ם ז"ל עתק בגאוה ובוז:

כתב בהקדמתו לספר הנז' זה לשונו באו אחריהם חכמים מחוכמים בני אלים שועלים קטנים מחבלים כרמים וכו' עד כן נמצא בשמונה פרקי' שהקדים המחבר לפירוש מסכת אבות וכן בספר מורה הנבוכי' וכו' וני הכות' כתבי עליו שם:

אמר משה קנא קנאתי ליסוד הדת והאמונה שורש המדע והתבונה עמוד התורה והחכמה התמימה ים הדעת והמזימה דגל התעודה הנודע בישראל וביהודה הרב המובהק החסיד הגדול העולם ופלאו מושב היקר ושיאו: הוא הקדוש הרמב"ם ז"ל: אשר שמו אותו המורים מטרה לחצי סכלותם ולתער לשונם ודמיונם ואלו היה משיב עליו זה המשיב כהוגן או מבין שמץ דבר מדבריו או אומר עליו נשתבש וטעה באשר לא טעה וכיוצא בזה החרשתי אלא אומר עליו שכפר ביסודו' התורה ועשה אותו רשע באמרו חלילה לאל מרשעו וקורא אותו ממרא ותחבלן וכאלה רבות עמו כאשר יראו הרואים וישמעו השומעים שומו שמים על זאת תאבל הארץ תבל ויושבי בה הביטו וראו ההיתה כזאת מיום ברא אלים אדם על הארץ הלאיש כמוהו שיחו ומענו והמית גרונו ושלוח לשונו ומודעת זאת בכל הארץ כי אין יחס בינו ובין הקטן שבתלמידי תלמידיו כיחס הקוף עם הראם והעטלף עם הנץ הפורש כנפיו לתימן אבל מה תוחיל ומה תקוה מהאיש השולח יד לשונו בקונו וכתב בראש הקדמתו זאת ז"ל כי אדון הכל המרומם אינו דבר אחר כי אם ידיעה וכו' עד ידענו כי אינו כי אם דעת עכ"ל: והנה כפי דעתו נתן גדר וגבול לאל ית' ממחשבותיו והודיע לכל מהותו באמרו אינו דבר אח' אלא זה כמו שביארנו בסוף השגות אלו ומי שלא חס על כבוד קונו איך יחוס על בשר ודם ועושה בעברת זדונו והרים לשונו וזרועו: ובראשו נגעו: ואם יחסדני שומע והייתי בעיניו כמתעתע: תורת אמת הית' בפינו ואין חכמה ואין תבונה לנגד הבורא שחקים במאמרו וקבל האמת ממי שאמרו:

עוד כתב סמוך לזה ז"ל וכאשר באו אלו להתחכם ולעשות הסכמה עם החקירה הודו החדוש ואמרו כי אין מופת ליונים על הקדמות אלא נטויה שנטה לבם לסברא זו ואלמלא היה להם מופת על זה היו מפרשים הנבואה באופן שלא תכחיש מופתיהם וכו' עכ"ד:

אמר הכותב הרה עמל וילד און: ואכתוב בכאן דברי רבי' הרב ז"ל שכתב בפכ"ג מהחלק השני ותראה כמה רחקו דרכיו מדרכיו וז"ל שמא יתמיה אדם אותך יום מהימי' בספק שיסתפק על חדו' העולם ותוסת בו מהרה כי בכלל זו הדעת סתירת יסוד התורה ודבור סרה בחק השי"ת ולעולם תהיה חושד שכלך בו ותאמין אל הנביאים שהם עמוד תקון מציאות המין האנושי בדעותיה' וקבוציה' ולא תטה מדעת חדוש העולם אלא במופת וזה בלתי נמצא בטבע ולא ישיג ג"כ עלי הרואה בזה המאמר שאמרתי דבו' ספוריי לסמוך בו המאמר בחדו' העולם שהרי אמר ראש הפילוסופי' ארסטו בחשובי ספריו דברי' ספוריי' וסמוך עליהם דעתי בקדמו' העולם ובכיוצא בזה נאמ' באמת לא תהיה תורה שלימה שלנו כשיחה בטלה שלכם אם יהיה הוא סומך דעתו בהזיות הצ"אבה איך לא נסמכהו אנחנו במאמר משה ואברהם ע"ה ובכל מה שיתחייב ממנו עכ"ד הרב ז"ל התבונן במשך דבריו ז"ל שאמר ולא תטה מדעת וכו' שהוא אמר אל יתמיה אותך אדם ואל יסיתך שום ספק שיפול לך בחדוש העולם וכו' כי זה יסוד הדת ולא תטה לספק אלא למופת והמופת בדבר זה בלתי נמצא ובעלי חכמת הלשון קורין לזה תנאי מתדבק וסתירת הרודף יוליד בהכרח שלא נהיה נוטים מדעת חדוש העולם וסדור ההקש על זה האופן: לא תטה מדעת חדוש העולם אלא במופת והמופת עליו בלתי נמצא לא תטה בשום פנים מדעת חדוש העולם: והתמה על דברי בעל הספר שכתב אלמלא היה להם מופת וכו' שאיך יתכן לומר על דבר שאינו נמצא אם היה נמצא והוא מן השקר שימצא ואין הכי נמי שאם היה אפשר להמצא ולא היה מכחיש הנבואה והקבלה שלנו שהיינו מפרשים פטי הפסוקים להסכים אותן עם המושכל כמו שעשו בהגשמה וכמו שכתב שם הרב ז"ל פרק כ"ה אבל אם היה אפשר שיהיה ויהיה סותר הנבואה נחזיק בנבואה שהיא למעלה מהמופת כמו שיבואו דברי רבי' הרב ז"ל כאן בפרק שני משער ראשון זו היא דעתו ז"ל בענין זה ודעת כל בעל שכל:

והנה מה טוב ומה נעים מה שכתב בענין זה החכם השלם כה"ר יוסף בנו של בעל הספר הזה בהקדמתו לפירוש אל תהי כאבותיך ז"ל כבר בירר הפילוסוף האלהי רבינו משה ז"ל בפרק נ' מהחלק הראשון מהמורה גדר האמונה שהוא דבר המצוייר בנפש וכו' עד וכבר זכרו כל זה הראשונים ז"ל וגם זכר המורהז"ל כי אם נראה שהדברים אשר יחייבם השכל האנושי הפשוט והמופת הברור המסודר ומיוסד על הקדמות שכליות ראשונות אשר אי אפשר הצטייר חלופם כי אלה הם סגולות ועצמיות המופת תכחישם התורה ראוי לפרש המאמרים ההם אשר יראה מהם הסתירה באופן שלא תחלוק על המושכל ועל כן פי' הוא המאמרים אשר יורו על ההגשמה חלילה באופן שלא יחלקו על מה שהתבאר במופת ואשר ארצהו עתה הוא זה יש הבדל בין אומרנו שהנבואה למעלה מהשכל האנושי ובין אומרנו שהיא סותרת השכל כי שני אלו המאמרים אף על פי שיורו אצל הפתאים על ענין אחד הנה אחר ההסתכלות הן מתחלפין חלוף אינו מעט וזה שאומרנו שהנבוא' למעל' מהשכל הרצון בו שיש דברים רבים יודעו מצד הנבוא' ואי אפשר שיודעו מצד המופת לסבה אשר זכרנו: לא שהדברים שיחייבם המופת תכחישם הנבוא' כי אי אפשר שתכחיש הנבוא' שהכל גדול מן החלק ושהסותרים יתקבצו על דבר אחד ולא יותר המושכלות הראשונות ותולדותיהן כיוצא בהן ואשר תכחישהו התורה בפרסום ראוי לבאר המאמרים ההם באופן שלא יראה מהן זה וכו' עד כאן דבריו וכלם נכוחים למבין:

עוד כתב שם בשער ראשון פרק ראשון ז"ל והרמב"ם ז"ל בסברותיו הלך אחר שקול הדעת וכשבא להקדים הקדמות לפירוש מסכת אבות בא לדבר בנפש האדם וכחותיה וגילה שם דעתו שהיא הכנה למושכלות כדרך חכמי יון וכו' עד הנה למדנו שדעת הרב להיות הכנה למושכלות ואולם היא הכנה כח בגוף ותאבד באבדו ונשאר השכל הקנוי וכו' ע"כ:

אמר הכותב סרה דבר על הרב ראש המאמינים ז"ל: והנה בתשובתו על דברי הסודות ששאל ממני החכם הגדול אבו אל פצאי"ל בן אל נק"ד ז"ל כתב שם ז"ל ומה שהסכימו כלם שהנפש צורה בלא גולם בלא גוף אבל טוהר וגזירה ומקור הדעת לפיכך כשיאבד הגוף לא תאבד היא אלא עומדת בעצמה וקיימת כמו המלאך ונהנית ורואה באורו של עולם והוא הע"ה ע"כ: והרוצה לעמוד על שורש הדברים יעיין בפ"ד מה' יסודי התורה ותנוח דעתו: והאיש הלזה המשיג אינו מבין בדבריו בין ימינו לשמאלו ודורש עליו הגדות של דופי כי תחת יופי כי ענין הנפש יקשה מאד על גדולים ממנו שצפרנם טובה מכריסו: וראה מה כתב רבינו הרב עצמו על רבינו שמואל ראש ישיבה של בבל ז"ל בענין זה ז"ל וזה העני אלו התעסק במאה ברכות ובברכת מי שראה קברי ישראל היה ראוי לו יותר טוב מהדבור בנפש ובדעות הפילוסופים וכו' וכ"ש בעל הספר הזה: והתבונן בדברי הרב הגדול הרמב"ן ז"ל שכתב בענין זה בשער הגמול ז"ל ומה יקרו דברי הרב הגדול הרמב"ם ז"ל שכתב במלות קצרות לא ארוכות בפרק חלק כי העולם הבא ישכילו נפשותינו שם מסודות הבורא כפי מה שישכילו בעולם הזה מסודות הכוכבים והגלגלים או יותר וכן אמרו ז"ל העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתייה אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנים מזיו השכינה וענין עטרותיהן בראשיהן ר"ל קיום הנפש היודעת בקיום הדבר הידוע לה והויתה היא והוא דבר אחד כמו שאמרו מביני הפילוסופים בענין זה יאריך ספורו: ומה שאמרו נהנין מזיו השכינה כוונתם לומר כי הנפשות ההם ינעמו במה שישכילו וידעו מסוד האל אם כן הגמול הטוב ותכלית הכוונה הוא שיגיע האדם אל המלוא העליון ויהיה נכנס בכלל ההוא וקיום הנפש במה שאמרנו יהיה עוד לאין תכלית בקיום ההוא יתברך כי הוא קיומה והשגתה אותו אלו דברי הרב והם דברים טהורים וכבר באו כלם בדברי רז"ל כי הזכיר עונג הנפש בקיומה ושם אותה עם כת חיות הקדש והמלאכים כמו ששמו הן ז"ל עמהם תחת כסא הכבוד וחקקו מקומו והיא ההשגה בעצמה והגמול השל' וכו' עכ"ד: ואתה המעיין הסתכל ביתרון החכמה על זולתו:

עוד כתב שם ז"ל ומה שאמר הרב הזה בחסידי אומות העולם שיש להם חלק לעולם הבא רמז לזה כי בתקון המדות יתישר העיון וכאשר קנה הידיעו' הרי הוא כאחד משלמי ישראל אם קנה דעת כמוהו כי אין לזה יתרון מזה וכו' ע"כ:

אמר הכותב כבר פירש לנו רבינו הרב בסוף פ"ח מהלכות מלכים מה הכוונה בחסידי אומות העולם בבירור שלא יוכל שום סכל ולא מתעקש להכחיש וז"ל שם כל המקבל שבע מצות ונזהר לעשותן הרי זה מחסידי אומות העולם ויש לו חלק לעולם הבא והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקב"ה בתורה והודיענו ע"י משה רבינו ע"ה שבני נח מקדם נצטוו בהן אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת אין זה גר תושב ואינו מחסידי אומות העולם אלא מחכמיהם עכ"ל: ואתה המעיין הסתכל בדבריו ושמור זה הענין שכתב כאן רבינו הרב ויסורו רוב הדמיונות שכתב עליו בעל הספר הזה ויתבאר לך שאין קנין הדעת לישראל כי אם בשמירת המצות ודברי הנביאים ולא מחיוב השכל לבד כי אפי' העובד כוכבים אינו נכנס בגדר חסידי אומות העולם לדעתו ז"ל אלא אם יאמין בז' מצות שנצטוו בני נח מצד מרע"ה וכמה ברורים דבריו לשלמי הדעות:

עוד כתב בענין זה רבינו הרבז"ל באגרת סודותיו ז"ל ועל כן אמרו חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא אם השיגו כל מה שראוי להשיג מידיעת האל והתקינו עצמן במדות הטובות ואין בדבר ספק שכל מי שהתקין נפשו בכשרות המדות וכשרות החכמה באמונת הבורא בודאי הוא מבנו העולם הבא ועל כן אמרו אפי' אין יהודי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול וכל עצמה וכל מגמתה של תורת מרע"ה תקון הנפש לשם הקדוש כמו שאמר דוד שויתי יי' לנגדי תמיד וכו' עד וזהו רצון התורה וחכמת המצות להתקין הנפש במדותיה ובאמונת האל וכו' ע"כ: ויובן בזה בעובד כוכבים אחר שיזהר בז' מצות שנצטוו בני נח על הדרך הכתוב לעיל: עוד כתב רבינו הרב בסוף מסכת מכות מעקרי האמונה שהעושה מצוה אחת כתקנה והלכתה לתכלית האמתי יזכה בה לחיי העולם הבא ע"כ: ולפי זה נמצא חלק הגרוע שבישראל כחלק החסיד. שבאומות מעולם וכאומרם ז"ל בישראל כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא ובאומות אמרו חסידי אומות העולם יש להם חלק ולא כמו שנשתבש בעל הספר הזה וכתב כי לפי דברי רבינו הרב הגוי שקנה הידיעות הרי הוא כאחד משלמי ישראל כי אין לזה יתרון מזה ויש יתרון לחכם מן הכסיל כיתרון האור מן החשך:

עוד כתב שם והאריך בדמיונותיו ובתולדותיו הכוזבות כמנהגו ובסוף דבריו כתב הנה נתבאר בדברי הרב ז"ל כי הנשמה נאבדת באבדן הגוף וכו' עד ולמדנו מכל דבריו כי לפי דעתו אין שום עונש לנפש הרשע והוא כופר בדיני של גהינם ובחשבון ובמנין וכו' עד וכן מה שהשיג עליו הרב הגדול הראב"ד ז"ל וזולתו שלא היה מאמין בתחיית המתים הוא אמת ויציב וכו' ע"כ:

אמר הכותב לא אמת ולא יציב אבל שוא ודבר כזב ושוד ושקר כי הנה בחבורו הגדול כתב מנין האנשים שאין להם חלק לע"ה: ומכללם הכופר בתחיית המתים: ובפרק חלק כתב גם כן בפי' כי תחיית המתים עיקר התורה ואין למי שלא יאמין בה חלק בתורת מרע"ה וכו': גם באגרת תחיית המתים כתב ז"ל ויהי בשנת אתק"י לשטרות בא אלי מגלה מתימן לשאול ממני קצת דברים ואמרו שיש ביניהם אנשים שגזרו ואמרו כי הגוף יכלה ויאבד ולא תשוב הנפש אליו אחרי צאתה וכי השכר והעונש הוא לנפש לבדה והביאה ראיה ממה שאמרנו אנחנו באנשי הע"ה וכו' ושאלו ממני להשיב להם על ענין זה וביארנו להם כי תחית המתים הוא מעקרי התורה רוצה לומר לשוב הנפש אל הגוף ולא יתכן להוציא הפסוקים האמורים בענין זה מפשטן וכו': עוד כתב שם רבינו הרב ז"ל: ז"ל אומר כי תחיית המתים הגלויה וידועה באומתנו המוסכם עליה וכו' היא חזרת הנפש אל הגוף אחרי הפרדה ממנו ודבר זה לא נשמע מעולם באומתנו מי שחלק עליו: ואין להוציא הדברים מפשוטן ואסור לחשוד לאחד מבעלי הדת שיאמר הפוך זה: עוד כתב שם כי מי שיכחיש דבר זה הנה הוא מכחיש כל הנסים והכחשת הנסים. כפירה בעיקר ויציאה הדת ואין בכל דברינו מה שיורה על הכחשת חזרת הנפש אל הגוף אלא ההפך ומי שרוצה ליחס לנו סברא הפך סברתנו ויפרש דברינו בענין רחוק כדי שיכרע לכף חובה הוא עתיד ליתן את הדין ומשפטו משפט כל איש בליעל חושד כשרים ואי אפשר לשום אדם שיאמר אחר כל כך בירור שבררנו כי תחיית המתים שבמקרא משל: והאריך שם בענין זה והביא כמה ראיות עליו לא אליכם כל בעלי דעת הביטו וראו אם הכותב דברים כאלו יאמר עליו שהוא כופר בתחיית המתים כמו שכתב בעל הספר הזה בשלוח ולא נתן פחד אלהים לנגד עיניו ושלח יד לשונו ברב הגדול יסוד הדת והאמונה ומה תהיה התנצלותו על זה לפני מי שאמר והיה העולם ודבר זה יהיה בנין אב לכל השגותיו: ואותן הרבנים הראשונים שערערו עליו בענין זה נתחלף להם בדבריו העולם הבא בעולם הבא אחר תחיית המתים ומי שרוצה לעמוד על אמתתן של דברים יעיין באגרת ששלח רבי' אהרן בן הרב רבינו משולם ז"ל ללוניל אל הרמ"ה ז"ל ויראה איך סתר כל דבריו בהחלט ומחא ליה מאה עוכלי בעוכלא ובפ"ד מה' יסודי התורה ביאר רבינו הרב מה היא הנשמה הנאבדת עם הגוף:

עוד כתב שם וגם החסיד הרמב"ם היה מחזיק בקבלתו ובתורתו ולא עלה על דעתו שאדם גדול כזה היה מכחיש בעונש גהינם ותחיית המתים ואף כי יסתור כל התורה מכל וכל לכן הרבה לעשות הויות עליו ולישא וליתן בדרכי ההלכות וחוץ מכבודו הם דברים בטלים ע"כ:

אמר הכותב נוח לו לזה המשיג שלא היה נברא או שהיתה שליתו נהפכת על פניו ולא היה כותב דברים כאלו על עמוד העולם ובטלים הם דבריו וחלומותיו כמו שכתבנו לעיל בסמוך: ומה שכתב מכאן ועד סוף הענין הן דמיונות והזיות לא נעלמו מעיני עמי הארץ הסומין האומרין על שמאל שהוא ימין: כי מה שכתב רבינו הרב ז"ל בענין זה כוונה אחרת יש לו והוא לא ידעה וקל להבין:

עוד כתב וכן כשבא הרב לתת טעמים לכל המצות לא ימצא אדם לבטל דעות בטלות כמו בכל דיני ע"ז והקרבנות וכו' ע"כ:

אמר הכותב האמת שכך כתב שם בטעם הקרבנות שהן לבטל דעות נפסדות לפי שהיו מקריבין אותן בהבליהן לצלמים ולכוכבים ולפי שיקשה על האדם העתקת המורגל ועזיבתו מכל וכל גזר' חכמתו ית' לצוות אותנו לבטלן מהיותן לנבראים ולענינים דמיוניי' שאין להם אמיתות ולהקריבם לשמו ית' וצונו לבנות היכל לו זהו כלל דבריו פרק ל"ב מהחלק הג': אבל עורה ופקח עיני שכלך אתה וכל המשיגים עליו בענין זה ודעו וראו איך אלו הדברים בעצמם הן הן דברי רבי פנחס בן יאיר בויקרא רבה דאמרינן התם על פסוק ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אמר רבי פנחס בן יאיר משל למלך שהיה לו בן אוכל נבלות וטרפות אמר המלך מה לעשות להפרישו אי אפשר שכבר הורגל בכך אבל יסעוד אצלי ויובדל מעצמו היינו דכתי' למען אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם אשר הם זובחים וגומר ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירי' ע"כ: ועם כל זה לא שלל רבי' הרב ז"ל שאין לקרבנו' ולמקצ' מצות טעם אחר מכוון בעצמו וכמו שכתב רבינו אברהם החסיד בנו ז"ל וכי הוא אמר שכך הוא הטעם עכ"פ כך נראה לו בהכרח הדעת ואפשר שיהיה למקצת מצות טעמים אחרים ע"כ: ומה שכתב עליו בענין התפלה כי לדעתו אינה מכוונת בעצמה וכו' אסור להסתכל בדבריו כל שכן לכותבן ולהשיב עליהן ולא תעלם סתירתן מעיני התינוקות כי אותן דברים לא עלו על לב שום אדם מעולם ועוד אכתוב בזה במקום אחר בע"ה:

עוד כתב פ"ב מהשער הראשון ז"ל וכדי לסתור ספורי ועדות הנביאים מהנפלאו' אמר אל ישיאוה מה שנמצא כתוב בעמידת השמש כי לא אמ' לעיני כל ישראל כי ההמון טעו בזה מפני שהצליח ביום ההוא ואחרי שהכזיב אותות הנביאי' מה נקוה עוד וכו' ע"כ:

אמר הכותב הוא הוא המכזיב האמת ובודה מלבו דברים שלא עלו על לבו של רבי' הרב ז"ל ותוקע אותן בלבות בני אדם כמו שעשה בעניינים יותר קשים מזה ומי יתן ידעתי אנה כתב הרב ז"ל כי ההמון טעו' והוא הטועה ורוח רועה: ובפרק ראשון משער השני אכתוב דברי רבי' הרב בזה ושם' יתבאר דעתו בעמידת השמש ובנסים האחרים ושהטעות בו והוא תולה ברב רבו כי הוא מביא דבריו ומוליד בהן תולדות כוזבות בחסרון דעת וחסרון ידיעה:

עוד כתב ולענין הנפלאו' שאמרו כתב הרב המחבר בספר המדע על הנביא וכשמשלחין אותו נותנין לו אות וכו' עד משה רבי' ע"ה לא האמינו בו ישראל על פי האותות שעשה שהמאמין בלבו יש בלבו דופי שאפשר שיעשה האות בלהט ובכשוף וכו' ע"כ:

אמר הכותב באגרת תימן גם כן כת' שאמונתנו במרע"ה לא היתה מצד המופת אבל האמננו בו לפי ששמענו הדבר כמו ששמע אותו הוא ובזה האמננו בו אמונה שלימה קיימת עד עולם שנאמר וגם בך יאמינו לעולם: ואומתנו בענין זה ומרע"ה כמו שני עדים שראו אי זה דבר ביחד שכל אחד מהם יודע בודאי אמיתת דברי חברו ושעדותו אמת ואינן צריכין לזה לא ראיה ולא מופת ואף על פי שאין שאר האנשים מקבלי העדות יודעין הדבר בבירור וצריכין להביא על דבריהם ראיה ומופת בפני המון העם וכן הדבר בנו אנחנו עדת ישראל ידענו אמיתת דברי מרע"ה לפי שראינו אותו במעמד הר סיני בשעת הדבור לא מצד המופת אבל עשה כל מה שעשה מן המופתים לפי הצורך כמו שהתבאר מן הכתוב וכו' עד לפיכ' אם יקום נביא זולתו וקרא בני אדם לדתו של מרע"ה ולא הוסיף ולא גרע כמו ישעיהו וירמיהו וזולתם נשאל מהם אות או מופת נאמין אותו בו ויהיו אצלנו במעלת הנביאים ואם יחסר או יפול מכל דבריו שום דבר יהרג וכו' ע"כ: וכמו שכת' בבירור בפ"ח מה' יסודי התורה: ועוד האריך בדבר זה בפתיחתו והקדמתו לפי' המשנה שלו והנה נתבאר יסוד הענין אשר בעל הספר לא הבין דרכו:

עוד כתב שם הנה לדעתו אין הנפלאות ראיה על יציאת מצרים כנגד הטבע ולא על חדוש העולם ועל התורה ועל הנבואה ולא נתקיימה התור' כלל מצד הנפלאות ונמצא כופר בנסים ובנפלאות הכתובים בנביאים משני פנים וכו' עד אין אלו אלא דברי שחוק שהוא מראה שהיה מאמין בתחיית המתים וכו' ע"כ:

אמר הכותב ראיתי לכתוב בכאן מה שכתב בענין זה באגרת תחיית המתים להודיע עקר הדברים אשר המתעקש הזה לא הבין דרכם: כתב שם ז"ל ומה שאבארהו הנה אף על פי שהוא עקר יותר נכבד מכונת זה המאמר הוא שהנסכם פעמים שיהיו בעניינים הנמנעים בטבע כההפך המטה לנחש ובקיעת הארץ בעדת קרח וקריעת הים ופעמי' יהיו בדברים אפשריים טבעיים כארבה וכברד והדבר במצרים לפי שכל אלו יארעו בקצת זמנים ובקצת מקומות וכן קריעת מזבח ירבעם במאמר הנביא איש האלהים זה המופת אשר דבר יי' וגו' כי דרך הבניינים שיבקעו ובפרט החדשים וכן ירידת המטר הסוחף בזמן הקיץ על יד שמואל והברכות והקללות הכתובים בתורה שכל אחת מהן אפשר שתחול בכל מדינה ובכל זמן והן כלן מכת האפשר כשתתבונן בהן ואמנם יהיו אלו הדברים האפשריים מופת באחד מג' תנאים או בכולן הא' בבוא אותו הדבר האפשר בעת מאמר הנביא ממש כמו שכתוב בשמואל אקרא אל יי' ויתן קולות ומטר וכמו שנאמ' באיש האלהים הבא מיהודה והמזבח נקרע וישפך הדשן מן המזבח כמופת אשר נתן איש האלהים: והתנאי השני הוא זרות אותו האפשר וחזקתו מכל האפשר ממינו כמו שנאמר בארבה לפניו לא היה כן ארבה כמוהו וגו' ובברד נאמר אשר לא היה כמוהו בכל ארץ מצרים וגו' ובדבר נאמר וממקנה בני ישראל לא מת אחד והתיחדות אותו האפשר בעם נרמז אליו או במקום מיוחד או במין נרמז אליו בשכל הוא מנפלאות אותו האפשר ומזרותו: והתנאי הג' הוא המשך אותו האפשר המחודש והתמדתו כמו הברכות והקללות כי אלו היו פעם אחת או שנים לא היו מופת והיו אומרים שזה מקרה וכבר נתבאר זה בתורה שנאמר ואם תלכו עמי קרי ולא תאבו לשמוע לי רוצה לומר שתשימו כל מה שיבא עליכם מאלו המכות מקרה לא שהן עונש אמר שהוא ית' בחרון אף יתמיד אותו הדבר אשר חשבתם אותו מקרה וזהו שאמר הכתוב והלכתם עמי בקרי והלכתי אף אני עמכם בחמת קרי:

ואחר שנתבאר לך זה תדע כי המופת בדבר הנמנע בטבע לא ימשך כלל ולא יאריך ולא יעמוד על תכונתו שאם היה מתמיד כך היה מביא ספק במופת כי אלו היה נשאר המטה נחש יחשבו שהיה נחש מעקרו ולזה שלמות המופת היא בשובו מטה כמו שהיה: וכן אלו היתה נשארת הארץ בעדת קרח בקועה לעולם היה המופת חסר ואמנם שלימותו היתה בשוב הארץ לתכונתה שנאמר ותכס עליהם הארץ וכן וישב הים לפנות בקר לאיתנו: ומפני זה העיקר אשר העירותיך עליו אני בורח מלהאמין התמדת דבר היוצא מן הטבע כמו שביארנו אמנם הנסי' בדברים האפשריים כל עוד שיתמידו וימשכו הם יותר מופת ולפי' אאמין התמדת הברכות אצל עבודת השם והקללות אבל המרי תמיד בזאת האומה ובזה היתה אות ומופת כמו שביארנו עכ"ד: וכולם דברי אלהים חיים אין בהם נפתל ועקש: ואתם שלימי הדעת ראו והתבוננו אם מי שיכתוב דברים כאלו יאמר עליו שהוא כופר בנסים: ועוד אכתוב בזה בשער ג' פ"א אם יגזור השם:

עוד כתב ז"ל ועל הסברא הזאת הנכבדת סמך בתחלת המדע שלו המצוי הזה אלוה העולם אדון העולם והוא המנהיג בכח שהגלגל סובב תמיד ואי אפשר שיסובב בלא מסבב ואלהינו ברוך הוא המסבב אותו בלא יד ובלא רגל וידיעת דבר זה מצות עשה שנאמר אנכי יי' אלדיך וגו' הנה לדעת הרב לא הוצרך נבואה כלל כי מתנועת הגלגלים בלי שנוי והפסק יהיה ניכר כי הוא מודה לארסטו וכו' ע"כ:

אמר הכותב העבודה חסרון גדול לבעל שכל להשיב על אלה הדמיונות והשגעונות והתולדות הכוזבות שהוא מוליד בדברי רבי' הרב לפי שהסכימה הנבואה עם המופת אמר שלדעתו אין צריך נבואה כלל ועוד אכתוב בזה בשער ראשון ח"ב:

עוד כתב שם בסמוך ז"ל ואין צריך נבואה לזה כי כולם יוכלו לדעת זה גם כי יכחישו התורה וזה יהיה לדעתו פירוש אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה ואחר שבמופת נתברר הנה הוא גדול מהנבואה זה דרכו בהכרח והמשכיל יבין וכו' ע"כ:

אמר הכותב כבר כתבתי כי חסרון גדול לבר דעת לקרות דברים אלו אף כי להשיב עליהן כי אע"פ שנוד' הדבר במופ' למה לא יבוא הדבר בתורה ומה חסרון יפול בנבואה כשהמופת מחייב אותה איך יתחייב מזה שיהיה המופת גדול מהנבואה וראיתי לכתוב כאן דברי רבי' הרב ז"ל שכתב בתשובותיו על קצת סודות ותראה כמה רחקו דרכיו מדרכו וז"ל שם כי הנבואה עולם אחר והיא למעלה מהראיה והראיה היא תחלת הדעת והיא המופת וכו' והנביא הוא שיוכל להגיע למה שלמעלה מן הטבע ומרע"ה סוף הנבואה ואין בנבואה למעלה ממנו ואחרי שהדבר כן היאך אפשר להעמיד ראיה על דברי הנבואה והנבואה למעלה מהראיה ואין הראיה מגעת למקום שהנבואה מגעת לפי' אי אפשר שתעמיד הראיה במקום שנבואה עומדת נמצאת אומר שאין אדם מערער בדבר אלא הכופר בנבואתו של מרע"ה ואומר שלא היה נביא אבל אם יודה שהיה נביא לא יוסיף לשאול ראיה וזהו עיקר שאנו סומכין עליו במרע"ה ודבריו נבואה והרי היא למעלה מהראיה אבל לישא וליתן מדרך החכמה שהיא למטה מהנבואה לא יצא דבר על בריו שהרי לא יתכן להגיע הא למה זה דומה למה שדמה להכניס כל מימי העולם בקיתון של מים ע"כ:

עוד כתב בספרו הנכבד בענין חדוש העולם ז"ל וכאשר התבאר לי זה והיתה זאת השאלה רוצה לומר קדמותו או חדושו אפשרית היתה מקובלת אצלי מצד הנבואה אשר תבאר עניינים אין כח העיון להגיע אליהם וכו':

עוד כתב בפרק כ"ד מהחלק השני ז"ל ונניח הענין שלא יושג בהקש למי שבא לו השפע האלהי העצום עד שנאמר עליו פה אל פה אדבר בו וגומר ע"כ: וכל ספריו מלאים מזה: עוד כתב שם ובמסכת אבות כתב כבר הזכרתי לך בפרק שמיני שהם לא האמינו בחדוש הרצון בכל עת אבל בתחלת עשיית הדברי' שם בטבעם שיעשה בהם מה שיעשה וכו' הנה לא היה שם נס כלל וכו' ע"כ:

אמר הכותב מה שכת' רבי' הרב ז"ל בהקדמת פירושו למסכת אבות פ"ח כתב אותו משם רבותינו ז"ל מבראשית רבה ראש פרשת בראשית וממדרש קהלת וז"ל רבינו הרב ז"ל שם ומפני זה הוצרכו החכמים לומר כי כל המופתים היוצאים חוץ לטבע אשר היו ואשר עתידין להיות אשר ייעד בהם הכתוב כולם קדם בהם הרצון בששת ימי בראשית והושם בטבע הדברים אז שיתחדש בהן מה שיתחדש וכו' עד וכבר הרחיבו המאמר בזה במדרש קהלת וזולתו ע"כ: גם כן כתב בזה בפירוש משנת עשרה דברים נבראו בע"ש: גם בחלק כ"ט מהמורה לצדקה כתב הענין בעצמו והביא דבריהם ז"ל שכתב שם אמר רבי יונתן תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית עם הים שיקרע לישראל הדא הוא דכתיב וישב הים לפנות בקר לאיתנו: אמר רבי ירמיה ברבי אלעזר לא עם הים בלבד התנה אלא עם כל מה שנברא בששת ימי בראשית ושם תמצא הדברים פשוטים והכוונה מבואר' למשכילים: והכי נמי כתוב בספר הזוהר ז"ל ויאמר יי' לדג וגו' וכי כאן אמר ליה אלא בשעת' דקב"ה ברא עלמ' בעובדא דבראשית ביומא חמישאה ברא נוני כדין פקיד ואמר דיהא זמין חד נונא למבלע ליונ' ויהי במעוי תלת יומין ותלת לילוון לבתר ירמייה לבר ולא דא בלחודוי אלא כל מה דעבד קב"ה בעובדא דבראשית בכולא אתני עמיה ביומא קדמאה ברא נהורא ואתני עמיה דחשיך לשמשא במצרים תלת יומי דכתיב ויהי חשך וגו' עד אתני בימא למעבר ישראל בגויה ביבישתא ולמטבע למצראי וכן הוה דכתיב וישב הים וגו' אל תקרי וכו' תו אתני בארעא די תפתח ית פומה במחלוקתא דקרח ותבלע לקרח ולכל כנשתיה דכתיב ותפתח הארץ וגו' עד וכן בכל עובדא ועובדא דאיתחדש בעלמא קב"ה פקיד ההוא עובדא מיומא דאתברי עלמא אף הכא ויאמר יי' לדג ויאמר מששת ימי בבראשית קאמר ע"כ:

וכן כתוב בפרקי רבי אליעזר בבירור וכפי מה שכתב רבי' בחיי ז"ל בתחלת פרשת ויהי בשלח: וכבר נתבאר דעתו בענין הנסים וזה המשיג אלו היה משיג בזה על רבותי' היה גדול כחו יותר מהשיג על רבינו הרב ז"ל רחמנא לצלן מדעתא דיליה:

עוד כתב פ"ג מהשער הזה ועל ענין ההשגחה כתב בפר' י"ז מהחלק הג' מהמורה והביא דעות בני אדם תחלה הביא דעת המכחיש סדר המציעות כלל אלא הכל במקרה: השני דעת ארסטו וכו' עד ועוד כתב והדעת החמישית הוא דעת מאמיני תורתנו ואני אודיעך מה שאמרו בו ספרי נביאינו והיא אמונת המון חכמינו: ועוד אגיד לך אח"כ מה שהאמינו קצת מהמתאחרים מעמנו ועוד אודיעך מה שאני מאמין בזה: הבן מה שאמר מה שאמרו ספרי נביאינו ולא אמר מה שהאמין הוא בו וכו' וכן מה שהוא הוא מאמין ואינו מה שאמרו בו ספרי נביאינו ולא דעת מאמיני תורתנו וכו' ע"כ:

אמר הכותב תמה אני מאיש מדבר תהפוכות ידבר בהשגחה האלהיות ואינו הוא משגיח בדברי זולתו או ידבר בבלי דעת ולא יבין לו ויכתוב על רבינו הרב ז"ל מרורות ויהפך את דבריו מן הקצה אל הקצה: וראיתי לכתוב כאן לשון רבינו ז"ל כצורתו כדי שיראו הרואים ויבינו המשכילים דמיונות האיש לשון רבינו וחלומותיו אשר חלם: דע שאחר שכתב רבינו הרב ז"ל שם פי"ז הד' דעות של המדברים בהשגחה כתב ז"ל והדעת הה' והיא דעתנו ר"ל דעת תורתנו ואני אודיעך מזה הדעת מה שכתוב בספרי נביאינו והוא מה שסוברים המון חכמינו ואודיעך אח"כ מה שיאמינוהו קצת האחרונים מעמנו ועוד אודיעך גם כן מה שאני סובר בזה ע"כ:

ועתה יראו הרואים אם כתב בפי' שדעתו היא דעת תורתנו אם לא: והנה המזייף הזה גנב דעתנו מדברי הרמב"ם ז"ל כדי לגנוב דעת הבריות: ואחר כך פירש רבינו ז"ל ואמר ז"ל ואומר פנת תורת מרע"ה וכל מי שנמשך אחריו שהאדם בעל יכולת וכו' עד ואנחנו נאמין שכל אלו העניינים האנושיים הם כפי הדין והשם יתבר' חלילה לו מעשות עול ולא יענוש לאחד ממנו אלא למחוייב והראוי לעונש זה הכתוב בתורת מרע"ה כי הכל נמשך אחר הדין והאמת ועל זו הדעת הלכו המון חכמינו שהם אמרו בפירוש אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון וכו' והאריך להביא ראיות על זה מדברי רבותינו זכרונם לברכה: ואחר כך כתבז"ל אמנם ענין זה הגמול שיהיה לחי בלתי מדבר לא נשמע מעולם באומתנו מימי קדם בשום צד וגם חכמי התלמוד לא זכרוהו כלל אבל קצת אחרונים מהגאונים ז"ל כאשר שמעוהו מכת המעת"זלה ישר בעיניהם והאמינוהו ואשר אאמינהו אני בפנה הזאת כלומר בהשגחה האלהית היא מה שאומר לך ואיני סומך בזה על המופת אבל אני סומך על מה שנתבאר לי שהיא כוונת תורת השם וספרי הנביאים וכו' עכ"ד ופירוש שם שאין השגחה אלא באישי בני אדם מצד השכל אבל שאר בעלי חיים ואין צריך לומר הצמחי' אין בהן השגחה פרטית אלא לשמיר' המין כמו שנתבאר שם: הנה נתבאר בבירור שאין אחריו בירור שאין אמונתו חולקת אלא על אמונת האחרוני' מן הגאונים שתפסו דעת כת המעתוזל"ה ואמר שההשגח' גם באישי ב"ח ובצמחי' וכסת תור' רבי' הרב נקי מתלונותיו: ותהפוכותיו:

עוד כתב ז"ל הנה לדבריו השמירה נמשכת אחרי הידיעה במושכלות שהן ממין המשפיע ולא אחרי הצדק והיושר עד והאמת המכאוב הזה הביאם לזייף האמונה ולהכחישה וכו' עד כאן:

אמר הכותב אין בפיהו נכונה ולא צדק ויושר ולמה השמיט מה שכתב שם רבי' הרב באותו פרק עצמו ז"ל והוא שאני מאמין שההשגחה האלהית אמנם היא בזה העולם התחתון באישי מין האדם לבד וזה המין לבדו הוא שכל ענייני אישיו ומה שישיגם מטוב או רע נמשך אחר הדין כמו שכתוב כי כל דבריו משפט וגו': ועוד כתב שם וכבר באו פסוקי מפורשין בתורה בתיות ההשגחה בבני אדם כולם ובפקידת כל מעשיהם היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם ואומר אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וגומר ואמר עוד כי עיניו על דרכי איש וגומר וכבר זכרה התורה ההשגחה בבני אדם והפקד מעשיהם אמר וביום פקדי ופקדתי עליהם וגומר ואמר מי אשר חטא לי אמחנו מספרי ואמר והאבדתי את הנפש ההיא וכו':

ועוד כתב שם רבינו הרב ז"ל קודם לזה ז"ל וכן מכלל פינות תורת משה ע"ה כי ית' לא יתכן בדרכיו שום עול בשום צד מהצדדין ושכל מה שיבוא לאדם מן הרעות או ישיגו מן הטובות לאיש אחד או לכלל הקהל הכל הוא על צד האמת והדין והראוי במשפט היושר שאין עול בו כלל ואפילו אם נכנס קוץ בידו והוציאו מיד לא היה אלא על צד העונש שלו: גם אם השיג מעט הנאה הנה זה שכר לו וזהו שאמר כי כל דרכיו משפט וכל זה בדין אלא שאנחנו נסכל אופני הדין ההוא וכולי עד כאן: ועוד כתב בהלכות תשובה פ"ט הקב"ה נתן לנו תורה עץ חיים וכל העושה כל הכתוב בה ויודעה דעה גמורה נכונה זוכה בה לחיי הע"ה ולפי גודל מעשיו וגודל חכמתו הוא זוכה וכו' ע"כ וכל ספריו מלאים מזה הפך דברי האיש הלזה:

עוד כתב ובפרק כ"ב פי' ענייני איוב ונטה לבו לדעת מי שאמר לא היה וזה נתן לו פתח רע וכו' ע"כ:

אמר הכותב כמה נטה לבו מדרכי האמת וכל הרוצה לעמוד על יושר דברי רבי' הרב ז"ל בענין איוב יעיין בפירוש המורה של החכם השלם רבי יצחק בנו של בעל הספ' הזה ויראה כמה רחקו דרכיו מדרכיו בכל ענייניו וכתב פי"ז ז"ל אמר יצחק זהו האמ' שאין בו ספק אל מה שכיון הרב ז"ל הנה והבינהו לא למה שאמרו קצ' מן האנשי' אשר הפכו דברי אלהי' חיי' למינו' כי זה דרכם כסל למו בכל דברי הצדיק וכו' ועוד כת' שם בהקדמת הספר ז"ל שדברי הרב ז"ל אין בהם נפתל ועקש ואין בהם דבר הפך תורתנו כי כל דרכיו ומשפט כמו שתראה ב"ה אלא שבאו אנשים ויחפאו על הרב דברים אשר לא כן וכו' ע"כ: וכן כתב בכמה מקומות ובמקום שיש חלול השם לא חלק כבוד לאב: ועוד אכתוב בענין איוב בשער שני פ"א ושם תתבאר כונתו ז"ל אשר בעל הספר לא ידעה:

עוד כתב שם ז"ל בשם רבי' הרב ז"ל וכי שמירת הבורא ית' היא דבקה תמיד במי שנאצל עליו השפע ההוא וכו' עד אך בפנותו מהבורא יהיה נסתר מהבורא ויסתר האל ממנו ויהיה מוכן ומזומן לכל נזק אשר יעבור עד והנה התבאר לך כי הסבה בהיות איש מבני אדם משולח ונעזב והיה לאכול כמו הבהמות הוא מפני היותו נסתר מהבורא וכו' ע"כ וילעג ואין מכלים:

אומר הכותב אחרי שבעל הספר הזה מתפאר שקרא בזוהר ובדברי המקובלים למה לא שם לבו כי זאת הסברא בעצמה כתוב' בספר הראק"נט ולמד' מספר הזוהר הגדול שכתב שם ז"ל אלא כל זמן דעתיק דעתיקי רישא חורא אתגליא רעוא דרעוין רחמי רברבין אשתכחו ובשעת' דלא אתגליא כל דינין דזעיר אנפין זמינין רוצה לומר כי הדין אינו נעשה אלא בהסתרת פני' שנאמר והסתרתי פני מהם והיה לאכול אינו אומר ונתתיו לאכול וכו' ועוד כתב שם ובספר הזוהר הגדול מצאתי כך הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה וגו' מאי ומפניך אסתר אלא סתיר מבניינא דילי רבי אבא אמר כמה דאת אומר ויסתר פניו ממנו ועל דא ומפניך אסתר מאינון פנים דילך אהי נסתר דלא ישגחון בי ועל דא והיה כל מוצאי יהרגני ע"כ בראק"נט: ואף על פי שהובאו שם הדברים ללמד על ענין אחר מ"מ למדנו מכללם הכונה הזאת בפירוש:

עוד כתב שם והיותר מפורסם בהריסות הדת בכללה הוא מאמרו שכתב בפרק ל"ד מהחלק הראשון בזה הלשון אי אפשר למי שירצה השלמות האנושי אלא אם כן התלמד תחלה במלאכת ההגיון ואח"כ בלמודיות על הסדר וכו':

אמר הכותב פשוט הוא דרבינו הרב ז"ל אין כונתו השלימות באומרו האנושי וכו' אלא על חכמת המופת הנקנית בשכל לא על שלמות ישראל ששלמותם תלויה בחכמת התורה והנבואה אשר היא למעלה מן השכל כמו שכתבנו מדבריו ז"ל: שכתב במקומות רבים: וזהו שכתב כאן פרק ל"ד בתחלת זה הענין ז"ל והחכמות הטבעיות איני רואה שיקשה עליך היותם דברים הכרחיים בהשגת יחס העולם וכו' עד אלא שהם ירגילו השכל ויקנוהו קנין עשות המופת וידיעת האמת בעניינים העצמיי' לו וכו' ואינם נמלטי' גם כן מתועלות אחרות מקריבין לחכמה ההיא אי אפשר א"כ למי שירצה השלימו' האנושי מבלתי התלמד תחלה במלאכת ההגיון וכו' הנה כונתו ז"ל מבוארת בדבריו לכל בעל שכל וכאלו הדברים עצמן מצאתי שכתב החכם הנאמן כה"ר יוסף בנו לבעל הספר הזה בחבורו המכונה כבוד אלהים ז"ל בחתימת דבריו ואם ירצה להיות איש שלם מצד שהוא איש מדבר לא מצד שהוא איש ישראל ראוי שיקרא ההגיונות הטבעיות והאלהיות על הסדר ואדמה שאל זה כיון בכוונה דבי' משה ז"ל בפרק ל"ד מהחלק הראשון מן המורה ז"ל: אי אפשר א"כ למי שירצה השלימות האנושי מצד שהוא אדם לא מצד שהוא איש ישראל והוא מבואר שהידיעות האלה אינן מיוחסות לאיש ישראל מצד שהוא איש ישראל אלא מצד שהוא איש ולזה תמצא אותן בשאר האומות יותר ממציאותן בעדת ישראל אבל חכמת ישראל אינה נמצאת זולתי בישראל כו' וחלילה לו לרב שיכחיש שיש הנה שלמות אלהי אשר תייחד לישראל מצד שהוא ישראל יותר נפלא מזה ועל זה האופן ראוי שיפורשו מאמריו בכל אותו ספר כי מה שימצא בתורתנו מהמדות האנושיות והאמונות והידיעות המופתיות הוא על הכוונה השנית כמשפט השלם בכל דבר אבל הכוונה הראשונה יש לה מעשים אחרי' במין ודעות אחרות בסוג וכו' עד וזאת היא כונתו ולא זולת זה חלילה עכ"ד: וזאת היא כונת רבי' הרב ז"ל בלי ספק ובעל הספר אין לו לב להבין: ובכמה מקומות כתב רבי' הרב ז"ל כי לא תגיע השלמות לישראל כי אם בשמירת התור' והמצות וכמו שכתב גם כן בפרק נ"ב מהחלק הג' גם בפרק כ"ז ובפרק כ"ח ודברי' המפורסמי' אצל התינוקות הן האריכות בהן חסרון:

עוד כתב שם פ"ד ז"ל על דברי הרמב"ם ז"ל ומי שלא היה לו הכנ' לקנות הידיעות ולהשיג המושכלות או לא הסתכל בענין שיגיעו לו אחרי מותו לא נשאר ממנו כי אם גויתו אשר היא נבלה מוסרחת ואין יתרון בזה לצדיק מן הרשע וכו' עד ואי אפשר שום שכר לצדיק אחרי מותו ושום עונש לרשע וכולם אחרי הפרד הגוף מן הנפש אין שום יתרון לשום גוף האדם ואי אפשר לתחיית המתים ואין צורך כלל בקבורתו מפאת עצמו כלל כמו שאין צורך לקבורת חמור ע"כ:

אמר הכותב כבר כתבנו בזה בפרק שעבר מה שיש בו די והוכחנו אותו על חלומותיו ועל דבריו ושלוח יד לשונו במורה צדק ומוליד בדבריו תולדות כוזבות ואמונות רעות יקשה על האדם ליחס אותן אפילו לכופרים מן העובדי כוכבים וכותב עליו בשלוח שלדעתו אין שכר ועונש ושאין תחיית המתים ושהאדם קבורת חמור יקבר והרי הוא כבהמה וכאלה רבות עמו מכל מיני הזיוף והוא עונו ישא אשר לא נשא פני שרים וחסידים עמודי הדת והאמונה: וראיתי לכתוב בכאן דברי החכם השלם ה"ר יוסף בנו בספרו המכונה עין הקורא ז"ל ורצה הקב"ה לזכות את ישראל ונתן להם זאת התורה התמימה באופן יקנו ההצלחה בעשיית מצותיה והרחקת אזהרותיה בקלות נפלא כמו שאתה רואה כי אפילו במצוה אחת יזכה האדם לחיי העולם הבא וזה מפורש על יד הרמב"ם ז"ל אשר חבר ספר המורה וכתב בסוף משנת מסכת מכות ז"ל משרתי התורה ועקריה כי העושה מצוה אחת כתקנה יש לו חלק לעולם. הבא אלה הם תורף דבריו ואתה ראה הישאר לנו תרעומת על האיש הזה אחר זה המאמר וראוי לכל מבקש יי' שיבאר לכל מה שכתב בספר המורה באופן יסכים עם זה המאמר ואני חושב כי מי שידקדק לבאר זה המאמר ולהביאו באחד ממקומות הסתירה השבעה אשר זכר בפתיחתו לספר המורה הוא חוטא וחושד כשרים עכ"ד הביטו וראו דברי החכם מזולתו מהמדומים:

עוד כתב ז"ל ולמדנו מן הרב וכו' עד ולמדנו ממנו כי כמו שלא נקפיד ולא נצייר עול וחמס באבדן הבהמות ולא בבריאותן כן לא קפיד באבדן אדם ובצדיק אובד בצדקו וברשע מאריך ברעתו וכו':

אמר הכותב אלו היית מקפיד על היוצא מפיך לא היית חומס האמת ומאבדו וטופלה שקר ומעמידו וכבר כתבנו בענין זה מה שיש בו די:

עוד כתב ולמדנו ממנו כי הנסים ונפלאת שהיו ע"י משה ע"ה לא היה בהם אות או מופת וכו':

אמר הכותב גם בזה כתבנו מה שיספיק והאמת כי דברים אלו אסור להסתכל בהן כל שכן להשיב עליהן:

עוד כתב ולמדנו ממנו העדר ההשגחה זולתי ליחידים וכו':

אמר הכות' גם בזה כתבנו דברי רבי' הרב שכתב בפי' שההשגח' בכל אישי האדם אלא שאינה שוה בכל וזה דבר מושכל וכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא: והמשיג הזה נעדרה ממנו ההשגחה בדברים האמתיים:

עוד כתב ולמדנו מדבריו כי התורה והנביאים אין לדקדק בהן וכו' עד זהו באמת כלל דעתו לפי הנמצא בסודותיו והוכרח להסתירו מן ההמון בתכלית ההסתרה כי יהיה סותר סדר המדיני ויחרב הכל כמו שנאמר הממרא האחר יצחק אל בלג שם רשעים ירקב ע"כ:

אמר הכותב שמו שמים על זאת ואם בישראל היתה כזאת כי זה המדומה מדמה הרב הגדול מורה צדק ראש החסידי' גדול השרידי' מעין התורה והעבודה ליצחק אל בלג שהיה לדעתו כופר בעיקר וקורא אותו ממרא כמוהו ואומר עליהם בחתימת דבריו שם רשעים ירקב: ואף כי אפשר לדון אותן בזה לזכות ולתלות קללתו באחרון מ"מ בחדא מחתא מחתינהו וזו רעה חולה ודבה גדולה וחטא שאין עליו מחילה וכבר כתבנו שכל דברי רבי' הרב שכתב בעניינים אלו מזוקקים וטהורים אין בהם נפתל ועקש והעומד על דבריו יתבאר לו הכל בנקל:

עוד כתב בשער שני פ"א ז"ל אני תמה מאד מהרב הגדול הזה אחר שפרסום אותות הנביאים בשנוי טבעו של עולם אינם מכריחים האמנת התורה וגם במשה לא האמינו בו ישראל מפני האותות והמופתים עד ועוד כי לדעת הרב ז"ל לא עלו למעלת הנבואה כלל העם וכי אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום על פי המופת מתנועת הגלגלים כי גם כל בעל עיון יוכל לדעתו והוא הכרח מלשונו בספר מורה הנבוכים פ' ל"ד ע"כ:

אמר הכות' גם הר"ן ז"ל בדרשותיו כת' ז"ל אלא עיק' הענין ששמע כל ישראל כמו הקול שנאמרו למשה והיתה הסבה לקיום כל התור' כדי שידע באמת שהוא נביא השם לא מצד האותו" וכיון שכן מדוע נסמו' על נביא חולק עליו ע"כ הרי דבריו בפי' שלא האמינו במשה מצד האותות כמו שכת' הרב ז"ל ודברים פשוטים הם כי זה גדול מהאותות והמופתים וכן נראה ממה שכתבו במכילתא הביאה הרמב"ן ז"ל בפי' הכתוב בעבור ישמע העם בדברי עמך וגו': וכבר כתבנו בזה למעלה בשער ראשון פ"ב והבאנו דברי רבי' הרב ז"ל שכתב באגרת תימן המכונה בפתח תקוה ומשם תבין כי אינו מבין דבריו לא בזה ולא בזולתן וענין אנכי ולא יהיה לך יתבאר בסמוך ב"ה:

עוד כתב שם והביא דברי רבי' הרב ז"ל שכתב בחלק שני פר' ל"ד עד הנה לדעתו אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה לשכל האנושי והמתבונן היטב בדבריו ובתחבולותיו לא שמעו קול כלל כי אחר שאינן מביני' הקול מה תועלת בו וכו' עד והאמר אם פי' המאמר של אנכי כדבריו אין שום צורך בו לנבואה כלל ע"כ:

אמר הכותב כדי לנקות כסא תורת רבי' הרב ז"ל מדמיונות זה האיש ומתולדותיו הכוזבות ראיתי להאריך מעט ואומר כי רבינו הרב ז"ל בזה הפרק היא שישראל שמעו את הקול העצום מדבר אל משה. כל עשר' הדברות בלא חילוק דבור ומשה לבדו הוא ששמע חלוק הדבור והיה יורד לתחתית ההר ומגיד להם כל מה ששמע ועל זה הביא ראיה מהכתובים ומדברי רז"ל שלא היתה השגת ישראל בזה שוה לשל משה ע"ה כנזכר:

ומה שאמרו רז"ל אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום שנראה ששמעו אלו השני דברים כמו ששמען משה רבינו ע"ה בחיתוך המלות ושמשה לא היה מגיען להם ענין זה שאלו השני עקרים שהן מציאות השם ית' והיותו אחד לא השיגום מצד הנבואה בלבד כמו האחרים אלא שהן מושגין ג"כ מצד השכל האנושי והמופת ולפי' היתה ידיעתם אצלם ברורה כאלו שמעו אותן מפי הגבורה בחילוק הדבור והמלות כמו מרע"ה: אחר זה כתב רבי' הרב ז"ל שעם כל מה שכתבתי מה שנתיחדו בו הכתובים ודברי חכמי' הוא זה שישראל לא שמעו באותו מעמד אלא קול אחד לבד והוא הקול שהשיגו ממנו משה וכל ישראל אנכי ולא יהיה לך והשמיע להם משה זה בחתוך האותיו' שהרי לא היתה השגתם שוה ואח"כ פחדו ואמרו הן הראנו השם וגו' קרב אתה ושמע וגו' וקרב משה ע"ה שנית ושמע שאר הדברי' אחת אחת וירד לתחתית ההר והשמיע אותם להם באותו המעמד העצום והנבחר והם היו רואים זיו השכינה ושומעים ורואים את הקולות ואת הלפידים אבל הקול שהובן ממנו הדבור לא שמעו אותו אלא פעם אחת כמו שאמרנו ועתה יתישב בטוב מאמרם ז"ל שאמרו אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום הודיעונו שלא שמעו ישראל מפי הגבורה אלא הקול המורה על שתי הדברות האלו אבל שאר הדברות לא שמען כי אם משה ע"ה לבדו: וזה הדרך האחרון הוא אצל רבי' הרבז"ל העקר שכתב שנתיחדו בו הכתובים ודברי חכמים: וכבר נתבארה כונתו ז"ל בזה הפרק למביני' ונתבאר שאע"פ שלא שמעו הקול כל כך מפורש ולא כל כך צח כמו משה רבי' ע"ה הנה שמעו מפי הגבורה הקול כשהיה מדבר עמו מלה"ד למלך שהיה מדבר עם שני אנשים והיה האחד מהם קרוב למלך יותר מחברו או שהיה לאחד מהם חוש השמע יותר חזק משל חברו האחר הקרוב או אותו שהחוש שלו יותר חזק שמע חתיכת הדברי' יותר מהאחר אבל מ"מ שניהם ראו ושמעו את הקול יוצא מפי המלך:

וכן נאמר בכאן שמשה וישראל שמעו עיקר הקול מפי הגבורה אלא שמרע"ה השיג ממנו יותר מהם ומצד הקול ששמעו כשהיה מדבר למשה האמינו בו אמונה שלימה בלי ראיה ומופת כמו שכתב רבינו ז"ל באריכות באותו לשון שכתבנו למעלה בשמו בתחלת פ"ב שכתב באגרת תימן: ועתה יראו הרואים כי לפי שכת' רבי' הרב ז"ל כי לא היתה השגת ישראל שוה לשל משה בזה כתב עליו שלדעת הרב מאיזו פינה נתקיימה הנבואה כאלו לא אמר ששמעו את הקול כמו ששמע הוא כמו שכתב כאן ובאותו לשון שלמעלה פ"ב: עוד כתב עליו שאמר שלא שמעו קול כלל ושאין צורך בנבואה ושאינו נופל בה נבואה וכדומה. לאלו ההזיות עצמו מספר ודי במה שכתבנו בענין זה:

עוד כתב ז"ל ומה פנות התוריו' מוסכמו' בכל האומות הוא עונש הנפשו' אחרי הפרדן מן הגוף על המעשה הרע ושכר על עשיית המצו' עד שמגדולי ישראל וראשיהם אמרו מצות אין צריכות כונה וכל האומות מודים על גן עדן וגהינם כפשוטן ותחיית המתים ויום הדין וחכמינו אמרו שהן הפנות התוריות והכופר בהן כופר בכל התורה איך ימלאנו לבו לשום אדם לימשך אחר דעתו להרוס התורו' ע"כ:

אמר המשיב מה אדבר ואומר לו ומה אשיב בתוכתתו על דבריו שכתב שכל האומות מודים בשכר ועונש ותחיית המתים ויום הדין ורבי' הרב אינו מודה בהן והורס התורות ולשוא חבר רבי' ז"ל את ספריו וכתב בהן מה שכתב בעניינים אלו יבינו אותו הנשים והקטני': העבודה תמה אני איך עמדו הראשוני' על הספר הזה ולא גזרו לשרפו ביום הכפורי' שחל להיות בשבת שעשאו לרבי' הרב ז"ל כופר בעיקר יותר מהאומות ולא אומר יותר אלא שעשה אותן מאמינים והוא כופר וכבר כתבנו בענייני' אלו מה שיש בו די:

עוד כתב ז"ל ועוד יתכן ליהושע בן נון שכתב ספרו ונתנו לפני כל קהל ישראל וכמה נביאים שיכתוב עמידת השמש וכריתת מי הירדן וכו' וידעו החכמים וגם מי שאינם חכמים שהיה שקר ויהיו שותקים וכו' עד ודקדוק הרב לעיני ישראל ולא לעיני כל ישראל הבל וכו' ע"כ:

אמר המשיב הבל יפצה פיהו ודבריו לא יתכנו עם היות שזה הספק כבר קדם לזולתו בדברי רבי' הרב בסגנון אחר ודבריו ז"ל מזוקקים וטהורים וכשמש עצמו שעמד ברורי' פרק ל' מהחלק השני ועיקר דבריו שם כי מרע"ה לא יקום מי שהשיג כהשגתו ולא מי שיעשה כמעשיו וזה שאמר הכתוב ולא קם נביא עוד בישראל כמשה וגו' לכל האותות והמופתים אשר עשה משה לעיני כל ישראל שהכתוב כלל השתי עניינים שעשה כל כך אותות ומופתים ושעשאן לפרעה ולכל עבדיו הבוגדים בו ולפני כל ישראל הנמשכים אחריו וזה לא נמצא לשום נביא אחריו: אחר כך אמר רבי' הרב ז"ל ואל יטעך עמידת השמש כל אותן השעו' ליהושע שהיה פלא עצום כשל משה או כמעט גדול ממנו לא תטעה בזה שאע"פ שהוא פלא גדול ועצום מאד הנה לא היה לעיני כל כללות ישראל כשל משה ודבר פשוט הוא כי לא היו כל ישראל אז מצווין בגבעון כי עם המלחמה וגבורי החיל וזה שאמר הכתוב לעיני ישראל ולא אמר כל כמו שאמר במשה שכך נראה בפי' מפשט הכתוב דלא קם נביא כמוהו היינו לכל האותות שעשה לעיני כל ישראל ואף ע"פ שעמידת השמש אי אפשר שלא ירגישו בה כל העולם כל ישראל וזולתן: וכמו שאמרו רז"ל שראו אותו מסוף העולם ועד סופו: מ"מ אותן שלא היו בגבעון לא נעשה הנס בפניה' ולא ידעו בסבת מה עמד ולא בדברי מי עמד מה שאין כן בנסים של משה רבינו ע"ה שנעשו לעיני כל ישראל: וכן באליהו עם נביאי הבעל פשוט הוא גם כן שלא היה לעיני כל ישראל וכ"ש הנס האחר שעשה הוא ואלישע גם כן שהיו ליחידים: גם פי' שם רבי' הרב ז"ל שיעור השעות שעמד השמש שהוא כיום הגדול שבימי הקיץ בגבעון וזהו כיום תמים שאמר הכתוב כל זה מבואר שם בדבריו בתכלית הבירור שאין אחריו בירור ואין שם מקום להסתפק כלל: ובעל הספר הזה בודה מלבו תולדות כוזבות ודמיונו' ואומר עליו שהכחיש הנסים שהן כנגד הטבע ותחיית המתים והנס הזה שעשה יהושע ואמר עליו שזה לדעתו שקר וכיוצא בדברי' אלו ולא נשא פנים לחכמתו ולא לתורתו ולא להדרת זקנתו וכבר כתבנו בזה במקומות אחרים ואולי הוא חושב זה האיש שאין ספרו מצוי בעולם וכולהו אינשי לא גמירי שמעתתא: ואיך לא נתן לבו דאם כדבריו כן הוא שהדבר אצלו שקר ושהקהל טעו בזה מפני שהצליחו ביום הזה כמו שכתב עליו לעיל בפ' שני מהשער הראשון מה ענין לעיני כל ישראל שכתבו אצבעותיו שכתב רבינו הרב ואם הדבר שקר היכי שייך הכא לעיני הכל או הקצת והדבר לא היה במציאו' וזו הסבר' כבר קדמה לנרבוני וזה העתיק הזיות זולתו ולא הבדיל בין אור לחשך: עוד כת' רבי' הרב ז"ל במשנת עשרה דברים נבראו בע"ש ז"ל ויום רביעי כשנברא השמש הושם בטבעו שיעמוד בדבר יהושע אליו וכו' הביטו וראו אם זה לדעתו אמת או שקר:

עוד כתב ז"ל וא"כ מי החלימו לזה הרב שאלו מן הדעות המקובלות כי הוא לא קבל משום מקבל אלא שדרך בדרכי הכופרי' בתורת משה כי ידוע כי אריסטו וסיעתו לא האמינו בתורה וכו' עד ובא האיש הזה ודרך בדרכיהם וכו' עד וחלילה לאל מרשעו ומדעותיו כי לא לפני חנף יבא ע"כ:

אמר הכותב תחלת כל דבר ראיתי לכתוב כאן לשון רבינו הרב ז"ל שכתב במגלת סתרים ששלח לתלמידו החשוב בעניינים עמוקים וסודות נעלמים מהקבלה האמתית עיון ומעשה להראות לאיש הלזה כי כל דבריו לא בהשכל כתב רבינו הרב במגלה הנזכרת ז"ל ובחי האהבה הנמרצת אשר נהיתה בינך וביני ובין אבותיך הקדושים כי רוב זמני הייתי נבוך בחקירת הנמצאות ולדעת תוכן אמתתן כפי הכולל מצד החקירה הפילוסופית ובדרכי מופתיהם ונראה שמה שהשיגו בלתי צודק עכ"פ כי מה שנתבאר אצלם מהחכמה לא בא המופת על סותרו אלא שהם לא מצאו הדרכים המיוחדי' בחקירת טבעי כללי הנמצאות בזולת עמל שכלי אלא בדרכי' הגיוניים מטרידים השכל ומבלבלי' אותו אך אצל חכמת הקבלה האמתי' דרכים מסוקלי' מאבני המכשול נודעו בהן בקלות נמרץ כל מה שיפול תחת גבול ההשג' ובדר' זו דרכו הנביאים והשיגו מה שהשיגו מהודעת העתידו' ופעלו פעולות זרות יוצאות מהמנהג הטבעי ומקצת דרכי' לקחתי גם אני בידיעת טבעי הנמצאו' והותרו לי כל הספיקו' שנסתפקתי בהם ונפתחו לפני דרכי המבוכות ונמסרו בידי מפתיחות החכמ' והביאור של כל נעלם ממני והנני משביעך שלא תגלה הסודות הדקות וההערות הנפלאות אלא למי שהוא דק בשכלו ובטבעו ונקי במעשיו ונזדככו רעיוניו והלך בדרכי הלמוד והידיעה עוד דע לך אחי כי השמות הקדושים רבו מלספור וכו' עכ"ד: הביטו וראו אם היה הולך בדרך הקבלה האמתית או לא: והנה בקדמות העולם שהיא כנגד תורתינו הכה על קדקוד ארסטו ואמר עליו ולא תהיה תורה שלימה שלנו כשיחה בטלה שלהם כמו שכתבנו דבריו בפרקי' שעברו: וגם כת' באגרת ששלח להר"ר יהונתן ז"ל שלא לקח אלו החכמות כ"א לרקחות ולטבחות וכו' וכן כת' עליו הרב הגדול הרשב"א ז"ל בכתב שכתב להרב ר' אבא מארי ז"ל ומי מהם ימלט את נפשו זולתי מי שמלא כריסו מעדני התורה וקדשי רבינא ורב אשי כהרב ז"ל שאמר שלא לקחן אלא לרקחות ולאופות ולטבחות ומעידין ספריו על דבריו ואשר לא ירקח כמוהו לא יוכל עשוהו ע"כ: והנה מצינו לקדוש ר' שמעון בן יוחאי שמביא דברי ספר חנוך והוא כלו פילוסופיא קדומה ולא בעבור זה אנו אומרין שהלך בדרכיו והאריכות בזה חסרון כי דברי רבינו הרב גלויים לבעלי העינים כשמש בחצי השמים ולולי ספריו המעולפי' ספירי' שהאירו את עיני אנשי גלותינו היינו מגששי' כעורים קיר וכמה אמונות רעות היו מתפשטות באומתינו כמו ההגשמ' שהיו מגשימים בפרהסיא הגדולים בחכמת התלמוד בצרפת ובכמה מקומות כמו שנראה מאגרת ששלח הרמב"ן ז"ל לרבני צרפת על הענין הזה כשהחרימו שלא לקרות בספר המורה וספר המדע ז"ל ואחרים שמעתי אומרים שאתם תופסי' על ספר המדע באומרו שאין למעלה צורה ותבנית ולמה רבותי תפסתם עליו בדבר זה שהרי כל הגאונים בחבוריהם קראו הסובר חלוף נרגן מפריד אלוף והביאו ראיות שדבר זה כתוב בתורה שנוי בנביאים משולש בכתובים גם בהגדות ובמדרשות הנעימים עלת העלות ית' על כל ברכו' ותהלות אין לתארו בגשם ותבני' וכו' וכמה האריך שם לקיים דבר זה:

גם הר"ר שמואל ספורט"א שלח לתפוס עליהם בדבר זה ז"ל מה תעתירו עליו דבריכם ומה תנסוהו הודיעונו על מה תריבוהו וכו' תחלת דברי רבי' הגדול בספ' המדע ואמירתו הראשונות שאין ליוצר הכל גשם ותבנית: ואנכי הצעיר נמס ובזה תמה אם נחלקו אבות העולם על זה שהרי דבר זה קבלה היא בידינו אשר רבו מרבו אליו מסרן ולא מפי עצמו אמרן כי כן כתבו כל הגאונים הקדמונים וחכמי גליותינו וכן כתב רבי' האיי גאון ז"ל בפירושי חגיגה שלו וכו' וכן רבינו נסים גאון ז"ל בפרק הרואה וכו' עד וכבר האריך ר"ח ז"ל לדבר בענין זה בפי' ערבות וכך אמר באחרית דבריו ולמביני מדע יראי שמים פחות מזה כדאי להם להבין ולידע שאין בכל התלמוד מודיע שיש בישראל מי שנותן דמות לבורא ישתבח שמו ויתעלה זכרנו אמנם חלוקי לב רשעי ישראל המינים מחפאים דברים אשר לא כן כדי לגנות את עצמן מי שפרע מדור המבול יפרע מהם ע"כ:

וגם הרב הגדול הראב"ד לא תמה על רבינו הגדול בשומו מאמין הגשמות מכלל המינים אלא מהטעם שאמר כי אין לקרות מינים בעלי המחשבות הרעות וכו' עכ"ל: וכמה האריך שם בענין זה: ות"ל ובזכות רבינו הרבז"ל ובהמצאת ספריו המעולפי' ספירים כבר אבדה אמונה זו של הגשמות ונכרתה מפי אנשי אומתינו ואין מי שמעלה אותה על לב ולא מי שמסתפק בה כלל: וידוע כי אלו הדברים וכיוצא בהן לא ישיג אותן האדם מהתלמוד בלבד אלא צריכין להקדמות רבות מהמושכל והאיש הלזה התיר רצועת הענוה והסיר מסוה הבשת מעל פניו וגלה קלונו וזדונו וכתב על הרב הגדול צדיק יסוד עולם חלילה לאל מרשעו ולא לפניו חנף יבא וכו', וכבר כתבתי למעלה כי כל תלונתי על הראשונים שעמדו על ספרו זה ולא צוו לשרפו ביום הכיפורים שחל להיות בשבת:

עוד כתב שם והאיש הזה מצא עילה להוציא הנבואות מפשטן ולסתור האמונ' ממה שאמרו בבבא בתרא יתיב ההוא מרבנן קמיה דרבי שמואל בר נחמני ואמר איוב לא היה ולא נברא אלא למשל היה ואלו דברים בטלים כי ההוא מרבנן לא נזכר כלל בשם ולא חשבוהו שנכת' בתלמו' אלא בענין שאמרו בעדויו' לא נזכרו דברי היחידי' וכו' עד ועוד כי חכמי המשנה הסכימו ע"נ שהיה ונתבטלו דברי הרב ע"כ:

אמר הכותב אין בפיהו נכונה ולא אמת ואמונה ודבריו הם הבטלים כי מה שאמר בכאן ולמטה בסמוך בענין שקלא וטריא דתלמודא לא חזי לבר בי רב וההוא מרבנן פירשו בו המפרשים זקן וצורבא מרבנן בחור ואין לדבר זה שום יחס ולא דמיון עם מה שאמרו בעדויות וקל להבין גם מה שכתב על רבינו הרב דלדעתו איוב לא היה ולא נברא דבר זה לא היה ולא נברא ומעולם לא גזר אמר שלא היה ולא נברא ולא פסק הדין בזה אלא שכתב דבריו שם בפרק כ"ב מהחלק הג' לשתי הדעות ואדרבה דמתוך דבריו שכתב שם ובמקומו' אחרים נראה בהפך וז"ל שכתב שם פרק כ"ב קצת חכמים אמרו איוב לא היה ולא נברא אלא למשל היה ואשר אמרו שהיה ונברא לא ידעו לו זמן ולא מקום וכו' עד סוף דבר בין היה בין לא היה בכמו ענייניו נבוכו המעיינים וכו': ועוד כתב ולפי שתי הדעות ר"ל אם היה אם לא היה הדברים ההם אשר בפתיחת הספר ר"ל מאמר השטן ומאמר השם ית' לשטן ומסירת איוב בידו כל זה היה משל בלי ספק לכל בעלי דעת אלא שהוא משל לא כשאר המשלים כולם ע"כ: ומדברי רבינו ז"ל שכתב קצת חכמים אמרו וכולי נראה שהרוב ההוא על הדעת האחרת ואין מי שמניח דברי הרוב והולך אחר הקצת: גם ממה שכתב גם בפרק מ"ו מהחלק השני במדרגה השנית מהנבואה נראה קצת דלדעתו היה שם ז"ל ובזה האופן מרוח הקדש חבר דוד תלים וחבר שלמה משלי וקהלת ושיר השירים וכן דניאל ואיוב ודברי הימים ושאר הכתובים בזה האופן מרוח הקדש נתחברו ע"כ:

ומה שכת' בדבריו שכתבנו למעלה דלשתי הדעות הדברים ההם אשר בפתיחת הספר רצה לומר מאמר השטן ומאמר השם יתעלה לשטן ומסירת איוב בידו שכל זה משל היה וכו' קרוב לזה אמרו בב"ר שאמרו שם אמר ריש לקיש איוב לא היה שבאו עליו יסורין להודיעך כחו של איוב שאלו באו עליו היה יכול לעמוד בהן עד כאן: והכי נמי איתא בירושלמי פר' כשם שהמים כו' אמר רבי שמעון בן לקיש בשם בר קפרא בימי אברהם אבינו היה אלא הכא הוא אמר הכין אלא הוא היה ויסורין לא היו ולמה נכתבו עליו אלא לומר שאלולי באו עליו היה יכול לעמוד בהן עד כאן: ולפי דבריו על כרחנו שהיסורין היו משל כדברי רבינו הרב ז"ל: וידוע הוא שאפילו שהיה רבינו הרב ז"ל סובר כאותן שאמרו לא היה לא בעבור זה נכרתה האמונה מפיו וסתר אותה כמו שכתב עליו האיש הזה הסותר המושכל והמוחש והמפורסם:

עוד כתב בראש פ"ב מהשער השני ז"ל אני תמה על הרב בתרופה והרפואה שמצא וכו' והתרופ' היא שההשגחה נמשכת אחרי שפע השכל שמי שנשפע עליו היא שומרתו בשעת השפע כלומר שאינו נפרד במחשבתו מהשכל ומפני ההפרדות מצא תלאות ורע בנביאים ובחסידים מפני שנפרד החבור מהם עד כאן: והקשה עליו כי הנה מצאנו בנביאים עליהם השלום בהיותם בחבור ההוא נלכדו ונהרגו כי הנה זכריה מעיד הכתוב בו כי בהיות רוח אלהים בו ומלתו על לשונו נהרג: וגם רבי עקיבא בהיותו מקהיל קהלות לדרוש תורת יו' ולא נפרד מהשם נתפס וכו' ע"כ:

אמר הכותב לו הונח שדברי רבי' הרב על התכונה שכתב האיש הזה למה לא תמה על דברי רז"ל שכתבו בדוד המלך ע"ה כשבא מלאך המות ליטול נשמתו ראהו עוסק בתורה ולא יכול לו עד שנתחכם ובטלו מדברי תורה אז ניתן בידו וכן נמי מפורש ברבה בר נחמני בפר' השוכר את הפועלים: ורבי עקיבא וחבריו כך עלה במחשבה: ולא דבר השוה בכל הוא והדברים עתיקים:

עוד כתב שם ואני השואל לרב אם כן כי שפע השכל הוא המציל את האדם מכל מקרה ובהיות מחשבתו בנמצאו' נמצא הוא והשם אחר וזה תכליתו שהגיע למדרגה זו למה לו להתפלל ולקרוא קרי' שמע ולעשות שום מצוה וכו' עד אלא אם ינבא עליו הוא ויפטרנו מכל המצות עד או נטרפה דעתו וכו' ע"כ:

אמר הכותב מי שנטרפה דעתו לא יכתוב דברים כאלו וחסרון הוא לאדם להשיב עליהן ואף לפי הצעתו במה יגיע לכונה זו אלא בשמירת התורה והמצות וכבר כתבנו בזה בסוף פרק ג' מהשער הראשון:

עוד כתב שם ועוד אני שואל אליו אחר שצורת הדעת נדבקה בדעה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה: הגוף ולמה נהגו מימות אדם כבוד גדול במתים ונהגו כל האומות מימים הראשונים לבקר בקברי הנביאים והחסידים ולהתפלל עליהם ואברהם אבינו השתדל לקנו' מערה וקבר שם את אשתו ויעקב קבר שם את לאה וגם יוסף הצדיק צוה והשביע שיוליכו עצמותיו ולמה כל הצער הזה וכל הנביאים והאומות סכלים ושוטים ומה בצע בכל זה וכו' עד ומן התימה לאיש מוחזק גדול במדות עד שהפליגו בסכלותם ואמרו ממשה ועד משה לא קם כמשה וגזר על בני אדם לעשותם כדגי הים וכו' ע"כ:

אמר הכותב כבר כתבנו כמה פעמים כי כל אלו תולדות כוזבות וזיופים בדברי רבי' הרב ואין בכל דבריו שום רמז לשיתחייב ממנו שום דבר מדברים אלו בשום מקום וכתבנו כמה פעמים דברי רבי' הרב שכתב בפירוש ובבירור בכמה מקומות כי תחיית המתים היא בשוב הנפש אל הגוף וכתב ג"כ במקומות רבים שהעונש הוא לנפש ולגוף ביחד וזה העני הדעת לא ידע שיש לדעתו עולם הבא אחר תחיית המתים בלא גוף וגויה והתמהמהו ותמהו והתבוננו מה סברא הוא מיחש לרב הגדול ראש המאמינים שגזר על בני אדם לעשותם כדגי הים ושאין לדעתו שכר ועונש שאפילו הכופרים מן האומות אין להם סברא זו אלא כת אחת בטלה במיעוטה כמו שכתב הרב ז"ל במקומו וכבר כתבנו בזה במקומות רבות מה שיספיק:

עוד כתב ז"ל והקשה מכלם כי הוא גוזר על ידיעת השם ית' בכל אנשי העולם ולא יסתר ממנו דבר ויראה חמס וריב בעיר והצדיקים במעשיהם ובלבותם והם עשוקים על לא חמס בכפיהם ולא יהי חושש מהם וכו' עד האמת יותר נכון לו לומר כשאר הכופרים שאין השם יודע שיהי חסרון בחקו משידעם ולא יחוש להם עד כמו שאין לחוש על הריגת העכברים וכו' ע"כ:

אמר הכותב תשובתו למעלה בצדו וכמה פעמים שונה באולת ועושה לאדם לחזור על הראשונות ולהסיר מסוה הענוה מעל פניו כי מי הוא שרואה דברים כאלו שכותב על רבי' הרב ולא יקרע את לבבו ולא בגדיו ואתה המאמין והדובר אמת אשאלך והודיעני אנה אמר רבי הרב דבר זה ומאי זה מקום יתחייב מדבריו דמיונות אלו וכל ספריו מלאים מהדעות האמתיות והם הם שהאירו עיני גלותנו בענין זה ובזולתו מיסודות הדת והאמונה:

עוד כתב בראש פ"ג ז"ל אני תמה עליו איך עלה בדעתו טעמי המצות לעשות רובם כדרכי מדו' הפילוסופי' והשאר טעמי' נופלים אין מצוה מכוונת בעצמה והנה גנב דעות המתפלספים ובדה מלבו להיותן תורות וסתר כל התורה ולא הניח בה דבר הנה לדעתו בהתענות אדם על עון בית ישראל הוא שוה עם בעילת העריות ויותר קשה לפעמים כי לדעתו אחת מדה חסרה ואחת מדה יתירה ושניהם רע כי יחלש כח האדם ומחשבתו מלהשיג המושכלות וכו' עד והנה שבש נבואות הנביא וקבלת בית ישראל וכו' ע"כ:

אמר הכותב כבר כתבנו כמה פעמים שהוא מוליד בדבריו תולדו' כוזבות וזיופים ושגעונות שלא יעלו על לב התינוקות ולא אומר התינוקות אלא אפי' השוטים והמדומים לא יעלה על דעתם דברים כאלו הביטו וראו לפי שכתב רבי' הרב שצריך האדם לעיין במושכלות ולא יפנה לבו לבטלה כתב עליו שלדעתו המחליש כחו בתעניתו על עון ישר' מלעיין במושכלות או המחליש אותו בבעילת העריו' הכל שוה ולפעמים המתענה יותר קשה וגדול עונו: מה יאמ' האומר ומה יכתוב הכותב ומה ישיב המשיב על שגעונות כאלו: ומה שכתב על טעמי המצות: כבר כתב רבי' הרב ז"ל והר"ר אברהם בנו ז"ל כי לא שלל הרב ז"ל כי אין למצות טעמים אחרים מכוונים בעצמם וגם לא אמר שאותו הוא הטעם בהכרח אלא כתב כך על דרך השכל ושבעים פנים לתורה ואותו הטעם אחד מהם ותעיין בפסוק כי יקרא קן צפור לפניך וגו' בפי' הרמב"ן ז"ל ותנוח דעתך:

עוד כתב אולי מה שכתב בסוד המקדש והקרבנות הוא המיישר האדם אוי לנו על שברנו איך מלאו לבו להרוס מקדשות בנויות לתלפיות עד והכלל כי הכל נמשך אחר דעותיו המזוייפות וכו' ע"כ:

אמר הכותב כבר כתבנו למעלה כי כל מה שכתב בטעם הקרבנות הם דברי רבי פנחס בן יאיר בויקרא רבה על פסוק ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירי' וגו' וכל דבריו עד סוף הפרק זיופים ודמינו' וכסא תורת רבי' הרב ז"ל נקי מהם:

עוד כתב כי פילוסוף אמר כי אין חפץ לשום אדם בשום עבודה ותפלה אך תכלית האדם בהשגת המושכלו' כדעת הרב וחביריו: גם כי נטה מדעת ארסטו במקצת עד שהורה שהיה מאמין בתורת משה על הדרך שכתבתי לעיל ולעניות דעתי דעותיו רעות מדעותיו וכו' עד והנביא מכח הנבואה הזהיר על התורה והמצות והעני והחסיד בשומו אמונתו בנביא ושומר כל קלו' וחמורות שבתורה וקדש את השם ואתה אומר שיודע השם זה ולא יצילהו כלל כמו אם לא ידעו כלל: גם הרשע שעבר על כל מה שצוה הנביא וידע השם לא נענש כלל ובאבדן הגוף נאבד הכל: אין ספק כי אמונה זו רעה אלף אלפי אלפים מן הראשונה וחלילה לי להחניף אדם כי במקום חלול השם אין חולקין כבוד לרב אף כי לסותר כל התורה ורוב היחידים נמשכו אחר ספריו וחקותיו הם היו סבת כפירת בני ישראל בה' אלהי אבותיהם ע"כ:

אמר הכותב מה שכתב בענין העבודה והתפלה הוא ממה שכתב רבי' הרב ז"ל בפר' נ"ד מהחלק הראשון ז"ל מי שידע הבורא הוא אשר ימצא חן בעיניו לא מי שיצום ויתפלל לבד עכ"ד והוא גנב מלת לבד והסיח אותה מדעתו ומזייף הדברים המפורסמים ולא יחוש לרואים ולא לבשת גנב כי ימצא: ועוד אכתוב בזה לקמן בסוף ההגהות בס"ד: גם זה העני הדעת לא ידע כי היודע השם הוא השומע לדברי הנביא ושומר התורה והמצו' שבאמצעותם יכיר את בוראו והעיון בתורה הוא העיון במושכלות: והרשע שעבר על דברי הנביא ועל התורה והמצות אינו יודע השם ואם יודע רבו ומתכון למרוד בו ועובר על מצותיו הנה הוא גרוע מאשר לא ידעו ונענש יותר וכבר כתבנו בזה מה שיספיק והנה הוא שונה באולתו להגדיל המדורה ולזלזל בכבוד גדול התורה בלי פחד ומורא:

עוד כתב באופן הג' פ"א והאריך שם והביא כמה דברים כאלו הרב ז"ל מכחיש אותן בפי' ולא כתב באי זה מקום כתב רבי' הרב הפך אותן דברים וכתב בחתימת דבריו יש עדות גדול מזה על ההשגחה הפרטית וכן כשהיו חוטאים מיד היתה יד יי' בהם: הרי עדות על דיני השם בכל איש ואיש אלא אם יכחיש הרב ההוא הכתובים האלה כאשר נפלאות הנביאים וכו' ע"כ:

אמר הכותב כל מה שכתב בפרק זה הוא בנוי על שתי התולדות הכוזבות המזוייפות שהוליד בדברי רבי' הרבז"ל שהוא כופר בנסים שהן כנגד הטבע ובהשגחה באישי המין האנושי יתעלה האל ממחשבותיו ודמיונותיו מעלה הראויה לו וכסא כבוד תורת רבי' הרב נקי מזיופיו והבליו: וכבר כתבנו למעלה פ"ג משער ראשון דברי רבי' הרב ז"ל שכתב בהשגחה פי"ז מהחלק הג' מהמורה דברים מפורשים יבינו אותם הנשים והקטנים עם חסירי המוח: וכן בענין הנסים ובשכר ועונש כתבנו מה שיש בו די בפרקים שקדמו:

ועתה אוסיף בהן נופך משלו שכתב באגרת תחיית המתים ז"ל אבל תחיית המתים היא אחת מהמעשה נסים ומבואר מאד שכל עניינה מובן ואין שם אלא שנאמין אותו בלבד כמו שמצאנוהו בדברי הנבואה האמתית והוא ענין חוץ לטבע המציאות ואי אפשר עליו ראיה מדרך העיון אלא מנהגי האותות כולם ויש לקבל אותן דרך אמונה ע"כ ועוד כתב שם רבי' הרב ז"ל כשרצה לאמת תחיית המתים ז"ל ואין הפרש בין אומרו אם ימות גבר היחיה ובין אומרו המן הסלע הזה נוציא לכם מים שאין זה בטבע אבל הוא נמנע אלא שכבר יצאו המים מן הסלע בדרך נס כן תחיית המתים בדרך נס וכו' כמו שהאריך הוא ז"ל שם וכבר כתבנו דבריו ג"כבזה בפ"ב מהשער הראשון: גם כתב בתשובותיו ז"ל כבר כתבתי במורה הנבוכים כל מה שראוי לפר' וסוף דבר שיש מן הנסים שהם טבעיים ויש מהן מכחישין את הטבע כמטה שנהפך לנחש והמים לדם וכיוצא בהן וכו' וכל ספריו מלאים מדברים אלו האריכות בהן חסרון:

עוד כתב והנה אנחנו בני ישראל מאמינים עדות הנבואות ולא נחוש לכופרים אחר שקול דעתם הולכים מזייפים האמונות נמשכים אחרי הכופרים לא מבני ישראל המה: והנה חומת יריחו שנפלה בהקף ז' פעמים וכו' וכתיב ויריעו העם תרועה גדולה ותפול החומה תחתיה ומתי אירע שבהריע תרועה נפלה החומה ונלכדה העיר אולי דמיון היה כמו שאמר האיש ההוא על עמידת השמש זה שקר וכתבו הנביא ולא הכחישוהו וכו' עד וכן מוסכם באומות ומקובל והכופר בזה הוא כופר בעיקר והוא חייב מיתה לדעת כל האומות ומה אאריך עתה כי כל הנבואות מעידות על הנפלאות בשנוי טבעו של עולם כל ימי היות נבואה בעולם ע"כ:

אמר הכותב כבר נתבאר בפ"א מהשער השני כי כל דבריו בזה דמיונו' ושקרי' וכי הוא המזייף אמונת המאמינים בבלי דעת ידבר וחיילים יגבר ושגעונות יחבר: ורבינו הרב כתב בפירוש ובבירור כי היה מעשה נס גדול אלא שלא היה לעיני כל ישראל כשל מר"עה כמו שנתבאר שם באריכות שכתב במורה פרק ל"א מהחלק השני ואין שם מקום להסתפק בו כלל וכמה פעמים שונה בדמיונותיו כאלו אין שם מי שיש לו מוח בקדקדו ולא עיניו בראשו:

עוד כתב בפ"ד מהאופן הג' ז"ל ואחרי הקדמה זו אומר כי מה שהתחכם הרב בשאלת משה והתשובה בואמרו לי מה שמו אינו כלל כי לפי דברי הרב ז"ל שאל משה מה שלא ידע וכן הוא בהכרח וכאשר השיב לו השם ההוא לא בא הדבר משום האותיות והמלות: כי אם מפני הענין המכוון בהם והיאך אפשר אדון כל הנביאים שיסכל בידיעת הסבה הראשונה שהיא סבת הסבות ועלת כל העלות ואין עלה לו וכו' עד ואין בעל שכל חולק חלילה על זה להיות אדון הכל עלת הכל מחוייב המציאות ואין לו שום עלה וחלילה לאדון כל הנביאים שלא ידע זה וכו' ע"כ:

אמר הכותב לא ידע ואשם ביחסו אל הרב ז"ל סברות אשר לא יעלו על לבו ואיני יודע אנה הוא מוצא שום רמז לאלו הדמיונות שהוא מוליד בדבריו שמרע"ה לא ידע שאל ית' סבת הסבות ועלת העלות ומחוייב המציאות ואין לו שום עלה עד ששאל על זה והנה באו דבריוז"ל בתכלית הביאור פרק ס"ג מהחלק הראשון שאין ענין זה אלא על ישראל לא על משה שכתב שם שהכונה באומרו ע"ה ואמרו לי מה שמו וכו' הוא שישאלו אותי שנאמת להם מציאות השם כלומר שיש אלוה נמצא בעולם ואחר כך אומר שהוא שלחני מפני שכל בני אדם אז זולת היחידים לא היו מרגישים במציאות השם וכו' עד ולמדו השם מדע יגיעו אליהם במה שיתאמת אצלם מציאות השם יתעלה והוא אהיה אשר אהיה וזה שם נגזר מן היה וכו' ובא ביאור הענין ופירושו כן הנמצא כלומר המחוייב המציאות וכו' וכאשר הודיעהו ית' הראיות אשר תתקיים בהם מציאותו אצל חכמיהם כי אחר זה אמר לך ואספת את זקני ישראל וגומר ויעד לו שהם יבינו מה שהודעתיו לך ויקבלוהו: השיב ע"ה ואמר הנה הם יקבלו שיש אלוה נמצא באלו המופתים השכליים מה תהיה ראייתי שזה האלוה הנמצא שלחני ואז נתן לו האות הנה נתבאר שענין אמרו מה שמו מי הוא זה שאתה אומר ששלחך וכו' זהו כלל דבריו שם ומבואר לתינוקות שכונת הרב ז"ל היא שיתן לו ראיה במה שיתאמת אצל ישראל שהוא מחוייב המציאות לא שלא היה מרע"ה יודע זה חלילה וחלילה וחס: וכן נראה דעת רבינו סעדיה גאון ז"ל שהן קרובין למה שאמר רבי יצחק במדרש אגדה וכפי מה שכתב הרמב"ן ז"ל בפרשת ואלה שמות:

עוד כותב בשער הרביעי פרק א' ז"ל ועוד הנה פרשת וירא אליו מעידה גם כי היה אברהם בנבואה בהקיץ וכו' עד ואיך לשה שרה עוגות וכו' ע"כ:

אמר המשיב דברי הרמב"ן ז"ל הן אלו שכתב בפרשת וירא אליו ותפס על רבינו הרב ז"ל שאמר בפ' מ"ב מהחלק השני שכל זה היה במראה הנבואה עם היות שהודה לו ביסוד הענין וכתב ז"ל ובאמת שכל דבר שהוזכר בכתוב ראיית מלאך או דבור מלאך אינו אלא במראה או בחלום כי ההרגשים לא ישיגו המלאכים ע"כ: וכן גם כן כתב בפרשת בלעם בכתוב ותרא האתון וכו' ודברי רבינו הרב ז"ל הם דברי רבי חייא הגדול שכך כתוב בפירוש: ומה שהקשה על זה הרמב"ן ז"ל שהנה לא נראה לו השם לא במראה ולא במחשבה אין נראה לי קשה כי אינו מחוייב שיראה לו השם בעצמו אלא שנראה אליו במראה הנבואה ע"י דמות אנשים כמו שכתב בחלק שני פרק מ"ו במדרגה העשירית ז"ל שיראה איש מדבר עמו במראה הנבואה כאברהם באלוני ממרא וכו' ושיעור הכתוב וירא אליו במראה הנבואה ומה היא המראה וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים וגו': גם מה שאמר שלא לשה שרה עוגות איני יודע מה ימשך מזה לא לשה ולא תלוש: גם מה שהקשה למה היה יעקב צולע וכו' מבואר הוא דהדמיון פועל ואפשר שגם זה היה במראה הנבואה ואין זה מקום אריכות וענין לוט יתבאר בסמוך בס"ד:

עוד כתב בענין פרשת סדום ז"ל וכל אותה הפרשה ואם נכחישנה ונאמר שהיתה במראה הנבואה אם כן נכחיש כל הענין וענין בני סדום ואיך נסבו על הבית והוכו בסנורים והפיכת סדום וכו' עד ואי אפשר לחלקה לומר מקצתה חלום ומקצתה חוץ לשכל כי זה מן הנמנע ואם פרשה זו נוציא מפשוטה נוציא כל התורה ויודע שנהפכה סדום וכל התורה והנביאים והכתובים מעידים על הפיכתה וכו' עד והרב ורבי אברהם ואחרים אמרו שבמראה הנבואה היה וכו' ע"כ:

אמר הכותב אמת כי הרמב"ן ז"ל כתב בפרשת וירא כי לדברי רבינו הרב ז"ל צריך לומר שענין לוט ג"כ היה במראה הנבואה אלא שלא אמר עליו שכתב כך בפי' כמו שהעיד עליו המשיג הזה והוא לא כתב כך אבל איך שיהיה דברי רבינו הרב ז"ל בענין זה קשיא בעיני ואיני יכול להולמן כלל לפי שנראין כסותרין זה את זה כי בחלק שני פ"ב ובכמה מקומות כתב בבירור שכל מקום שנזכרה ראיית מלאך או דבורו אינו אלא במראה הנבואה ויתחייב מזה כי היה ענין לוט דמיון וציור אין לו ענין אחר שלא נמצא במציאות בפועל וממה שכתב בפ"ח מהקדמתו לפירוש מסכת אבות נראה בפי' שהיה הדבר במציאת בפועל כדברי החולקים עליו שהוא כתב שם ז"ל שיבטל השם קצת תנועות בני אדם שהן בבחירתו על צד העונש כביטול ידיו מהמלאכה שלא יוכל לעשות בה דבר כמו שעשה לירבעם בן נבט או לסמא עיניו מן הראות כמו שעשה לאנשי סדום הנאספים על פתח לוט ע"כ: והסתירה בדברים אלו מבוארת ואין לומר בדעת רבינו הרב ז"ל שהיו מלאכי לוט אנשים נביאים בשתוף השם כמו שכתב רלב"ג ז"ל או הערות אלהיות כמו שכתב רבינו ז"ל בסוף חלק זה כי הנה בפרק ז' מתחלק הזה כתב בשתוף שם מלאך ז"ל אבל השכלי' והגלגלים משיגים פעולותיהן ובוחרי' ומנהיגים וכו' וזהו שאמר המלאך ללוט כי לא אוכל לעשות דבר ואומר לו להצלתו הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה וכו' כל זה יורה על השגתן לפעולותיהן והיות להם רצון ובחירה ע"כ: נראה מדבריו שהיו שכלים נבדלים שהן מלאכים ממש ולא באופן אחר: ואין בידי להכריע אלא אם נאמר שהיה קצת הענין במראה הנבואה וקצתו בפועל בהקיץ: ראיית המלאכים והדבור עמהם שאמרו לו צא מן המקום הזה כי משחיתים אנחנו אותו וכל אותו הענין היה במראה הנבואה ויציאתו מן המקום היתה בפועל הוא שאמר הכתוב השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה ר"ל שאמרו לו במראה הנבואה לצאת והוא יצא בבקר השכם ונהפכה העיר כאשר אמרו לו במראה: גם מעשה אנשי סדום שנסבו על הבית היה בפועל בהקיץ והיא הערה אלהית כאותן הערות שכתב רבינו הרב ז"ל בפ"ו מחלק שני על נבוכדנצר ועל כשדים ודג יונה וזולתן שהעיר להם השי"ת הרצון לעשות אותו ענין: גם הכאתם בסנורים היתה גם כן בפועל כמו שכתב בפי' אבות שכתבנו דבריו למעלה מבלתי שיראו המכים אותם: כן נראה לי לישב דבריו עד שיפתח השם את לבנו ויסיר המסוה מעל פנינו ועינינו ונשקוף על עיקר כוונתו כי אי אפשר שיהיו דבריו סותרין זה את זה לאשר מחזה האמת יחזה: וכבר ידעתי שגם הרמב"ן ז"ל יאמר שמלאכי השם הם השכלים הנבדלים כדברי רבינו הרב ז"ל כמו שיביאו דבריו בסמוך בפסוק ותרא האתון וגו' גם בענין בלעם ראיתי בדברי רבינו הרב ז"ל קושי גדול כי בפמ"ב מהחלק השני כתב ז"ל וכן ענין בלעם כלו בדרך ודברי האתון כלו במראה הנבואה ע"כ: וממה שכתב בפי' אבות במשנת עשרה דברים נבראו בע"ש וכו' נראה בהפך כי דברי האתון היה בפועל בדרך נס כמו שהוא האמת שלא יוכל אדם להכחישו וז"ל שכתב שם על כן אמרו שביום הששי שם בטבע הארץ שתשקע לקרח ולעדתו ולבאר שתוציא מים ולאתון שידבר וכן השאר ע"כ: ועל הדרך שפי' בחלק שני פכ"ט ופמ"ח ולא ירדתי לסוף דעתו: ואולי ירצה בדבור האתון שהוא גם כן התעוררת וכמו שכתב פ"ו מחלק זה ז"ל עד שתנועת בעלי חיים ואפי' בלתי מדברים יאמר הכתוב שהיא על ידי מלאך שנתן בהן כח יניע אותן אותה תנועה אמר הכתוב אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא ולא חבלוני ותנועת אתון בלעם כולם ע"י מלאך ע"כ: כלומר ששם באתון כח והתעוררות לדבר ולעשות אותן ענין בפועל וקרוב לענין זה כתב הרמב"ן ז"ל וז"ל ותרא האתון את מלאך וו' מלאכי השם השכלים הנבדלים לא יראו לחוש העינים כלל כי אינם גוף נתפשים במראה וכו' עד אבל יושגו לעיני בהמה אי אפשר על כן תוכל לפרש ותרא האתון כי הרגישה בדבר מפחיד אותה מלעבור והוא המלאך אשר יצא לשטן וכו' אלא שעכ"ז עדיין הלב נבוך ולא מצא מנוח כי דבר אשר כזה לא יאמרו עליו שהיה במראה הנבואה כמו שכתב רבינו הרב בשלוח וצ"ע גדול:

עוד כתב פי"ט מהשער הד' ז"ל כי גם בספר המורה ון' עזרא סוברי' כי מלאכי' ממש היו אלא שהרשיעו בדבר באמרם שהיה במראה הנבואה מהיותם נמשכים אחר שקול דעתם כי כונתם כי אין נמצאים אחרים בין העלה הראשונה לעלולים אלא השכלים הנבדלים והן מניעים הגלגלים ומסברא זו נמשך אמונת המרדות לבטל הכתובים והנסים ושיסתור כל דברי התורה והנביאים כפי רצונו וכו':

אמר הכותב כמה הרבה להרשיע באמרו דברים כאלו על גדולי התורה והחכמה ויראת השם: וכבר כתבנו בפרק א' מהשער הד' כי רבינו הרב ז"ל כתב שם כי רבי חייא הגדול כתב כך בפירו' כי היה במראה הנבואה וזה האיש אינו שוקל את דבריו ושונה באולתו פעם אחר פעם וכל מעיין יבין שאין לו מבוא בדבר של מושכל ושלא יתחייב מדבריו של רבינו הרב מה שהוא רוצה לחייב וגם הוא לא כתב כיצד יתחייב זה והטעם שכתב שהיה במראה הנבואה הוא מה שכתב במקומות רבים שכל מקום שנזכר ראיית מלאך או דבורו אינו אלא במראה הנבואה וכמו שפי' ז"ל: ומי שיש לו קצת מוח בקדקדו ידע וישכיל כי אין זו אמונת מרדות ולא ביטול הנסים ורבי חייא הגדול לא היה מורד ומרשיע יסכר פי דוברי שקר הדובר על צדיקים עתק וגו':

גם בפרק זה כתב על הרב הגדול רלב"ג לפי שכתב שהיו נביאים שהוא סכל וכתב ז"ל ואם הוא בסכלותו פי' שהיו נביאים וכו' ודי לאיש אשר כזה סכלותו כי שולח יד לשונו בגאונו בכל גדולי עולם: גם מה שכתב בסמוך כי לפי דרכם לא ימצא לנפש הרשע עונש כתבנו בזה כמה פעמים מה שיספיק והוא אינו מספיק:

עוד כתב פרק ה' מהשער השביעי ז"ל והירא את אל י"ו לא יטה ימין ושמאל מאמונה זו ר"ל שיאמין שהכל לפי חשבון ועונשין ועל פי הדין: ומורה הנבוכים ומקצת מחבריו סוברים כי הכל תלוי על צד הטבע והמקרה וכו' ע"כ:

אמר הכותב אין בפיהו נכונה אפי' במקרה כי כמה פעמים כתב רבינו הרב ז"ל דבר זה כי הכל הולך אחר הדין וכמו שנתבאר בפרקים שקדמו וכל ספריו מלאים מזה ומלבד מה שכתב בכל ספריו וחבוריו כתב בתשובת שאלה לחכמי מונפישלי"ר בענין משפטי הכוכבים ז"ל ובזה הוא המחלוק' שבעלי דת האמת והיא דת מרע"ה לא יאמינו שמאורעות בני אדם קרי אלא במשפט כמו שאמרה התורה הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט וגומ' גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וגו' ועל זה הזהירה התורה והעידה ואמרה לישראל אם לא תשמעו לי ואביא עליכם פורענות אם תאמרו שאותן הפורעניות אינן יסורין מאת המקום אלא קרי ומאורע משאר מאורעו' שיארעו על בני אדם אמר להם הקב"ה אני אוסיף לכם מאותו הקרי עד שתאמרו די לנו עד בלי די שנאמר ואם תלכו עמי קרי וגומר אף אני אלך עמכם בחמת קרי וגומר וזהו עיקר דת מרע"ה שכל המאורעות שיארעו בבני אדם דין ומשפט וכן אמרו חכמים ז"ל אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון עד כאן: ועוד כתב שם רבינו הרב ז"ל והדבר השני הוא דבר הוברי שמים בעלי גזרת הכוכבים ששמעתם דבריהם ופשטו הבליהם אצלכם שהם אומרים שאי אפשר שישתנה דבר זה לעולם ולעולם לא יהיה ראובן בורסקי ועני ולא יהיה לו בן שכן נתן כח הגלגל בעת לידתו: ואלו שני הדברים שקר הן אצלינו דברי האצטוגנינון שקר מפני הדעת שכבר בטלה הדעת כל אותן ההבלים שאמרו בראיות ברורות וגם שקר הן אצלנו מפני קבלת הדת שאלו היה כן מה הועילה התורה והמצוה והתלמוד אם תשמע ואם לא תשמע והלא אין בידו לעשות כלום מדעתו והרי דבר אחר מושך אותו להיות כך ושלא להיות כך וכו' עד אבל הפילוסוף אומר שזה מקרי ואנו אומרים לא אלא דבר זה תלוי ברצון מי שאמר והיה העולם וכל זה דין ומשפט ואין אנו יודעין חכמתו של הקב"ה וכו' ושם האריך בענין זה ודי במה שכתבנו מדבריו לבלום פי זה המזייף הדעת ומשים אור לחשך:

עוד כתב בשער העשירי פ"א ז"ל עד שאמר הרב שתכליתו של אדם לחשוב בנמצאות ולא שנאמר שהדבור ההוא הגשמי והבקשה ההיא מגיעין לבורא ושומע אותן ועושה בקשת המתפלל: והאמת אלו הורסים האמונות והנבואות כי הנבואה מעידה על אברהם אבינו שהתפלל אל השם וכן על יעקב ושענה אותן וכן על אדון הנביאים ועל נביאים רבים עד וכן יש תכלית לתפלה שמגעת לבורא וכו' עד כאן:

אמר הכותב הקץ לדברי רוח ומה ימריצך כי תענה על דברי תעתועים וזיופים ואם כדבריו בדעת רבינו הרב ז"ל לשוא חבר וכתב הלכות תפלה כלליה ופרטיה ודברי הצומות וזעקתם ומי הוא שיעלה דבריו על דעתו אפי' מהאומות שאין להם דת וכבר הערנו על זה למעלה וכתבנו כי כל זה יצא לו ממה שכתב רבי' הרב ז"ל בפרק נ"ד מהחלק הראשון ז"ל שם מי שידע הבורא הוא שימצא חן בעיניו לא מי שיצום ויתפלל לבד והוא השמיט מלת לבד וכתב עליו דברים אלו: גם בההערה של פרק נ"א מהחלק הג' מהמורה הישיר רבינו הרב ז"ל לישרים אל תכונת ההרגל והלמוד בתפלה וזולתה ולא הישירו לזה המתעקש והיו לו למוקש והאריכו' בזה חסרון: ותפלת אברהם אבינו ע"ה ויעקב ומהנביאים לא ראה אותה רבינו הרב עד שהראה אותה לו המשיג הזה: רחמנא ליצלן מגברא כותיה:

עוד כתב שם ז"ל שגזרו ואמרו שהכל נמשך אחרי הידיע' הנשגת בהקש השכל האנושי ושזה דעת רז"ל בחסידי אומו' העולם וכן ראיתי בשם בעל מורה הנבוכים בכתב המזוייפת לתלמידו שבה גלה דעותיו הרעות ואמונתו ואמונת המרדות וכו' ע"כ:

אמר הכותב כמה פעמים שונה באולתו ומראה זיופיו ומרדותו כנגד ראש המאמינים ומדוע לא שם לבו למה שכתב בסוף פ"ח מהלכות מלכים ז"ל כל המקבל ז' מצות ונזהר לעשותן הרי זה מחסידי אומות העולם ויש לו חלק לע"ה והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהם הקב"ה בתורה והודיענו ע"י מרע"ה שבני נח נצטוו בהן אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת אין זה מחסידי אומות העולם אלא מחכמיהם עכ"ל: ועתה יראו הרואים ויבינו השומעים אם דברים אלו הם דעות רעות ואמונת מרדות או אם האיש הזה הוא המורד והמזייף הכותב דברים כאלו על הרב הגדול המפורסם בכל תפוצת הגולה צפון וים וקדם ותימן ואם ראוי לחמול על איש אשר כזה ולכסות קלונו וזיופיו וכבר כתבנו בזה בפרק ראשון מהשער הראשון:

וכמה דברים העלמנו העין מהם ליראת האריכות וחזרת הדברים פעם אחר פעם בלא ריח וטעם: והאמת בכל הארץ זאת מודעת כי אין מן הראוי לכל בעל שכל ודעת אשר מחזה שדי יחזה להשגיח בספר הזה ולא לראותו ולעיין בו כי און ועמל בקרבו: וכ"ש בראות מה שכתב שם בתחלת דברי פיהו בראש הקדמתו ז"ל כי אדון הכל מרומם אינו דבר אחר כי אם ידיעה וכו' עד ידענו אינו כי אם דעת:

והנה נתן גדר לאל ית' והגביל מהותו ובשלמא אם היה אומר הוא הידיעה והדעת על דרך שכל ומשכיל ומושכל ניחא: אבל אומרו אינו דבר אחר אלא זה גדר בעדו והודיע מהותו והנה כפי דעתו השיג מה שלא השיג שום נברא ולא שום אדם חי ואף לא שום מלאך כפי דברי רז"ל: וכמו שכתוב בספר שערי אורה ז"ל ואין בכל המוני משלה יודע מקומו כ"ש עצם אמתתו הלא תראה מלאכי מעלה מה הם אומרים ברוך כבוד יי' ממקומו בכל מקום שהוא ע"כ: והנה בשמים עדי ובמרומים סהדי כי לא לכבודי ולא לכבוד בית אבא עשיתי זאת ולא מחכמה השבתי על זאת: אבל לכבודו של רבי' הרב חששתי חשתי ולא התמהמהתי: אמרתי עת לעשות ליי' והסרתי מסוה הבשת מעל פני: והשבתי עליו ונהמתי על מעלליו: ורעיוני אחזו צער וחרדתי על דברו: ואין אדם נתפש על צערו: וקבל האמת ממי שאמרו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף